לפונים וללקוחות מובטחת
שמירה על סודיות וזכויות יוצרים
לפונים וללקוחות מובטחת שמירה על סודיות וזכויות יוצרים

עריכת ספר ילדים – "לילה טוב שושנה" מאת חוה ליפצר

כריכת ספר הילדים "לילה טוב שושנה": ילדה יושבת מול השולחן, נראית מדמיינת, באוויר מרחפות בובות, מדגים ספר לאחר עריכה ספרותית ולשונית וניקוד.
כריכת ספר הילדים "לילה טוב שושנה" מאת חוה ליפצר. איורים: אודי טאוב. עריכה ספרותית ולשונית וניקוד: עינת קדם.

לפניכם הסיפור "לַיְלָה טוֹב שׁוֹשַׁנָּה" במלואו, באישור המחברת חוה ליפצר. איורים: אודי טאוב. הספר מתפרסם בסגול הוצאה לאור.

ערכתי את הספר בעריכה ספרותית, עריכה לשונית, ניקוד, הגהה ועריכת ליטוש. 

על הספר: לְרֹתֶם יֵשׁ אֹסֶף שֶׁל בֻּבּוֹת, כֻּלָּן יָפוֹת מְאֹד. שְׂעָרָן אָרֹךְ וְשׁוֹפֵעַ, עֵינֵיהֶן גְּדוֹלוֹת וְנוֹצְצוֹת וְשִׂמְלוֹתֵיהֶן מַקְסִימוֹת. כָּל מִי שֶׁמַּכִּיר אֶת רֹתֶם יוֹדֵעַ שֶׁהִיא אוֹהֶבֶת בֻּבּוֹת יָפוֹת וְשֶׁזֹּאת הַמַּתָּנָה שֶׁהִיא הֲכִי שְׂמֵחָה לְקַבֵּל. רַק מִסָּבְתָא הִיא לֹא קִבְּלָה אַף פַּעַם בֻּבָּה."כְּשֶׁתִּהְיִי בַּת שֵׁשׁ", סָבְתָא הִבְטִיחָה לָהּ, "תְּקַבְּלִי מִמֶּנִּי בֻּבָּה לְיוֹם הַהֻלֶּדֶת. זֹאת תִּהְיֶה בֻּבָּה מְאֹד מְיֻחֶדֶת. אַף פַּעַם לֹא רָאִית בֻּבָּה כָּזֹאת". רֹתֶם חִכְּתָה לְיוֹם הַהֻלֶּדֶת שֶׁלָּהּ בְּקֹצֶר רוּחַ. כְּשֶׁהָרֶגַע הַמְּיֻחָל הִגִּיעַ הִיא פָּתְחָה בְּהִתְרַגְּשׁוּת אֶת קֻפְסַת הַמַּתָּנָה שֶׁקִּבְּלָה מִסָּבְתָא. מָה שֶׁהִיא מָצְאָה שָׁם הָיָה שׁוֹנֶה לַחֲלוּטִין מִכָּל מָה שֶׁהִיא הִכִּירָה עַד אוֹתוֹ יוֹם.

חוה ליפצר היא אימא וסבתא. תמיד היא הקריאה לילדיה ולנכדיה סיפורים ותמיד הם התעניינו בילדות שלה ושל אבא-סבא. כאשר מלאו לאבא-סבא שבעים, ערכה הבת הצעירה ספר שכלל את הסיפורים שלהם על ילדותם, עם איורים של הנכדים וצילומים. הספר עורר את הרעיון להוציא לאור את הסיפורים. כך נולד הספר "לַיְלָה טוֹב שׁוֹשַׁנָּה" וספרים דומים נוספים. בליבו של כל סיפור מקרה אמיתי שקרה. 

לַיְלָה טוֹב שׁוֹשַׁנָּה | חוה ליפצר

רֹתֶם הִיא יַלְדָּה חֲמוּדָה שֶׁבְּעוֹד חָדְשַׁיִם תִּהְיֶה בַּת שֵׁשׁ. לְרֹתֶם יֵשׁ הַרְבֵּה צַעֲצוּעִים וּמִשְׂחָקִים שֶׁהִיא אוֹהֶבֶת לְשַׂחֵק בָּהֶם, אֲבָל הִיא הֲכִי אוֹהֶבֶת לְשַׂחֵק עִם הַבֻּבּוֹת שֶׁלָּהּ. יֵשׁ לָהּ בַּחֶדֶר אֹסֶף שֶׁל בֻּבּוֹת שֶׁיּוֹשְׁבוֹת זוֹ לְיָד זוֹ עַל הַמַּדָּף, כֻּלָּן יָפוֹת מְאֹד. שְׂעָרָן אָרֹךְ וְשׁוֹפֵעַ, עֵינֵיהֶן גְּדוֹלוֹת וְנוֹצְצוֹת, שִׂמְלוֹתֵיהֶן מַקְסִימוֹת, עֲשׂוּיוֹת מִבַּד מַבְרִיק בְּכָל הַצְּבָעִים: אָדֹם וְכָחֹל וְסָגֹל וְכָתֹם וּוָרֹד, וְנַעֲלֵיהֶן קְטַנּוֹת וַחֲמוּדוֹת.

כְּשֶׁרֹתֶם רוֹצֶה לְשַׂחֵק אִתָּן הִיא מוֹרִידָה אוֹתָן בַּעֲדִינוּת מֵהַמַּדָּף, מוֹשִׁיבָה אוֹתָן בְּמַעְגָּל וּמְדַבֶּרֶת אִתָּן, שָׁרָה לָהֶן וּמְסַפֶּרֶת לָהֶן סִפּוּרִים.

אֶת כָּל הַבֻּבּוֹת הִיא קִבְּלָה בְּמַתָּנָה, כִּי כָּל מִי שֶׁמַּכִּיר אֶת רֹתֶם יוֹדֵעַ שֶׁהִיא אוֹהֶבֶת בֻּבּוֹת יָפוֹת וְשֶׁזֹּאת הַמַּתָּנָה שֶׁהִיא הֲכִי שְׂמֵחָה לְקַבֵּל.

רַק מִסָּבְתָא רִבְקָה הִיא לֹא קִבְּלָה אַף פַּעַם בֻּבָּה.

"סָבְתָא, אֲנִי רוֹצָה שֶׁתִּקְנִי לִי בֻּבָּה", הִיא אָמְרָה לְסָבְתָא רִבְקָה, "לָמָּה אַף פַּעַם לֹא קָנִית לִי בֻּבָּה?"

"כְּשֶׁתִּהְיִי בַּת שֵׁשׁ", אָמְרָה סָבְתָא, "תְּקַבְּלִי מִמֶּנִּי בֻּבָּה לְיוֹם הַהֻלֶּדֶת".

"אֵיזֶה כֵּיף, תּוֹדָה סָבְתָא!" הִיא חִבְּקָה אוֹתָהּ, "אֲבָל סָבְתָא, אֲנִי רוֹצָה שֶׁזֹּאת תִּהְיֶה בֻּבָּה מַמָּשׁ יָפָה".

"הַבֻּבָּה שֶׁתְּקַבְּלִי מִמֶּנִּי", חִיְּכָה סָבְתָא, "תִּהְיֶה מְאֹד מְיֻחֶדֶת. אַף פַּעַם לֹא רָאִית בֻּבָּה כָּזֹאת".

"בֶּאֱמֶת?"

"כֵּן, בֶּאֱמֶת!"

רֹתֶם קָפְצָה בְּשִׂמְחָה. "אֵיזֶה כֵּיף לִי, אֵיזֶה כֵּיף אֵיזֶה כֵּיף!"

רֹתֶם נִסְּתָה לְדַמְיֵן אֵיךְ תֵּרָאֶה הַבֻּבָּה שֶׁהִיא תְּקַבֵּל מִסָּבְתָא. הַאִם שְׂעָרָהּ יִהְיֶה בָּהִיר אוֹ שָׁחֹר, אוֹ אוּלַי אַדְמוֹנִי? הַאִם עֵינֶיהָ יִהְיוּ כְּחֻלּוֹת אוֹ חוּמוֹת? וְאוּלַי הֵן יִהְיוּ שְׁחֹרוֹת? וְהַשִּׂמְלָה שֶׁלָּהּ, הַלְוַאי שֶׁהִיא תִּהְיֶה בְּצֶבַע זָהָב, לְרֹתֶם אֵין אַף בֻּבָּה עִם שִׂמְלָה בְּצֶבַע זָהָב. אֲבָל גַּם צֶבַע כֶּסֶף זֶה יָפֶה, אוֹ לָבָן, אוֹ וָרֹד. וְהַנַּעֲלַיִם, הֵן יְכוֹלוֹת לִהְיוֹת בְּצֶבַע שָׁחֹר, אוֹ אָדֹם, וְהַגַּרְבַּיִם לְבָנוֹת, מִתַּחֲרָה, הַלְּחָיַיִם יִהְיוּ עֲגַלְגַּלּוֹת, שְׂפָתֶיהָ יִהְיוּ כְּמוֹ פֶּרַח, הָאַף יִהְיֶה כְּמוֹ כַּפְתּוֹר קָטָן, וְהָרִיסִים עָבִים וַאֲרֻכִּים.

וְאוּלַי זֹאת בֻּבָּה מְדַבֶּרֶת, אוֹ שָׁרָה, אוּלַי הִיא תֵּדַע לָלֶכֶת לְבַד, וְאוּלַי…

מָה זֶה מְשַׁנֶּה. הָעִקָּר שֶׁסָּבְתָא הִבְטִיחָה שֶׁזֹּאת תִּהְיֶה בֻּבָּה מְיֻחֶדֶת, וּכְשֶׁסָּבְתָא מַבְטִיחָה הִיא תָּמִיד מְקַיֶּמֶת.

סוֹף סוֹף הִגִּיעַ הַיּוֹם הַמְּיֻחָד שֶׁל רֹתֶם. הַיּוֹם הִיא בַּת שֵׁשׁ. הִיא הִתְעוֹרְרָה מֻקְדָּם בַּבֹּקֶר נִרְגֶּשֶׁת מְאֹד.

אַחַר הַצָּהֳרַיִם כֻּלָּם הִגִּיעוּ לִמְסִבַּת יוֹם הַהֻלֶּדֶת. זֹאת הָיְתָה מְסִבָּה נֶהֱדֶרֶת. רֹתֶם לָבְשָׁה שִׂמְלָה חֲגִיגִית לְבָנָה, אִמָּא הֵכִינָה עוּגַת שׁוֹקוֹלָד טְעִימָה בְּצוּרַת הַסִּפְרָה שֵׁשׁ, וְהָיוּ הַרְבֵּה מַמְתַּקִּים וְהַפְתָּעוֹת וּמַתָּנוֹת. כֻּלָּם שָׁרוּ "הַיּוֹם יוֹם הֻלֶּדֶת לְרֹתֶם" וּמָחֲאוּ כַּפַּיִם כְּשֶׁכִּבְּתָה אֶת הַנֵּרוֹת וְהִבִּיעָה מִשְׁאָלָה בַּלֵּב.

הַמִּשְׁאָלָה שֶׁלָּהּ הָיְתָה שֶׁהַבֻּבָּה שֶׁהִיא תְּקַבֵּל מִסָּבְתָא תִּהְיֶה הֲכִי מְיֻחֶדֶת בָּעוֹלָם.

אַחֲרֵי הַמְּסִבָּה, כְּשֶׁכָּל הָאוֹרְחִים הָלְכוּ הַבַּיְתָה, רֹתֶם טִפְּסָה עַל בִּרְכֶּיהָ שֶׁל סָבָתָהּ.

"סָבְתָא, עַכְשָׁו אֲנִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל אֶת הַבֻּבָּה שֶׁהִבְטַחְתְּ לִי?"

"כֵּן רֹתֶם", אָמְרָה סָבְתָא, "הַבֻּבָּה שֶׁלָּךְ מְחַכָּה לָךְ. עַל הַשֻּׁלְחָן יֵשׁ שַׂקִּית. תָּבִיאִי אוֹתָהּ לְכָאן".

רֹתֶם הֵבִיאָה אֶת הַשַּׂקִּית וְהוֹצִיאָה מִשָּׁם קֻפְסָה עֲטוּפָה בִּנְיַר עֲטִיפָה וְסֶרֶט. הִיא פָּתְחָה אֶת הַסֶּרֶט וְאֶת נְיַר הָעֲטִיפָה בִּזְהִירוּת רַבָּה. זֹאת הָיְתָה קֻפְסַת נַעֲלַיִם.

הִיא פָּתְחָה אֶת הַמִּכְסֶה וְהוֹצִיאָה מִתּוֹךְ הַקֻּפְסָה בֻּבָּה.

אוֹי, מָה זֶה? אֵיזוֹ מִין בֻּבָּה זֹאת? אֵין לָהּ בִּכְלָל שֵׂעָר. בִּמְקוֹם שֵׂעָר הָיוּ לְאֹרֶךְ רֹאשָׁה חֲרִיצִים אֲרֻכִּים כֵּהִים. עֵינֶיהָ הָיוּ שְׁתֵּי נְקֻדּוֹת שְׁחֹרוֹת שֶׁצֻּיְּרוּ בְּתוֹךְ שְׁנֵי חֲרִיצִים, וְכָךְ גַּם הָאַף וְהַפֶּה. הַשִּׂמְלָה שֶׁלָּהּ הָיְתָה פְּשׁוּטָה, בְּצֶבַע כָּחֹל-אֲפַרְפַּר, וְלֹא הָיוּ לָהּ נַעֲלַיִם. וַהֲכִי גָּרוּעַ, הַיָּדַיִם, הָרַגְלַיִם וְהָרֹאשׁ שֶׁלָּהּ הָיוּ מְחֻבָּרִים יַחַד כְּחֵלֶק אֶחָד. הִיא לֹא יְכוֹלָה לַעֲמֹד, הִיא לֹא יְכוֹלָה לָלֶכֶת, אִי אֶפְשָׁר לְהוֹשִׁיב אוֹתָהּ, אִי אֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹת אֶת הַתְּנוּחָה שֶׁלָּהּ, אִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת אִתָּהּ כְּלוּם!

זֹאת הַבֻּבָּה הַמְּיֻחֶדֶת? לַבֻּבָּה הַזֹּאת הִיא כָּל כָּךְ חִכְּתָה?

רֹתֶם הִתְאַכְזְבָה מְאוֹד אֲבָל לֹא הִתְלוֹנְנָה, כְּדֵי לֹא לְהַעֲצִיב אֶת סָבְתָא. "תּוֹדָה עַל הַבֻּבָּה", הִיא רַק אָמְרָה בְּשֶׁקֶט. אֲבָל סָבְתָא, שֶׁרָאֲתָה אֶת עֵינֶיהָ הָעֲצוּבוֹת, כְּבָר הֵבִינָה.

"בּוֹאִי אֵלַי רֹתֶם", הִיא אָמְרָה לָהּ, "אַל תִּהְיִי עֲצוּבָה. בּוֹאִי, שְׁבִי לְיָדִי, אֲנִי רוֹצָה לְסַפֵּר לָךְ אֶת הַסִּפּוּר הַמְּיֻחָד שֶׁל הַבֻּבָּה הַזֹּאת".

"אַתְּ יוֹדַעַת, רֹתֶם", סִפְּרָה סָבְתָא, "כְּשֶׁהָיִיתִי יַלְדָּה קְטַנָּה אַף פַּעַם לֹא הָיוּ לִי צַעֲצוּעִים וּמִשְׂחָקִים, כִּי לַהוֹרִים שֶׁלִּי לֹא הָיָה כֶּסֶף. גַּרְנוּ בְּבַיִת קָטָן וּפָשׁוּט. אַבָּא וְאִמָּא עָבְדוּ קָשֶׁה מְאֹד כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ מָה לֶאֱכֹל, אָז לֹא יָכֹלְתִּי לְבַקֵּשׁ מֵהֶם שֶׁיִּקְנוּ לִי צַעֲצוּעִים".

"אָז בְּמָה שִׂחַקְתְּ?" שָׁאֲלָה רֹתֶם.

"בְּכָל מָה שֶׁמָּצָאתִי. הָיִיתִי אוֹסֶפֶת לִי אֲבָנִים וַעֲנָפִים, וְהֵם הָיוּ הַצַּעֲצוּעִים שֶׁלִּי. אָהַבְתִּי לְהָכִין עוּגוֹת בֹּץ. רֹב הַזְּמַן הֵן הָיוּ מִתְפָּרְקוֹת לִי, אֲבָל לִפְעָמִים הֵן הָיוּ יָפוֹת וַחֲזָקוֹת".

"הָיָה לִי חֲלוֹם", הִמְשִׁיכָה סָבְתָא, "שֶׁתִּהְיֶה לִי בֻּבָּה, בֻּבָּה מִשֶּׁלִּי, בֻּבָּה אֲמִתִּית. רַק אַחַת, אַחַת זֶה מַסְפִּיק. דִּמְיַנְתִּי שֶׁאֲנִי מְשַׂחֶקֶת אִתָּהּ, שֶׁאֲנִי מְסַפֶּרֶת לָהּ סִפּוּרִים וְשָׁרָה לָהּ, וּבַלַּיְלָה אֲנִי מַשְׁכִּיבָה אוֹתָהּ לִישֹׁן וּמְחַבֶּקֶת אוֹתָהּ חָזָק, וְהִיא שֶׁלִּי, רַק שֶׁלִּי. אֲבָל אַף פַּעַם לֹא חָגְגוּ לִי יוֹם הֻלֶּדֶת, אַף פַּעַם לֹא יָכֹלְתִּי לְהַזְמִין אֶת הַחֲבֵרוֹת שֶׁלִּי לִמְסִבָּה עִם עוּגָה וְנֵרוֹת, אַף פַּעַם לֹא קִבַּלְתִּי מַתָּנוֹת".

"אוֹי, זֶה נוֹרָא עָצוּב", אָמְרָה רֹתֶם.

"יוֹם אֶחָד הִתְעוֹרַרְתִּי בַּבֹּקֶר", הִמְשִׁיכָה סָבְתָא, "וּמָה אֲנִי מוֹצֵאת עַל הַכָּרִית בַּמִּטָּה שֶׁלִּי?"

"מָה?" רֹתֶם הִתְלַהֲבָה.

"בֻּבָּה! בֻּבָּה שֶׁאַבָּא קָנָה לִי! לֹא הָיוּ לָהּ בְּגָדִים, הַשֵּׂעָר שֶׁלָּהּ וְגַם הָעֵינַיִם וְהָאַף וְהַפֶּה הָיוּ חֲרִיצִים שֶׁצְּבוּעִים בְּצֶבַע שָׁחֹר, אִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהוֹשִׁיב אוֹתָהּ, וְהִיא גַּם לֹא הָלְכָה. אֲבָל לֹא הָיָה אִכְפַּת לִי בִּכְלָל. בִּשְׁבִילִי זֹאת הָיְתָה הַבֻּבָּה הֲכִי יָפָה בָּעוֹלָם, הֲכִי נֶהֱדֶרֶת, הֲכִי מְיֻחֶדֶת, וְהִיא הָיְתָה שֶׁלִּי. הָיִיתִי מְאֻשֶּׁרֶת.

בָּעֶרֶב כְּשֶׁאִמָּא חָזְרָה הַבַּיְתָה, אָסַפְנוּ כַּמָּה פִּסּוֹת בַּד מִסַּל הַתְּפִירָה הַיָּשָׁן שֶׁלָּהּ וְהָלַכְנוּ לְאֶסְתֵּר, הַשְּׁכֵנָה שֶׁלָּנוּ, שֶׁיּוֹדַעַת לִתְפֹּר. אֶסְתֵּר הֵכִינָה לְשׁוֹשַׁנָּה כַּמָּה שְׂמָלוֹת קְטַנּוֹת, יָפוֹת כָּל כָּךְ, וְ…"

"שׁוֹשַׁנָּה? זֶה הַשֵּׁם שֶׁל הַבֻּבָּה?" שָׁאֲלָה רֹתֶם.

"כֵּן, כָּךְ קָרָאתִי לָהּ, שׁוֹשַׁנָּה. הֵכַנְתִּי לָהּ אָרוֹן מִקֻּפְסַת נַעֲלַיִם שֶׁמָּצָאתִי, וְלִפְעָמִים הָיִיתִי נוֹתֶנֶת לָהּ לֶאֱכֹל מֵעוּגוֹת הַבֹּץ שֶׁלִּי".

"וְהָיָה לָהּ טָעִים?" רֹתֶם צָחֲקָה.

"אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁכֵּן", סָבְתָא צָחֲקָה. "הָיִיתִי מְסַפֶּרֶת לָהּ סִפּוּרִים וְשָׁרָה לָהּ וּמְלַטֶּפֶת אֶת רֹאשָׁהּ וּמְחַבֶּקֶת אוֹתָהּ חָזָק חָזָק. הִיא תָּמִיד יָשְׁנָה אִתִּי בַּמִּטָּה שֶׁלִּי, וּבְכָל לַיְלָה, לִפְנֵי שֶׁהָיִיתִי נִרְדֶּמֶת, הָיִיתִי אוֹמֶרֶת לָהּ: "לַיְלָה טוֹב שׁוֹשַׁנָּה, אֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתָךְ, לְהִתְרָאוֹת מָחָר".

"אֵיזֶה סִפּוּר יָפֶה", אָמְרָה רֹתֶם.

"כֵּן, כָּכָה זֶה הָיָה, רֹתֶם שֶׁלִּי", הִמְשִׁיכָה סָבְתָא, "וְהַיּוֹם, כְּשֶׁאַתְּ כְּבָר בַּת שֵׁשׁ כְּמוֹ שֶׁאֲנִי הָיִיתִי כְּשֶׁקִּבַּלְתִּי אֶת שׁוֹשַׁנָּה, אֲנִי נוֹתֶנֶת לָךְ אוֹתָהּ בְּמַתָּנָה. אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁאַתְּ לֹא רְגִילָה לְבֻבּוֹת כָּאֵלֶּה, אֲבָל עֲבוּרִי זֹאת בֶּאֱמֶת בֻּבָּה מְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ, כִּי הִיא עָשְׂתָה אוֹתִי מְאֻשֶּׁרֶת וּמִלְּאָה אֶת הָעוֹלָם שֶׁלִּי בְּשִׂמְחָה".

לַיְלָה עַכְשָׁו, כֻּלָּם כְּבָר הָלְכוּ לִישֹׁן. רֹתֶם שׁוֹכֶבֶת בַּמִּטָּה. אַחֲרֵי כַּמָּה דַּקּוֹת הִיא קָמָה וּמַדְלִיקָה אֶת הָאוֹר הַקָּטָן. הִיא מוֹצִיאָה אֶת שׁוֹשַׁנָּה מֵהַקֻּפְסָה וּמִתְבּוֹנֶנֶת בָּהּ בְּמֶשֶׁךְ דַּקּוֹת אֲרֻכּוֹת.

כֵּן, זֹאת בֶּאֱמֶת בֻּבָּה מְיֻחֶדֶת, וְשׁוֹנָה מִכָּל הַבֻּבּוֹת הָאֲחֵרוֹת שֶׁלָּהּ. אָמְנָם אִי אֶפְשָׁר לְהוֹשִׁיב אוֹתָהּ כְּמוֹ שְׁאָר הַבֻּבּוֹת, אֲבָל דַּוְקָא בִּגְלַל זֶה הִיא תְּקַבֵּל יַחַס מְיֻחָד, כְּמוֹ מַלְכָּה. אִי אֶפְשָׁר לְסָרֵק אֶת שְׂעָרָהּ, אֲבָל אֶפְשָׁר לְלַטֵּף אֶת רֹאשָׁהּ. הַשִּׂמְלָה שֶׁלָּהּ פְּשׁוּטָה, אֲבָל הַפַּשְׁטוּת הַזֹּאת הוֹפֶכֶת אוֹתָהּ לִמְיֻחֶדֶת. הָעִקָּר שֶׁאֶפְשָׁר לְחַבֵּק אוֹתָהּ, אֶפְשָׁר לְדַבֵּר אִתָּהּ, אֶפְשָׁר לָשִׁיר לָהּ וּלְהַשְׁכִּיב אוֹתָהּ בַּמִּטָּה קָרוֹב קָרוֹב.

סָבְתָא צָדְקָה, זֹאת בֶּאֱמֶת בֻּבָּה מְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ, אֵין עוֹד בֻּבָּה כָּזֹאת.

רֹתֶם לִטְּפָה אֶת רֹאשָׁהּ שֶׁל שׁוֹשַׁנָּה וְחִבְּקָה אוֹתָהּ חָזָק. מָחָר הִיא תְּשַׂחֵק אִתָּהּ, תְּסַפֵּר לָהּ סִפּוּרִים וְתָשִׁיר לָהּ.

וְעַכְשָׁו, לַמִּטָּה. הִיא עֲיֵפָה מֵהַיּוֹם הַמְּרַגֵּשׁ שֶׁעָבַר עָלֶיהָ, וּבֶטַח גַּם שׁוֹשַׁנָּה.

הִיא הִשְׁכִּיבָה בַּעֲדִינוּת אֶת שׁוֹשַׁנָּה עַל הַכָּרִית לְיָדָהּ וְכִבְּתָה אֶת הָאוֹר הַקָּטָן לְיַד הַמִּטָּה.

וְרֶגַע לִפְנֵי שֶׁנִּרְדְּמָה, הִיא לָחֲשָׁה לָהּ: "לַיְלָה טוֹב שׁוֹשַׁנָּה, אֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתָךְ, לְהִתְרָאוֹת מָחָר".

איור של שני ילדים קוראים בעניין בספר "לילה טוב שושנה", עם איור כריכת הספר המקורי, מדגים יצירת עניין בספר ילדים בעריכה ספרותית, עריכה לשונית וניקוד.

ההמלצה של חוה ליפצר, מחברת הספר "לילה טוב שושנה", מופיעה בעמוד עריכה לשונית וספרותית וניקוד של ספרי ילדים – המלצות.

איור של דינוזאור ירוק שותה קפה וקורא ספר בבית קפה, על רקע הכיתוב: "סוף סוף יש לי זמן לעצמי", מדגים האנשה של חיות לאחר עריכה ספרותית, עריכה לשונית וניקוד.
עריכת ספרי ילדים – דוגמאות לאחר עריכה ספרותית, עריכה לשונית וניקוד
איור של רקטת חלל הנוחתת בכוכב לכת שבו מפוזרים ספרי ילדים. כיתוב: "מָה? גַּם כָּאן יֵשׁ סִפְרֵי יְלָדִים?", מדגים עריכת ספרי ילדים על חלליות, שילדים אוהבים.
עריכה לשונית וספרותית וניקוד של ספרי ילדים - המלצות
ספר ילדים מאויר פתוח מונח על משטח עץ צבעוני על רקע איור ססגוני של מפל מים וצמחייה מסביב, מדגים תנועה דינמית וזרימה החשובים בעריכת ספר ילדים.
עריכת ספר ילדים