"מה המניע? היא אישה נעימה": התנסחות של ילד תמים ולא של איש משטרה

בעריכה הספרותית והלשונית שלי המילים צריכות להתאים למאפייני הדמות ולסיטואציה

בעריכה הספרותית והלשונית שלי אני חותרת להשיג אמינות, טבעיות, זרימה, ישירות ודיוק. לבחירת המילים יש משקל מכריע: המילים צריכות להתאים לסיטואציה, לכוונה, למטרה, לדמות, לתפקיד, למאפיינים, למצב הרגשי, לאווירה, לקצב, לסגנון ועוד. לעיתים כדי לדייק נדרשים תחקירים ובירורים.

הדיון במאמר זה הוא על פסקה בסיפור "התרמית", המאפיינת תופעות המופיעות בסיפור כולו:

• הימנעות מדיבור ישיר על מושגים רלוונטיים

• תגובות שלא קשורות לאמירות הקודמות

• דיבור בלי קשר בין הרעיונות, החלקים והנושאים

• דיבור ברמזים ובאופן כללי

• מסירת מידע באופן חלקי ונסיגה לאחור במסירת המידע

• דיבור כללי ועמום.

רקע

בסיפור "התרמית", בתרחיש המקורי שלושה ילדים מאותה משפחה בכפר תבור מתים בזה אחר זה בתוך שלוש שנים. ילד אחד מת בטביעה, ילד שני מת מהרעלת מזון וילדה שלישית מתה לאחר שהושארה ברכב סגור. סמוך לאחר המקרה השלישי עליזה יוזמת פגישה עם שמוליק, מנהל מרכז השיטור של כפר תבור, ואומרת לו: "אני בטוחה שהיא רצחה אותם".

בהמשך היא אומרת שהייתה בשבעה של עדי, הילדה השלישית, ושהאם לא בכתה אף על פי ששני ילדים מתו לפניה: "הייתי בשבעה על עדי צפירה. הייתי בטוחה שהאימא לא תפסיק לבכות, ובייחוד שרק בשנתיים האחרונות מתו עוד שני ילדים במשפחה: אחד בטביעה והשני מהרעלת מזון", ומוסיפה: "אני בטוחה שאם יוציאו את הגופה של רביד (הילד השני) וינתחו אותה, יגלו שהוא בכלל הורעל".

שמוליק אומר על כך: "… אני לא מתכוון לחקור אישה באבל כבד, שאיבדה בשלוש שנים שלושה ילדים", ועליזה אומרת: "זאת בדיוק הנקודה, כשמת ילד אחד, מגוננים על השאר. איך השאירו את עדי ברכב סגור ביום חמסין?"

תגובתו הבאה של שמוליק לדבריה ותגובתה של עליזה לדבריו הן נושא הדיון במאמר הנוכחי:

"שמוליק משך בכתפיו ואמר: 'בסדר, מה המניע? אני מכיר את מזי. היא אישה בריאה בנפשה, נעימה ומסבירת פנים'. עליזה החלה לצחוק, וכבשה את צחוקה בכף ידה. 'שיגעון לא רואים כלפי חוץ. כולנו הולכים עם מסכות על הפנים. חוץ מזה, כשיש קשיים כלכליים, הכול אפשרי. אתה זוכר את המקרה של דניאל מעוז, שרצח את הוריו ב-2011 כדי לזכות בכספי הירושה להחזרת חובות על הימורים?'"

המטרות שמובילות להימנעות

השאלה "מה המניע?" נשמעת עניינית ומקצועית. אלא שמהרגע שהיא נשאלת, לא מדברים על מניע במושגים שמצופה לדבר עליהם ובאופן שמתאים לסיטואציה ולדמויות. לאורך כל הסיפור השיחה מתאפיינת בתגובות שלא קשורות לאמירות הקודמות ובהימנעות מדיבור ישיר על הדברים עצמם. בשיחה שאמורה לעסוק בנושא מסוים, המשמעויות שעולות מהמושג המרכזי כמעט לא מופיעות.

ההימנעות הזאת נוצרת ממטרות שככל הנראה הוצבו במקור:

1. לפנות לעליזה את הבמה כך שהיא תוצג כזאת שיודעת יותר מכולם, בעלת ניסיון וחוכמת חיים, ודווקא משום שהיא לא משמשת בתפקיד מקצועי היא זו שמצליחה לפתור ולראות את מה שאף אחד אחר לא הצליח לראות – שלושה ילדים ממשפחה אחת בכפר תבור מתים במהלך שלוש שנים בזה אחר זה, לכאורה בתאונות, אבל רק עליזה יודעת שמדובר במותם המכוון של הילדים בידי הוריהם, ממניע כספי במסגרת הונאת ביטוח.

2. ליצור מתח באמצעות טפטוף ומסירת מידע חלקי באופן לא מסודר, באמצעות דיבור כללי, עמום וברמזים.

3. ליצור תחושה של סיעור מוחות ושיחה מקצועית בין שני אנשים, שבה הקוראים עוקבים אחר הלוגיקה, אחר אופן המחשבה הייחודי של עליזה ואחר מערכת ההיסקים, נדבך אחר נדבך, עד שהיא מגיעה להוכחה המוחצת.

אבחן מה נשאל, מה נאמר ולא נאמר, איך זה מתבטא ומה נוצר בעקבות זאת.

מניע

המושג "מניע" מוגדר במילון רב-מילים כ"כוח פנימי (רגש, צורך, שאיפה וכד') המביא אדם או קבוצת אנשים לעשות מעשה, מה שדוחף או מזרז מישהו לפעולה או לתנועה".

בהקשר של פשע חמור, השאלה "מה המניע?" מבקשת לברר מה המוטיבציה, מה דחף אדם לבצע את המעשה או מה ביקש להשיג באמצעותו. למשל:

• בצע כסף: רצח כחלק משוד, גניבה או קבלת תשלום כגון ירושה או כספי ביטוח

• תחושת בעלות, רכושנות, אכזבה וקנאה, במיוחד במערכות יחסים רומנטיות, שעלולה להסלים לאלימות קשה ולרצח

• מניע אישי – למשל, צורך בשליטה

• נקמה וטינה: רצון עמוק להעניש מישהו על פגיעה קודמת או השפלה

• רצח על רקע חילול כבוד המשפחה: רצח של אדם בידי בני משפחתו מתוך אמונה שהוא פגע בכבוד המשפחה

• חיפוי על פשע: הריגת עד או שותף כדי למנוע חשיפה למשטרה או מאסר ממושך

• עולם תחתון: חיסולים, חשבונות, מאבקי שליטה או שמירה על מוניטין של ארגוני פשיעה

• מניעים גזעניים או לאומניים: שנאה לקבוצה אחרת, טרור או אמונות קיצוניות

• ציות לסמכות או לקבוצה: השפעה חברתית עיוורת או לחץ קבוצתי במסגרת מלחמות או קונפליקטים.

מאחורי המניעים האלה יכולים לעמוד גורמים פסיכולוגיים ונפשיים:

• כעס וזעם פתאומי: אובדן שליטה רגעי, טריגר שהוביל לאובדן שליטה, קנטור קיצוני, עלבון או תחושה של פגיעה בכבוד וזלזול שמובילים לתגובה אלימה קטלנית

• הפרעות נפשיות קשות: פסיכוזה, הזיות או מחלות נפש שפוגעות בבוחן המציאות של האדם

• פסיכופתיה והיעדר אמפתיה: תכונות אישיות שבהן האדם חסר מצפון או יכולת להרגיש חרטה ולעיתים פועל מתוך צורך בכוח ושליטה

• טראומה ומצוקה קיצונית: שילוב של לחץ נפשי חריף, משברים משפחתיים או כלכליים, שלעיתים מלווים בשימוש באלכוהול או בסמים.

ההבחנה בין הדברים חשובה לניתוח השיחה. מניע הוא הכוח שדוחף למעשה. מאחוריו יכולים לעמוד מצב נפשי, מבנה אישיות, נסיבות חיים, מצוקה או גורמים אחרים. הם יכולים להסביר כיצד נוצר המניע או כיצד אדם מסוגל להגיע למעשה, אבל הם לא המניע עצמו.

"מה המניע?" היא שאלה מקצועית שמופנית לאדם הלא נכון

שמוליק שואל: "בסדר, מה המניע?"

השאלה מתאימה לעולמו המקצועי כמנהל מרכז שיטור, אבל לא לסיטואציה שבה היא נשאלת. עליזה לא יושבת איתו כחלק מצוות חקירה ולא משתתפת בסיעור מוחות מקצועי. היא אישה בת 95 שקבעה להיפגש איתו בבית קפה, והאופן שבו היא מוסרת לו מידע מאוד מוזר. היא מדברת מסביב, ברמזים, באופן כללי ועמום; מוסרת מידע בטפטופים תוך נסיגה לאחור; קופצת מעניין לעניין; לא מגיבה לעניין (וכך גם שמוליק); מציגה טיעונים חסרים וביטויים ומושגים שאין להם תוקף; משתמשת בלשון סביל, בלשון רבים ובשמות גוף מרמזים; מפצלת בין טיעונים ומשפטים ולא מוסרת אותם ברצף – ובתוך כל זה היא לא מגיעה לעצם העניין ולא מצביעה על האדם או על האנשים שאותם היא מאשימה. כאילו זאת חידה בלשית ששמוליק אמור לפתור תוך כדי כך שהוא מרים לה להנחתה. הרחבתי על כך במאמר שורה של הימנעויות, התפזרויות וקפיצות – בלי להדליק את האש.

אם שמוליק רוצה להבין מדוע עליזה חושדת במזי, הוא יכול לשאול אותה למה היא חושבת שמזי עשתה דבר כזה, מה לדעתה יכול לגרום לה לעשות אותו או על מה היא מבססת את החשד. אלה שאלות שמתאימות לשיחה עם אדם שמוסר מידע.

"מה המניע?" מעביר את עליזה לעמדה אחרת. שמוליק כאילו מזמין אותה להצטרף אליו לניתוח מקצועי של מקרה ולספק לו את המניע למעשה פלילי חמור.

עצם השימוש במונח יוצר אפוא מראית עין של דיון מקצועי שאינה מתאימה ליחסים בין הדמויות ולסיטואציה שבה הן נמצאות.

שמוליק משתמש במושג "מניע", אבל עובר למישור אחר

הבעיה מתחדדת בהמשך המשפט: "אני מכיר את מזי. היא אישה בריאה בנפשה, נעימה ומסבירת פנים".

שמוליק שאל "מה המניע?", אבל המשפט הבא כבר לא עוסק במניע. השאלה "מה המניע?" מבקשת לברר מה הניע את מזי לבצע את המעשים – מה היא רצתה להשיג, איזה צורך ביקשה למלא או איזה כוח הוביל אותה לפעולה. לעומת זאת, "בריאה בנפשה" ו"נעימה ומסבירת פנים" מעבירים את הדיון למישור אחר: מה במצבה הנפשי או במבנה האישיות שלה יכול להסביר את עצם יכולתה לבצע מעשים כאלה.

"היא בריאה בנפשה" – ככל הנראה הכוונה היא שלא זיהה אצל מזי סימנים להפרעה נפשית. אלא שהפרעה נפשית לא עומדת בהכרח מאחורי מניע. אדם יכול לפעול מתוך דחף שמקורו במצב נפשי, בלי שתעמוד מאחוריו מטרה שהוא מבקש להשיג. במצב כזה המצב הנפשי עצמו יכול להסביר את הפעולה. יכול להיות למעשה מניע נוסף, ויכול להיות שלא קיים מניע במובן ששמוליק שאל עליו. לכן עצם המעבר מ"מניע" למצבה הנפשי של מזי משנה את השאלה: במקום לברר מה היא ביקשה להשיג באמצעות המעשה, שמוליק עובר לברר אם מצבה הנפשי יכול להסביר כיצד הגיעה אליו.

"נעימה ומסבירת פנים" – ככל הנראה הכוונה היא שלא זיהה אצל מזי מאפיינים אישיותיים שיכולים להתיישב עם המעשים שעליזה מייחסת לה. גם מבנה אישיות לא בהכרח יוצר מניע. תכונות אישיות יכולות להסביר מדוע אדם נוטה להתנהג בדרך מסוימת, כיצד הוא מתייחס לאחרים, אילו גבולות מעכבים אותו ומה הוא מסוגל לעשות. ההתנהגות יכולה להיות בשליטתו, ובכל זאת לנבוע ממאפייני האישיות שלו. אדם יכול למשל לפעול באכזריות או באדישות משום שאלה מאפיינים בדרך שבה הוא מתייחס לאחרים, בלי שהאכזריות או האדישות הן "המניע" למעשה.

ההבחנה חשובה משום שלא כל כוח שדוחף אדם לפעולה הוא מניע באותו מובן. מצב נפשי יכול ליצור דחף שאינו מכוון להשגת מטרה, ומבנה אישיות יכול ליצור נטייה להתנהגות מסוימת. מניע, לעומת זאת, עונה על שאלה אחרת: מה הניע את האדם לבצע את המעשה המסוים או מה ביקש להשיג באמצעותו.

לכן שמוליק לא רק שואל שאלה אחת ועונה על שאלה אחרת. הניסוח מעביר את השיחה ממישור המניע למישור שמסביר את האדם ואת יכולתו לבצע את המעשה. שני המישורים יכולים להיפגש – מצב נפשי או מבנה אישיות יכולים להתקיים לצד מניע ולהשפיע על הדרך שבה אדם פועל – אבל אין ביניהם תלות הכרחית. יכול להיות מניע בלי הפרעה נפשית או אישיותית, ויכולה להיות התנהגות שמוסברת במצב נפשי או במבנה אישיות בלי מניע מהסוג שהשאלה "מה המניע?" מבקשת לברר.

השאלה על מצבה של מזי ועל אישיותה יכולה להיות רלוונטית בפני עצמה. אם אדם שמכירים במשך שנים מיוחסים לו מעשים קיצוניים כל כך, טבעי לתהות מה במצבו, באישיותו או בנסיבות חייו יכול להסביר את יכולתו לבצע אותם. אבל זאת כבר שאלה אחרת, והניסוח צריך להציג אותה ככזאת.

כשהמושגים נעלמים, שמוליק נשמע כמו ילד

יש כאן בעיה נוספת. גם אם נניח ששמוליק מבקש לדבר על הרקע הנפשי והאישיותי האפשרי למעשים, הוא לא משתמש במושגים שמבטאים את הדברים האלה.

הוא לא אומר שלא זיהה אצל מזי סימנים להפרעה נפשית. הוא אומר: "היא אישה בריאה בנפשה". הוא לא אומר שלא הבחין במאפיינים שיכולים להצביע על הפרעה באישיות או על בעיה אחרת שיכולה להיות רלוונטית למעשים. הוא אומר: "נעימה ומסבירת פנים".

כאשר מוציאים מהשיחה את המושגים שמבטאים את הרעיונות עצמם, נשארת התרשמות חיצונית פשוטה: אני מכיר אותה; היא בריאה, נעימה ונחמדה; לכן איך יכול להיות שהיא עשתה דבר כזה? בנקודה הזאת הבעיה כבר אינה רק חוסר מקצועיות. צורת החשיבה עצמה נשמעת ילדותית.

ילד יכול להסיק שאדם נחמד שהוא מכיר לא יכול לעשות מעשה רע, מפני שהוא שופט את האדם על פי מה שהוא רואה כלפי חוץ. מאדם בוגר מצופה להבין שאין קשר ישיר כזה בין התנהגות חברתית נעימה לבין מה שאדם מסוגל לעשות בנסיבות אחרות. מאיש משטרה בעל ניסיון מצופה להבין זאת עוד יותר.

לכן "נעימה ומסבירת פנים" לא רק נשמע לא מקצועי. כשהמשפט משמש נימוק נגד האפשרות שמזי ביצעה את המעשים, הוא מצמצם חשיבה מורכבת להיגיון פשוט ותמים: היא נחמדה אליי, ולכן קשה להאמין שהיא מסוגלת לדבר כזה.

אותו מבנה מופיע קודם בסיפור. שמוליק שואל: "עליזה, על מי את מדברת? יש רוצחים בכפר השלֵו הזה?" "על מי את מדברת?" היא שאלה טבעית ומתבקשת (שעליזה לא עונה עליה, ושמוליק לא דורש לקבל עליה תשובה), אבל "יש רוצחים בכפר השלֵו הזה?" נשמעת כמו שאלה של ילד שתופס מקום שלֵו כמקום שבו אנשים רעים לא יכולים להתקיים. השאלה מאפשרת לעליזה להסביר לו: "רצח יש בכל מקום".

כאן מתרחש אותו הדבר. "מה המניע?" פותח לכאורה שאלה מקצועית, אבל ההמשך מפשט אותה ל"איך יכול להיות שהיא עשתה את זה? היא הרי בריאה בנפשה, נעימה ומסבירת פנים". ושוב עליזה מקבלת את תפקיד המבוגרת שמסבירה לשמוליק שהמציאות מורכבת יותר מכפי שהוא חושב.

קביעות מוחלטות שלא מתאימות לאיש משטרה

הניסוח "היא בריאה בנפשה" יוצר בעיה נוספת. אם הכוונה היא להיעדר הפרעה נפשית, שמוליק לא יכול לקבוע זאת כעובדה מתוך היכרות עם מזי. זאת קביעה ששייכת לעולם של אבחון מקצועי. לכל היותר הוא יכול לומר שלא הבחין בסימנים לבעיה נפשית או שאין לו מידע שמצביע עליה. ההבדל מהותי. "לא הבחנתי בסימנים" מתאר את גבולות הידע של הדובר. "היא בריאה בנפשה" קובע עובדה על מצבה של מזי.

דווקא אדם שמגיע מעולם המשטרה אמור לדעת עד כמה מוגבלת היכולת להסיק מהיכרות עם אדם על מצבו הנפשי, על מה שמתרחש בתוכו ועל מה שהוא מסוגל לעשות. בעולם המקצועי שלו הוא אמור לדעת שמצבים נפשיים ומאפייני אישיות לא תמיד גלויים לסביבה.

גם "נעימה ומסבירת פנים" לא יכולה לשלול הפרעה באישיות. היא מתארת כיצד מזי מתנהגת כלפי אנשים בסיטואציות מסוימות. אדם יכול להיות נעים ומסביר פנים ועדיין להסתיר חלקים אחרים באישיותו או בהתנהגותו.

לכן הבעיה אינה רק בבחירת מילים גבוהה או נמוכה מדי. המילים יוצרות דרך חשיבה שלא מתאימה לידע שהדמות אמורה להחזיק בו.

התוצאה של היד המכוונת היא ששמוליק הופך מאיש משטרה לילד תמים

מדוע שמוליק מדבר כך? נראה שהשאלה "מה המניע?" והמשפט שבא אחריה נועדו בעיקר לפתוח לעליזה את הדרך להסבר הבא:

"שיגעון לא רואים כלפי חוץ. כולנו הולכים עם מסכות על הפנים".

כדי שעליזה תוכל להסביר ששיגעון לא רואים כלפי חוץ, שמוליק צריך קודם להתנהג כאילו הוא חושב שאפשר לראות אותו. כדי שהיא תוכל להסביר שמראה חיצוני אינו מלמד על האדם, שמוליק צריך להסתמך על כך שמזי "נעימה ומסבירת פנים".

כך נבנית הרמה להנחתה. שמוליק לא רק שואל את עליזה שאלה מקצועית שאין סיבה להפנות אליה בסיטואציה הזאת; השאלה וההמשך שלה מעמידים אותו בעמדה תמימה כדי שעליזה תוכל להציג בפניו תובנות שאדם בוגר מכיר ושאיש משטרה אמור להכיר בוודאי.

היד המכוונת בולטת משום שהדמות לא מדברת מתוך התפקיד, הידע והסיטואציה שלה. היא מדברת בדרך שנחוצה כדי שהדמות האחרת תוכל לומר את המשפט הבא.

אותו מבנה חוזר בשאלה "יש רוצחים בכפר השלֵו הזה?" שמאפשרת לעליזה להסביר שרצח יכול להתרחש בכל מקום. בשני המקרים שמוליק מתחיל בשאלה שיש בה גרעין ענייני, אבל מייד עובר לניסוח תמים שמאפשר לעליזה לתקן אותו ולהפגין חוכמת חיים.

תפקידו כמנהל מרכז השיטור נותן לכאורה משקל לשיחה, אבל כאשר הידע, הזהירות והחשיבה שהתפקיד הזה אמור להביא איתו עלולים לצמצם את תפקידה של עליזה, הם נעלמים.

סיכום: הניסוח יוצר חוסר היגיון ופוגע באמינות דמותו של שמוליק

• השאלה ששמוליק מפנה לעליזה "מה המניע?" לא מתאימה לסיטואציה שבה עליזה באה למסור לשמוליק מידע וחשדות, ניסוח זה הופך אותה באופן מלאכותי לשותפה של איש המשטרה בניתוח מקצועי של המקרה.

• השאלה "מה המניע?" יוצרת מראית עין של דיון מקצועי, אף שהמשך דבריו של שמוליק לא עוסק במניע ולא מתפתח לניתוח מקצועי שלו. שמוליק שואל מה דחף את מזי לבצע את המעשים, אבל קובע שהיא בריאה בנפשה, נעימה ומסבירה פנים. הניסוח מחבר בין מושגים שונים וגורם לו לשאול שאלה אחת ולענות על שאלה אחרת.

• השאלה "מה המניע?" אמורה לעסוק במה שדחף את מזי למעשה או במה שביקשה להשיג באמצעותו, לעומת זאת, "בריאה בנפשה" ו"נעימה ומסבירת פנים" מעבירים את השיחה למצבה הנפשי ולמבנה האישיות שלה. אלה יכולים להסביר דחף או נטייה להתנהגות מסוימת גם בלי מניע. מצב נפשי יכול לדחוף אדם לפעולה בלי מטרה שהוא מבקש להשיג, ומבנה אישיות יכול להסביר כיצד אדם נוטה לפעול ומה הוא מסוגל לעשות ללא מניע. 

• הניסוח "אני מכיר את מזי. היא אישה בריאה בנפשה, נעימה ומסבירת פנים" נשמע כמו אמירה של ילד תמים שמסיק מסקנות על פי הרגש ועל פי התרשמות חיצונית, מהניסוח הזה עולה מסקנה שטחית, שלפיה מזי נראית בריאה בנפשה, נעימה ומסבירה פנים, ועל כן קשה להאמין שהיא מסוגלת לבצע מעשים קיצוניים. זה ניסוח שלא מתאים לאיש משטרה ולאדם בוגר. איש משטרה אמור להשתמש במושגים מקצועיים וזהירים כגון "סימנים להפרעה נפשית", או "סימנים להפרעה באישיות".

• הניסוח "נעימה ומסבירת פנים" הופך התנהגות חברתית לנימוק שמסביר מדוע מזי לא מסוגלת לבצע מעשים כה קיצוניים, זאת דרך חשיבה שלא מתאימה לאדם בוגר, ובוודאי לא לידע ולניסיון של איש משטרה.

• הניסוח "אני מכיר את מזי, היא אישה בריאה בנפשה" שם בפיו של שמוליק קביעה עובדתית על מצבה הנפשי של מזי בעוד שהיכרות אישית לא יכולה לשמש לה בסיס. שמוליק מדבר כאילו הוא ערך לה אבחון מקצועי.

• שאלתו של שמוליק מבטאת דפוס חוזר, והיא דומה בסגנונה לשאלה הקודמת שלו "יש רוצחים בכפר השלו הזה?" שמציגה את מנהל מרכז השיטור כמי שקושר בין אופיו השלו של מקום לבין האפשרות שיתרחש בו פשע, כדי שעליזה תסביר לו תובנה בסיסית ש"רצח יש בכל מקום, אך לפעמים הוא מוסווה בתאונה או בהתאבדות". הניסוח נועד ליצור שוב ושוב הרמה להנחתה לעליזה: שמוליק משמיע אמירות תמימות שמאפשרות לעליזה להסביר לו דברים שאיש משטרה אמור לדעת, במטרה להציג את חוכמתה, שבמקרה הזה אמורה להתבטא בהסבר שלה – "עליזה החלה לצחוק, וכבשה את צחוקה בכף ידה. 'שיגעון לא רואים כלפי חוץ. כולנו הולכים עם מסכות על הפנים. חוץ מזה, כשיש קשיים כלכליים, הכול אפשרי'".

• היד המכוונת נחשפת בניסוח דבריו של שמוליק: המילים ששמו בפיו משרתות את המשפט הבא של עליזה, ולא את התפקיד, הידע, הניסיון והסיטואציה של הדמות עצמה. הרצון לפנות לעליזה את הבמה מחליש את דמותו של שמוליק. הידע, הזהירות והחשיבה המקצועית שתפקידו כמנהל מרכז השיטור אמור להביא לשיחה נעלמים כדי לא לצמצם את תפקידה של עליזה. הפער בין תפקידו של שמוליק לבין האופן שבו דבריו מנוסחים פוגע באמינות הדמות: הטקסט מציג איש מקצוע בעל ניסיון, אך המילים וההיגיון שניתנים לו אינם הולמים את הידע שהדמות אמורה להחזיק בו.