כתיב עם חסרונות: בעריכה לשונית מתקנים שגיאות בכתיב חסר

כתיב חסר

כתיב חסר" או "כתיב דקדוקי" הוא אוסף מילים הנכתבות באופן זהה למילים בכתיב המנוקד, בהבדל אחד: אין בהן ניקוד. כמו בכתיב המנוקד, בכתיב החסר מעטות אימות הקריאה י' ו-ו' ומאחר שאין בו ניקוד קשה לדעת מתי האות נהגית e u o i או a, קשה להבחין בין בניינים בפועל, בין פועל פעיל לסביל, בין עבר לעתיד, בין משמעויות שונות, בין זכר לנקבה, בין יחיד לרבים, בין פועל לשם עצם, ועוד. למשל, ילְמד מייצגת גם את ילָמד בסביל, נעלַם מייצגת גם את נעלֵם בעתיד רבים, מקְדש מייצגת גם את  מקֻדש, סֶפר מייצג גם את סִפר.

פעמים רבות, במילים שבהן י' היא עיצור y ו-ו' היא עיצור v, הן נקראות בכתיב החסר כאימות קריאה. למשל, פנֶיך מייצגת גם את פניִך בנקבה, בגדִי מייצגת גם את  בגדַי ברבים, אופנִים מייצגת גם את אופניִם, בנֶיה מייצגת גם את בניָה, מכוֹן מייצגת גם את מכוֵן.

מיעוט אימות הקריאה בכתיב החסר יוצר מילים שקשה לזהות, כגון בעית (בְּעָיַת), יצין (יְצַיֵּן), משרין (מְשֻׁרְיָן), בניתו (בְּנִיָּתוֹ), אפיני (אָפְיָנִי), אים (אִיֵּם), אכר (אִכָּר), לפל (לִפֹּל).

הכתיב המלא מייצג טוב יותר את המשמעויות וההגיות החבויות בכתיב החסר ומוציא אותן לאור. הכתיב החסר, החסכן באימות קריאה, יוצר יותר אפשרויות לקריאה. זה a? זה e? זה o? זה u? זה i? זה שווא? זה פעיל או סביל? זה בעבר או בעתיד? זה בזכר או בנקבה? זה ביחיד או ברבים? זאת שייכות בנקבה או שזה שם עצם? הכתיב המלא מסדיר, מבחין, מדייק, מנחה ומכוון. זהו כלי מצוין עבור הכותבים שרוצים להיות מובנים ועבור הקוראים שרוצים להבין.