- מאת: עינת קדם
- 14.10.2026
מאמר זה הוא השני בסדרה של ארבעה מאמרים שבהם אני מנתחת את דבריה של עליזה לשמוליק בסיפור "התרמית". בפסקה זו עליזה רומזת למניע למעשים של ההורים (או של האם) כלפי הילדים – קשיים כלכליים, ויוצרת הקבלה למקרה שאירע במציאות, שבו המניע היה חובות מהימורים. אני מראה כיצד הניסיון להציג את עליזה כאישה פיקחית יוצר טיעונים מאולצים ודיאלוג לא טבעי, וכיצד השאיפה להגביה את השפה מובילה לבחירות מילים שפוגעות בדיוק המשמעות ובאמינות הסיפור.
במאמר זה אנתח את תחילתו של הסיפור שעליזה מספרת לשמוליק, לפני שהיא מגיעה לתיאור הביקור במשרדו של סוכן הביטוח קורמן. אראה כיצד היד המכוונת מבקשת להבליט את פיקחותה של עליזה באמצעות תגובותיו של שמוליק, הטיעונים שהיא מציגה ובחירותיה הלשוניות, אך יוצרת מלאכותיות וחוסר אמינות. הבעיות מתגלות בהיגיון של הטיעונים, בקשרים בין הרעיונות, במשמעות המילים ובמשלב הלשוני. כל אלה פוגעים באמינות הדברים שעליזה מספרת ובטבעיות השיחה שבה הם נמסרים.
בהמשך השיחה עליזה אומרת:
"עליזה החלה לצחוק, וכבשה את צחוקה בכף ידה. "שיגעון לא רואים כלפי חוץ. כולנו הולכים עם מסכות על הפנים. חוץ מזה, כשיש קשיים כלכליים, הכול אפשרי. אתה זוכר את המקרה של דניאל מעוז, שרצח את הוריו ב-2011 כדי לזכות בכספי הירושה להחזרת חובות על הימורים?"
בחלק הבא אנתח את הפסקה.
ניתוח ספרותי ולשוני של דברי עליזה
"חוץ מזה" – הצטברות מלאכותית של נימוקים שאינם מבססים את החשד
"שיגעון לא רואים כלפי חוץ. כולנו הולכים עם מסכות על הפנים. חוץ מזה, כשיש קשיים כלכליים, הכול אפשרי".
דבריה של עליזה באים בתגובה לדבריו של שמוליק: "בסדר, מה המניע? אני מכיר את מזי. היא אישה בריאה בנפשה, נעימה ומסבירת פנים".
עליזה משיבה ששיגעון לא רואים כלפי חוץ ושכולנו הולכים עם מסכות על הפנים. בדבריה היא רומזת שמזי עשויה לסבול מהפרעה נפשית או מבעיה באישיותה, אף שהדבר לא ניכר בהתנהגותה.
לאחר מכן היא אומרת "חוץ מזה", ועוברת לקשיים הכלכליים. הביטוי "חוץ מזה" יוצר ציפייה לנימוק נוסף שמצטרף לנימוק הקודם ומחזק את החשד. אלא שעליזה עוברת בין שני הסברים שונים למעשה הרצח: תחילה היא רומזת לבעיה נפשית או אישיותית, ובהמשך מציגה מניע כלכלי.
שני ההסברים יכולים להתקיים יחד, אבל עליזה לא מבססת אף אחד מהם ולא מראה כיצד הם קשורים למקרה של מזי. נוצרת מלאכותיות במהלך הטיעון. במקום שעליזה תציג נימוקים שמחזקים את החשד שלה, היא עוברת בין הסברים אפשריים, והצירוף "חוץ מזה" מעניק להם מראית עין של טיעון מצטבר. הניסיון להמחיש את יכולתה לזהות מניעים נסתרים חושף דווקא את חולשת ההסקה שלה ופוגע באמינות הסיפור שהיא בונה בפני שמוליק.
"הכול אפשרי" – ביטוי שלא מבטא את הטענה ופוגע באמינות ההסקה
"חוץ מזה, כשיש קשיים כלכליים, הכול אפשרי".
נראה שעליזה מנסה לומר שכשאנשים נקלעים לקשיים כלכליים, המצוקה עלולה להביא אותם למצב שבו הם מוכנים לעשות הכול כדי להיחלץ ממנה, כולל מעשים קיצוניים כמו פגיעה בילדיהם כדי לקבל את כספי הביטוח. אלא שהביטוי "הכול אפשרי" לא מבטא במדויק את הכוונה הזאת.
בדרך כלל משתמשים בביטוי כדי להתייחס למגוון רחב של אפשרויות, ובהן אפשרויות חיוביות שעומדות בפני אדם כדי להשיג מטרה מסוימת. למשל: "אם רוצים לצאת מקשיים כלכליים, הכול אפשרי. אפשר לצמצם את ההוצאות, לעבוד בשתי עבודות או למצוא מקור הכנסה נוסף".
שימוש מקובל נוסף בביטוי הוא לאחר שמציגים כמה אפשרויות מסוימות, בלי לדעת איזו מהן התממשה. למשל: "אולי הוא לקח הלוואה כדי לכסות את החובות, אולי מכר את המכונית שלו ואולי ביקש עזרה מהמשפחה. קשה לדעת. כשיש קשיים כלכליים, הכול אפשרי".
בשני המקרים הביטוי מתייחס למגוון אפשרויות, ואילו עליזה מבקשת לטעון טענה על התנהגותם של אנשים במצוקה כלכלית ועל נכונותם לבצע מעשים קיצוניים כדי להיחלץ ממנה. הבחירה ב"הכול אפשרי" מחמיצה את המשמעות הזאת, ולכן המשפט לא מבסס את הקשר שעליזה מבקשת ליצור בין הקשיים הכלכליים לבין החשד לרצח הילדים.
קשיים כלכליים לעומת חובות מהימורים – הקבלה מאולצת שפוגעת באמינות הטיעון
"חוץ מזה, כשיש קשיים כלכליים, הכול אפשרי. אתה זוכר את המקרה של דניאל מעוז, שרצח את הוריו ב-2011 כדי לזכות בכספי הירושה להחזרת חובות על הימורים?"
עליזה כורכת שני מצבים שונים ויוצרת ביניהם הקבלה כאילו מדובר במניעים זהים. במקרה האמיתי שאליו היא מפנה, החובות שנוצרו בעקבות הימורים היו מניע למעשה פלילי כדי לקבל את כספי הירושה. לעומת זאת, קשיים כלכליים הם מצב כללי שמשפחות רבות נקלעות אליו, והם אינם יוצרים כשלעצמם מניע מובהק לרצח.
ההקבלה מאולצת ונראה שהיד המכוונת משתמשת במקרה המוכר כדי לחזק את הרושם שעליזה יודעת לזהות דפוסי התנהגות ומניעים נסתרים. כתבתי על כך במאמר אין קשר: השיקולים מאחורי הוויתור על ההקבלה בסיפור המקורי.
משלב לשוני גבוה שחושף את המלאכותיות בדיאלוג
"שרצח את הוריו… בכספי הירושה…"
המילה "הוריו" מתאימה למשלב גבוה יותר, שמאפיין כתיבה עיונית או דיווח רשמי. בשיחה טבעית בין שני אנשים מתאים יותר לומר "את ההורים שלו". שילוב של מילים במשלב גבוה בשיחה כזאת פוגע באמינות הדיאלוג וחושף יד מכוונת.
"כספי הירושה" – שימוש בסמיכות שמאפיינת כתיבה עיונית ואינה טבעית בשיחה רגילה. טבעי יותר להשתמש במילה "ירושה". ניכרת כאן יד מכוונת שמבקשת לוודא שהקוראים מבינים שמטרת הפשע היא להשיג כסף לכיסוי חובות שנוצרו בעקבות הימורים.
שם פעולה שמגביה את המשלב בעינות טבעי בשיחה
א. "החזרת חובות" הוא צירוף סמיכות שמגביה את המשלב הלשוני ואינו טבעי בשיחה רגילה.
ב. "החזרת" הוא שם פעולה שמגביה את המשלב הלשוני. לעומתו, שם הפועל "להחזיר" או הפועל "לשלם" מתאימים יותר לדיבור טבעי. שם הפעולה כללי ועמום, מרחיק את המעשה מהמניע של הפועל, כתבתי על כך במאמר בעריכה ספרותית כתבו "הוא ניסה להשתיק", בעריכה לשונית – "ניסיון".
ג. באותו משפט עליזה משתמשת תחילה בשם הפועל "לזכות" ובהמשך בשם הפעולה "החזרת". לאחר שהתכלית הראשונה הוצגה באמצעות "כדי", התכלית השנייה נדחסת לתוך אות אחת – ל' היחס,
מילת יחס שלא מבטאת את הקשר הסיבתי
"להחזרת חובות על הימורים".
החובות הם תוצאה של ההימורים, ולכן טבעי ומדויק יותר לומר "חובות מהימורים" ולא "חובות על הימורים".
במקום שאלה – דיווח
"אתה זוכר את המקרה של דניאל מעוז, שרצח את הוריו ב-2011 כדי לזכות בכספי הירושה להחזרת חובות על הימורים?"
בדרך כלל, כששואלים אדם אם הוא זוכר מקרה מסוים, טבעי להזכיר את המקרה ואולי עוד כמה פרטים בולטים, ולהמתין לתגובתו. עליזה מציגה את המקרה עם כל הפרטים, כולל השנה, ולכן השאלה נשמעת כמו דיווח ולא כמו שאלה טבעית בשיחה.
נראה שהיד המכוונת רוצה שכל הידע יהיה בידיה של עליזה, ועל כן היא לא מאפשרת לשמוליק, מנהל מרכז השיטור, לתרום דבר לשיחה. שמוליק בעיקר מגיב, שואל שאלות ילדותיות או משמיע אמירות שנועדו לאפשר לעליזה להציג את חוכמתה.
סיכום
דבריה של עליזה לא נשמעים אמינים. ניכרות כאן שתי מגמות, ושתיהן פוגעות באמינות.
האחת היא להציג את עליזה כאישה פיקחית שיודעת להסיק מסקנות:
"חוץ מזה" – יוצר מראית עין של טיעון מצטבר, כאילו הקשיים הכלכליים הם נימוק נוסף שמצטרף לטענה על שיגעון שלא רואים כלפי חוץ.
קשיים כלכליים וחובות מהימורים – עליזה יוצרת הקבלה בין שני מקרים שהמניעים בהם שונים: קשיים כלכליים וחובות מהימורים.
שאלה שהופכת לדיווח – עליזה שואלת את שמוליק אם הוא זוכר את המקרה, אך מוסרת בעצמה את כל פרטיו, כולל השנה המדויקת.
מגמה בולטת נוספת היא להגביה את המשלב הלשוני. התוצאה היא שהשיחה לא נשמע טבעית אלא מלאכותית. תוך כדי כך נבחרות מילים שאינן מתאימות למשמעות או לסיטואציה:
"הכול אפשרי" – הביטוי אינו מבטא במדויק את הטענה שמצוקה כלכלית עלולה להביא אנשים לבצע מעשים קיצוניים.
בחירות מילים ומשלב לשוני גבוה – "הוריו", "כספי הירושה" ו"החזרת חובות" שייכים למשלב לשוני גבוה, שמתאים לכתיבה עיונית ולא לשיחה טבעית.
"חובות על הימורים" – מילת היחס "על" אינה מבטאת במדויק את העובדה שהחובות נוצרו בעקבות ההימורים.
