"רק הגהה" לעומת עריכה לשונית ועריכת תוכן מקיפה

המונח "הגהה לשונית" משמש לעיתים כמילה נרדפת לעריכה לשונית או לתיאור דרגת עריכה קלה, אך הגהה אינה תחליף לעריכה לשונית ועריכת תוכן, אלא שלב בקרה הנעשה לאחר עריכה מלאה, ומטרתו לאתר שיבושים וטעויות טכניות שנותרו בטקסט או שנוצרו בעימוד. כאשר מופעלים סטנדרטים מקצועיים על טקסט – אין זו הגהה אלא עריכה לשונית ועריכת תוכן.

פעמים רבות אני מקבלת פניות כמו:

"הטקסט כבר עבר הרבה סבבים של עריכה מול המנחה, תעשי רק הגהה לשונית."

או: "אני צריכה הגהה, רק תבדקי שאין טעויות, שזה מנוסח טוב, שסימני הפיסוק נכונים."

או: "אני כותב טוב, אבל ליתר ביטחון תעברי על זה בהגהה לשונית."

לעיתים הם מתכוונים לעריכה לשונית מלאה, ולעיתים עומדת מאחורי המושג הנחה שמדובר בדרגה קלה של עריכה – מעבר זריז על הטקסט, ניקוי שגיאות, בדיקה שהכול תקין.

בקשה כזו מניחה שהטקסט בנוי כבר כראוי, ושלא נדרשים שינויים מהותיים. אך כל טקסט שמגיע לעורכת לשונית דורש שורה של פעולות. כל הפעלה של סטנדרטים מקצועיים על טקסט, משמעותה עריכה לשונית יסודית, ומהרגע שבו אני מפעילה את עקרונות העריכה הלשונית ועריכת התוכן שלי, זו אינה הגהה.

כיצד נוצר הבלבול? ההגדרה המילונית

במילון אבן שושן לא מופיעה הגדרה לצירוף "הגהה לשונית" כמונח מקצועי עצמאי. המילון מגדיר "הגהה" בלבד, כבדיקה ותיקון טעויות שנפלו בטקסט, או הערה בשולי ספר:

"בדיקת דברי כתב או דפוס ותיקוני הטעויות שנפלו בהם: עריכת כתב היד והגהתו. הגהה אחרונה של המגיה לפני ההדפסה."
"הערה, תוספת בשולי הספר: הגהות הגר"א לתלמוד."

מההגדרה הראשונה עולה כי הגהה היא פעולה של בדיקה ותיקון טעויות שנפלו בטקסט. הביטוי "טעויות שנפלו" מתייחס לשיבושים שנוצרו במהלך כתיבה, העתקה או הדפסה – שגיאות הקלדה, השמטות מקריות, טעויות דפוס. אין בהגדרה זו עיצוב ניסוח, אין בה בניית מבנה רעיוני, ואין בה יצירת זרימה ומשמעות.

ההגהה נולדה בעולם הדפוס, כשלב שבו המגיה השווה בין כתב היד לבין הגרסה המודפסת כדי לוודא שלא נפלו בה טעויות טכניות. הצירוף "הגהה לשונית" הוא הרחבה מודרנית, ולעיתים נעשה בו שימוש כדי לתאר דרגת עריכה קלה. אך הרחבה זו מטשטשת את ההבחנה המהותית: הגהה היא בדיקה של טקסט שנערך; עריכה לשונית ועריכת תוכן הן פעולות בנייה ועיצוב של הטקסט עצמו.

גם באנגלית יש הבדל

גם באנגלית קיימת הבחנה ברורה בין editing לבין proofreading.

בעולם ההוצאה לאור המקצועי, editing היא תהליך של עריכה מבנית, לשונית ורעיונית — עיצוב ניסוח, ארגון טיעון, חידוד משמעות ויצירת קוהרנטיות.

לעומת זאת, proofreading הוא שלב סופי בתהליך, שנועד לאתר שגיאות שנותרו לאחר העריכה ולעיתים לאחר העימוד. הוא מתמקד בטעויות הקלדה, שיבושי פיסוק, עקביות צורנית וטעויות טכניות. מכאן שגם באנגלית proofreading אינה תחליף לעריכה לשונית ועריכת תוכן.

מה כוללת הגהה במובנה המדויק?

כאשר הגהה נעשית במובנה המקצועי המדויק, היא כוללת קריאה נוספת של הטקסט לאחר עריכה מלאה, מתוך מטרה לאתר:

טעויות הקלדה שנותרו
השמטות מקריות
כפילויות טכניות
חוסר עקביות נקודתי
פיסוק שהשתבש בעקבות שינוי קודם
תקלות שנוצרו בהעברה בין קבצים או בשלבי עימוד

זוהי בקרת איכות.

כמו מוצר שיוצא מפס ייצור ועובר בדיקה אחרונה — כך גם טקסט עובר הגהה לאחר שעבר עריכה.

מדוע הגהה איננה תחליף לעריכה?

טקסט שלא עבר עריכה לשונית ועריכת תוכן מלאה לא בשל לשלב ההגהה.

אם במהלך העריכה מתגלים:

משפטים מסורבלים
ניסוח שאינו מדויק
חוסר בהירות רעיונית
קפיצות לוגיות
סתירות
בעיות במשלב
חזרות מיותרות
פיסוק שמשתנה עקב שינויי ניסוח

הטיפול בהם איננו הגהה, שכן היא לא מתקנת שלד, היא בודקת שלד שכבר חוזק. טיפול בנושאים הנ"ל הוא טיפול עומק לשוני ותוכני. ברגע שמשנים ניסוח, מבהירים רעיון, מארגנים מחדש מבנה – זוהי עריכה לשנית תוכנית.

הגהה לאחר עימוד

בספרים המיועדים לפרסום מודפס מתווסף שלב הגהה לאחר העימוד הגרפי. שינויים בעימוד עלולים ליצור:

שבירות שורה בעייתיות
רווחים כפולים
סימני פיסוק שנדחקו
טעויות שנוצרו בהעתקה או בהמרה

גם כאן מדובר בבקרת איכות.

אך הגהה לאחר עימוד איננה הזמנה לעריכה מחודשת של הניסוח. כאשר טקסט עבר עריכה לשונית מלאה, אין מקום לשינויים סגנוניים בשם ההגהה. אם נעשים שינויי ניסוח, החלפת מילים או ארגון מחדש של מבנה — אין זו הגהה אלא עריכה נוספת.

הגהה היא בקרת איכות — לא שלב יצירה

הגהה היא שלב טבעי והכרחי בתהליך מקצועי. היא באה לאחר עריכה, ולא במקומה. היא בודקת את מה שנבנה, ואינה בונה אותו.

אני מגיהה טקסטים שערכתי. כאשר אני מפעילה את עקרונות העריכה שלי על טקסט שלא נערך על פיהם – זו איננה הגהה, זו עריכה.

טקסט ראוי לפרסום עובר בנייה, ואז בדיקה. לא להפך.