בעריכה הספרותית והלשונית שלי המידע נחשף בדיאלוג טבעי

במאמר "מסירת המידע באופן הזה הופכת את דברי הדמויות לאבסורדיים" אני מראה כיצד הצורך למסור מידע לקוראים גובר על ההיגיון הפנימי של השיחה: הדמויות מוסרות זו לזו מידע שכבר ידוע להן, והדיאלוג הופך לכלי להעברת מידע לקוראים. כאן אראה כיצד טיפלתי באותו מידע בעריכה הספרותית והלשונית שלי: מה שיניתי בתרחישים, כיצד שילבתי את המידע בתוך הטיעון של עליזה, וכיצד הבחנתי בין מידע ששתי הדמויות כבר יודעות לבין מידע חדש שנמסר במהלך השיחה.

המידע נמסר מתוך הסיטואציה ולא מונח בפי הדמויות עבור הקוראים: בעריכה הספרותית והלשונית שלי אני מוסרת מידע רק כשהוא הכרחי, ובאופן שהולם את הסיטואציה. אני מקפידה לא למסור לדמות מידע שכבר ידוע לה. כשהקוראים זקוקים למידע שאחת הדמויות כבר יודעת, אני מחפשת דרך טבעית ואמינה לחשוף אותו מתוך הסיטואציה והדיאלוג, בלי להפוך את דברי הדמויות לדוח ובלי שתורגש היד המכוונת.

שינוי התרחישים מחייב שינוי בדרך שבה המידע נחשף: בעריכה בניתי סיפור אמין יותר, שבו בין היתר צמצמתי את מספר המקרים משלושה לשניים ושיניתי את התרחישים. במקרה הראשון המקורי הבן מת בטביעה לכאורה, ובעריכה הוא מת מאלרגיה לאגוזים – לכאורה עקב חוסר תשומת לב של האם, אך בפועל עקב מעשה מכוון שלה. במקרה השני המקורי הבן מת עקב הרעלת מזון לכאורה, ובעריכה הבת מתה בטביעה בבריכה הביתית – וגם כאן, לכאורה עקב חוסר תשומת לב של האם, אך בפועל עקב מעשה מכוון שלה.

אך לא די בכך שהתרחישים יהיו אמינים. גם האופן שבו הקוראים לומדים עליהם צריך להיות אמין.

עליזה משתמשת במידע ששמוליק מכיר כחלק מהטיעון שלה

בשיחה בין עליזה לשמוליק, עליזה לא מספרת לו ששני ילדים במשפחה מתו ומה היו נסיבות מותם. היא מתייחסת למקרים ששניהם כבר מכירים כחלק מהטיעון שהיא בונה:

"אני, ברגע ששמעתי שהילד לקח מהתיק שלה חטיף אגוזים זה מאוד כאב לי וממש כעסתי עליה שהיא לא שמרה. נראה לי חוסר אחריות, אבל בוא נגיד שהיא לא חשבה על זה. מה עם הילדה? ממלאת מים בבריכה ופתאום דחוף לה לדבר בטלפון ושוכחת ממנה? ועוד אחרי מה שקרה עם הבן?… זה נורמלי מה שקורה במשפחה הזאת? זה הגיוני שהילד מת ואחרי שנה הילדה?"

מבחינת שמוליק אין כאן מידע חדש; מבחינת הקוראים, נסיבות שני המקרים נחשפות מתוך השימוש שעליזה עושה בהן כדי לבחון את התנהגות האם ולהצביע על מה שלא מסתדר בעיניה.

"ברגע ששמעתי שהילד לקח מהתיק שלה חטיף אגוזים זה מאוד כאב לי וממש כעסתי עליה שהיא לא שמרה. נראה לי חוסר אחריות" – במילים האלה אני מוסרת באופן מרומז מידע על הבן הראשון. גם אם הקוראים לא יקלטו זאת מייד, לא אמסור את הפרטים האלה באופן ישיר, כיוון שאם אעשה זאת אפעל כמו עליזה בסיפור המקורי.

נסיבות מותה של הילדה נחשפות מתוך התהייה של עליזה

"אבל בוא נגיד שהיא לא חשבה על זה. מה עם הילדה? ממלאת מים בבריכה ופתאום דחוף לה לדבר בטלפון ושוכחת ממנה? ועוד אחרי מה שקרה עם הבן?" – דרך התהייה של עליזה הקוראים מקבלים מידע נוסף: האם מילאה מים בבריכה, דיברה בטלפון ושכחה מהילדה. מכיוון שידוע שעליזה מדברת בזמן ימי השבעה על אותה ילדה, מבינים את משמעות המעשה של האם, כשעליזה רומזת שהוא מדליק נורה אדומה.

סדר האירועים נחשף כחלק מהטיעון ולא כפרט מידע נפרד

"זה נורמלי מה שקורה במשפחה הזאת? זה הגיוני שהילד מת ואחרי שנה הילדה?" – אחרי התגובה של שמוליק, שלא מנסה להפריך את דבריה כדי להכשיר את הקרקע לתשובה שתבוא, עליזה מוסרת בעקיפין מידע נוסף: הילדה מתה שנה אחרי המקרה של הילד.

מידע חדש נמסר רק כשהוא חדש גם לשמוליק

כשהשיחה מגיעה למידע שלא ידוע לשמוליק, ההבחנה נעשית מפורשת. לאחר ששמוליק אומר לה "צודקת, יש יותר מדי דברים שלא מסתדרים. מי שצריך להיות מעורב כבר על זה", עליזה אומרת: "טוב מאוד. ועל הביטוח אתם יודעים? הם ביטחו את הילדים בסכומים גבוהים, לפני שמשה פשט את הרגל".

שמוליק משיב: "על פשיטת הרגל אני יודע. על הביטוח לא".

רק אז עליזה מוסרת לו את המידע החדש על ביטוחי החיים. כך נשמר הגבול בין מה ששתי הדמויות כבר יודעות לבין מה שאחת מהן אומרת שהיא לא יודעת, ואז המידע החדש מועבר אליה.

המידע משרת את הדיאלוג ולא מנהל אותו

הקוראים מקבלים אפוא את המידע באופן טבעי במסגרת שיחה רגילה, בלי שהוא עובר דרך הדמויות באופן מלאכותי. מידע משותף נחשף מתוך השימוש הטבעי שהדמויות עושות בו במהלך השיחה; מידע חדש נמסר כמידע חדש. כך מסירת המידע נשארת חלק מהדיאלוג ומהמהלך הספרותי, ולא משתלטת עליהם ולא משנה את ההיגיון של דברי הדמויות.

ההבחנה הזאת מאפשרת לדמויות לדבר זו עם זו מתוך הידע, המטרות והתגובות שלהן בתוך הסיטואציה, ולא מתוך הצורך של הטקסט להסביר דברים לקוראים. הקוראים משלימים את התמונה בהדרגה מתוך השיחה עצמה, והמידע מקבל את מקומו בתוך ההתרחשות בלי לפרק את האשליה שמדובר בשיחה אמיתית בין שתי דמויות.