חוסר דיוק בעובדות והחמצת המשמעויות בעריכה של בינה מלאכותית

זה סיפור חיים וחשוב לדייק. בכל סיפורי החיים האישיים שלי שכתבתי, ערכתי ופרסמתי, מעולם לא הוספתי פרטים או שיניתי פרטים כדי שיהיה יותר יפה או יותר מעניין. סיפורי חיים הם יפים או לא יפים, מעניינים או לא מעניינים – בגלל הדרך שבה הם נכתבים. ייתכן שגם סיפורי חיים הכתובים היטב הם משעממים. מדי פעם זה מנקר במוחי: את מי מעניינים הסיפורים שלי? לפי התגובות התברר לי שזה מעניין את הקוראים, אבל גם אם לא, זאת עדיין לא סיבה לשנות פרטים, וזאת בהחלט לא סיבה להימנע מתיעוד או פרסום של סיפור אמיתי, יומן או ספר זיכרונות. הסיפור הנוכחי אינו סיפור חיים קלאסי, כיוון שהוא מסופר דרך הנכדה, אבל הוא עדיין סיפור שאירע במציאות. המטרה שלי בעריכתו הייתה שזה לא יהיה טכני וקר כמו בוויקיפדיה, אך מצד שני, חשוב לדייק בפרטים. אציג משפטים בעריכה שלך שאינם מדויקים לעומת העובדות או המשמעויות העולות ממנו:

1. "בביקוריי אצלו הייתי מקליטה את זיכרונותיו" – היא ראיינה אותו אך לא ציינה איך.
2. "יהודה עבד כחקלאי, שימש כיושב ראש אגודת המים של הגליל התחתון וכיהן במועצת כפר תבור" (גרסה 1) – "עבד כחקלאי" ממסמס את כל המסר של הסיפור. הוא לא "עבד" כחקלאי. הוא היה איש אדמה בנשמתו.
3. "סבא ומרדכי קרניאל פירקו ומכרו" – מרדכי קרניאל היה מפקד המחוז. אינך מציינת זאת, והקוראים לא יודעים מיהו.
4. "כנוטר, יכול היה לשאת את הרובה בגלוי" – הכותבת ציינה שמדובר ברובה אנגלי. לא ציינת זאת.
5. "אבל את תת-המקלע הפגום פירק והסתיר במזוודה" – הכותבת ציינה שהוא שם אותו במזוודה בין סמרטוטים ועיתונים, עם כל הכדורים. לא ציינת זאת.
6. "שקט השתרר. הנוסעים קפאו" – הכותבת לא דיברה על הנוסעים. אומנם אכן היה שקט באוטובוס כשהקצין שאל על המזוודה, אבל לא בטוח שהם פחדו, משום שהם ידעו שהמזוודה לא שלהם.
7. "מה שהפך אותו למיוחד היה תואר שבדרך כלל אינו מחמאה: מסחאי" – הכותבת לא כתבה שהוא מיוחד.
8. "את יודעת," היה אומר לי תמיד בחיוך שובב, "בזמנים ההם הייתי אחראי על הסוד הגדול ביותר של הכפר" – לא בטוח שזה היה הסוד הגדול ביותר של הכפר.
9. "לפעמים דווקא הפשטות מצילה. המיג'ור חיפש משהו מתוחכם, אבל לא העלה בדעתו שהאמת הפשוטה היא המסוכנת ביותר" א) זאת לא הייתה הפשטות שהצילה את סבא; ב) המיג'ור לא חיפש משהו מתוחכם; ג) האמת הפשוטה היא המסוכנת ביותר? לא הבנתי את המשפטים, אבל גם אם כן, האם זה המסר שעולה מהסיפור?
10. "בכל פעם שביקרתי בכפר תבור, כשעברתי ליד הספרייה הישנה" – הספרייה לא ישנה. הצינורות הוטמנו תחת מרצפות בית המורים ומזכירות הכפר, כיום הספרייה של כפר תבור. 
11. "מתחת למרצפות הפשוטות הללו" – המרצפות בספרייה פשוטות?
12. "סבא, שהבין שהקצין לא יוותר, קם ואמר בביטחון מעושה" (גרסה 1) – "ביטחון מעושה" מתאים למצב שבו אנו מזהים זיוף. זה מחטיא את המשמעות. סבא ניסה לשדר ביטחון כדי להציל את עצמו. אלה מאמצים להפגין ביטחון. 
13. "המיג'ור בחן אותו לרגע קט" (גרסה 1) – ניסיון ליצור דרמה. הכותבת לא ציינה שהוא בחן אותו, כנראה משום שזיהה מייד את מדי הנוטר והנשק האנגלי שסבא נשא.
14. "אולי זה מה שהופך מסחאי לתואר כבוד. לא ההשכלה או התחכום קובעים את ערכו של אדם, אלא יכולתו לאהוב ולהיות נאמן למה שהוא מאמין בו." הכותבת קישרה את המושג מסחאי לאהבתו את הארץ ותרומתו ליישוב בארץ, ואת מקשרת זאת ליכולת לאהוב ולנאמנות לעקרונות.
15. "סבא יהודה, המסחאי הפשוט והאוהב"; "אלא יכולתו לאהוב ולהיות נאמן למה שהוא מאמין בו" את כותבת על אהבתו באופן כללי.
16. "כשסבא היה מסיים את הסיפור, תמיד היה צוחק ומוסיף: 'ידעתי שלא אמשיך בנסיעה הזאת, אבל המזל שיחק לי. אפילו המיג'ור לא שיער שיש לי באמת נשק במזוודה!'": אני מסכימה שליהודה היה גם מזל, אבל בכך שהדגשת את המזל התעלמת מדברים אחרים: יהודה היה נוטר, היה לו נשק, היו לו מדי נוטר, הוא ידע אנגלית, הוא היה חכם והבין שעדיף שיצהיר שהמזוודה שלו ושאם ישתוק זה רק יחמיר את את המצב. יהודה גם הפגין ביטחון והצליח להסתיר את הלחץ שלו. אלה הדברים העיקריים. בכך שהדגשת את המזל ביטלת את כל המאפיינים הייחודים של סבא יהודה. אני לא שוללת את זה שיהודה בעצמו יכול לומר שהיה לו מזל. אבל לא בדרך הזאת, ולא בצמידות לכך שהמייג'ור לא שיער שיש לו נשק, אלא באופן כללי.
17. "הסתתר פעם סוד שסבא יהודה, המסחאי הפשוט והאוהב, שמר בגאווה ובמסירות": סוד שומרים בגאווה? סוד גם לא שומרים במסירות. זה מובן מאליו ששמירה על סוד (במקרה הזה – למען המדינה) מעידה על מסירות.
18. "סבא יהודה לימד אותי שהגבורה האמיתית נמצאת לפעמים דווקא בפשטות" – אין קשר בין גבורה אמיתית לבין פשטות.
19. "הגבורה האמיתית נמצאת לפעמים דווקא בפשטות, בעמידה איתנה מול סכנה" – עמידה איתנה מול סכנה היא גבורה. לא אמיתית, לא דווקא ולא לפעמים. כביכול מוצג כאן חידוש, ואין חידוש.
20. "לא ההשכלה או התחכום קובעים את ערכו של אדם, אלא יכולתו לאהוב ולהיות נאמן למה שהוא מאמין בו." כמו בסעיף הנ"ל, כביכול מוצג כאן חידוש, ואין חידוש. אם אדם מאמין במשהו, ברור שהוא נאמן למה שהוא מאמין בו. 
21. "הגבורה האמיתית נמצאת לפעמים דווקא בפשטות, בעמידה איתנה מול סכנה ובאומץ השקט של אלה שנשארים נאמנים לאדמתם". "אומץ שקט" הוא מטפורה חלולה. מעבר לכך, בסיפור אין ביטוי לאומץ שקט. בנוסף, האם אנשים שנשארים נאמנים לאדמתם הם בעלי אומץ שקט?
22. "הגבורה האמיתית נמצאת לפעמים דווקא בפשטות, בעמידה איתנה מול סכנה ובאומץ השקט של אלה שנשארים נאמנים לאדמתם". כתוב כבר בתחילת הסיפור שיהודה מעולם הוא לא עזב את כפר תבור. זאת לא יכולה להיות מסקנה של הסיפור (אין חידוש). בנוסף, הגבורה שלו לא התבטאה בנאמנות לאדמה, אלא ה"מסחאיות" שלו.
23. "זהו המסחאי האמיתי – אדם שיודע מי הוא, מה חשוב לו, ומוכן לעמוד מאחורי זה" – הכותבת ציינה שמחסאי אמיתי ידוע באהבתו לארץ.
24. "וזה, אולי יותר מכל דבר אחר, היה סבא יהודה כהן." – הכותבת לא כתסבא לא היה, יותר מכל דבר אחר, אדם שיודע מה חשוב לו ומוכן לעמוד מאחורי זה. הוא היה כל מה שהכותבת ציינה.
25. "יהודה כהן: איש האדמה והסליק" (שם הסיפור בגרסה 1) – זה לא מדויק להגדיר את יהודה כהן כאיש הסליק.
26. "בכל פעם שביקרתי בכפר תבור, כשעברתי ליד הספרייה הישנה, הייתי מסתכלת על הרצפה ומחייכת. מתחת למרצפות הפשוטות הללו הסתתר פעם סוד שסבא יהודה, המסחאי הפשוט והאוהב, שמר בגאווה ובמסירות." (הסיום בגרסה 1) – תוספת זו ממקדת את הסיפור בסליק.