- עינת קדם
- 1.12.2022
- einat.editor@gmail.com
- 054-7334403
מקור 12
עליזה בחנה את פניו של שמוליק. שמוליק משך בכתפיו ואמר: "בסדר, מה המניע? אני מכיר את מזי. היא אישה בריאה בנפשה, נעימה ומסבירת פנים."
עריכה ספרותית ולשונית 12
שמוליק משך בכתפיו. "נניח שאת צודקת. אבל מה המניע? אני מכיר את מזי. לא הבחנתי בסימנים להפרעה נפשית או לאיזו הפרעה באישיות".
שיקולים בעריכה 12
- שמוליק משך בכתפיו ואמר. לא תמיד צריך את "אמר". לכן: שמוליק משך בכתפיו. "נניח שאת צודקת".
- "בסדר, מה המניע?" כדי להעצים את ההתפלמסות וההנגדה: "נניח שאת צודקת. אבל מה המניע?"
- "אני מכיר את מזי. היא אישה בריאה בנפשה, נעימה ומסבירת פנים". לדעתי, זה לא הגיוני שחוקר מנוסה ידבר על נועם הליכות, לכן: "אני מכיר את מזי. לא הבחנתי בסימנים להפרעה נפשית או לאיזו הפרעה באישיות".
מקור 13
עליזה החלה לצחוק וכבשה את צחוקה בכף ידה. "שיגעון לא רואים כלפי חוץ. כולנו הולכים עם מסכות על הפנים. חוץ מזה, כשיש קשיים כלכליים, הכול אפשרי. אתה זוכר את המקרה של ההוא שרצח את הוריו כדי לזכות בכספי הירושה להחזרת חובות על הימורים?"
עריכה ספרותית ולשונית 13
"אתה יודע איך זה", עליזה אמרה, "לפעמים אפילו בתוך המשפחה זה קשור לכסף. אתה זוכר את ההוא שרצח את ההורים שלו? למה הוא עשה את זה? כדי לקבל את הכספים מהירושה ולשלם על חובות שלו מהימורים".
שיקולים בעריכה 13
- עליזה החלה לצחוק וכבשה את צחוקה בכף ידה. צריך לזכור שמדובר בנושא כבד ביותר, מוות של שלושה ילדים. זה לא הגיוני שהיא תצחק גם אם היא צוחקת על תמימותו של שמוליק.
- "שיגעון לא רואים כלפי חוץ. כולנו הולכים עם מסכות על הפנים". שיגעון ומסכות הם שני דברים שונים. דבר נוסף, עליזה לא אמורה ללמד אדם למוד ניסיון, אלא להתייחס ברצינות לניסיון ולידע שלו. לכן: "אתה יודע איך זה", עליזה אמרה, "לפעמים אפילו בתוך המשפחה זה קשור לכסף…"
- "אתה זוכר את המקרה של ההוא שרצח את הוריו כדי לזכות בכספי הירושה להחזרת חובות על הימורים?" 1. הוריו, כספי הירושה – מליצי . 2. לזכות, להחזרת – פעלים כלליים אנמיים. 3. יש כאן דחיסה לא טבעית של מידע. ערכתי כך: "אתה זוכר את ההוא שרצח את ההורים שלו? למה הוא עשה את זה? כדי לקבל את הכספים מהירושה ולשלם על חובות שלו מהימורים". 1. למה הוא עשה את זה – במקום לספר לו (ובעקיפין לקוראים) את מה שהוא כבר יודע, היא מציגה את זה כטיעון. 2. לקבל כספים, לשלם חובות – אלה פעלים פעילים לעומת שם הפועל לזכות, להחזרת.
מקור 14
עליזה עצרה את דבריה כדי לבחון את תגובתו של שמוליק. שמוליק מזג לעצמו ולעליזה עוד כוס מים. הוא הסתכל לתוך עיניה הכחולות של עליזה.
"מה את יודעת?"
"כעת אתה מתחיל לדבר לעניין." אחזה עליזה בכוס ולגמה ממנה.
עריכה ספרותית ולשונית 14
היא עצרה את דבריה כדי לבחון את תגובתו. שמוליק מזג לעצמו ולה עוד כוס מים, מסתכל לתוך עיניה הכחולות.
"בסדר, אבל איך זה קשור למזי?" הוא שאל.
שיקולים בעריכה 14
- עליזה עצרה את דבריה כדי לבחון את תגובתו של שמוליק. שמוליק מזג לעצמו ולעליזה עוד כוס מים. הוא הסתכל לתוך עיניה הכחולות של עליזה. עליזה מוזכרת 3 פעמים, שמוליק מוזכר פעמיים. 2. נשמע כמו דוח של פעולות: עליזה עצרה, שמוליק מזג, הוא הסתכל. לכן: היא עצרה את דבריה כדי לבחון את תגובתו. שמוליק מזג לעצמו ולה עוד כוס מים, מסתכל לתוך עיניה הכחולות. המעבר מעבר (מזג) להווה (מסתכל) שובר את המונוטוניות.
- "מה את יודעת?" מהשאלה עולה ששמוליק מבין שהיא יודעת משהו, אבל הוא עדיין לא יודע מה היא יודעת, לדעתי הוא מעלה ספק: "בסדר, אבל איך זה קשור למזי?" הוא שאל. אפשר בלי פסיק אחרי "בסדר".
- "כעת אתה מתחיל לדבר לעניין…". מהאמירה הזאת עולה שעליזה מרוצה, אבל צריך לזכור שמדובר בנושא כבד מאוד, זה לא עוד דיון בין שני אנשים שבו היא משיגה את מה שהיא רוצה.
- כעת אתה מתחיל לדבר לעניין, אחזה עליזה בכוס ולגמה ממנה. הקדמת הנשוא לנושא יוצרת שינוי של סגנון שלא מתאים לסגנון הספרותי שנבחר לסיפור.
מקור 15
"מזי ומשה שקעו בחובות לפני כמה שנים לאחר שפשט משה את הרגל. הם לפני ארבע שנים ביטחו את ילדיהם בסכום כסף גדול מאוד. ואז הילדים התחילו למות זה אחר זה. אם לא תעצור אותה, גם הבת היחידה שנותרה תיעלם מן העולם הזה".
עריכה ספרותית ולשונית 15
"לפני ארבע שנים היא ובעלה ביטחו את הילדים בסכומים מאוד גבוהים, ואז משה פשט את הרגל והם נכנסו לחובות. ופתאום הילדים מתים אחד אחרי השני. שמוליק, תשמע מה אני אומרת לך. אם אתה לא עוצר אותם, הבאה בתור זאת הבת".
שיקולים בעריכה 15
- "מזי ומשה שקעו בחובות לפני כמה שנים לאחר שפשט משה את הרגל. הם לפני ארבע שנים ביטחו את ילדיהם בסכום כסף גדול מאוד". 1. זה נשמע כמו תיאור של מספר חיצוני ולא כמו שיחה. 2. לאחר שפשט משה את הרגל – יש כאן הבלעה של מידע חשוב. 3. פשט משה – הקדמת נשוא לנושא, מליצי ולא מתאים לשיחה. 4. קודם הם ביטחו, אחר כך שקעו בחובות. לכן: "לפני ארבע שנים מזי ובעלה ביטחו את הילדים בסכומים מאוד גבוהים, ואז משה פשט את הרגל והם נכנסו לחובות". סדר המילים במקור הוא: "בסכום כסף גדול מאוד", לכאורה סדר תקני בעריכה לשונית. אבל בדיבור הטבעי, ובהתאם לכך בעריכה ספרותית, אין תקני / לא תקני, לכן: "ביטחו את הילדים בסכומים מאוד גבוהים". זה לא רק עניין של סדר טבעי, זה עניין של דגש. "מאוד" לפני "גבוהים" מתאים יותר.
- "ואז הילדים התחילו למות זה אחר זה". נשמע מעט לקוני. לכן: "ופתאום הילדים מתים אחד אחרי השני".
- "אם לא תעצור אותה, גם הבת היחידה שנותרה תיעלם מן העולם הזה". מעצימה את הדרמה ואת המסר: "שמוליק, תשמע מה אני אומרת לך. אם אתה לא עוצר אותם, הבאה בתור זאת הבת". למה "אותם" ולא "אותה"? כי מדבריה של עליזה עולה שמזי לא פעלה לבד; למה "הבת" ולא "הבת שנותרה"? בעיקר משום שצריך לסמוך על האינטליגנציה של הקוראים.
מקור 16
"ואיך את יודעת הכול?"
עריכה ספרותית ולשונית 16
"איך את יודעת על כל זה?"
שיקולים בעריכה 16
"ואיך את יודעת הכול?" עולה נימה של פקפוק. שיניתי לנימה עניינית: "איך את יודעת על כל זה?"
מקור 17
"קורמן הוא סוכן הביטוח שלי. כשבאתילחדש את הביטוח על הדירה שלי, יצאה מזי מן המשרד שלו מחויכת. כשישבתי ליד השולחן של קורמן, ראיתי טפסים מונחים על השולחן. כשקורמן קם להביא את הטפסים שלי, הצצתי בטפסים שעל השולחן. ראיתי את שמות הילדים. אני יודעת לחבר אחד ועוד אחד."
עריכה ספרותית ולשונית 17
"בזמנו הגעתי למשרד של קורמן כדי לחדש את הביטוח על הבית. בדיוק כשאני נכנסת אני רואה את מזי יוצאת משם עם חיוך. ראיתי על השולחן טפסים. ביקשתי מקורמן שיביא לי כוס מים והצצתי בהם. ואז ראיתי את השמות של הילדים. של שלושתם. רביד, עדי ומיכל. מסכנים, איזה מסכנים. אתה חייב לעשות משהו", שפתיה רעדו.
שיקולים בעריכה 17
- "קורמן הוא סוכן הביטוח שלי" – דחיסת מידע. מדובר ביישוב, כולם מכירים את כולם. אם היא אומרת "קורמן", שמוליק יודע שהיא מתכוונת לסוכן הביטוח. לכן: "בזמנו הגעתי למשרד של קורמן".
- "כשבאתי לחדש את הביטוח…" – "כש…" הבלעת מידע. לכן: "בזמנו הגעתי… כדי לחדש את הביטוח…".
- "כשבאתי לחדש את הביטוח על הדירה שלי" – "הדירה שלי" אפשרי, אבל "על הבית" נשמע לי טבעי יותר, מה גם שאני מניחה שרוב הבתים בכפר תבור הם יותר בתים מאשר דירות, בעיקר עבור ותיקי היישוב: "בזמנו הגעתי… כדי לחדש את הביטוח על הבית". בלי "שלי", משום שככל שיש קרבה גדולה יותר בין המשוחחים, כך הצורך במילים כגון "שלי" מתייתר. בתחילת הסיפור אנחנו מבינים שהם מכירים זמן רב, כיוון ששמוליק אומר (כאילו זה הוא שאומר): "ולעליזה אי אפשר לסרב".
- "יצאה מזי מן המשרד שלו" – 1. "יצאה מזי" – סגנון מליצי, לא שייך, 2. נכתב בזמן עבר. שיניתי להווה, מנקודת מבטה של עליזה ולא של מזי. זה מחיה את אותם רגעים: "בדיוק כשאני נכנסת אני רואה את מזי יוצאת משם". דבר נוסף: במקור נכתב שמזי יצאה מהמשרד שלו בלי לציין שעליזה הגיעה לשם ("כשבאתי לחדש את הביטוח…"). בעריכה ציינתי שעליזה הגיע למשרד ("בזמנו הגעתי למשרד של קורמן"), ואחר כך ראתה את מזי יוצאת משם: "אני רואה את מזי יוצאת משם."
- "יצאה … מחויכת". עדיף שהחיוך לא יהיה בסביל. "אני רואה את מזי יוצאת משם עם חיוך". ואפילו אפשר "עם חיוך על הפנים".
- חזרה על "כש" 3 פעמים: "כשבאתי לחדש את הביטוח… כשישבתי ליד השולחן של קורמן… כשקורמן קם להביא את הטפסים שלי". ב"כש" יש הבלעה של המידע. בנוסף זוהי חזרה לא טבעית, כמו דוח, שיוצרת צרימה במנגינה. בעריכה הבלטתי את המידע. "בזמנו הגעתי למשרד של קורמן… ראיתי על השולחן טפסים… ביקשתי מקורמן שיביא לי כוס מים והצצתי בהם".
- חזרה על "קורמן" 3 פעמים: "קורמן הוא סוכן הביטוח שלי… כשישבתי ליד השולחן של קורמן… כשקורמן קם להביא את הטפסים שלי". גם כאן החזרה יוצרת מונוטוניות, נוקשות וצרימה במנגינה. צמצמתי ל-2 קורמן: "בזמנו הגעתי למשרד של קורמן… ביקשתי מקורמן שיביא לי כוס מים והצצתי בהם".
- "ראיתי את שמות הילדים". 1. במקור סמיכות – "שמות הילדים", בעריכה פירוק של הסמיכות כי ככה זה טבעי יותר: "השמות של הילדים". 2. כדי להעצים את הדרמה, לציין "שלושתם" ואת השמות: "ואז ראיתי את השמות של הילדים. של שלושתם. רביד, עדי ומיכל". לא שמתי פסיק אחרי "הילדים" אלא נקודה, כדי להדגיש ולהעצים.
- "אני יודעת לחבר אחד ועוד אחד". 1. ברגע שאמרה שראתה את שמות הילדים, הכול ברור, וכל תוספת היא דחיסת מידע. 2. מדמותה של עליזה עולה אכפתיות כלפי אחרים, לכן נראה לי שמתאים לה יותר להביע רחמים על הילדים מאשר לשים את עצמה במרכז: "מסכנים, איזה מסכנים. אתה חייב לעשות משהו", שפתיה רעדו. בהמשך שמוליק מפרגן לה, תוך התעלמות ממשמעות המידע שמסרה לו, וגם את זה ביטלתי.
מקור 18
"את משהו, עליזה," חייך אליה שמוליק, וחשף טור שיניים לבנות, "בכל יום את משתבחת". עליזה החזירה לו חיוך.
באותו רגע ניגשה המלצרית עם מגש עגול בידיה, ועליו המנות שהזמינו שמוליק ועליזה.
עריכה ספרותית ולשונית 18
שמוליק הרגיש את הדם אוזל מפניו. באותו רגע ניגשה אליהם המלצרית עם מגש האוכל.
שיקולים בעריכה 18
"את משהו, עליזה," חייך אליה שמוליק, וחשף טור שיניים לבנות. "בכל יום את משתבחת". עליזה החזירה לו חיוך. באותו רגע ניגשה המלצרית עם מגש עגול בידיה, ועליו המנות שהזמינו שמוליק ועליזה. כשהייתי ילדה וצפיתי בסדרות מתח בלשיות תמיד התפלאתי איך זה שבסוף כשמוצאים את הרוצח/הרוצחת כולם שמחים בסוף ויש הפי-אנד, כאילו הצער והטרגדיה מתפוגגים. בספר, סצנות כאלה עלולות לשדר ניכור. כפי שאני רואה זאת, עליזה לא נפגשת עם שמוליק כי היא רוצה לקבל מחמאות ופרגון על החושים הבלשיים שלה. היא עושה זאת מתוך חובה מוסרית, אכפתיות וכאב עמוק. כך גם שמוליק. הוא אנושי.
לכן: שמוליק הרגיש את הדם אוזל מפניו. באותו רגע ניגשה אליהם המלצרית עם מגש האוכל.
מקור
התרמית
עריכה ספרותית ולשונית
התרמית / גם בכפר השלו הזה
שיקולים
אופציה נוספת לשם הסיפור היא "גם בכפר השלו הזה". השם שאוב מהשאלה של שמוליק: "יש רוצחים בכפר השלו הזה?", ועליזה משיבה (בגרסה הערוכה): "אתה יודע שרוצחים יש בכל מקום. גם ביישוב שלנו". בדיון עם הכותבת אפשר לחשוב ביחד מה עדיף.
