הבנה ספרותית של הדברים שלעולם לא נדע מהמקום שלנו

עריכה ספרותית טובה יוצרת במכוון, במקרים מסוימים, שיבושים, גמגומים, נשימות ארוכות, דיבור רציף ללא הפסקה, סלנג המאפיין את הדמות, ביטויים מסוימים מהעולם שלה, סגנון דיבור קבוע ועוד. כאשר עריכה לשונית המנותקת מעריכה ספרותית מבצעת שינויים באופן טכני ומכני, היא יוצרת פגיעה משמעותית באיכות היצירה, ביופי ובאותנטיות. על כן, חשוב שעריכה לשונית תיעשה במשולב עם עריכה ספרותית.

כתיבה טובה ועריכה ספרותית טובה מדמות מצבים אותנטיים מהחיים. כך פועלת הכתיבה והעריכה בסדרה Better Call Saul. אחת התובנות שעלו בי בצפיית הפרק Inflatable (פרק 7 עונה 2), היא שבמצבים מסוימים בחיים, אסור לנו לשפוט כי לא נוכל לדעת, זה לא תפקידנו לשפוט, וזה לא רלוונטי האם האדם שמולנו משקר או לא.

מה אם אתה טועה?

בסצנת החנות לא ניתן לדעת בוודאות אם האיש שהגיע לחנות דובר אמת או לא. במאמרים אחרים אדון במסרים השליליים והחיוביים העולים מדבריו של האב, ממעשיו והתנהגותו ומההתייחסות שלו למקרה, ובמסרים החשובים והשליליים העולים מדבריו של ג'ימי. אם אתייחס כרגע רק למשפט של האב: "Jimmy, what if you're wrong" – אני חושבת שלכך, בין היתר, הוא התכוון.

לא ניתן לדעת האם הסיפור של האיש אמיתי או לא, מהי הדרך לקרוא אותו, לאילו משמעויות הוא התכוון במילים שנשמעו, אילו חיבורים הוא עשה בין ההברות, מתי זה פסיק, מתי זאת שאלה, מתי בדיוק הרעיון מתחיל ומתי הוא מסתיים, מהם הקשרים בין הרעיונות, האם חבוי כאן משל או סיפור חינוכי, האם הוא דיבר במטפורות וסמלים, האם האיש מבקש שהאב ייתן לו כסף או יחסוך את הכסף, ועוד.

בנוסף, האיש בולע מילים, מגמגם, לא שומעים בבירור את הסיפור במלואו ולא רואים אותו באופן רציף ומלא מההתחלה ועד הסוף. לא ברור אם מה שנשמע כאנחות הוא מילים. המבטא שלו לא תמיד ברור, והוא משתמש במילים שלא ברור אם האב או ג'ימי מבינים.

כמעט כל מילה נושאת יותר ממשמעות אחת. או שמהצליל שלה לא ברור לאיזו משמעות הוא התכוון. או שאפשר לפרק את המילים להברות ולחבר. למשל:

wondering; well; drove; well, I drove; just; fit
this; into; train; but; rush
med-i-cine; mys-son; epi-lepsy

בעיות מהסוג הזה מקשות את השיפוט.

הוא ביקש 5 דולר, או ביקש שהאב יחסוך 5 דולר?

דוגמה למגבלות או קשיים הקיימים אצל אדם, המשפיעים על האופן שבו הוא מדבר, מביע ומתנהג, ומקשים על אדם אחר לשפוט:

דיבור לא ברור עקב מבטא או הגייה שונה, לקות בדיבור, בליעת מילים, דיבור מהיר ברצף, דיבור עם הפסקות רבות, שימוש בז'רגון לא מוכר, שימוש במילים משפה לא מוכרת, שימוש במילים בעלות יותר ממשמעות אחת, שימוש במטפורות או בפתגמים לא מובנים, שימוש בסלנג לא מוכר, שימוש באוצר מילים לא מוכר, שימוש במילות קוד, קיצורים, שפה פנימית, שפת צופן, שפת אותות, חיבורים אוטומטיים בין מילים, מחסומים של גיל, מגדר או מעמד חברתי-כלכלי;

מכבסת מילים מודעת או לא מודעת, דילוג מודע או לא מודע על מידע, הנחה שמה שאומרים או חושבים או יודעים מובן לצד השני או מובן מאליו, הדחקה של מידע, הדחקה של אירועים ורגשות, לחץ, פחד, חרדה, חרדה חברתית, סערת רגשות, התלהבות, תחושת איום, בלבול, התרגשות, קוצר נשימה, מבוכה, בושה, קושי בביטוי עצמי, קשיים בתקשורת לא מילולית כגון שפת גוף וקריאת הבעות פנים, הימנעות ממשהו, חסמים, מעצורים, רגישות לנושאים מסוימים, רגישות למילים מסוימות, השפעה של הסחות דעת חיצוניות;

עייפות, חוסר שינה, רעב או תת-תזונה, כאב פיזי, אי-נוחות, חוסר סבלנות, קוצר זמן, בעיות בזיכרון, חוסר תשומת לב לפרטים, טעות בפרטים, חוסר ביטחון, הפרעות קשב וריכוז, קושי בהבעת רגשות, אלכוהוליזם, שימוש בסמים, "טיק" או עווית או תנועה לא רצונית, מחלה, מגבלה, קושי, לקות בשמיעה, לקות בראייה, מוגבלות שכלית-התפתחותית, מוגבלות קוגניטיבית, מוגבלות נפשית, בעיה רגשית, ועוד.

בסיטואציות מסוימות, כאשר ישנם חורים שחורים רבים, הצד השני לא יכול לשפוט בגלל חלק מהגורמים שציינתי הקיימים בו, וכן מהסיבות הבאות: חסר לו מידע מלא וההקשר; הוא מתבסס על מידע חלקי ולא מדויק; השפעה של רגשות, מטען רגשי, הנחות, דעות קדומות והטיות קוגניטיביות.

לא ניתן להסיק ולשפוט

לפיכך, אולי אחד המסרים בסצנה זו היא שבמקרים מסוימים, ובהתאם לסיטואציה:

⇐ אדם לא ישפוט אדם אחר או סיטואציה מסוימת על פי תחושה בלבד.

⇐ אדם לא יסיק לגבי אדם אחר או לגבי מקרה כשהפרטים הנחוצים אינם ידועים לו – גם אם חלק מהם ידועים לו.

⇐ אדם לא יסיק ולא ילמד על אדם אחר ולא יפעל אוטומטית על בסיס דבריו של גורם שלישי.

⇐ אדם לא יסיק מסקנות על פי מקרים אחרים; אדם לא יסיק מסקנות על פי מראה חיצוני.

⇐ אדם לא יכתים את שמו של אדם אחר ויוציא את דיבתו.

⇐ אדם לא ידבר על אדם אחר בנוכחות אנשים אחרים.

⇐ גם אם הוא חושב שהתחושה שלו נכונה או שהממצאים שאסף מחזקים את דעתו – עליו לבחור בקפידה את דרך הפעולה שלו, ולשאול את עצמו האם עליו לפעול.

כשפועלים בביטחון מתוך הספק

אם אכן לא ניתן לשפוט, לא די בכך שנעורר את הספק: "Jimmy… what if you're wrong". על האדם לשאול את עצמו האם בסיטואציה המסוימת הזו הוא מסוגל לשפוט לכאן או לכאן, האם זה תפקידו לשפוט, ובעיקר – האם השיפוט שלו רלוונטי לסיטואציה שבה הוא נמצא.

במקרה של החנות, ההחלטה אם האיש משקר או לא משקר, מדייק או לא מדייק, מובן או לא מובן, הגיע להונות או באמת זקוק לכסף – אינה רלוונטית. אם אשים בצד את המטפורה של החנות והדברים הנוספים שהיא מייצגת, ואתייחס אליה כעובדה בלבד שאותה רואים בעיניים – עסק פרטי, חנות למכירת מוצרים, מקום עבודה המפרנס את הבעלים ומשפחתו – במצב כזה ההחלטה של בעל העסק, הבוס והאב ביחס לבקשות מהסוג הזה, צריכה להיות, לדעתי, לא לחלק כספים לאנשים אחרים – כעיקרון מנחה. האב ניסה לעורר את הספק אצל ג'ימי, אך לא עורר את הספק בתוך עצמו, ומהססנות הוא עבר לביטחון מלא.

בובות מתנפחות שסופן להתפוצץ

בעברית, Inflatable היא "מתנפח". אם נפרק את Inflatable להברות עם אותם צלילים, נקבל Inflate a ball – לנפח כדור, לנפח תעוזה, לנפח ביצים. בהקשרים שדנתי בהם כאן, אני מפרשת זאת כך:

כאשר אנחנו קובעים באופן מוחלט שאנחנו יודעים הכול על האדם שמולנו ועל המקרה, בזמן שיש כל כך הרבה נקודות חשוכות ולא ידועות – אנחנו מתנהגים כמו בובת אוויר מתנפחת.

מאותה סיבה, מצד שני, כאשר אנחנו קובעים שבגלל הספק עלינו להאמין אוטומטית ולפעול בהתאם לכך, אנחנו יוצרים פגיעה. בבית משפט, נאשם יכול לצאת זכאי מחמת הספק. גם כאן יש ספק, הרבה ספק, ולכן המקרה הזה לא אמור להיבחן בבית המשפט הפנימי, מלבד ההחלטה: זה לא שפיט, וממילא זוהי חנות למכירת מוצרים.

האב התנהג כמו בובה מתנפחת כשחשב שאם הוא הבוס בעל החנות – זה בסדר לתת כספים על פי אמונתו. כשג'ימי קובע קביעות נחרצות על האיש, חשוב היה ללמד אותו שאנחנו לא יודעים הכול ותמיד יישאר הספק, ואסור לנו להכתים את שמו של אדם. ובאותה נשימה, חשוב היה להראות שבמצבים מסוימים, הספק לא אמור להוביל אותנו באופן אוטומטי לפעולה אקטיבית, אלא להימנעות. ההימנעות לא קשורה רק למידת האמון או למידת הידיעה. היא קשורה בראש ובראשונה לידיעה הברורה והבלתי מעורערת על התפקיד שלנו, המקום שלנו והאחריות שלנו על עצמנו ועל סביבתנו.

תובנה על עריכה לשונית ועריכה ספרותית

בתמונה הראשית של המאמר, האישה הזקנה מדברת בעברית אחרת, במבטא ובסגנון הייחודיים לה: "לא דוקטור לא חולֶה". אולי היא עונה לגבי עצמה, אולי היא חושבת שהוא אומר שהוא עצמו חולה. הדוקטור התרנגול, המייצג כאן עריכה לשונית הפועלת במנותק מעריכה ספרותית, מאבחן אותה כחולה: "מה זה, אין כאן מספיק פסיקים, ככה לא מדברים, היא נקבה ולא זכר", וככל שזה היה תלוי בו, הוא היה כנראה עורך אותה כך: "לא, דוקטור, אינני חולה".

עריכה לשונית הפועלת במנותק, פועלת עם המון מקומות חשוכים. היא לא יכולה לדעת מהן כוונותיה של עריכה ספרותית. רק עריכה ספרותית יודעת לאן המחברים מכוונים, והיא יודעת לאן היא מכוונת. כשעריכה לשונית משנה מילים ופיסוק על פי מה שהיא חושבת שנכון ליצירה, היא פועלת כמו Inflatable או Inflate a ball.

הפתרון – עריכה ספרותית ולשונית משולבת ומקצועית. היא מכירה את עצמה, היא יודעת מה היא רוצה, היא יודעת מה המסרים שהיא רוצה להעביר, והיא יודעת איך להעביר אותם.