אחת הפעולות בעריכה לשונית והגהה לשונית היא תיקון שגיאות כתיב בהטיות פעלים, על פי כללי הכתיב המלא התקני. במאמר זה אדון בהטיות של פעלים בבניין הפעיל. מתי מוסיפים י' ומתי לא? לאחר שנקבעו כללי הכתיב המלא החדשים, הוספת י' במקרים האלה מותאמת להגייה.
- מאת: עינת קדם
- 17.3.2023
- einat.editor@gmail.com
- 054-7334403
אחת הפעולות בעריכה לשונית והגהה לשונית היא תיקון שגיאות כתיב בהטיות פעלים, על פי כללי הכתיב המלא התקני.
כללי הכתיב המלא התקני קובעים ש-י' ו-ו' מתווספות במילים מסוימות, או שהן מוכפלות, כדי שיסייעו בזיהוי המילים, בקריאתן ובהגייתן. אחד הכללים קובע ש-י' מתווספת כאם קריאה לציון תנועת i במילים כגון אמא-אימא, סִפר-סיפר, אך עד יוני 2017 הכללים קבעו שאין להוסיף י' לציון תנועת i במילים המנוקדות בחיריק חסר (חיריק בלי י' אחרי האות) וצורת היסוד שלהן נכתבת בלי י', כגון אמֵנו (אֵם), לעתים (עת), ועל כן מילים מהסוג הזה נכתבו בעבר בכתיב המלא אמנו, לעתים, כמו בכתיב החסר והמנוקד, חרף הגייתן ב-i. (* במאמר זה מילים המופיעות משני צידי המקף הן כתיב חסר-כתיב מלא, או כתיב מלא בעבר.)
כלל זה חל גם על הטיות של פעלים בבניין הפעיל, כגון להעז, הנכתבות בחיריק חסר ונהגות i, אך נכתבו בכתיב המלא בלי י', כמו בכתיב המנוקד והחסר, בגלל צורת היסוד העֵז הנכתבת בלי י'.
כך נכתבו ההטיות בכתיב המלא עד יוני 2017:
- בהווה: אני, את, היא מעִזה – מעזה; אנחנו, אתם, הם מעִזים – מעזים; אנחנו, אתן, הן מעִזות – מעזות
- בעבר אני העִזותי – העזותי; אתה העִזותָ את העִזות – העזות; אנחנו העִזונו – העזונו; אתם העִזותם – העזותם; אתן העִזותן – העזותן.
הדבר יצר בלבול, משום ששאר ההטיות נהגות e או a ובהתאם לכך נכתבות אף הן בלי י' בכתיב המלא:
- להעֵֵז-להעז
- בעבר: אני העַַזתי-העזתי; אתה/את העַַזת-העזת; הוא העֵֵז-העז; היא העֵזה-העזה; אנחנו העַַזנו-העזנו; אתם העַַזתם-העזתם; אתן העַַזתן-העזתן; הם/הן העֵזו-העזו
- בהווה: אני, אתה, הוא מעֵז-מעז
- בעתיד: אני אעֵז-אעז; אתה תעֵז-תעז; את תעֵזי-תעזי; הוא יעֵז-יעז; היא תעֵז-תעז; אנחנו נעֵז-נעז; אתם/אתן תעֵזו-תעזו (אתן/הן תעֵזנה-תעזנה); הם/הן יעֵזו-יעזו
- בציווי: אתה העֵז-העז; את העֵזי-העזי; אתם/אתן העֵזו-העזו (אתן העֵזנה-העזנה)
ביוני 2017 השתנה הכלל שלא התיר הוספת י' בכתיב המלא בהטיות שצורות היסוד שלהן נכתבות בלי י'. בכללים החדשים נקבע בין היתר ש-י' מתווספת כאם קריאה לציון תנועת i בהטיות כגון לאִטנו-לאיטנו, לִבה-ליבה, מצדי-מצידי, עִמם-עימם, אמתית-אמיתית, אתנו-איתנו, אף על פי שצורת היסוד שלהן אט, לב, צַד, עִם, אמת, אֶת נכתבת בלי י'.
בהתאם לכך, בהטיות בבניין הפעיל שצורת היסוד שלהן נכתבת בלי י' (למשל, העז), הטיותיהן מנוקדות בחיריק חסר והן נהגות i – מתווספת י' בכתיב המלא והן נכתבות בהתאם להגייתן:
דוגמאות להטיות הנכתבות עם י' על פי כללי הכתיב המלא החדשים
בפעלים (שורשים בסוגריים) להעֵז (עזז), להאֵט (אטט), להחֵל (חלל), להגןֵ (גנן), להסֵב (סבב), להקֵל (קלל), להמֵס (מסס), להתֵז (תזז), להצֵל מלשון צֵל (צלל)
בהווה אני, את, היא: מְעיזה, מְאיטה, מְחילה, מְגינה, מְסיבּה, מְקילה, מְמיסה, מְתיזה, מְצילה
בהווה אנחנו, אתם, הם: מְעיזים, מְאיטים, מְגינים, מְסיבּים, מְקילים, מְחילים, מְמיסים, מְתיזים, מְצילים
בהווה אנחנו, אתן, הן: מְעיזות, מְאיטות, מְחילות, מְגינות, מְסיבּות, מְקילות, מְמיסות, מְתיזות, מְצילות
בעבר אני: הַעיזותי, הַאיטותי, הַחילותי, הֲגינותי, הֲסיבּותי, הֲקילותי, הֲמיסותי, הֲתיזותי, הֲצילותי
בעבר אתה/את: הַעיזות, הַאיטות, הַחילות, הֲגינות, הֲסיבּות, הֲקילות, הֲמיסות, הֲתיזות, הֲצילות
בעבר אנחנו: הַעיזוֹנו, הַאיטוֹנו, הַחילוֹנו, הֲגינוֹנו, הֲסיבּוֹנו, הֲקילוֹנו, הֲמיסוֹנו, הֲתיזוֹנו, הֲצילוֹנו
בעבר אתם: הַעיזותם, הַאיטותם, הַחילותם, הֲגינותם, הֲסיבּותם, הֲקילותם, הֲמיסותם, הֲתיזותם, הֲצילותם
בעבר אתן: הַעיזותן, הַאיטותן, הַחילותן, הֲגינותן, הֲסיבּותן, הֲקילותן, הֲמיסותן, הֲתיזותן, הֲצילותן
השינויים האלה מקילים, אך הכללים אינם גורפים ויש מקרים חריגים. כללי הכתיב המלא (וגם ההבדלים בהגיות) נותרו עניין מורכב, מתעתע ומבלבל.