"מה המניע?" – שיחה של הימנעות, שבה אין קשר בין הרעיונות (התרמית)

בעריכה הספרותית והלשונית שלי אני חותרת להשיג אמינות, טבעיות, זרימה, ישירות ודיוק. לבחירת המילים יש משקל מכריע: המילים צריכות להתאים לסיטואציה, לכוונה, למטרה, לדמות, לתפקיד, למאפיינים, למצב הרגשי, לאווירה, לקצב, לסגנון ועוד. לעיתים כדי לדייק נדרשים תחקירים ובירורים.

הדיון במאמר זה הוא על פסקה בסיפור התרמית, המאפיינת תופעות המופיעות בסיפור כולו:

• הימנעות מדיבור ישיר על מושגים רלוונטיים
• תגובות שלא קשורות לאמירות הקודמות 
• דיבור בלי קשר בין הרעיונות, החלקים והנושאים
• דיבור ברמזים ובאופן כללי
• מסירת מידע באופן חלקי ונסיגה לאחור במסירת המידע
• דיבור כללי ועמום.

רקע

בסיפור "התרמית", בתרחיש המקורי שלושה ילדים מאותה משפחה בכפר תבור מתים בזה אחר זה בתוך שלוש שנים. ילד אחד מת בטביעה, ילד שני מת מהרעלת מזון וילדה שלישית מתה לאחר שהושארה ברכב סגור. סמוך לאחר המקרה השלישי עליזה יוזמת פגישה עם שמוליק, מנהל מרכז השיטור של כפר תבור, ואומרת לו: "אני בטוחה שהיא רצחה אותם".

בהמשך היא אומרת שהייתה בשבעה של עדי (הילדה השלישית) ושהאם לא בכתה אף על פי ששני ילדים מתו לפניה: "הייתי בשבעה על עדי צפירה. הייתי בטוחה שהאימא לא תפסיק לבכות, ובייחוד שרק בשנתיים האחרונות מתו עוד שני ילדים במשפחה: אחד בטביעה והשני מהרעלת מזון", ומוסיפה: "אני בטוחה שאם יוציאו את הגופה של רביד (הילד השני) וינתחו אותה, יגלו שהוא בכלל הורעל".

שמוליק אומר על כך: "… אני לא מתכוון לחקור אישה באבל כבד, שאיבדה בשלוש שנים שלושה ילדים", ועליזה אומרת: "זאת בדיוק הנקודה, כשמת ילד אחד, מגוננים על השאר. איך השאירו את עדי ברכב סגור ביום חמסין?"

תגובתו הבאה של שמוליק לדבריה ותגובתה של עליזה לדבריו הן נושא המאמר הנוכחי:

"שמוליק משך בכתפיו ואמר: 'בסדר, מה המניע? אני מכיר את מזי. היא אישה בריאה בנפשה, נעימה ומסבירת פנים'. עליזה החלה לצחוק, וכבשה את צחוקה בכף ידה. 'שיגעון לא רואים כלפי חוץ. כולנו הולכים עם מסכות על הפנים. חוץ מזה, כשיש קשיים כלכליים, הכול אפשרי. אתה זוכר את המקרה של דניאל מעוז, שרצח את הוריו ב־2011 כדי לזכות בכספי הירושה להחזרת חובות על הימורים?'"

המטרות שמובילות להימנעות

השאלה "מה המניע?" נשמעת עניינית ומקצועית. אלא שמהרגע שהיא נשאלת, לא מדברים על מניע במושגים שמצופה לדבר עליהם ובאופן שמצופה לדבר על הנושא. לאורך כל הסיפור השיחה מתאפיינת בתגובות שלא קשורות לאמירות הקודמות ובהימנעות מדיבור ישיר על הדברים עצמם. בשיחה שאמורה לעסוק בנושא ספציפי, המשמעויות העולות מהמושג המרכזי לא מופיעות.

ההימנעות הזאת נוצרת ממטרות שככל הנראה הוצבו במקור:

1. לפנות לעליזה את הבמה כך שהיא תוצג כזאת שיודעת יותר מכולם, בעלת ניסיון וחוכמת חיים, ודווקא משום שהיא לא משמשת בתפקיד מקצועי היא זו שמצליחה לפתור ולראות את מה שאף אחד אחר לא הצליח לראות – שלושה ילדים ממשפחה אחת בכפר תבור מתים במהלך שלוש שנים בזה אחר זה, לכאורה בתאונות, אבל רק עליזה יודעת שמדובר ברצח של הילדים בידי הוריהם באופן מכוון, ממניע כספי במסגרת הונאת ביטוח.

2. ליצור מתח באמצעות טפטוף ומסירת מידע חלקי באופן לא מסודר, באמצעות דיבור כללי, עמום וברמזים.

3. ליצור תחושה של סיעור מוחות ושיחה מקצועית בין שני אנשים, שבה הקוראים עוקבים אחר הלוגיקה, אחר אופן המחשבה הייחודי של עליזה ואחר מערכת ההיסקים, נדבך אחר נדבך, עד שהיא מגיעה להוכחה המוחצת.

אבחן מה נשאל, מה נאמר ולא נאמר, איך זה מתבטא ומה נוצר בעקבות זאת.

מניע

המושג "מניע" מוגדר במילון רב-מילים כ"כוח פנימי (רגש, צורך, שאיפה וכד') המביא אדם או קבוצת אנשים לעשות מעשה, מה שדוחף או מזרז מישהו לפעולה או לתנועה".

בהקשר של פשע חמור, השאלה "מה המניע?" מבקשת לברר מה המוטיבציה, מה דחף אדם לבצע את המעשה או מה ביקש להשיג באמצעותו. למשל:

• בצע כסף: רצח כחלק משוד, גניבה או קבלת תשלום כגון כלפי ירושה או כספי ביטוח

• תחושת בעלות, רכושנות, אכזבה וקנאה, במיוחד במערכות יחסים רומנטיות, שעלולה להסלים לאלימות קשה ולרצח

• רצח ממניע אישי – למשל, צורך בשליטה
• נקמה, טינה: רצון עמוק להעניש מישהו על פגיעה קודמת או השפלה
•  רצח על רקע חילול כבוד המשפחה: רצח של אדם על ידי בני משפחתו, מתוך אמונה שהוא פגע בכבוד המשפחה.
• חיפוי על פשע: הריגת עד או שותף כדי למנוע חשיפה למשטרה או מאסר ממושך

• עולם תחתון: חיסולים, חשבונות, מאבקי שליטה או שמירה על מוניטין של ארגוני פשיעה

• מניעים גזעניים או לאומניים: שנאה לקבוצה אחרת, טרור או אמונות קיצוניות

• ציות לסמכות או לקבוצה: השפעה חברתית עיוורת או לחץ קבוצתי במסגרת מלחמות או קונפליקטים

מאחורי המניעים האלה יכולים לעמוד גורמים פסיכולוגיים ונפשיים:

• כעס וזעם פתאומי: אובדן שליטה רגעי, טריגר שהוביל לאובדן שליטה, קנטור קיצוני, עלבון או תחושה של פגיעה בכבוד וזלזול שמובילים לתגובה אלימה קטלנית.

• הפרעות נפשיות קשות: פסיכוזה, הזיות או מחלות נפש שפוגעות בבוחן המציאות של האדם.

• פסיכופתיה והיעדר אמפתיה: תכונות אישיות שבהן האדם חסר מצפון או יכולת להרגיש חרטה, ולעיתים פועל מתוך צורך בכוח ושליטה.

• טראומה ומצוקה קיצונית: שילוב של לחץ נפשי חריף, משברים משפחתיים או כלכליים, כמו במקרים קשים של מצוקה סוציו־אקונומית חמורה, שלעיתים מלווה בשימוש באלכוהול או בסמים.

שמוליק שואל את השאלה, אבל מייד ממשיך: "אני מכיר את מזי. היא אישה בריאה בנפשה, נעימה ומסבירת פנים".

השאלה "מה המניע?" מתאימה לאדם מעולמו המקצועי של שמוליק. הוא מנהל מרכז שיטור, ועליזה מאשימה אישה ברצח ילדיה. אלא שמייד לאחר השאלה המקצועית מגיע ההמשך: "אני מכיר את מזי. היא אישה בריאה בנפשה, נעימה ומסבירת פנים".

שמוליק לא משתמש במושגים כמו הפרעה נפשית או הפרעה באישיות. הוא לא אומר שהוא לא זיהה אצל מזי הפרעה נפשית או הפרעה באישיות ולכן הוא לא מבין את ההאשמה כלפיה מצד עליזה. הוא אומר מה הוא רואה.

מדבר על הגורם ולא על המניע

"היא בריאה בנפשה" – בכך הוא מתייחס באופן עקיף להיעדר הפרעה נפשית, אך מדובר בגורם שעומד מאחורי המניע, שהוא מצב נפשי, ולא במניע, במוטיבציה, בדרייב.

"נעימה ומסבירת פנים" – גם זאת התייחסות עקיפה להיעדר הפרעת אישיות, אך מדובר בגורם שעומד מאחורי המניע, שהוא מצב פסיכולוגי־אישיותי, ולא במניע.

יש סתירה בין הידע ששמוליק אמור להחזיק כאדם בוגר בעל ניסיון וכאיש משטרה לבין המושגים שהוא משתמש בהם. אלה מושגים עקיפים ולא מדויקים שמגדירים את המושג בדרך ההפוכה. כלומר, כשהוא אומר "בריאה בנפשה", הוא מתכוון להיעדר הפרעה נפשית, ועדיין הוא מדבר על גורם ומצב ולא על מניע. כשהוא אומר "נעימה ומסבירת פנים", הוא מתכוון להיעדר הפרעת אישיות, ועדיין הוא מדבר על גורם ומצב ולא על מניע. זה לא אמין ולא הגיוני. אלה ניסוחים שלא שייכים לשפה ולעולם של איש מקצוע שמברר חשד לפשע חמור.

קביעות מוחלטות שלא מאפיינות איש משטרה

אם האמירה "היא בריאה בנפשה" מייצגת את הרעיון של היעדר בעיה נפשית הרי שזוהי קביעה של איש מקצוע בתחום בריאות הנפש לאחר שערך אבחון. הקביעה של שמוליק מוחלטת, ללא הסתייגות או זהירות מתבקשת. הוא לא אומר שהיא נראית לו בריאה בנפשה או שהוא לא זיהה אצלה סימנים לבעיה נפשית, אלא קובע את בריאותה הנפשית כעובדה.

זאת לא אמירה מקצועית של איש משטרה, גם אם יש לו היכרות עם האנשים. אדם שמגיע מעולם המשטרה אמור לדעת עד כמה מוגבלת היכולת להסיק מהיכרות עם אדם על מצבו הנפשי, על מה שמתרחש בתוכו ועל מה שהוא מסוגל לעשות. לכן מאיש מקצוע בעל ניסיון נדרשת זהירות רבה במיוחד בקביעות כאלה. בעולם המקצועי שלו הוא אמור לדעת שמצב נפשי יכול לא להיות גלוי לסביבה, ולכן קשה לקבל את האפשרות שהוא יקבע קביעה שנשמעת נאיבית כמו השאלה "יש רוצחים בכפר השלֵו הזה?"

אם האמירה "היא נעימה ומסבירה פנים" מייצגת את הרעיון של היעדר פסיכופתיה או הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית – גם כאן זוהי קביעה של אנשי מקצוע. אדם רגיל יכול להשתמש בניסוח הזה כדי לבטא את הפער בין האישה שהוא מכיר לבין ההאשמה כלפיה, אבל מפיו של מנהל מרכז שיטור, מייד לאחר השאלה המקצועית "מה המניע?", זאת נשמעת אמירה תמימה של ילד.

יד מכוונת בולטת ששמה בפיו אמירות שלא משקפות את התפקיד שלו

ככל הנראה, השאלה נועדה ליצור פתח להסבר של עליזה, שמסבירה את המובן מאליו – "שיגעון לא רואים כלפי חוץ". עליזה מלמדת אותו דבר שהוא אמור לדעת. לא הגיוני שאדם שמחזיק בתפקיד בכיר לא יודע דברים כאלה. מובן שהוא יודע, אבל העלילה לא מאפשרת לו לבטא את הידע הזה, ונוצרים חור בעלילה וחוסר אמינות. שמוליק מצטייר כילד, נאיבי ותמים, שחושב שכל מה שרואים ומתרשמים ממנו כלפי חוץ הוא המציאות. ניכרת כאן יד מכוונת בולטת ששמה בפיו אמירות שלא משקפות את התפקיד שלו. 

נוצר מבנה שחוזר גם במקומות אחרים בשיחה: שמוליק פותח כאיש מקצוע, אבל ההמשך מנטרל את המקצועיות שלו כדי להכין את הקרקע להסבר של עליזה. הוא שואל "מה המניע?" – שאלה מקצועית – ואז אומר דברים שמרימים לעליזה להנחתה ויוצרים עבורה את ההזדמנות להסביר לאדם בוגר, איש משטרה בתפקיד בכיר של מנהל מרכז שיטור, שמצב נפשי ואישיות לא תמיד ניכרים כלפי חוץ.

אותו מבנה מופיע בסיפור אחרי שעליזה אומרת לו "אני בטוחה שהיא רצחה אותם". שמוליק שואל: "עליזה, על מי את מדברת? יש רוצחים בכפר השלֵו הזה?"

לשאלה העניינית והמתבקשת של איש מקצוע "על מי את מדברת?" מצטרפת שאלה "יש רוצחים בכפר השלֵו הזה?", שמרימה לעליזה להנחתה ופותחת את ההזדמנות להפגין את חוכמת החיים שלה ולהסביר לאדם בוגר ואיש משטרה בכיר: "רצח יש בכל מקום, אך לפעמים הוא מוסווה בתאונה או בהתאבדות". שמוליק מתחיל במקום שמתאים לתפקידו ומייד עובר לניסוח שמעמיד אותו בעמדת התלמיד ואת עליזה בעמדת מי שמסבירה לו עובדות שהוא אמור להכיר.

נראה שתפקידו כמנהל מרכז השיטור נועד לתת משקל לשיחה, אבל כאשר הידע, הזהירות, החשיבה והניסיון שהתפקיד הזה אמור להביא איתו עלולים לצמצם את תפקידה של עליזה, הם לא מקבלים ביטוי. שמוליק הופך למי שמביא לעליזה את המגש: הוא שואל את השאלה הנכונה, אבל עובר מייד לשאלה שנשמעת כמו שאלה של ילד או לאמירה שנשמעת כמו אמירה של ילד; הוא מספק את ההרמה להנחתה, ועליזה מקבלת את המקום להסביר. אלא שכאשר הדבר חוזר שוב ושוב, המחיר הוא אמינותה של הדמות המקצועית. הדברים נשמעים לא מקצועיים ואפילו ילדותיים. כך נוצרים אי-היגיון וחוסר אמינות.

עליזה ממשיכה את אי-ההיגיון

עליזה ממשיכה את אי-ההיגיון הזה. היא מדברת באותם מושגים שלא קשורים. יש כאן שיחה עם מושגים שלא שייכים לעולם הזה. עליזה מדברת על שיגעון: "שיגעון לא רואים כלפי חוץ", וכורכת את השיגעון עם מסכות: "כולנו הולכים עם מסכות על הפנים".

שיגעון

"שיגעון" הוא מילה נרדפת לאי-שפיות או להפרעה נפשית, ואומנם היא קרובה יותר לנושא של מניע לעומת "בריאות נפשית" שעליה שמוליק דיבר, אבל עדיין זה לא המושג המקובל והמדויק כשמדברים על מניע פלילי.

בנוסף, בלשון הדיבור "שיגעון" הוא התנהגות קיצונית, שטות, מעשה לא הגיוני או דבר נפלא. כולנו משתמשים במילה הזאת יום-יום: "וואו, זה שיגעון הדבר הזה"; "מה זה השיגעון הזה?"; "השתגעתי כשראיתי את זה"; "אני עובד כמו משוגע".

מסכות

"מסכות על הפנים" מתקשר אסוציאטיבית למה שרבים מאיתנו עושים ביום-יום: עוטים על עצמנו מסכות ומציגים פרסונה חברתית כלפי חוץ. מסכות אכן יכולות גם להסתיר הפרעות אישיות. מסכות קשורות למניע באופן עקיף, אבל שוב, הבעיה היא שלא נוגעים במושג עצמו. תמיד זה קרוב, אבל לא שם.

קשיים כלכליים

עליזה אומרת: "חוץ מזה, כשיש קשיים כלכליים, הכול אפשרי". קשיים כלכליים הם יותר בגדר רקע, גורם שדוחף ויוצר את המניע לפשע. הקשיים הכלכליים או המצוקה הכלכלית הם הרקע למניע של ההורים, אך הדיבור על כך ברמז הוא מעין משחק חידות. בתחילה שמוליק שואל אם יש רוצחים בכפר השלֵו הזה, ועליזה מספקת רמז. כלומר, בדיעבד מתברר שזה רמז: היא אומרת שרצח יכול להתרחש בכל מקום ולעיתים הוא מוסווה בתאונה או בהתאבדות. אמנם הסוואה כהתאבדות לא קשורה למקרה בסיפור, אלא הסוואה כתאונה בידי ההורים, אבל נראה שעליזה הכניסה את העניין הזה כדי לא לתת אפשרות אחת בלבד, כדי ששמוליק לא יגלה את החידה מהר מדי.

כך גם הדרך שבה היא אומרת "חוץ מזה, כשיש קשיים כלכליים, הכול אפשרי" היא רמז, זה לא הדבר עצמו. על הדבר עצמו אפשר ללמוד רק מהמקרה האמיתי של דניאל מעוז, שבו מאחורי הפשע הפלילי עמד מניע כספי. כלומר, השיחה כולה רצופה בהימנעות ממידע, ברמזים, בטפטופי מידע ובאמירות שלא מאפיינות אנשים בוגרים ואת איש המקצוע, מנהל מרכז שיטור.

שרשרת של הנחות והיקשים לא לוגיים

לכן חוסר ההיגיון שאני מזהה בשיחה הוא במידה רבה תוצאה של ההימנעות. המושג "הפרעה נפשית" או מושג דומה לא מופיע, אלא "בריאה בנפשה", וגם אז לא מדברים על מניע אלא על רקע; המושג "הפרעה באישיות" או מושג דומה לא מופיע, אלא "נעימה ומסבירת פנים", וגם אז לא מדברים על מניע אלא על רקע; מדברים על קשיים כלכליים, וגם זה לא מניע אלא הרקע; ומדברים על מקרה במציאות שאמור להיות מקרה מקביל, אבל הוא לא מקביל למקרה של הסיפור, משום שמדובר בו על מעשה פלילי מתוך מניע כספי שנועד להחזיר חובות מהימורים, ואילו בסיפור מדובר על מעשה פלילי מתוך מניע כספי עקב מצוקה כלכלית. לכן גם כאן אין קשר.

ההימנעות יוצרת חוסר היגיון

נוצרת שרשרת של הנחות והיקשים לא לוגיים. הדמויות כאילו אומרות את הדברים הבאים:

1. שמוליק: איך יכול להיות שלמזי יש מניע לביצוע הפשע החמור הזה? אני יודע בוודאות שהיא אישה בריאה בנפשה, נעימה ומסבירת פנים, וידוע שלאנשים בריאים בנפשם, נעימים ומסבירי פנים אין מניע לביצוע הפשע החמור שתיארת – רצח ילדים – לכן אין מצב שיש לה מניע לביצוע הפשע החמור הזה ⇐

2. עליזה: אתה תמים. זה נכון שלאנשים בריאים בנפשם, נעימים ומסבירי פנים אין מניע לביצוע פשע חמור כזה, אבל שיגעון לא רואים כלפי חוץ, וכולנו הולכים עם מסכות על הפנים שלא חושפות את האופי האמיתי שלנו. לכן המסקנה היא שמזי מסתירה את המניע שלה לביצוע הפשע החמור הזה ⇐

3. עליזה: חוץ מזה, כשיש קשיים כלכליים, הכול אפשרי. קשיים כלכליים יוצרים מניע לביצוע פשע חמור כזה ⇐

4. עליזה: ולראיה – המקרה האמיתי של הבן שרצח את הוריו כדי להשתמש בכספי הירושה ולהחזיר חובות שצבר מהימורים ⇐

5. קשיים כלכליים וחובות עקב הימורים הם דברים זהים, וכל אלה מתקשרים לנתונים הבאים: "מזי ומשה שקעו בחובות לפני כמה שנים לאחר שפשט משה את הרגל. הם לפני ארבע שנים ביטחו את ילדיהם בסכום כסף גדול מאוד. ואז הילדים התחילו למות זה אחר זה. אם לא תעצור אותה, גם הבת היחידה שנותרה תיעלם מהעולם הזה".

התחושה שנוצרת בעקבות המבנה הזה

1. אין תחושה של קשר, זרימה, חיבור והיגיון בין הדברים.

2. אי-היגיון – לקוראים יש מערכת של אסוציאציות והבנות כשמוזכרים מושגים כמו מניע. למושג "מניע" מתקשרים מושגים אחרים. כאשר אחרי המושג "מניע" מופיעים מושגים שונים, לכאורה הם נראים לא קשורים, ונוצרת תחושה של אי-היגיון.

3. חור בעלילה – נוצר פער בין הציפייה מתפקידו של שמוליק כמנהל מרכז השיטור לבין האופן שבו הוא מדבר וחושב; פער בין הציפייה משנה אנשים בוגרים לחשיבה הגיונית ומציאותית לבין האופן שבו הם מדברים; פער בין הציפייה משיחה בין שני אנשים בוגרים שמדברים על נושא כבד משקל לבין האופן שבו הם מדברים עליו, שמזכיר שיחה בין מנטורית לחניך.

4. פגיעה באמינות – הסיפור מציג מנהל מרכז שיטור, שני אנשים בוגרים ודיון שנחזה להיות מקצועי, אבל אופן הדיבור, החשיבה והתגובות לא תואם את הדברים שהסיפור קבע.

5. חוסר טבעיות – זו לא שיחה טבעית בין שני אנשים שמדברים על בעיה מסוימת. הם נמנעים מלדבר על הדברים, מדברים ברמזים ומשתמשים במושגים שלא מבטאים ישירות את מה שהם מבקשים לומר.

6. פגיעה בזרימה – החוסרים והיעדר הקשר בין חלקי השיחה מונעים ממשפט אחד לצמוח באופן טבעי מהמשפט שקדם לו ויוצרים קפיצות ונתקים.

7. מראית עין של דיון מקצועי וסיעור מוחות – השימוש במושג "מניע" וב"טיעון" ו"טיעון נגדי" יוצר מעטפת של דיון מקצועי שבו שני אנשים בוחנים בעיה, אבל בפועל הם לא מדברים ישירות על המושגים עצמם ולא באמת מציגים טיעונים וטיעונים נגדיים.

8. הטעיית הקוראים באשר לנושא השיחה – השיחה מובילה את הקוראים לחשוב שהדיון עוסק בבריאות נפשית, בשיגעון ובהפרעה באישיות, אבל בהמשך מתברר שדווקא מה שמגיע אחרי "חוץ מזה" הוא העיקר – המניע הכספי. הנושאים שנדונו קודם לא מובילים אליו ולא מסבירים אותו.

9. חוסר כבוד לאינטליגנציה של הקוראים – הצרימות והפערים די בולטים בכל אופן עבורי כעורכת הם בלטו. לדעתי, כשהקוראים קוראים הסברים על כך ששיגעון לא רואים כלפי חוץ וכולנו הולכים עם מסכות, ולפני כן על כך שרצח יש בכל מקום אך לפעמים הוא מוסווה ברצח או התאבדות – זה לא מכבד את האינטליגנציה שלהם.

10. תחושה של הולכת שולל – מתברר שהדיון על בריאות נפשית או אי-שפיות ועל תכונות אישיות לא רלוונטי, שכן המניע של ההורים לביצוע הפשע החמור כלפי הילדים הוא מניע כספי במסגרת הונאת ביטוח.

העריכה הספרותית והלשונית שלי

השיחה נפתחת בשאלה שמעוררת ציפייה להמשך: "מה המניע?" אבל בפועל כמעט כל מה שבא בעקבותיה הוא דיבור מסביב למניע, במושגים לא רלוונטיים לעולם הזה, שיוצרים סתירה. זהו דיון שנועד אולי לשוות לשיחה מראית של סיעור מוחות. רמז לכך עולה מהמשפט: "שמוליק התרווח בכיסאו. הוא יודע שעם ההיגיון הבריא של עליזה אי אפשר להתווכח. על כל טיעון יש לה טיעון נגדי". וזאת אף על פי שלא עלו כאן טיעונים. המשפט ששמוליק אמר לפני כן הוא "יש רוצחים בכפר השלֵו הזה?", והתשובה של עליזה הייתה: "רצח יש בכל מקום, אך לפעמים הוא מוסווה בתאונה או בהתאבדות".

הדיון אמור להדגים את ההיסקים והחשיבה של עליזה ואת האופן שבו היא הגיעה בהדרגה למסקנה לגבי מה שקרה. עבור הקוראים עלולה להיווצר תחושה שמאחורי זה לא עומד דבר.

בעריכה הספרותית והלשונית שלי, הדיון הזה לא מתקיים כלל משום שהוא אינו רלוונטי לסיפור. בסיפור המקורי שאלת המניע עולה כבר בתחילה, לאחר שעליזה הודיעה כבר בתחילה "אני בטוחה שהיא רצחה אותם" (בלי לומר על מי היא מדברת), ושמוליק מנסה בדרך של הימנעות ושאלות של הרמה להנחתה לברר מה קרה, כשעליזה מובילה את השיחה. בעריכה שלי המהלך הזה לא מופיע. אין הכרזה בתחילת הסיפור, אלא מסירת מידע בשיחה שבה שני הצדדים שווים. שמוליק עורך בירור, שואל שאלות ומבקש הבהרות, ועליזה לא מסבירה לו על מושגים שהוא אמור לדעת אותם כאדם בוגר וכאיש מקצוע בהתאם לתפקידו כמנהל מרכז השיטור של כפר תבור.