אחת הפעולות בעריכה לשונית והגהה לשונית היא זיהוי המקרים שבהם מילים ממשיכות להיכתב בלי י', ב-י' אחת או בלי ו' ולא חל בהן שינוי לאחר החלת כללי הכתיב המלא, כולל כללי הכתיב המלא החדשים. דוגמאות למילים אלה.
המאמר פורסם לראשונה באוק' 2010.
- עינת קדם
- 24.12.2022
- einat.editor@gmail.com
- 054-7334403
בלי י' אחרי חיריק ולפני שווא נח במילים כגון: בִּלְבול, עִבְרית, בִּזְבוז, אִרְגון, שִׂמְלה, דִּמְיון, פִּסְקה, שִׁדְרה, מִחְזור, פִּרְסום, מִנְהל, הִבְהב, אִפְשר, זִקְנה, (אתם) שִׁמְרו!, (אתם) חִזְרו!
למעט:
א) מילים לועזיות כגון היסְטוריה, היפְּנוזה – הנכתבות עם י' בחסר ובמלא
ב) מילים שצורת היסוד שלהן נכתבת במלא עם י', כגון "זיכָּרון" – ולכן ברבים "זיכְרונות", אך בסמיכות בלי י‘ בחסר ובמלא – זכְרון דברים
ג) מילים בבניין פיעל, כגון: הוא "סידֵר" עם י' במלא – ולכן היא סידְרה עם י' במלא. סדְרה series, נכתבת בלי י' בחסר ומלא. כך גם לגבי היא פיסקה במלא לעומת פסקה בחסר ובמלא; היא שידרה במלא לעומת עמוד שדרה בחסר ובמלא, וכדומה.
* יש שמוסיפים י' במילים כגון: פירסם, מיחזור, מינהל, היבהב, איפשר, זיקנה, (אתם) שימרו!, (אתם) חיזרו!
בלי י' אחרי חיריק בפעלים בבניין הפעיל (דגש חזק בעי"ן הפועל) כגון הִכּה, הִפּיל, הִצּיל, הִצּיע, הִגּיע, הִבּיע, וכן בהטיות רבות בבניינים נוספים
* יש שמוסיפים י' במילים כגון: היכה
בלי י' אחרי צירה במילים כגון: מֵמד, עֵדה, דֵעה, מֵרב, מֵצר, מֵרוץ, אֵזור, מהפֵּכה;
בלי י' אחרי סגול במילים כגון: להֶפך, תֶּכף
* יש שמוסיפים י' במילים: מימד, מירב, מיצר, איזור, להיפך, תיכף
י' אחת בכינויי ייחוס לעמים ובקבוצות שייכות ברבים, המתפקדים כשמות עצם, כגון: מצרִים, עברִים, יהודִים, חרדִים, צרפתִים, ישראלִים, וכן בצירופי תמורה כגון: אזרחים צרפתִים, תושבים ישראלִים;
שתי י' בשמות עצם בזכר רבים שאינם מציינים בני אדם, כגון: "תכשיטים מצרִיים", "סלטים מזרחִיים"
י' אחת במילים המסתיימות בצליל ayim אבל אינן מילים זוגיות (כגון אופניים, אוזניים וכו', הנכתבות ב-י' אחת בחסר ובשתי י' במלא), כגון: מצרַיִם, מַיִם, ירושלַיִם
1. מצרים וירושלים הן מקומות שיש להם מסורת עתיקה מושרשת של כתיב חסר ולכן הן נכתבות כך גם בכתיב המלא, אך למשל מחניים, גבעתיים נכתבות בשתי י' בכתיב המלא, לעומת י' אחת בכתיב חסר.
2. עד כה שמים נכתבה ב-י‘ אחת בכתיב המלא, כמו בחסר. בהתאם לכללי הכתיב המלא החדשים מיוני 2017, שמַיִים תיכתב בכתיב מלא בשתי י'.
י' אחת במילים המסתיימות בצלילים ayi: צַיִד, שַׁיִט, דַּיִג, חַיִל, לַיִל, בַּיִת, קַיִץ וכדומה, וכן בסמיכות: צֵיד, שֵׁיט, דֵּיג, חֵיל, לֵיל, בֵּית, קֵיץ
י' אחת במילים המסתיימות בשווא + ya, כגון: כנופְיָה, שולְיָה, אכסנְיָה, קנונְיָה, טרונְיָה, ערבובְיָה
בסמיכות בכתיב מלא – שתי י': כנופְיַית, שולְיַית, אכסנְיַית, קנונְיַית, טרונְיַית, ערבובְיַית
י' אחת במילים המסתיימות בaya: בעָיָה הטָיָה, חוָיָה, הוָיָה, לוָיָה וכו‘ (במלא – שתי ו': חוָויָה, הוָויָה, לוָויָה)
בסמיכות בכתיב מלא – שתי י': בעָיַית, הטָיַית, חוָיַית, הוָיַית, לוָיַית
י' אחת במילים המסתיימות בשווא + aya: הבְנָיָה, הגְלָיָה, הקְנָיָה, התְנָיָה, הפְרָיָה, אשְׁלָיָה, אפְלָיָה וכדומה
בסמיכות בכתיב מלא – שתי י': הבְנָיַית, הגְלָיַית, הקְנָיַית, התְנָיַית, הפְרָיַית, אשְׁלָיַית, אפְלָיַית
י' אחת במילים כגון מסויָם, מצויָן, מבויָם, מדויָק – ביחיד ורבים, זכר ונקבה (בחסר – בלי שורוק)
י' אחת במילים כגון אויֵב, עויֵן – ביחיד ורבים, זכר ונקבה
י' אחת בפעלים בעתיד כגון יֵצא, יֵדע, יֵשב; ובציווי כגון אתם חִזרו, אתם לִמדו, אתם שִׁמרו
במובן ייצוא, יידוע והתיישבות – שתי י' במלא: יְיַצא (גם בחסר), יִיצא, יְיַדע (גם בחסר), יִידע, יְיַשב (גם בחסר), יִישב; במובן חיזור, הוראה ושימור – י' אחרי החיריק במלא: הם חיזרו, הם לימדו, הם שימרו.
בלי י'
אלו these (למשל: "דוגמאות אלו")
מן from (למשל: "מן השק")
י' אחת
אילו = which (למשל: "אילו דוגמאות")
מין – sex, sort (למשל: יחסי מין, הוא ממין זכר)
גם מילות השאלה איזה/ו, איך, אימתי, איפה, היכן, כיצד ועוד נכתבות ב-י', בחסר ובמלא
בלי ו' בנסמך: כָּל, וְכָל, כְּכָל, לְכָל, מִכָּל, בְּכָל (כל הילדים, וכל הילדים, ככל האפשר, לכל היותר, מכל דבר, בכל דבר)
במילים כל, מכל, לכל, בכל שאינן נסמכות יש להוסיף ו‘ בכתיב המלא (קודם כול, ראשית כול, יותר מכול, ידוע לכול, ידו בכול וכו‘). למאמר
ו' אחת בראש מילה ובסופה, כגון וילון, ותיק, קו, צו
שמות: "כללי הכתיב המלא אינם חלים בהכרח על שמות פרטיים, ובעיקר לא על שמות שיש להם מסורת עתיקה של כתיב חסר […] שמות שאין להם מסורת כזו, ובעיקר שמות הזהים למילים עבריות כלליות, מומלץ לכתוב על פי כללי הכתיב חסר הניקוד [הכתיב המלא – ע.ק.]" (אתר האקדמיה). שמות של מקומות נכתבים על פי כללי הכתיב המלא, למעט מקומות שיש להם מסורת עתיקה מושרשת של כתיב חסר, כמו ירושלים ומצרים.
