בעריכה הספרותית שלי, הדמויות הן בבחינת החשוד העיקרי (התרמית)

בסרטונים שצפיתי בהם על חקירות משטרה, פעמים רבות עולה שהתנהגות מסוימת של אנשים שלא היו חשודים בתחילה, מושכת אליהם את האש. למשל, כשבן הזוג של אישה שנרצחה מכוון שוב ושוב את החוקרים לאדם מסוים או לתרחיש מסוים שהוא מניח שאירע, הדבר מעורר חשד. מדוע הוא מתעכב דווקא על האפשרות הזאת? מדוע חשוב לו כל כך להפנות אליה את תשומת ליבם?

זה מה שקרה לי עם הטפסים בסיפור "התרמית". עליזה מספרת לשמוליק על מזי ומשה שעשו ביטוח לפני 4 שנים, ואחר כך על הביקור במשרדו של סוכן הביטוח קורמן שאירע לפני 4 שנים:

"קורמן הוא סוכן הביטוח שלי. כשבאתי לחדש את הביטוח על הדירה שלי, יצאה מזי מן המשרד שלו מחויכת. כשישבתי ליד השולחן של קורמן, ראיתי טפסים מונחים על השולחן. כשקורמן קם להביא את הטפסים שלי, הצצתי בטפסים שעל השולחן. ראיתי את שמות הילדים. אני יודעת לחבר אחד ועוד אחד".

את החזרות בסיפור על השמות שמוליק ועליזה, קורמן, ועל כש…, מים, כוס, טפסים, שולחן ניתחתי בהרחבה ב-"הכדור עדיין אצל שמוליק!" כשהמספר הופך לכרוז במשחק כדורגל. החזרות על טפסים ושולחן גרמו לי לשאול למה הטקסט מתעכב על כך.

החלטתי לזמן לחקירה קטנה את החשודה העיקרית – עליזה שבמקור:

למה עליזה מציינת את החיוך של מזי?

אני: יש לי כמה שאלות על הסיפור. נתחיל במה שקרה אצל קורמן.

אני: אמרת שכשהגעת לחדש את הביטוח, מזי יצאה מהמשרד מחויכת. 

אני: כבר אז, לפני ארבע שנים כשמזי יצאה עם חיוך, שמת לב לזה. למה?

אני: מהמידע שלך אפשר לבנות רצף כרונולוגי: העסקים היו כנראה טובים, ולפני כמה שנים משה ומזי ביטחו את הילדים בסכומים גבוהים, ואז משה פשט את הרגל, מזי ומשה שקעו בחובות, והם הגו מזימה אכזרית. אז מהחיוך הבנת שהיא זוממת משהו? 

אני: היציאה מהמשרד, החיוך והטפסים מקבלים משמעות רק לאור מה שאת יודעת בהמשך. לפני ארבע שנים לא היה במה לחשוד. באותו זמן לא הייתה סיבה לציין את החיוך. נראה לי שהידע המאוחר שלך חדר לשחזור של האירוע המוקדם.

למה עליזה שמה לב לטפסים?

אני: נעבור לטפסים. אמרת: "כשישבתי ליד השולחן של קורמן, ראיתי טפסים מונחים על השולחן". איזה טפסים?

אני: למה שמת עליהם עין ברגע שנכנסת? 

אני: טפסים על שולחן של סוכן ביטוח זה משהו חריג? אמרת: "כשקורמן קם להביא את הטפסים שלי, הצצתי בטפסים שעל השולחן". חיכית שהוא ילך?

אני: אז ראית את הטפסים על השולחן, קורמן קם, ואז ניצלת את הרגע שאת לבד כדי להציץ בהם?

אני: באותו שלב לא הייתה לך סיבה לחשוד שהטפסים קשורים למשהו חריג. 

אני: טוב, נסתפק בזה להיום. אני צריכה לדבר עם שמוליק.