"מה המניע?" גם אני שאלתי את השאלה הזאת בעריכה שלי

השאלה "מה המניע?" רלוונטית עבורי כעורכת ספרותית ולשונית

בעריכה הספרותית והלשונית שלי אמינות, טבעיות, סיבתיות, נימוק ועקביות הן התשתית שעליה נבנה הסיפור. לכן אני בוחנת את מה שנכתב וגם את הפתרונות שאני עצמי מציעה כאילו אני מנהלת מולם חקירה נגדית: מחפשת את החוליות החלשות, שואלת אילו שאלות יכולות לערער את התרחיש ובודקת אם יש להן תשובות. אם אני מצליחה לערער אותו, מבחינתי הבעיה עדיין קיימת. ניסוח ספרותי יכול להיות יפה ומדויק, אבל הוא לא יכול לייצב תשתית רעועה. כך בחנתי את המניע בסיפור הזה ושאלתי אם הקשיים הכלכליים שמוצגים בו באמת מסבירים את המעשים המיוחסים לדמויות.

בסיפור המקורי "התרמית", עליזה מודיעה לשמוליק כבר בתחילת השיחה: "אני בטוחה שהיא רצחה אותם". בהמשך היא מספרת שהייתה בשבעה של הילדה השלישית שמתה ושהייתה בטוחה שהאם תבכה, ומדבריה עולה שהיא לא בכתה. היא מוסיפה שהיא בטוחה שהבן השני, רביד, לא מת מהרעלת מזון אלא הורעל, ורומזת לאם. אחר כך היא רומזת לכך שההורים (אם כי היא לא מזכירה את המילה "הורים") השאירו במכוון את עדי ברכב סגור.

שמוליק מגיב: "שמוליק משך בכתפיו ואמר: 'בסדר, מה המניע? אני מכיר את מזי. היא אישה בריאה בנפשה, נעימה ומסבירת פנים'."

במאמר "מה המניע? היא אישה נעימה": התנסחות של ילד תמים ולא של איש משטרה אני מנתחת את תגובתו. יש בניסוח הזה בעיות וסתירות שדנתי בהן. ובין היתר, הוא שואל על האם ולא על שני ההורים, הוא לא אמור לדון במושג המקצועי "מניע" עם עליזה, והוא לא אמור להשתמש במושגים כמו "בריאה בנפשה", "נעימה" ו"מסבירת פנים", משום שבכך הוא נשמע כמו ילד. הניסוח שהודבק לו לא מתאים לדמות, אבל הרעיונות שעומדים מאחוריו רלוונטיים עבורי כעורכת ספרותית ולשונית:

מה יכול להסביר את מה שהניע את האם, ובמקרה שלי, את מה שמניע את ההורים – לפגוע באופן שיטתי בילדים כדי לקבל עבורם כספים מהביטוח? בגרסה המקורית התשובה היא חובות וקשיים כלכליים שנוצרו לאחר פשיטת הרגל של האב. עליזה אומרת: "חוץ מזה, כשיש קשיים כלכליים, הכול אפשרי. אתה זוכר את המקרה של דניאל מעוז, שרצח את הוריו ב-2011 כדי לזכות בכספי הירושה להחזרת חובות על הימורים?… מזי ומשה שקעו בחובות לפני כמה שנים לאחר שפשט משה את הרגל. הם לפני ארבע שנים ביטחו את ילדיהם בסכום כסף גדול מאוד. ואז הילדים התחילו למות זה אחר זה. אם לא תעצור אותה, גם הבת היחידה שנותרה תיעלם מן העולם הזה". אני לא מסתפקת בנימוק הזה.

שמוליק מדבר על אישה "בריאה בנפשה, נעימה ומסבירת פנים", והכוונה היא כנראה להיעדר בעיה נפשית או הפרעת אישיות. גם הרעיון הזה רלוונטי עבורי כעורכת ספרותית ולשונית: בהיעדר בעיה נפשית או הפרעת אישיות, קשה להסתפק בקשיים כלכליים כמניע שדוחף שני הורים לפגוע שוב ושוב בילדיהם.

עבורי כעורכת ספרותית ולשונית, השאלות האלה מהותיות לבניית יציבות ואמינות. אי אפשר לבנות ניסוח ספרותי מתאים כשהתשתית והשורש שעליהם הוא נשען בעייתיים.

מצוקה כלכלית מסבירה צורך בכסף, אבל עדיין לא את הדחף למעשים כאלה

מניע הוא הכוח שדוחף לפעולה. מצוקה כלכלית יכולה להיות נסיבה שיוצרת צורך בכסף, וכספי הביטוח יכולים להיות הדבר שהדמות מבקשת להשיג. אבל עדיין חסר הדחף שמסביר כיצד הצורך בכסף מוביל למעשה קיצוני כלפי הילדים.

אם מדובר במעשה מכוון וחוזר של הורים שעושים זאת בכל שנה ברצף כלפי כל אחד משלושת הילדים, ובגרסה שלי כלפי שני ילדים, צריך לברר מה מאפשר להם לבצע פגיעות חוזרות וקיצוניות שמובילות למותם של ילדיהם. האם קיים רקע נפשי, הפרעת אישיות או גורם אחר שיכול להסביר זאת?

עליזה מדברת על "שיגעון" ועל "מסכות" שלא רואים מבחוץ, אבל נראה שהדברים נועדו בעיקר להציג את החוכמה שלה ואת ניסיון החיים שלה. בסופו של דבר היא מצביעה על מניע כספי שנובע ממצוקה כלכלית. אם אין תשתית נפשית או אישיותית שמסבירה כיצד ההורים מסוגלים לבצע את המעשים, נשאר הצורך בכסף. אבל הצורך בכסף עדיין לא מסביר מה דוחף אותם לחצות את המרחק שבינו לבין גרימת מותם של ילדיהם.

בגרסה שלי צמצמתי את הבעיה, אבל לא פתרתי אותה

בגרסה שבניתי בעריכה הספרותית והלשונית שלי צמצמתי את מספר מקרי המוות משלושה לשניים, לא הזכרתי סכנה למותו של ילד נוסף במסגרת דפוס שיטתי של פעולת ההורים ושיניתי את התרחישים כדי ליצור מהלך אמין, הגיוני ויציב יותר. נוסף על כך, עליזה לא מזכירה קשיים כלכליים כסיבה למעשיהם של ההורים. היא אומרת שהם ביטחו את הילדים בסכומים גבוהים לפני שמשה פשט את הרגל, אבל לא קובעת שפשיטת הרגל הובילה לקשיים כלכליים או לחובות ושהם הובילו למקרי המוות. היא לא מסבירה מה המניע ואף לא רומזת עליו. היא מוסרת לשמוליק את המידע שיש ברשותה ואת רצף האירועים שמעורר אצלה חשד.

עם זאת, עדיין מסתתרת בגרסה שלי אחת מהנחות היסוד של המקור: ההורים נקלעו למצוקה כלכלית לאחר פשיטת הרגל של משה, והיא המניע שדחף אותם לפגוע בילדיהם כדי לקבל את כספי הביטוח שעשו קודם לכן. המניע הכספי והמצוקה הכלכלית שעומדים מאחורי הפגיעות החוזרות של ההורים כלפי ילדיהם במסגרת הונאת ביטוח אינו אמין בעיניי. מדובר בשני הורים שאין להם רקע נפשי או הפרעת אישיות, וזה לא הגיוני שהם ימשיכו לפגוע בילדים שלהם עקב אותו מניע קבוע של מצוקה כלכלית.

אם כן, הבעיה לא נפתרה. כדי שהמניע יהיה אמין, צריך להבין כיצד המצוקה נעשתה חמורה עד כדי כך שהיא מסוגלת להוביל לפגיעה בילדים בידי ההורים, מדוע היא ממשיכה להתקיים לאחר קבלת כספי הביטוח וכיצד שני הורים מגיעים יחד להחלטה כזאת, מה הכוח שדוחף ומניע, מה המוטיבציה לפעולה ואיזה צורך זה משרת.

גם מצוקה כלכלית קשה לא מספיקה כדי לבנות את המניע

אפשר להניח לצורך הדיון שהמשפחה אכן נקלעה למצוקה כלכלית קשה. גם אז המרחק בין מצוקה כלכלית לבין פגיעה מכוונת בילדים לצורך קבלת כספי הביטוח עצום.

אנשים רבים מאבדים עסק, יורדים ברמת החיים, נקלעים לחובות ומתמודדים עם משברים כלכליים קשים. כדי לבנות דמויות שמגיעות בעקבות המשבר להחלטה לפגוע בילדיהן, צריך לבנות את התהליך שמאפשר להן לחצות את המרחק הזה. "קשיים כלכליים" אינם תהליך כזה.

הבעיה גדולה עוד יותר מפני שהמקור לא מתאר מעשה חד-פעמי שנעשה ברגע של ייאוש. שלושה ילדים מתים בזה אחר זה במשך שלוש שנים, ועליזה חוששת שהילדה הרביעית תהיה הבאה. בגרסה שבניתי צמצמתי את מספר המקרים לשניים, אבל גם שני מקרים מחייבים מניע שמסוגל להחזיק מעשה קיצוני ולאחר מכן להיווצר או להתחזק מחדש.

כספי הביטוח שהתקבלו היו אמורים להשפיע על המצוקה

הסיפור מציג מצוקה כלכלית כמניע ואת כספי הביטוח כמטרה. מכאן שבכל פעם שהמטרה מושגת, המציאות הכלכלית משתנה.

לאחר מותו של הילד הראשון מתקבלים כספי ביטוח. אם הכסף נועד לפתור מצוקה כלכלית, צריך לבדוק מה קרה למצוקה לאחר קבלתו. לאחר המקרה השני מתקבל סכום נוסף, והמצב משתנה שוב.

אם הכסף לא פתר את הבעיה, צריך להסביר מדוע. אם נוצרו חובות חדשים, צריך להסביר מה יצר אותם. אם לאחר קבלת הכסף המטרה כבר השתנתה והרצון הוא לקבל עוד כסף, צריך לבנות מניע אחר. אי אפשר להשאיר את "המצוקה הכלכלית" כנתון קבוע ולהשתמש בו שוב לאחר שהאירועים עצמם שינו אותה.

במקור הבעיה חוזרת שלוש פעמים והדרך למקרה רביעי עדיין פתוחה. ככל שהרצף מתארך, קשה יותר לקבל שהמניע נשאר בדיוק באותו מצב. אבל הבעיה קיימת גם בגרסה שלי: כבר לאחר המקרה הראשון הנסיבות אמורות להשתנות, ובכל זאת אחריו מתרחש מקרה נוסף.

המניע צריך להסביר שני הורים, לא דמות אחת

בגרסה שלי בעיית האמינות מתחדדת, שכן בניגוד למקור אני לא רומזת שרק האם אחראית למעשים, אלא ששני ההורים אחראים להם. אם נדרש רקע נפשי, הפרעת אישיות או דחף אחר כדי להסביר כיצד הורה אחד מסוגל לפגוע בילדיו שוב ושוב, צריך לבנות את התשתית הזאת אצל שני ההורים. נוסף על כך, צריך לבנות את ההסכמה ביניהם לאורך כל הדרך – מהמקרה הראשון למקרה השני – גם לאחר שכבר התקבל כסף שאמור לפתור את המצוקה הכלכלית או לפחות להקל עליה, ומספר הנפשות במשפחה הצטמצם.

מצוקה כלכלית לבדה לא מסבירה באופן אמין כיצד שני הורים מגיעים יחד למעשים כאלה ופועלים באופן שיטתי וחוזר.

פשיטת רגל לא יכולה ליצור חובות שמובילים למצוקה כלכלית שיוצרת מניע

כשחזרתי לנתח את נקודת המפנה שאמורה ליצור את הקשיים הכלכליים ואת המניע, הבעיה התחדדה: פשיטת הרגל לא יכולה למלא את התפקיד שהעלילה מצמידה לה.

במקור עליזה אומרת: "מזי ומשה שקעו בחובות לפני כמה שנים לאחר שפשט משה את הרגל". המשפט יוצר קשר סיבתי: משה פשט את הרגל, לאחר מכן בני הזוג שקעו בחובות, והמצוקה הכלכלית שנוצרה מספקת את המניע לקבל את כספי ביטוחי החיים של הילדים.

פשיטת רגל היא הליך שנועד להתמודד עם חובות שכבר קיימים ולהסדיר את היחסים בין החייב לנושים. בסיום ההליך, בכפוף להחלטת בית המשפט, החייב יכול לקבל הפטר מחובותיו או מחלק מהם, ואחת ממטרות ההליך היא לאפשר לו להשתקם ולפתוח מחדש את חייו הכלכליים.

פשיטת הרגל יכולה להוביל לירידה ברמת החיים, לצמצום ולתקופה כלכלית קשה, אבל היא לא מסבירה מעצמה כיצד נוצרים לאחריה חובות חדשים. אם משה ומזי שקעו בחובות חדשים לאחר פשיטת הרגל, צריך להיות בסיפור גורם שיוצר אותם.

הגורם הזה חסר. לכן עוד לפני ששואלים אם מצוקה כלכלית יכולה להוביל הורים לפגיעה בילדיהם, חסרה חוליה מוקדמת יותר: המצוקה שעליה נשען המניע לא נבנתה.

בבדיקה הזאת התברר לי שהבעיה עמוקה יותר מבחירת מניע משכנע. גם לאחר ששיפרתי את התרחיש המקורי, עדיין נותרה בגרסה שלי תשתית שאפשר לערער עליה. בעריכה הספרותית והלשונית שלי אני שואפת לבנות גרסה שעומדת בפני עצמה, ולא רק גרסה טובה יותר מהמקור. במאמר אמינות והיגיון מתבססים על תשתית מנומקת ועקבית, לא על אמירה אני מסבירה מדוע אמינות והיגיון צריכים להתבסס על נימוק, סיבתיות ועקביות שקיימים בסיפור עצמו, וכיצד אני בוחנת את התשתית הזאת לפני שאני מחליטה מה לחשוף לקוראים.