לפונים וללקוחות מובטחת
שמירה על סודיות וזכויות יוצרים
לפונים וללקוחות מובטחת שמירה על סודיות וזכויות יוצרים

ספר פרוזה הולך לים עם חליפה: סממני ריחוק בעריכת ספר פרוזה

צילום תקריב של ספרים על רקע אפור וכיתוב עם דחיסת תיאורים, מדגים עריכה לשונית ללא רגישות ספרותית בספרי פרוזה וסגנון מרוחק וקר
"עיניה הכחולות, הגדולות, המבולבלות, המבועתות וכדומה, הביעו פחד משתק, מאיים ומבעית וכו', והיא נזכרה ברגעים אחרים, שבהם עיניה הכחולות (ראו לעיל), היו צלולות ושמחות." עינת קדם, עורכת לשונית פרקטית, מעשית, יעילה וכדומה
סגנונות כתיבה וסימני פיסוק שנעשים בעריכה לשונית ללא רגישות ספרותית ואינם מתאימים לתכנים ספרותיים בספרי פרוזה, יוצרים אווירת ריחוק וניכור ופוגעים באמינות ובזרימה שעליהן אחראית עריכה ספרותית. אציג סממנים תוכניים וחיצוניים של ריחוק.

חלק ב' של המאמר עריכה ספרותית ולשונית טובה בונה סגנון של קרבה ושחרור.

ריחוק כסגנון כתיבה בספרים פוגע באמינות, יוצר אווירה מנוכרת בספר ופוגע בחוויית הקריאה. לדוגמה: אישה מספרת בגוף ראשון על הקושי שלה ביום הראשון בארץ זרה לאחר שהיא ובעלה היגרו אליה מישראל עם הילדים. יום אחרי שהגיעו, הבעל כבר בעבודה. היא לא מתארת בעיות וקושי ביחסים איתו. היא מתקשרת אליו כיוון שהבטיח שיגיע הביתה בזמן לארוחת ערב עם הילדים. כשהוא עונה, המילה הראשונה שהוא אומר לה היא "כן", כאילו פנו אליו בטלפון מהחדר השני במשרד. הוא שותק כשהיא מתארת במונולוג מה מפריע לה, כמה קשה לה ולמה הוא לא הגיע כפי שהבטיח, ורק כשהיא מסיימת לדבר הוא מתחיל להתנצל. מדובר בגבר ואישה שהיחסים ביניהם טובים, ומדובר בשבירת השגרה ביניהם – יום אחרי המעבר לארץ חדשה. זה לא הגיוני שיענה לאשתו בריחוק: "כן", או שיענה כך והיא לא תגיב ("מה זה כן?"), זה לא הגיוני שיחכה עד שתסיים לשטוח את תלונתה (שהוא כבר יודע מהי, הרי הוא זוכר שהבטיח לה והוא יודע היטב מה היא עוברת), ורק כשהיא מסיימת לדבר הוא יתחיל לדבר ולהתנצל, כאילו היא מדברת עם פקיד תלונות זר. 

לא רק שזה לא אמין, אווירת הריחוק בין הדמויות עוברת לקוראים. נוצרת אווירת ריחוק בספר במהלך הקריאה והיא מחלחלת, וכשסגנון הריחוק נשמר לאורך הספר, אווירת הניכור נשמרת. אם הייתי בונה את הסצנה בעריכה הספרותית – ברגע שהבעל רואה את מספר הטלפון של אשתו בנייד הוא מתנצל אפילו עוד לפני שהיא מתחילה לדבר.

ריחוק בין דמויות בספר זה בסדר גמור, או תיאור מונוטוני כמו אוטומט – בתנאי שזה מכוון. הכוונה ביצירת קרבה בעריכה ספרותית היא בבחירת המילים, ביצירת תנועה וזרימה, גם אם המצב התודעתי הוא תקיעוּת וגם אם האווירה בספר קודרת. 

אציג דוגמאות נוספות, רובן לקוחות מספרים שניכר בהם מגע יד של עריכה לשונית ללא רגישות ספרותית. 

ספר הפוך על רצפת חדר סגור המצויר במשבצות שחור-לבן, וכיתוב על הקיר "הביאי לי את התיק" מדגימים ניכור, קור, ריחוק ועריכה לשונית ללא רגישות ספרותית בספרי פרוזה
"הביאי לי את התיק." ציטוט מסצנה בספר שהתפרסם, שמתארת מצב של לחץ. במציאות אנחנו לא מדברים ככה, בוודאי לא כשאנחנו בלחץ. התלישות והניתוק יוצרים ריחוק.

סגנון מליצי וגבוה בדיבור בין אנשים; ריבוי של סמיכות; ציווי 

סגנון מליצי בין שני אנשים קרובים: "האם אינך מזמינה דבר?"; "איני מתכוון לחקור אישה באבל" (מתוך שיקולים בעריכה ספרותית ולשונית פסקה 4 ופסקה 10); "מי הזמין את רצח מסיקה?"; "הביאי לי את התיק". פעם כתבו ככה ספרים, כאילו הספר הוא עולם אחר שבו אנשים מדברים ביניהם רק בשפה גבוהה ותקנית. לא. בין דפי הספר נמצאים אנשים כמונו, וכדי שנתחבר אליהם הם צריכים להתנהג כמו אנשים רגילים ולא כמו דמויות ששתלו אותן בספר פרוזה

דוגמה אחרת: "היא הייתה יפה מכדי שאותיר אותה לגברים אחרים". נראה ש"אותיר" נבחר אך ורק משום שהוא גבוה יותר מ"אשאיר", אבל הוא ממש לא מתאים; . נושא זה מתקשר למאמר "מיתוסים על יפה ומכוער בספרי פרוזה". לעיתים קרובות כשאני קוראת ספרי פרוזה אני מרגישה שעורכי הספר פועלים מתוך גישה ששפה גבוהה זה יפה – בספרים בכלל ובספרי פרוזה בפרט. אכן, שפה גבוהה זה יפה – בספרים בכלל ובספרי פרוזה, אבל שפה טבעית במקומות שבהם זה מתאים, זה הרבה יותר יפה.

מילים של עבודות אקדמיות

"היא מקבלת כל הזמן חיזוקים מסביבתה על כך שהיא יפה, באמצעות הצעות ומבטים"; "אני, לעומתה, פעלתי אחרת"; "רעד עבר בגופי בעקבות המראה"; "לנוכח העובדה שהוא כנראה מרגיש בודד"; מן הצד האחר. 

סדר מילים על פי תבנית

סדר מילים במשפט על פי תבנית שלפיה תואר הפועל בא תמיד אחרי התואר, או שהנשוא מקדים את הנושא בכל מצב. 

אופן מסירה 

למשל, תיאור של המספר על עצמו בגוף ראשון באופן מסירה המאפיין מספר שכותב על אחרים, יוצר ריחוק: "מרחתי כמות נדיבה של ג'ל על שיערי השחור, המתולתל והארוך", או "נתוני גופי המרשימים". דוגמה אחרת לאופן מסירה לא הגיוני ולא אמין: למשל, הדמות מספרת על עצמה בילדותה, כשאביה חיפש אחריה, וכשמצא – "על פניו הבעה חמורה של כעס מהולה בהקלה על כך שנמצאתי בריאה ושלמה". חוסר היגיון וחוסר אמינות יוצרים חשדנות וריחוק.

רצפת שחמט וספרים על רקע קיר עם צורות גאומטריות בצבעים כהים מדגימים ניכור, קור, ריחוק ועריכה לשונית ללא רגישות ספרותית בספרי פרוזה
דחיסת תיאורים, שימוש במילות קישור אקדמיות, בסביל, בשמות פעולה, פירוט ותבניות יוצרים ניכור וריחוק

תיאורים שנמסרים כדוח או כרשימת מכולת

פעמים רבות מפעילים בעריכה לשונית שיקולי התייעלות – לשלב את הפריטים יחד, עם פסיק ביניהם, או לשלב כמה תיאורים יחד, כמו למשל התיאור בדוגמה למעלה, או למשל: "עיניה הכחולות והמבועתות נשלחו אליו". לא רק שזה לא טבעי, יש כאן הבלעת מידע חשוב. בעריכה ספרותית השיקולים הם אמינות ומנגינה.

שימוש רב במשפטי שעבוד

הבלעת מידע חשוב דרך משפטי שעבוד "(משפט א'), ש/ה/אשר (תיאור של משפט א')" = ריחוק. 

כתיבה על פי תבניות

כתיבה כזאת יוצרת ריחוק וצרימות במנגינה: חזרה על תבניות של סיבה ותוצאה: "כש… – קרה אירוע א'; "כש… – קרה אירוע ב'". "כש" או "כאשר" נשמעים גבוהים, אבל צריך להשתמש בהם נכון.

חזרה על מילות יחס

"היו שם ערמות של חוברות ושל ספרים"; "הוא דיבר על אמונה ועל דת". עורכי לשון נוהגים לחזור על מילות יחס. החזרה יוצרת דידקטיות, היא מושכת את תשומת למילים ופוגעת בזרימה. באופן כללי, כל מה שדידקטי והוראתי יוצר אוטומטית ריחוק.

פירוט שיוצר ריחוק

צירוף של אופן הפעולה לכל פעולה: "זעקתי בתסכול", "ייבבתי בכאב", "התחננתי בעקשנות".

דחיסת מידע, תזכורות חוזרות: "האם ייתכן שלא אראה יותר את נורית, אחותי?" 

כשיש קרבה בין הכותב לקוראים, לא צריך לפרט ולהסביר, לא במקרים האלה. כמו שני שכנים שמכירים זה את זה שנים ונפגשים יום יום במעלית, בכניסה או ברחוב, ויום אחד השכן אומר לשכן השני: "היי, נעים מאוד, אני יוסי השכן". אנחנו רוצים לקרוא ספר משוחרר, וכתיבה כזאת מציגה ספר שהולך לים עם חליפה מחויטת חונקת. ספר כזה הוא ספר לחוץ שרוצה כל הזמן לוודא שאנשים שלא מכירים אותו יבינו אותו – אבל הם כן מכירים אותו. ספר נואש שמתאמץ להרשים – אבל זה מרחיק. ספר שזקוק לאישורים – אבל זה לא תפקידם של הקוראים.

סממני ריחוק חיצוניים בספרי פרוזה – סימני פיסוק המתווספים בעריכה לשונית

קווים מפרידים רבים: הם מרחיקים פיזית בין המילים ומסדרים אותן כמו בצבא, כך בעיניי;

ריבוי של נקודתיים או נקודה פסיק: ככל שזה דידקטי יותר, זה מרוחק יותר. ככל שיש יותר עצירות מלאכותיות בטקסט לצורך הבהרות, כך זה רשמי יותר;

שימוש בנקודה פסיק: לדעתי זה לא מתאים לפרוזה או שירה. תשאלו את פרופ' אשפורד, היא חושבת כמוני;

ריבוי של פסיקים: יוצר סרבול במשפט ועוצר את שטף הקריאה, יוצר אי נוחות וריחוק כמו חליפה מחויטת בים;

מקפים בין מילים שהאקדמיה לא קבעה שיש להוסיף בהן מקפים: המילים הטבעיות מתחפשות למילים אחרות, הן כבר לא מה שהן;

מירכאות במילים שלא נדרשות בהן מירכאות: "נעים מאוד, תכירו, אנחנו מילים שאתם משתמשים בהן כל הזמן" (וגם מירכאות לתיאור מחשבות של המספר)

ניקוד עזר במילים שלא נדרש בהן ניקוד: "נעים מאוד, תכירו, אנחנו מילים שאתם יודעים בלעדינו איך להגות, איך לקרוא ומה המשמעות שלהן".

חלוקה לפסקאות רבות – מרחיק את המשפטים אלה מאלה, מבליט אותם ומייחד אותם כמו סימני קריאה, במקום שהם יהיו חלק מהזרימה הטבעית.

אמצעים אלה מלבישים רשמיות על המילים המוכרות ויוצרים אווירה של ריחוק.

צילום של עץ גבוה בפארק בצפון ישראל המתפצל לשני ענפים עבים בימין ושמאל, בין הענפים ספרים, מדגים היבטים בעריכה ספרותית.
עריכה ספרותית - מאמרים והדגמות
ספרים צבעוניים על דשא עם שורשים חשופים באדמה, ומעליהם שמיים עם עננים, מדגימים עריכת ספרים יסודית החודרת לשורשים.
עריכת ספרים - מאמרים והדגמות
גדמי עצים בפארק המשמשים כספסלים ומעליהם אגרטלים ופרחים וביניהם ספרים, מדגימים מגוון שיקולים והכרעות בעריכה ספרותית ועריכה לשונית.
הדגמות של שיקולים והכרעות בעריכה ספרותית ועריכה לשונית
ספרים בגיגית על אדן חלון פתוח בבית קרקע, וכביסה צבעונית מעל צמחייה ירוקה, מדגימים עריכה ספרותית ועריכה לשונית הלוכדת רגעים ומציגה אותם באותנטיות.
דוגמאות של סיפורים ערוכים בעריכה ספרותית ועריכה לשונית
שני פילים עומדים זה מול זה, ומעל החדק והגוף מונח ספר פתוח, מדגימים את יציבותה של יצירה משילוב בין עריכה ספרותית ועריכה לשונית.
המלצות ותגובות על עריכה ספרותית ולשונית וכתיבה
כיסא נדנדה מנצרים בשדה ודפי עריכה לשונית עפים ברוח, מדגימים עריכה לשונית חיה, טבעית וגמישה.
עריכה לשונית – מאמרים ומידע