לפונים וללקוחות מובטחת
שמירה על סודיות וזכויות יוצרים
לפונים וללקוחות מובטחת שמירה על סודיות וזכויות יוצרים

מילות שעבוד: "המספר שאותו חייגת", או "המספר אותו חייגת"?

"המספר שאותו חייגת, או המספר אותו חייגת? שעבוד פסוקית: עם או בלי שי"ן", התפרסם באתר "לשונית:  טעמֵי  הכתיבה"  ב-8.11.2008 

"שעבוד פסוקית עם מילת יחס בלי שי"ן". כותרת הסעיף נשמעת טכנית, אבל מדובר בעניין פשוט ושכיח מאוד, ובתהליך מעניין של התפתחות השפה.

א. דיון תאורטי

הצורה המסורתית היא 'הענף שהוא יושב עליו'. צורת כלאיים תקנית אך לא מסורתית היא 'הענף שעליו הוא יושב'. הצורה המודרנית השכיחה, הנחשבת לבלתי-תקנית, היא 'הענף עליו הוא יושב'. על סוגיה זו כבר נאמר הרבה, ואף אני כתבתי על זה בכמה מקומות. עתה אני מוסיף עוד כמה הגיגים.

המאמר המקיף ביותר המוכר לי הדן בסוגיה זו הוא מאמרו של יאיר אור, שבו גם הפניות מעניינות (למסתו של יצחק פרץ): ברשימה מקיפה מאוד על הנושא ועל ההקשר ההיסטורי של תפיסתו בשם "לדודתי, אצלה אני גר, יש תוכי ושמו התמדה" (הארץ, 25.5.2005. נדלה 6.8.2008).

היום הצורה: "המספר אותו חייגת אינו מחובר" שכיחה ומועדפת. זוהי דוגמה קיצונית לשתי תופעות: העברת מילת היחס (אותו) לפונקציה של חציצה בין המשפט העיקרי (המשפט אינו מחובר) ובין הפסוקית (חייגת אותו), והשמטת אות שיעבוד הפסוקית שי"ן (שאותו חייגת).

הדוגמה קיצונית יותר מדוגמאות אחרות המובאות במאמר זה, כי מילת היחס "אותו" מיותרת כאן לכאורה, וניתן להגיד "המספר שחייגת". מכיוון שהיא מיותרת לכאורה, ברור שהיא מגויסת רק כדי לחצוץ בין המשפט העיקרי לפסוקית. כלומר היא משמשת כעין תמרור עזר נוח.

לעניין זה ייאמר שכיום חברות הסלולר "מתקנות" את הנוסח הזה (אותו חייגת), שהיה מקובל בעבר, וההודעות המוקלטות הן למשל: "המספר שחויג", או "המספר שאליו חייגתם". דומה שהן נכנעות ללחץ המתקנים ומוותרות על הצורה הברורה והספונטנית הבלתי-תקנית ששימשה אותן לפני שהופעל עליהם לחץ כזה. (ניחוש שלי, כמובן, ייתכן שאני טועה).

לדעתי יש לשקול לאשר את תקניותה של הצורה "המספר אליו חייגת", והנימוקים:

א.1. השמטת השי"ן אינה עומדת לעצמה, אלא כרוכה בהעברת מילת היחס אל לפני פסוקית (הלוואי בד"כ, כמו כאן: "אתה יושב"):

  1. בלשון מקרא: לא תכרות את הענף אשר אתה יושב עליו! (מילת היחס "עליו" בסוף).
  1. בלשון חכמים: אל תכרות את הענף שאתה יושב עליו! (כנ"ל).
  1. בלשון ימינו: אל תכרות את הענף עליו אתה יושב! (מילת היחס עברה ימינה.

מכיוון שמילת היחס נודדת ימינה היא מסמנת בתמרור ברור את תחילתה של הפסוקית. את ההעברה הזאת הרגולטורים לא פסלו. לא נחוץ הסימון הנוסף באמצעות שי"ן השיעבוד (שהיה נחוץ בדרך כלל בלשון קדומה יותר, כי החלופה היא "הענף אתה יושב עליו", ואז חסר סימון ברור לתחילת הפסוקית, וניתן לקרוא את המשפט כמשפט ייחוד: "הסיפור הזה — אתה ממציא אותו?").

משלא נחוץ סימון הדוברים מעדיפים לוותר עליו, שהרי הלשון מתפתחת בדרך הברירה הטבעית: האפקטיבי והחסכוני שורדים, העודפי והמיותר נכחדים. הדוברים חותרים לחסכנות, ולמה שיחזיקו בצורת כלאיים אשר בה: מחד גיסא, מילת היחס אינה במקומה המסורתי, אבל מאידך גיסא מילית השעבוד נשמרת?

בתהליך המודרני הזה מתקבלת צורה חדשה וחסכונית, שלא רק ברורה למשתמשים לגמרי, אלא אף יש בה סממן של שפה רשמית, למשל אקדמית או משפטית.

א.2. עוד בלשון המקרא השמטת שי"ן השעבוד שימשה לפעמים. לעניין זה אני מעתיק ממאמרו של יאיר אור "לדודתי אצלה אני גר…" וכו' רשימה של מקורות מקראיים שגם בהם ויתרו על מילת השעבוד (לפי יצחק פרץ).

ב. המצב בשטח: ממצאים מחיפושי גוגל

חיפושים אקראיים-למחצה של ביטויים ספציפיים משקפים את ההעדפות הרווחות היום. בדגימה של כמה ביטויים כאלה מצאתי:

  • "עליה סיפרנו" יותר מ-500 ("שעליה סיפרנו" 168; "שסיפרנו עליה" 35).
  • "המקרה בו מדובר" יותר מ-200 תוצאות ("המקרה שבו מדובר" כ-50; המקרה שמדובר בו 4).
  • "האדם בו מדובר" יותר מ-550 (האדם שבו מדובר כ-220; האדם שמדובר בו כ-100).
  • "המקום אליו הגענו" יותר מ-220 תוצאות ("המקום שאליו הגענו -87; המקום שהגענו אליו: 110).

חיפוש הצורות המקראית (המקרה אשר מדובר בו וכד') מניב אפס תוצאות.

עוד תוצאות לאותו עניין:

  • "בו מדובר" 26,800 ("שבו מדובר": 16,400; "שמדובר בו" 9,090).
  • "עליו מדובר" – 10,300 ("שעליו מדובר" 6,700; "שמדובר עליו" 6,350).
  • "בו גרנו" 1,170 ("שבו גרנו" 1,120; "שגרנו בו" 1,130).

סה"כ כ-40,000 לצורה הלא-תקנית;
סה"כ כ-25,000 לצורה התקנית המודרנית;
סה"כ כ-17,000 לצורה התקנית המסורתית.

ופירעון חוב לכותרת: "הענף עליו" = יותר כ-12,000, "הענף שעליו" כ-6500.

ראוי לציון שבכל אחד מהביטויים יש העדפות שונות, ולמשל "המקום שהגענו אליו" מועדף על "המקום שאליו הגענו". ולמשל היחס בין "המקרה בו מדובר" ל"המקרה שמדובר בו" קיצוני מאוד (1:50), ואילו היחס בין הביטוי הכללי "בו מדובר" ל"שמדובר בו" מתון הרבה יותר (2:5).

  • בארץ לא עבר בה איש (=שלא עבר בה איש)
  • איה העדר ניתן-לך? (=שניתן לך)
  • אשרי הגבר יחסה-בו (=שיחסה בו)
  • גוי לא תדע לשונו (=שלא תדע את לשונו)
  • מה-הדבר הזה עשית לנו? (=שעשית לנו)
  • יש רעה ראיתי תחת השמש (=שראיתי)
  • כבגד אכלו עש (=שאכלו עש)
  • יאבד יום איוולד בו (=שאיוולד בו)
כיסא נדנדה מנצרים בשדה ודפי עריכה לשונית עפים ברוח, מדגימים עריכה לשונית חיה, טבעית וגמישה.
עריכה לשונית – מאמרים ומידע