אמינות והיגיון מתבססים על תשתית מנומקת ועקבית, לא על אמירה

במאמר "מה המניע?" גם אני שאלתי את השאלה הזאת בעריכה שלי, אני בוחנת את המניע בסיפור "התרמית" ומראה מדוע קשיים כלכליים וחובות עקב פשיטת רגל לא מספקים הסבר אמין למעשים הקיצוניים והחוזרים של הורים כלפי ילדיהם, שנעשו כדי לקבל כספים מהביטוח. הבעיה הזאת נותרה גם בגרסה שבניתי בעריכה הספרותית והלשונית שלי, אף ששיפרתי בה היבטים רבים. מכאן עולה עיקרון מרכזי בעבודתי כעורכת ספרותית ולשונית: כדי לבסס אמינות, צריך לבנות תשתית מנומקת ועקבית ולא להישען על הסברים שהדמות מוסרת כפי שקורה בגרסת המקור, שבה עליזה רומזת שהסיבה למעשיהם של ההורים היא חובות וקשיים כלכליים לאחר פשיטת הרגל של האב: 

"חוץ מזה, כשיש קשיים כלכליים, הכול אפשרי. אתה זוכר את המקרה של דניאל מעוז, שרצח את הוריו ב-2011 כדי לזכות בכספי הירושה להחזרת חובות על הימורים?… מזי ומשה שקעו בחובות לפני כמה שנים לאחר שפשט משה את הרגל. הם לפני ארבע שנים ביטחו את ילדיהם בסכום כסף גדול מאוד. ואז הילדים התחילו למות זה אחר זה. אם לא תעצור אותה, גם הבת היחידה שנותרה תיעלם מן העולם הזה".

התמונה שבחרתי למאמר הזה מספרת סיפור שלם. חלק מהפרטים בולטים לעין וחלקם נרמזים. מאחורי חורשת האיקליפטוסים הגבוהים נראים ברקע בתי מגורים, ובמרפסות תלויה כביסה. בקושי מבחינים בה, אבל היא שם, נוכחת בפשטות ובטבעיות. די בפרט הקטן הזה כדי להעיד שבבתים האלה חיים בני אדם, עם תכונות אופי, רגשות, רצונות ומעשים. מאחורי הכביסה יש חיים שלמים. אין צורך להעמיד את הכביסה או את בני האדם בחזית ובאופן בולט כמו העצים, כדי לתת תוקף לקיומם.

כך אני ניגשת לבניית אמינות בעריכה הספרותית והלשונית שלי. התוקף לא נוצר מעצם אמירה של דמות על קשר סיבתי או על נימוק אחר. אני מבססת אותו מתוך השלד של הסיפור ומתוך הקשרים בין חלקיו: אני מחפשת נימוק, סיבתיות ועקביות, בוחנת את הפתרון שלי ומעמידה אותו בחקירה נגדית דמיונית שאני מנהלת מול העורכת הספרותית והלשונית שבי. אני מוודאת שיש לי תשובות והסבר לכל דבר ושאף שאלה לא מערערת את הסיפור. רק לאחר שהתשתית נבנית והיא יציבה ואמינה, אני עוברת לשלב הבא ומחליטה כמה ממנה יופיע בטקסט, כמה יישאר ברקע וכמה יירמז.

במאמר הקודם בחנתי את המניע של ההורים בסיפור "התרמית" בגרסה שערכתי. המניע הוא חלק מהתשתית, ולכן הוא חייב להיות אמין. במקור הסיפור נשען על דבריה של עליזה, שמדברת על קשיים כלכליים ועל חובות שנוצרו בעקבות פשיטת הרגל של האב. אלה אמורים להסביר מדוע ההורים – אף שעליזה מצביעה משום מה רק על האם – פגעו בילדיהם באופן שיטתי וחוזר, שלוש פעמים בשלוש שנים, ומתכננים לעשות זאת גם לילדה הרביעית. כל זה בגלל מצוקה כלכלית. לא זו בלבד שהאמירה המפורשת מיותרת ומעידה על היד המכוונת, אלא שמאחוריה לא עומד נימוק יציב והגיוני.

הראיתי מדוע קשיים כלכליים לא יכולים לספק הסבר ראוי למעשים הקיצוניים והחוזרים. לכן אף שבגרסה שלי טיפלתי בבעיות רבות שהופיעו במקור, כל עוד התשתית בעייתית לא די בכך ששיפרתי את המצב לעומת המקור. אני רוצה שהגרסה שלי תהיה טובה בפני עצמה, ולא רק בהשוואה למקור.

כאן אני מציעה פתרון שלא בניתי בפועל בעריכה. כבר בניתי גרסה אחת, ואותה אני מנתחת בהיבטים ספרותיים ולשוניים רבים. התשתית שלה אומנם בעייתית, אך היא לא מבטלת את המשמעויות האחרות שעולות ממנה ואת הניתוחים המבוססים עליה. נוסף על כך, מדובר בגרסת הדגמה שכבר בניתי, ואין טעם לבנות שתי גרסאות מלאות.

בפתרון שאני מציעה כאן אני מתרכזת במניע של משה ולא במניע משותף לשני ההורים. באמצעותו אני מדגימה את הדרך שבה אני ניגשת לבעיה כזאת: אני בונה רצף סיבתי מנומק, עקבי, טבעי ולא מאולץ, שבו כל שלב נובע ממה שקדם לו ומוביל לשלב הבא. די בפרטים וברמזים הנכונים כדי שהמניע יהיה חלק טבעי מהסיפור וכדי שהתרחיש יעמוד בפני עצמו, בלי שדמות תצטרך להסביר לקוראים מדוע עליהם להאמין לו. 

במאמר בעריכה הספרותית בניתי קשרים סיבתיים אמינים מאחורי המניע אני מציגה את הפתרון שאני מציעה ומראה כיצד אפשר להשתמש בפשיטת הרגל שמופיעה במקור כנקודת מוצא לתהליך נפשי שמשה עובר, וכיצד התהליך הזה מוביל להסתבכות, לחובות חדשים ולצורך מתמשך בכסף. כך אפשר לבנות מניע אמין ויציב יותר.