כשמקצינים במקום אחד, נפער בור בעלילה במקום אחר (התרמית)

התנהלות שסותרת את תפקידו של שמוליק כמנהל מרכז השיטור

שואל את עליזה שאלות של ילד, שלא מתיישבות עם ניסיונו

לפחות פעמיים שמוליק מציג שאלות שלא מתאימות לגילו:

1. "יש רוצחים בכפר השלֵו הזה?" השאלה מציגה את האפשרות שבמקום שלֵו יתרחש רצח כדבר מפתיע כמעט כשלעצמו.
2. "מה המניע? אני מכיר את מזי. היא אישה בריאה בנפשה, נעימה ומסבירת פנים". שמוליק קושר בין שאלת המניע לבין התרשמותו שמזי בריאה בנפשה, נעימה ומסבירת פנים.

אם אדם בוגר יעלה שאלות כה ילדותיות נרים גבה, בוודאי כשמדובר במנהל מרכז שיטור, שצבר ניסיון כשוטר ונחשף לעבירות ולאנשים מסוגים שונים.

יוצר היסקים לא הגיוניים

1. "יש רוצחים בכפר השלֵו הזה?" – שמוליק קושר בין אופיו השלֵו של המקום לבין האפשרות שיתרחש בו רצח. השאלה מבוססת על הנחה שלפיה מקום שלֵו מפחית כשלעצמו את הסבירות שיחיו בו רוצחים או שיתרחש בו רצח. אלא ששלוותו של כפר אינה מלמדת דבר על האפשרות שאחד מתושביו יבצע פשע. התוצאה היא היסק לא הגיוני: המקום שלֵו, ולכן מפתיע שיהיו בו רוצחים.

2. "בסדר, מה המניע? אני מכיר את מזי. היא אישה בריאה בנפשה, נעימה ומסבירת פנים" – שמוליק שואל מה המניע, אך מייד מציג את בריאותה הנפשית של מזי ואת היותה נעימה ומסבירת פנים כאילו יש בהם תשובה לשאלה. אלא שתכונות אלה אינן מלמדות אם יש לאדם מניע לביצוע פשע. אדם יכול להיות בריא בנפשו ונעים בהתנהגותו ובכל זאת לפעול מתוך מניע כספי, אישי או אחר. ההיסק הסמוי שנוצר הוא: מזי בריאה בנפשה ונעימה ומסבירת פנים, ולכן לא סביר שיש לה מניע.

3. "איני מתכוון לחקור אישה באבל כבד, שאיבדה בשלוש שנים שלושה ילדים" – שמוליק קושר בין עוצמת האבל, מספר הילדים שמזי איבדה ופרק הזמן שבו איבדה אותם לבין ההחלטה אם לחקור אותה. כך נוצר היגיון מידתי סמוי: ככל שאיבדה יותר ילדים בפרק זמן קצר יותר, כך האבל כבד יותר וכביכול יש הצדקה גדולה יותר להימנע מחקירה. האבסורד מתגלה כשבודקים את גבולות ההיגיון הזה: אילו איבדה שני ילדים בשלוש שנים, היה אפשר לחקור אותה? ואילו איבדה שלושה ילדים בחמש שנים? מספר הילדים ופרק הזמן אינם אמת מידה לשאלה אם יש מקום לברר חשד.

שלושת ההיסקים האלה מחדדים את הסתירה בין דמותו של שמוליק לבין התפקיד שהסיפור מייחס לו. שמוליק אדם בוגר ומנהל מרכז השיטור – תפקיד שמעצם טיבו דורש שיקול דעתוהסקת מסקנות על בסיס נתונים רלוונטיים. דווקא בנקודות שבהן נדרשת ממנו חשיבה כזאת, הוא מציג היסקים שאינם עומדים בבחינה פשוטה. גם מאדם בוגר בעל היגיון בסיסי מצופה לזהות שאין קשר הכרחי בין הדברים. התפקיד רק מחריף את הסתירה. אנשי משטרה וחוקרים אמורים להתאפיין בחשיבה חדה ואנליטית ולזהות קשרים לוגיים בין פרטים, קשרים שאינם גלויים לעין במבט ראשון. שמוליק עושה את ההפך: במקום לחשוף קשרים לוגיים סמויים, הוא יוצר קשרים שאינם קיימים.

היא קושרת בין התנהגות אדישה לרצח – הוא מתעלם מהאבסורד

עליזה יוצרת קשר ישיר בין "הייתי בטוחה שהאימא לא תפסיק לבכות, ובייחוד שרק בשנתיים האחרונות מתו עוד שני ילדים במשפחה: אחד בטביעה והשני מהרעלת מזון", לבין "אני בטוחה שאם יוציאו את הגופה של רביד וינתחו אותה, יגלו שהוא בכלל הורעל". הקשר הלוגי שנובע הוא שבניגוד לציפיות האם לא בכתה, ומכך ניתן להסיק שהיא הרעילה את בנה. שמוליק מתעלם מכך. הוא לא אומר שהשתגעה בגלל אופן ההסקה הזה, אלא שהשתגעה משום שהיא מצפה שיחקור אישה באבל כבד. נראה שהוא מגיב כך משתי סיבות. האחת – למסור מידע. השנייה – להרים לעליזה להנחתה.

מקבל את כל טענות האבסורד המשתמעות

"עליזה החלה לצחוק, וכבשה את צחוקה בכף ידה. "שיגעון לא רואים כלפי חוץ. כולנו הולכים עם מסכות על הפנים. חוץ מזה, כשיש קשיים כלכליים, הכול אפשרי. אתה זוכר את המקרה של דניאל מעוז, שרצח את הוריו ב-2011 כדי לזכות בכספי הירושה להחזרת חובות על הימורים?""

מדבריה משתמעות טענות האבסורד הבאות, שאת כולן שמוליק מקבל:

1. אכן יש קשר בין היעדר מניע לבריאות נפשית והתנהגות נעימה. לאנשים בריאים בנפשם ומסבירי פנים אין מניע.
2. אנשים לא בריאים בנפשם יודעים תמיד להסתיר זאת ומצליחים בכך תמיד.
3. יש קשר בין שיגעון ובין תכונות לא נעימות שמוסתרות על ידי מסכות – את שניהם אי אפשר לראות כלפי חוץ, ויש קשר בין שניהם למניע לביצוע פשע חמור.
4. מאחר ששיגעון לא רואים כלפי חוץ, לא ניתן לשלול את האפשרות שמזי לא בריאה בנפשה אבל מצליחה להסתיר זאת, ולכן לא ניתן לשלול את האפשרות שיש לה מניע לביצוע פשע חמור ושאכן ביצעה אותו.
5. מאחר שמסכות על הפנים מסתירות תכונות לא נעימות, לא ניתן לשלול את האפשרות שמזי היא אדם לא נעים אבל מצליחה להסתיר זאת, ולכן לא ניתן לשלול את האפשרות שיש לה מניע לביצוע פשע חמור ושאכן ביצעה אותו.
6. מאחר שכולנו הולכים עם מסכות על הפנים, לא ניתן לשלול את האפשרות שכולנו אנשים לא נעימים אבל מצליחים להסתיר זאת, ולכן לא ניתן לשלול את האפשרות שלכולנו יש מניע לביצוע פשע חמור ושאכן ביצענו אותו.
7. קשיים כלכליים והחזרת חובות על הימורים הם היינו הך.
8. כשיש קשיים כלכליים, הכול אפשרי, והם יוצרים מניע נוסף לביצוע פשע חמור. לכן לא ניתן לשלול את האפשרות שלמזי יש קשיים כלכליים ויש לה מניע לביצוע פשע חמור ושאכן ביצעה אותו.
9. קשיים כלכליים היוצרים מניע לביצוע פשע חמור כלפי הורים וכלפי ילדים באותה מידה.

תהליך החשיבה שאמור להוביל לעיסוק במניע, חסר

"שמוליק משך בכתפיו ואמר: 'בסדר, מה המניע? אני מכיר את מזי. היא אישה בריאה בנפשה, נעימה ומסבירת פנים'".

עד השלב הזה, אלה הנתונים ששמוליק קיבל מעליזה:

1. "אני בטוחה שהיא רצחה אותם" – בלי לדעת מי רצח ואת מי.

2. "רצח יש בכל מקום, אך לפעמים הוא מוסווה בתאונה או בהתאבדות" – אמירה כללית שממנה לא ניתן לדעת דבר.

3. "הייתי בשבעה על עדי צפירה. הייתי בטוחה שהאימא לא תפסיק לבכות, ובייחוד שרק בשנתיים האחרונות מתו עוד שני ילדים במשפחה: אחד בטביעה והשני מהרעלת מזון. אני בטוחה שאם יוציאו את הגופה של רביד וינתחו אותה, יגלו שהוא בכלל הורעל" – שמוליק שומע שהאם לא בכתה למרות שכבר איבדה שני ילדים, ושומע את קביעתה הנחרצת של עליזה, שאם יבצעו נתיחה של הילד השני יגלו שהוא הורעל.

4. "זאת בדיוק הנקודה", קטעה אותו עליזה. "כשמת ילד אחד, מגוננים על השאר. איך השאירו את עדי ברכב סגור ביום חמסין?" – למרות שמצופה שכאשר מת ילד אחד מגוננים על השאר. הילדה השלישית הושארה ברכב סגור ביום חמסין.

שמוליק עדיין לא בירר בצורה מסודרת מה בדיוק עליזה מייחסת למזי ועל סמך מה, וכבר עובר לדבר על מניע. תהליך החשיבה המקצועי שאמור להוביל לשאלה, חסר.

לא מדבר על משמעות המושג "מניע"

"… מה המניע? אני מכיר את מזי. היא אישה בריאה בנפשה, נעימה ומסבירת פנים – שמוליק מציג את משמעות המושג "מניע" באופן ילדותי ולא מקצועי, וקושר בין בריאות נפשית ונועם הליכות לשאלת המניע.

מאפשר לעליזה להסביר לו כמו לילד ילד ולצחוק על תשובתו

לפחות פעמיים עליזה מסבירה לו כמו לילד: 

1. "רצח יש בכל מקום, אך לפעמים הוא מוסווה בתאונה או בהתאבדות" – כל אדם בוגר יודע זאת. זאת לא אמירה שאומרים למבוגרים.
2. "עליזה החלה לצחוק, וכבשה את צחוקה בכף ידה. "שיגעון לא רואים כלפי חוץ. כולנו הולכים עם מסכות על הפנים. חוץ מזה, כשיש קשיים כלכליים, הכול אפשרי…"

לא מציג שאלות נדרשות, ומתעלם מתשובות עמומות

שמוליק לא מתעקש לקבל תשובה על שאלתו "על מי את מדברת?", ו"מה המניע?", ולא דורש את המידע הדרוש לבירור חשד לרצח: מי החשודה, מי הקורבנות, מה קרה ועל סמך מה עליזה חושדת ברצח. לפחות פעמיים שמוליק מדלג על ההזדמנות לקבל מידע חשוב לבירור החשדות, וכן מתעלם מתשובותיה העמומות או המתחמקות, שנועדו כנראה ליצור מתח ועניין ולתת את המידע המוחץ רק בסוף.

"על מי את מדברת?" – אין תשובה

מנהל מרכז השיטור שומע טענה על רצח אפשרי בכפר ולא מברר מייד מי החשודה, מי הקורבנות, מה קרה ועל סמך מה עליזה חושדת ברצח. לאחר שעליזה אומרת "אני בטוחה שהיא רצחה אותם", שמוליק שואל "על מי את מדברת? ש רוצחים בכפר השלֵו הזה?" ומוותר על התשובה לשאלה הראשונה. עליז מתעלמת מהשאלה, והוא מתעלם מההתעלמות. 

"מה המניע?" – אין תשובה

שמוליק משך בכתפיו ואמר: "בסדר, מה המניע? אני מכיר את מזי. היא אישה בריאה בנפשה, נעימה ומסבירת פנים". לשמוליק יש הזדמנות לברר מה יכול להיות המניע של מזי, אך הוא ממשיך עם טיעון שפותח לעליזה הזדמנות להציג תובנה כללית ועמומה, שלא עונה על שאלת המניע: "שיגעון לא רואים כלפי חוץ. כולנו הולכים עם מסכות על הפנים. חוץ מזה, כשיש קשיים כלכליים, הכול אפשרי. אתה זוכר את המקרה של דניאל מעוז…?"

מקבל תשובה עמומה, אך מרגיש שקיבל טיעון נגדי

שמוליק שואל ספציפית על כפר תבור: "יש רוצחים בכפר השלֵו הזה?" ועליזה משיבה "רצח יש בכל מקום, אך לפעמים הוא מוסווה בתאונה או בהתאבדות". היא עונה בכלליות על כל מקום, ומסבירה על שני מאפיינים של רצח שמוסווה, והוא מתעלם מההתעלמות. ומתרווח בכיסאו: "שמוליק התרווח בכיסאו. הוא יודע שעם ההיגיון הבריא של עליזה אי אפשר להתווכח. על כל טיעון יש לה טיעון נגדי" – אף שהציגה אמירה כללית ולא ביססה באמצעותה את החשד במקרה שעליו היא מדברת, הוא כלל לא יודע מי רצח ואת מי, ועליזה כלל לא הציגה טיעון נגדי. הוא מקבל את דבריה של עליזה ללא עוררין ולא מפעיל חשיבה ביקורתית,

"ואיך את יודעת הכול?" – לא שואל שאלה עניינית

אחרי שעליזה מספרת על פשיטת הרגל, החובות, ביטוח הילדים ומותם בזה אחר זה, ואף מזהירה – "מזי ומשה שקעו בחובות לפני כמה שנים לאחר שפשט משה את הרגל. הם לפני ארבע שנים ביטחו את ילדיהם בסכום כסף גדול מאוד. ואז הילדים התחילו למות זה אחר זה. אם לא תעצור אותה, גם הבת היחידה שנותרה תיעלם מן העולם הזה" – שמוליק שואל: "ואיך את יודעת הכול?". השאלה נשמעת כשאלה בשיחת רכילות: עליזה מספרת פרטים מפתיעים, ומתשובתו של שמוליק שנועדה בין היתר לפרגן לה, נוצר רושם שהוא יותר סקרן לדעת איך היא יודעת את כל זה. הוא לא מבודד את המידע החדש והחשוב ולא מברר את הפרטים שעשויים לסייע לו בבירור החשד ובמניעת הסכנה שעליה הצביעה. גם המילה "הכול" כורכת יחד מידע מסוגים שונים, שחלקו אמור להיות ידוע לו (משה פשט את הרגל והמשפחה נקלעה לחובות), ומייחסת את כולו לעליזה. כך גם ברגע הקריטי ביותר, השיחה המקצועית מתנהלת כשיחה בין שני מכרים וממקמת את ידענותה של עליזה במרכז במקום את החשד לרצח ואת הסכנה לילדה שנותרה. 

מצהיר על היכרות שאינה מתיישבת עם הידע שלו

"אני מכיר את מזי. היא אישה בריאה בנפשה, נעימה ומסבירת פנים". שמוליק מציג את היכרותו עם מזי כבסיס להערכה רחבה למדי של אישיותה ואף של מצבה הנפשי. אלא שבהמשך עליזה מספרת לו על פשיטת הרגל של בעלה ועל הקשיים הכלכליים של בני הזוג, והמידע מתקבל אצלו כמידע חדש. אם שמוליק מכיר את מזי במידה שמאפשרת לו לקבוע שהיא "בריאה בנפשה, נעימה ומסבירת פנים", קשה להבין כיצד אינו מכיר נסיבות משמעותיות כל כך בחייה.

הפער בולט עוד יותר משום שמדובר במנהל מרכז השיטור של יישוב קטן. עליזה מכירה את מצבה הכלכלי של המשפחה כתושבת המקום, ואילו שמוליק, שמצהיר במפורש שהוא מכיר את מזי וגם ממלא תפקיד שמחבר אותו לקהילה המקומית, זקוק לעליזה כדי שתמסור לו את המידע.

מסביר באריכות

לא מגיב לעניין

דיברה על נתיחה, והוא מדבר על חקירת מזי

עליזה: "הייתי בשבעה על עדי צפירה. הייתי בטוחה שהאימא לא תפסיק לבכות, ובייחוד שרק בשנתיים האחרונות מתו עוד שני ילדים במשפחה: אחד בטביעה והשני מהרעלת מזון. אני בטוחה שאם יוציאו את הגופה של רביד וינתחו אותה, יגלו שהוא בכלל הורעל". היא לא דיברה על מזי ולא אמרה שיש לחקור אותה, אך שמוליק מגיב כאילו כן דיברה על כך: שמוליק עיקם את אפו. "עליזה, אני מחבב מאוד אותך. אני חושב שהשתגעת לחלוטין. איני מתכוון לחקור אישה באבל כבד, שאיבדה בשלוש שנים שלושה ילדים". אבל עליזה לא נקבה בשמה של מזי ולא אמרה שיש לחקור אותה. לכן לא ברור למה שמוליק מדבר על כך שזה לא הגיוני שיחקור אישה באבל. 

דיברה בכלליות על "השאירו" – עובר למניע של מזי

"זאת בדיוק הנקודה", קטעה אותו עליזה. "כשמת ילד אחד, מגוננים על השאר. איך השאירו את עדי ברכב סגור ביום חמסין?" – עליזה לא דיברה על מזי עד כה באופן ישיר, וגם לפני כן: תחילה אמרה "אני בטוחה שהיא רצחה אותם" ולא אמרה מי, אחר כך אמרה "הייתי בטוחה שהאימא לא תפסיק לבכות" ולא דיברה על מניע או פשע, ואז אמרה "אני בטוחה שאם יוציאו את הגופה של רביד וינתחו אותה, יגלו שהוא בכלל הורעל" אך דיברה בסביל ולא הזכירה את מזי בהקשר זה. למרות זאת, נכתב: "שמוליק משך בכתפיו ואמר: 'בסדר, מה המניע? אני מכיר את מזי. היא אישה בריאה בנפשה, נעימה ומסבירת פנים'".

שמוליק לא באמת הגיב לדבריה אלא יצר היסק מדברים שלא אמרה, מבלי שדרש הבהרות מפורשות למי התכוונה.

שואלת אם הוא זוכר – הוא שואל מה היא יודעת

עליזה: "אתה זוכר את המקרה של דניאל מעוז, שרצח את הוריו ב-2011 כדי לזכות בכספי הירושה להחזרת חובות על הימורים?"

שמוליק: "מה את יודעת?"

עליזה מדברת על מקרה ספציפי, נותנת את כל פרטי המקרה ושואלת אותו אם הוא זוכר את המקרה. שמוליק לא אומר כן או לא. הוא שואל "מה את יודעת?" – שוב הרמה להנחתה, שבמסגרתה שמוליק מסמן לעליזה לקשר בין המקרה הספציפי לבין המקרה של מזי.

תגובות פיזיות המנותקות מחומרת הדברים שהוא שומע

הרחיק את הכוס משפתיו והניחה על השולחן העגול – פועל בנינוחות, לא מופתע

"'אני בטוחה שהיא רצחה אותם'.

שמוליק הרחיק את הכוס משפתיו והניחה על השולחן העגול. 'עליזה, על מי את מדברת? יש רוצחים בכפר השלֵו הזה?'". 

שמוליק אמור להיות מופתע מהאמירה, אך בשיא המתח, כשמצפים לקבל את תגובתו המיידית, התיאור מתעכב על פירוק טכני של הפסקת השתייה ועל צורת השולחן. הפעולה האיטית וההתעכבות על השולחן משדרות מצב רגיל ונינוחות. נוצר פער בין התגובה והאווירה לבין מה שמצופה משמוליק. בנוסף, שמוליק פונה לעליזה בשמה. כשאנשים מופתעים הם לא פונים בשם אלא מייד שואלים את השאלה.

התרווח בכיסאו – משדר נינוחות וכניעה

"שמוליק התרווח בכיסאו. הוא יודע שעם ההיגיון הבריא של עליזה אי אפשר להתווכח. על כל טיעון יש לה טיעון נגדי". לאחר שעליזה אומרת שרצח יכול להיות מוסווה כתאונה או כהתאבדות, שמוליק מתרווח בכיסאו. עליזה כבר הודיעה לו שהיא בטוחה שמישהו נרצח וכעת רומזת שרצח יכול להיות מוסווה כתאונה או כהתאבדות. דווקא ברגע שבו החשד אמור להתחדד, המחווה הגופנית של שמוליק משדרת רגיעה. כמנהל מרכז השיטור ששומע רמז לכך שמקרה שהתרחש בכפר עשוי להיות רצח מוסווה, מצופה ממנו דווקא להתחדד, לשאול באיזה מקרה מדובר ולברר מה עליזה יודעת. המחווה הגופנית משדרת רגיעה דווקא ברגע שאמור להגביר את הקשב והדריכות. הרפיון הוא מעין כניעה לעליזה.

עיקם את אפו – תגובה של ילד מפונק

מתנהל כמעריץ של עליזה תוך התעלמות מחומרת המצב

"ואיך את יודעת הכול?"

עליזה אומרת: "מזי ומשה שקעו בחובות לפני כמה שנים לאחר שפשט משה את הרגל. הם לפני ארבע שנים ביטחו את ילדיהם בסכום כסף גדול מאוד. ואז הילדים התחילו למות זה אחר זה. אם לא תעצור אותה, גם הבת היחידה שנותרה תיעלם מן העולם הזה". שמוליק מגיב: "ואיך את יודעת הכול?"

עליזה מוסרת מידע רב שמעורר הרבה סימני שאלה, מספרת על פשיטת הרגל של משה והחובות של הזוג, על ביטוח שעשו לפני ארבע שנים על ילדיהם, על כך שבסמוך לכך הילדים התחילו למות זה אחר זה ועל הסכנה שאם הוא לא יעצור את מזי, גם הבת הרביעית תמות. המידע הזה מעורר שאלות רבות, אבל שמוליק לא שואל אותן. בתגובתו לא מתבטאים זעזוע, דריכות, דחיפות או הערכת הסכנה. תשומת הלב עוברת לידענותה של עליזה. הוא שואל איך היא יודעת הכול ובכך גם שואל וגם מחמיא.

"את משהו, עליזה, בכל יום את משתבחת"

עליזה: "קורמן הוא סוכן הביטוח שלי. כשבאתי לחדש את הביטוח על הדירה שלי, יצאה מזי מן המשרד שלו מחויכת. כשישבתי ליד השולחן של קורמן, ראיתי טפסים מונחים על השולחן. כשקורמן קם להביא את הטפסים שלי, הצצתי בטפסים שעל השולחן. ראיתי את שמות הילדים. אני יודעת לחבר אחד ועוד אחד". שמוליק: "את משהו, עליזה", חייך אליה שמוליק, וחשף טור שיניים לבנות. "בכל יום את משתבחת".

לאחר שעליזה מוסרת מידע משמעותי שממנו עולה חשד כבד לרצח מכוון של שלושה ילדים והונאת ביטוח, הוא כלל לא מתייחס לכך. הוא נגרר לפרגון העצמי שלה ומשבח אותה. במקום שהחשד לרצח ולהונאת ביטוח יעמוד במרכז תגובתו, עליזה עצמה הופכת למוקד: כמה היא יודעת, כמה היא פיקחית וכמה היא משתבחת.

פונה לעליזה שוב ושוב בשמה

1. אחרי שעליזה אומרת "אני בטוחה שהיא רצחה אותם", שמוליק פונה אליה בשמה אף שהסיטואציה לא מתאימה לכך: שמוליק הרחיק את הכוס משפתיו והניחה על השולחן העגול. "עליזה, על מי את מדברת? יש רוצחים בכפר השלֵו הזה?"
2. שמוליק עיקם את אפו. "עליזה, אני מחבב מאוד אותך. אני חושב שהשתגעת לחלוטין. איני מתכוון לחקור אישה באבל כבד, שאיבדה בשלוש שנים שלושה ילדים".

3. "את משהו, עליזה", חייך אליה שמוליק, וחשף טור שיניים לבנות. "בכל יום את משתבחת".

מתנהג כחניך של עליזה, מאפשר לה לשלוט בו