התרחיש לא עומד במבחן הסבירות והמציאות שבה הוא מתרחש

חוסר הסבירות נחשף כבר בקריאה

בעריכה הספרותית והלשונית שלי, כשמשהו לא מסתדר – לא סביר, לא הגיוני, יש בו חורים, ניכרת בו יד מכוונת, הוא מוגזם, קיצוני, מבולבל, לא עקבי, רצוף סתירות, קפיצות, פערים, אלתורים מאולצים, מאמצים שקופים, עמימות, הבטחות שלא מתממשות ועוד – מייד צצות הצרימות, ואיתן מייד צצים התיקונים.

הצרימות עולות כבר בקריאה. פרט אחד מתחבר לאחר, אירוע מעלה מייד את ההשלכות שלו, התנהגות של דמות נבחנת מול מה שהיא יודעת ומרגישה, ומה שנכתב נבחן מול המציאות שבה הוא אמור להתרחש. היגיון, ניסיון, אינטואיציה, רגש והקשרים בין פרטים פועלים יחד, ולכן חוסר האמינות מתגלה בשנייה שבה אני קוראת.

תמצית העלילה

כך קרה גם בקריאת התרחיש המקורי של "התרמית". על פי עלילת הסיפור, שלושה ילדים מאותה משפחה בכפר תבור מתים בזה אחר זה במהלך שלוש שנים, לכאורה בתאונות. הילד הראשון מת בטביעה, הילד השני, רביד, מת מהרעלת מזון, והילדה השלישית, עדי, מתה לאחר שלכאורה נשכחה ברכב סגור. עליזה נכנסת לתמונה סמוך לאחר השבעה של הילדה השלישית.

עליזה יוזמת פגישה עם שמוליק, מנהל מרכז השיטור של כפר תבור, ואומרת לו: "אני בטוחה שהיא רצחה אותם". מדבריה עולה שהיא יודעת שלפני ארבע שנים ההורים ביטחו את ילדיהם בביטוחי חיים בסכומים גבוהים, ולאחר שהאב פשט את הרגל והם נקלעו לקשיים כלכליים, שלושה מהילדים החלו למות בזה אחר זה: "מזי ומשה שקעו בחובות לפני כמה שנים לאחר שפשט משה את הרגל. הם לפני ארבע שנים ביטחו את ילדיהם בסכום כסף גדול מאוד. ואז הילדים התחילו למות זה אחר זה". היא מוסיפה שהילדה הרביעית נמצאת בסכנת מוות: "אם לא תעצור אותה [לכאורה את האם], גם הבת היחידה שנותרה תיעלם מן העולם הזה".

עליזה מספרת שהיא יודעת על הביטוח משום שלפני ארבע שנים הגיעה למשרדו של סוכן הביטוח קורמן, ראתה את האם יוצאת משם, ולאחר מכן ראתה את טופסי הביטוח ואת שמות הילדים: "קורמן הוא סוכן הביטוח שלי. כשבאתי לחדש את הביטוח על הדירה שלי, יצאה מזי מן המשרד שלו מחויכת. כשישבתי ליד השולחן של קורמן, ראיתי טפסים מונחים על השולחן. כשקורמן קם להביא את הטפסים שלי, הצצתי בטפסים שעל השולחן. ראיתי את שמות הילדים. אני יודעת לחבר אחד ועוד אחד".

הניתוח הספרותי והלשוני שערכתי מראה שבמציאות שבה העלילה מתקיימת, התרחיש הזה לא סביר ולא הגיוני. במאמר אעסוק רק בתרחיש הנוגע למותם של שלושת הילדים ולסכנה הנשקפת לילדה הרביעית.

הסיפור מתרחש בתוך מציאות ישראלית מוכרת

העלילה נטועה במציאות קונקרטית ומוכרת. היא מתרחשת בכפר תבור, מוזכר בה קפה גרג, שמוליק הוא מנהל מרכז השיטור המקומי והדמויות חיות בתוך קהילה ישראלית בת זמננו. לכן אי אפשר להציג את האירועים כאילו הם מתרחשים בחלל ריק. המציאות הזאת כוללת משטרה, רופאים, בתי חולים, שירותי רווחה, מסגרות חינוך, מערכת המשפט, הליכי פשיטת רגל, חברות ביטוח והוראות חוק המסדירות את פעולתם. כל אלה יוצרים מסגרת של חוקים, נהלים, סמכויות ותגובות שיש להביא בחשבון בבניית התרחיש. לצד המערכות האלה קיימת המציאות האנושית – התנהגותם של בני אדם, מניעיהם, רגשותיהם, בחירותיהם והאופן שבו הם מגיבים לאירועים ולשינויים בנסיבות חייהם.
בתרחיש המקורי הגורמים המקצועיים שהיו אמורים להיחשף למקרי המוות ולהגיב להם כלל לא מוזכרים, אפילו לא בהקשר של מחדל. נוסף על כך, המניע הכלכלי והתנהגות ההורים אינם נבחנים מול ההשלכות של פשיטת הרגל, קבלת כספי הביטוח והשינויים במצב המשפחה. הניתוח הספרותי והלשוני שלי בוחן את התרחיש מול שתי מערכות המציאות האלה – המוסדית והאנושית – ואת הקשרים ביניהן.

רצף מקרי המוות יוצר דפוס שקשה להתעלם ממנו

שלושה ילדים מתים בזה אחר זה. המקור לא מוסר את גילאי הילדים ולא מסביר באיזה סדר הם מתו, אבל מאחר שהילדים מוצגים בזה אחר זה, נוצר רושם שהמוות מתקדם באופן מסודר מילד לילד, עד לילדה האחרונה. זה לא הגיוני. אם אכן הילדים מתים לפי סדרם במשפחה, קשה עוד יותר לקבל שאיש לא מבחין בדפוס. לא מדובר רק בשלושה מקרי מוות באותה משפחה בפרק זמן קצר, אלא ברצף מסודר שמתקדם מילד לילד.

ככל שמספר המקרים גדל, מספר הגורמים שצריכים לא להגיב גדל איתו. שלושה ילדים שמתו בזה אחר זה יוצרים דפוס דרמטי יותר משני ילדים, ולכן הגילוי של עליזה נראה גדול יותר. אבל אותה הגדלה פועלת נגד הסבירות. אחרי המקרה הראשון צריך להסביר פחות. אחרי השני כבר צריך להסביר מדוע ההצטברות לא שינתה את מצב המשפחה. כדי להגיע לשלישי צריך להסביר מדוע הגורמים המקצועיים והסביבה לא יצרו שינוי שהיה מקשה על המשך הרצף. ככל שהעלילה מוסיפה מקרים כדי לחזק את הדפוס, היא מוסיפה אנשים, מערכות, מידע ותגובות שצריכים לא להשפיע כדי שהדפוס יוכל להימשך.

הרצף נראה פחות כתוצאה של בחירות שמבצעות הדמויות בתוך המציאות שנוצרה בסיפור, ויותר כסדר שהעלילה מכתיבה להן: ילד ראשון, ילד שני, ילדה שלישית – והילדה הרביעית כבר מסומנת כקורבן הבא. הסדר הזה מחזק את תחושת היד המכוונת, מפני שהמציאות מסתדרת בשורה נקייה מדי בהתאם למטרה העלילתית.

אחרי המקרה השני המציאות כבר חייבת להשתנות

לאחר המקרה הראשון אפשר עדיין לקבל שמדובר באסון יחיד – טביעה. אין הכרח שהאירוע יעורר חשד בנוגע למשפחה כולה. אבל לאחר שילד נוסף מאותה משפחה מת כעבור שנה מהרעלת מזון, המציאות משתנה. כבר לא עומד לפנינו אירוע בודד אלא הצטברות. בשלב הזה אפילו לא צריך לחשוד במעשה מכוון. השאלה המתבקשת היא מה קורה במשפחה הזאת והאם הילדים בטוחים. בין תאונה לבין מעשה מכוון נמצא תחום שלם של אפשרויות: הזנחה, חוסר השגחה, תפקוד הורי לקוי, סביבה מסוכנת או נסיבות משפחתיות שמעמידות את הילדים בסיכון.

המקרה השני הוא נקודת המפנה האמיתית. אם אחריו מתחילה התערבות משמעותית, המשפחה כבר לא יכולה להמשיך להתנהל בדיוק כפי שהתנהלה קודם. כדי שהמקרה השלישי יתרחש, המקרה השני צריך לעבור בלי ליצור שינוי שימנע אותו, ושניהם מתרחשים ללא הפרעה – כל זאת כדי שעליזה תוכל להצטייר כמושיעה אחרי שהמצב הגיע לקיצוניות הגדולה ביותר.

המקרה השלישי הוא החור המרכזי בתרחיש

המקרה השלישי כבר לא מוסיף עוד חוליה לאותו רצף. הוא חושף את הבעיה שעליה הרצף כולו נשען.

עדי מתה לאחר שלכאורה נשכחה ברכב סגור. זה המקרה שלאחריו עליזה נכנסת לזירה, פונה לשמוליק ומתחילה לעורר את החשד שמשהו לא תקין במשפחה. אלא שדווקא כאן העיתוי של כניסתה לזירה יוצר את החור: המקרה השלישי עצמו כבר היה צריך להציב את המשפחה במוקד של בדיקה רצינית.

מותה לאחר שנשארה ברכב סגור לא נמצא רק בתחום ההתנהגות ההורית הבעייתית. הדין הישראלי מתייחס במפורש להשארת ילד צעיר ללא השגחה בנסיבות המסכנות אותו. סעיף 361 לחוק העונשין עוסק בהשארת ילד שטרם מלאו לו שש שנים ללא השגחה ראויה, כאשר בכך מסכנים את חייו או פוגעים או עלולים לפגוע בשלומו או בבריאותו. (כנסת ישראל)

אם השכחה או ההשארה הובילו למותו של הילד, ובנסיבות המקרה מתקיימת אחריות פלילית ברשלנות, יכולה להתעורר אחריות בגין גרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק העונשין. הסעיף קובע אחריות למי שגרם ברשלנות למותו של אדם. (כנסת ישראל)

הנסיבות צריכות להיבדק. במקרה שבו ילדה מתה לאחר שנשארה ברכב סגור, ובייחוד כשמדובר בילדה השלישית מאותה משפחה שמתה בתוך שלוש שנים, אי אפשר לבנות את המשך העלילה כאילו עדיין לא נוצרה סיבה משמעותית לבחינה מקצועית ופלילית של המקרה.

לכן קשה לקבל שעליזה היא זו שצריכה להגיע לאחר השבעה אל מנהל מרכז השיטור ולגרום לו להתחיל לראות את הצטברות המקרים. המקרה השלישי כבר אמור להיות בפני עצמו אירוע שמחייב את המערכות לבחון מה קרה, וכשהוא מצטרף לשני מקרי המוות הקודמים, הצורך בבדיקה רק מתחזק.

הסכנה לילדה הרביעית מניחה שהשיטה יכולה להמשיך לפעול ללא הפרעה

התרחיש לא נעצר בשלושת המקרים שכבר התרחשו. עליזה אומרת לשמוליק: "אם לא תעצור אותה, גם הבת היחידה שנותרה תיעלם מן העולם הזה".

האמירה הזאת חושפת הנחה נוספת: גם לאחר שלושה ילדים שמתו בהפרשים של כשנה, הדרך למקרה הרביעי עדיין פתוחה. מבחינת עליזה לא נוצרה בעקבות הצטברות המקרים הפרעה משמעותית שתמנע את המשך המהלך.

כל מקרה אמור להשאיר אחריו עוד מידע, עוד גורמים שנחשפו למשפחה, עוד היסטוריה, עוד תביעה ועוד סיבה לבדוק. ככל שהמקרים מצטברים, האפשרות לחזור על אותה שיטה אמורה להיעשות קשה יותר. בסיפור קורה ההפך – ככל שהמקרים מצטברים, השיטה מוצגת כאילו הוכיחה את עצמה, עד שעליזה משוכנעת שרק התערבות מיידית של שמוליק תמנע את המקרה הבא.

גם חברת הביטוח לא יכולה להיעלם מהתרחיש

לכל המערכות האלה מצטרף גורם חשוב נוסף – חברת הביטוח. על פי הסיפור, הילדים בוטחו בסכומים גבוהים וכספי הביטוח הם המניע למעשים. לכן חברת הביטוח היא חלק מהמנגנון שעליו התוכנית כולה נשענת.

אחרי המקרה הראשון אפשר לקבל שהמוות נתפס כתאונה, התביעה נבדקת והכספים משולמים בהתאם לתנאי הפוליסה. אבל כעבור שנה מת ילד נוסף מאותה משפחה, ולאחר שנה נוספת מתה ילדה שלישית. כבר לא מדובר באירועים מבודדים אלא בהיסטוריה שמצטברת אצל אותה משפחה: ילדים שבוטחו בסכומים גבוהים ומתים בזה אחר זה בנסיבות שמוצגות כתאונות, ותביעות כספיות בעקבות המקרים.

לכך מצטרף מצבה הכלכלי של המשפחה. האב פשט את הרגל והמשפחה נקלעה לקשיים כלכליים – אותם קשיים שהסיפור עצמו מציג כמניע לקבלת כספי הביטוח.

כך הביטוח, שנועד לספק לעלילה את המניע, יוצר בעצמו מכשול בפני המשך המהלך. ככל שמקרי המוות מצטברים, כך מצטברים הנתונים שיכולים לעורר בדיקה ולשבש את האפשרות לחזור שוב על אותה תוכנית.

פשיטת רגל לא משכנעת מספיק כמניע

הסיפור קושר בין פשיטת הרגל של משה לבין מצוקה כלכלית וחובות שעומדים מאחורי המניע לפגיעה בילדים במסגרת הונאת ביטוח: "… חוץ מזה, כשיש קשיים כלכליים, הכול אפשרי. אתה זוכר את המקרה של דניאל מעוז, שרצח את הוריו ב-2011 כדי לזכות בכספי הירושה להחזרת חובות על הימורים?… מזי ומשה שקעו בחובות לפני כמה שנים לאחר שפשט משה את הרגל. הם לפני ארבע שנים ביטחו את ילדיהם בסכום כסף גדול מאוד. ואז הילדים התחילו למות זה אחר זה. אם לא תעצור אותה, גם הבת היחידה שנותרה תיעלם מן העולם הזה".

פשיטת רגל היא הליך שנועד להתמודד עם חובות שכבר קיימים ולהסדיר את היחסים בין החייב לנושים. בסיום ההליך, בכפוף להחלטת בית המשפט, החייב יכול לקבל הפטר מחובותיו או מחלק מהם, ואחת ממטרות ההליך היא לאפשר את שיקומו הכלכלי. לכן פשיטת הרגל לא מסבירה כיצד נוצרו אחריה החובות שעליהם נשען המניע בסיפור. ייתכנו לאחר פשיטת רגל קשיים כלכליים, ירידה באיכות החיים ואולי כניסה לחובות חדשים, אבל הסיפור משתמש בקשיים כלכליים וחובות שנוצרו אחרי פשיטת הרגל כאילו הם סיבה מוכרת ומובנת מאליה שדי בה כדי להוביל את ההורים לפגיעה בילדיהם לצורך קבלת כספי הביטוח.

כספי הביטוח מערערים את המניע משני כיוונים

בהנחה שמשה ומזי רשומים שניהם כמוטבים בפוליסות הביטוח, מתעוררות שתי בעיות נוספות במניע. מצד אחד, חלקה של מזי בכספי הביטוח עשוי להישאר ברשותה ולשפר את מצבה הכלכלי של המשפחה. מצד שני, אם משה עדיין נמצא בהליך פשיטת רגל, חלקו בכספי הביטוח עשוי לעבור לקופת הנשייה ולשמש לפירעון חובותיו.

כך, בכל מקרה מוות, חלק מהכספים עשוי לשפר את מצבה הכלכלי של המשפחה, וחלק אחר עשוי לצמצם את חובותיו של משה במסגרת הליך משפטי מוסדר. בשונה מחובות לשוק האפור, שעלולים להיות מלווים באיומים ובסחיטה, הליך פשיטת הרגל נועד להסדיר את החובות ולאפשר לחייב להשתקם כלכלית. לכן קשה להבין מה האינטרס של ההורים להמשיך לפגוע בילדיהם כדי לקבל כספים שחלקם ממילא מיועדים לפירעון חובות במסגרת ההליך, בעוד שהחלק האחר עשוי לשפר את מצבם הכלכלי.

המניע שאמור להוביל למקרה השלישי כבר השתנה

הבעיה מתחדדת ככל שמקרי המוות מצטברים. אם לאחר המקרה הראשון מתקבלים כספי ביטוח, המצב הכלכלי שהיה אמור ליצור את המניע משתנה. אם לאחר המקרה השני מתקבל תשלום נוסף, הוא משתנה שוב, ובנוסף יש פחות שני ילדים לפרנס. לכן הקשיים הכלכליים לא יכולים להישאר נתון קבוע שמסביר באותה דרך את המקרה הראשון, השני והשלישי.

כל מקרה נוסף דורש מניע מחודש. אם למרות קבלת הכספים והאפשרות לצמצום החובות ההורים ממשיכים במעשיהם, צריך להסביר מה מניע אותם עכשיו. אם המטרה כבר לא לצאת מהמצוקה הכלכלית אלא לקבל עוד ועוד כסף, זה כבר מניע אחר, והסיפור לא בונה אותו. כל חוליה קודמת משנה את התנאים שאמורים להוליד את החוליה הבאה. כשהשינוי הזה לא נבנה, הרצף מתחיל להיראות כתבנית שהעלילה זקוקה לה ולא כתוצאה של הדמויות והנסיבות.

למרות זאת, עכשיו הם נדרשים להגיע למעשה של פגיעה כלפי ילדה שלישית, בדרך ממושכת ואכזרית במיוחד, למען כסף. ההסלמה מתרחשת באופן שרירותי, רק מפני שהעלילה זקוקה למקרה שלישי.

היד המכוונת מסדרת את המציאות עבור העלילה

בסיפורת יכולים להתרחש אירועים נדירים מאוד. במציאות מערכות נכשלות, אנשים מחמיצים סימני אזהרה ואסונות מתרחשים למרות הזדמנויות קודמות למנוע אותם. שלושה מקרי מוות במשפחה אחת יכולים להתרחש. הבעיה נמצאת בצירוף התנאים שהסיפור צריך כדי שהמקרים האלה יתרחשו דווקא באופן הזה וברצף הזה.

המערכות לא מתערבות באופן שמשנה את הרצף, חברת הביטוח לא משבשת את התוכנית, המניע נשאר זמין למקרה הבא והדרך לילדה הרביעית עדיין פתוחה. הטפסים הרלוונטיים נמצאים גלויים בדיוק כשעליזה מגיעה למשרד, וסוכן הביטוח עוזב אותה בדיוק ברגע שמאפשר לה להציץ בהם.

כל אחד מהדברים האלה יכול להתרחש בפני עצמו. אבל ככל שהנוחות העלילתית מצטברת, מתחילה להיחשף היד שמסדרת את המציאות עבור העלילה. חוסר הסבירות נוצר מפני שיותר מדי דברים צריכים להסתדר בדיוק בדרך שהעלילה זקוקה לה.

המטרה להעצים את עליזה גוררת את התרחיש אל הקצה

מאחורי ההקצנה עומדת מטרה – עליזה אמורה להיות מי שמצליחה לראות את מה שכל האחרים החמיצו. בדומה לדמותה של ג'סיקה פלטשר ב"ררצח במשיכת קולמוס", היא מייצגת אדם שלא עוסק בחקירות באופן מקצועי, ובכל זאת בזכות ניסיון חיים, התבוננות, זיכרון, חשיבה אנליטית ויכולת לחבר בין פרטים היא מצליחה לפצח את מה שבעלי המקצוע לא הצליחו לפצח.

אבל הסיפור מעניק לה תפקיד גדול עוד יותר: היא לא רק מגלה מה קרה לשלושת הילדים שכבר מתו, אלא אמורה להציל את הילדה הרביעית. לשם כך הסכנה צריכה להישאר פעילה עד הרגע שבו עליזה נכנסת לתמונה.

כדי שעליזה תהיה זו שמפענחת את התעלומה, כל הגורמים שהיו יכולים לזהות קודם שמשהו לא תקין צריכים להחמיץ אותו. כדי שהיא תהיה זו שמצילה את הילדה האחרונה, שלושת המקרים הקודמים צריכים לעבור בלי ליצור שינוי שיחסום את האפשרות למקרה נוסף.

המטרה הספרותית לגיטימית – אישה מבוגרת ופיקחית שמצליחה לראות את מה שאחרים לא ראו ואף למנוע אסון נוסף. הקושי נוצר כשהמציאות כולה נדרשת להתכופף כדי לאפשר למטרה הזאת להתממש.

סיכום: כל מקרה נוסף מחליש את הסבירות של המקרה הבא

שלושת מקרי המוות נועדו לחזק את הדפוס ולהעצים את הגילוי של עליזה, אבל ההצטברות פועלת בכיוון ההפוך. כל מקרה משנה את המציאות שבה אמור להתרחש המקרה הבא: הוא מוסיף מידע, גורמים שנחשפו למשפחה, תגובות אפשריות, תביעת ביטוח נוספת ושינוי במצב הכלכלי ובמניע. כדי לשמור על הרצף, העלילה צריכה לנטרל פעם אחר פעם את ההשלכות של מה שכבר קרה.

לכן הבעיה לא נמצאת בשאלה אם כל אחד מהאירועים יכול להתרחש במציאות. חוסר הסבירות נוצר בקשרים ביניהם ובדרישה שהעולם שסביבם כמעט לא ישתנה בעקבותיהם. אירוע עלילתי צריך לצמוח מתוך המציאות שכבר נוצרה בסיפור, ולא להתקיים כאילו האירועים שקדמו לו לא שינו אותה.

בגרסה שלי שמרתי על גרעין העלילה ועל הכיוון של המקור, אבל שיניתי את מה שנדרש כדי לפתור את הבעיות האלה. צמצמתי את מספר מקרי המוות משלושה לשניים, החלפתי את נסיבות המקרים, הקדמתי את הנקודה שבה ההצטברות מעוררת תגובה, והשארתי את שמוליק בתוך המציאות המקצועית שבה הוא אמור לפעול. לא כתבתי עלילה אחרת. חיפשתי בתוך הנתונים והכיוון את המהלך ההגיוני והיציב ביותר, ועל כן האמין ביותר, שיכולתי ליצור.

במאמר בעריכה הספרותית והלשונית יצרתי מהלך עלילתי הגיוני, יציב, ועל כן אמין אראה כיצד בניתי את הגרסה החלופית, אילו אפשרויות פסלתי בדרך ומדוע, ואיך בחנתי את הפתרונות שלי כדי לוודא שלא החלפתי בעיה אחת בבעיה אחרת.