לפונים וללקוחות מובטחת
שמירה על סודיות וזכויות יוצרים
לפונים וללקוחות מובטחת שמירה על סודיות וזכויות יוצרים

עריכה לשונית – וראו להלן חריג

מבוכי השפה העברית ואת חשיבותה של עריכה לשונית
במבוכי השפה העברית. בעריכה לשונית נדרשת התמצאות בכללים ובמקרים החריגים.
את המאמר "תשנ"ו: המהפכה השקטה של האקדמיה ללשון העברית" פרסם עורך הלשון אלי גיא ב-25.10.2009, והוא מתפרסם כאן באישורו. קישרתי אותו לסיבה 1 במאמר "למה כדאי לפנות לשירותי עריכה לשונית, עריכת תוכן והגהה? –  "וראו להלן חריג (ב)".

בשנת תשנ"ו פרסמה האקדמיה ללשון העברית חוברת מיוחדת בסדרה "לשוננו לעם", ובה המליצה על כללים חדשים, ובהם כללי הפיסוק וכללי הכתיב המלא חסר הניקוד. הוצעה מגמה להמעיט ככל האפשר בפיסוק, והוגדרו עקרונות חדשים לשימוש ב"כתיב מלא חסר ניקוד".

לפיסוק נוגעות שתי המלצות חשובות שיש בהן משום שינוי מובהק של כללים ישנים. האחת היא השינוי בעקרון השימוש בפסיקים. לדוגמה, בעבר היה מקובל לפסק את המשפט הבא כך:

"הוא התרומם בקושי, ונוכח עד מהרה לדעת, כי הרים אלה שהוא מצוי בהם שונים תכלית השינוי מישימון הסלעים הקודם" (מיכאל אנדה, הסיפור שאיננו נגמר, תרגמה חוה פלץ, לדורי ללא תאריך).

היום היינו מוותרים על שני הפסיקים הללו. [למאמר פסיקים בספר פרוזה – באמת צריך את כולם? – ע.ק.]

עוד המלצה חשובה הייתה לוותר על מקפים במקומות רבים שבעבר נהגו להשתמש בהם, ובייחוד בסמיכויות. דוגמה: "תחנת-המשטרה היתה בניין עגול ואדום כמו משרד-דואר ויקטוריאני וכל-כולה חדר-תורנות קטן ושני תאי-מעצר אפלים ומיוזעים, חנוקים ונוראים בליל-הקיץ ההוא" (לורנס דארל, בלשאצר, בתרגום אהרון אמיר, כתר 1988). כיום נוותר על חמישה מהמקפים האלה, ואולי על כולם (אבל היינו מטילים פסיק לפני "וכל-כולה"). [למאמר עם האף בשמיים: על מקפים מיותרים בספרים – ע.ק.]

לעניין הכתיב המליצה האקדמיה לייצג את העיצור Y בשתי יו"דין, את העיצור V בשתי וי"וין, ברוב המקרים. לכאורה זה כלל שנוח להחיל אותו, אבל כשמגיעים לפרטים רואים שלא הכול כל כך פשוט, וגם לא כל הצורות האלה נעימות לקריאה, ולדוגמה: בעיניי, למדיי, [שינוי] מידי (ולא מיידי), סוגיה [סוגְיה – ע.ק.] אבל סוגיית [סוגְיית – ע.ק.], אופייה, גלויה אבל טווייה, ועוד ועוד. בחתירה להאחדת הכתיב של גזירות שונות של מילים מאותו המקור החליטו גם להמליץ על צורות כמו זיכרונות [מילת היסוד זיכָּרון – ע.ק.] אבל דמיונות [מילת היסוד דמְיון – ע.ק.] , אבל נשארה ההבדלה בין ריאיון [רֵיאיון  – ע.ק.] ובין ראיונות [רַאֲיונות – ע.ק.].

זו הייתה טלטלה רצינית לכותבי טקסטים תקניים בעברית כיוון שעקרונות וכללים מחייבים שהיו נהוגים עשרות שנים שונו לפתע. עורכים ומתרגמים עתירי ניסיון נאלצו ללמוד שיטה חדשה. בתהליך זה יש קושי כפול, לא רק מפני שבמצב כזה כל אדם בעל ניסיון מקצועי ארוך נדרש למחוק מהלקסיקון שלו כללים שבהם השתמש שנים רבות, אלא גם מפני שהעניין לא רק טכני, אלא גם אסתטי, אפילו אידאולוגי. למי שרגיל לכתוב: 

"אמא כעסה מאד על דני, ואמרה לו: לעולם אל תדבר אלי במלים כאלה!" צורם לעין, ממש נראה מכוער, לכתוב:

"אימא כעסה מאוד על דני ואמרה לו: לעולם אל תדבר אליי במילים כאלה!" [למאמרים על מהפכת הכתיב המלא והשפעתה על עולם עריכת הספרים; סגנונות שונים בעריכת ספרים, אבל שיהיו בכתיב מלא – ע.ק.]

וכמו כן קבעה האקדמיה כמה כללי תעתוק מלע"ז, שבהם ישנם אחדים המעוררים מחלוקת. למשל יש כלל מסובך למדיי שעל פיו צריך להבחין בין מילים דוגמת אינטגרציה וקומוניקציה (יו"ד אחת לפני הה"א) ובין מילים דוגמת אנרכייה ואינטלגינצייה (שתי יו"דין לפני הה"א) [וגם למשל אופצייה – ע.ק.] (ובדומה להן אפילו אוסטרייה ואנגלייה). זה כלל מפרך למי שאינו עוסק בתחום יום-יום.

כלל נוסף קובע שאם המקור של המילה הוא בהברת eu היוונית, היא תתועתק כך: אירופה, איקליפטוס, ניטרלי, נירוטי, ניטרון. אבל למשל מדרג הוא הייררכייה. רבות מהצורות הללו נראות למשתמשים (ובהם גם מקצועיים) בלתי-קבילות בעליל.

ומתי נשתמש בזוג וי"וין לייצג את ה-V ומתי לא? איך נראים לכם הטלוויזיה והאוניוורסיטה, הרלוונטי, הטריוויאלי והפרספקטיווה, בהשוואה לטלביזיה והאוניברסיטה, הרלבנטי, הטריביאלי והפרפסקטיבה?

כלל נוח יותר לרוב הקוראים הוא ההמלצה להימנע משימוש באותיות אהו"י בתור תחליפים לתנועות במילים לועזיות. לכן: רציונלי, מטפורה, נרטיב, נאו-קלסי, אידאולוגי, תאורטי, וכדומה, ולא רציונאלי, נראטיב או נארטיב, מטאפורה, ניאו-קלאסי, אידיאלוגי, תיאורטי, וכן הלאה. גם המלצה זו אינה מקובלת על הכול, ורבים מעדיפים לתמוך את הכתיבה העיצורית של העברית ביו"דין והאל"פין האלה, ובייחוד במילים אחדות כגון מוזיאון, קלאסי, אידיאולוגי, ואחרות.

אלו רק אחדות מהדוגמאות הרבות הממחישות את העובדה שדומה שאי אפשר להשתלט על סוגיית הכתיב בכמה כללים אחידים ופשוטים: כדי להתמצא במבוך הזה צריך די הרבה ידע [ראו סעיף 1 במאמר למה כדאי לפנות לשירותי עריכה לשונית, עריכת תוכן והגהה? – ע.ק.], וספק אם השיטות האלה יכולות להתקבל על דעת הכלל. ימים יגידו, ובינתיים יש פרנסה לעורכי הלשון, כי רוב הציבור אינו יכול לעמוד בגזרה וללמוד את כללי הכתיבה של לשונו, ואפילו הוא רהוט, אפילו הוא דובר אותה כלשון אם, ספק אם הוא יכול להגיש טקסט תקני למשל בעבודה אקדמית, קל וחומר לפרסום פומבי.

כיסא נדנדה מנצרים בשדה ודפי עריכה לשונית עפים ברוח, מדגימים עריכה לשונית חיה, טבעית וגמישה.
עריכה לשונית – מאמרים ומידע