סתירות במציאות של הסיפור: עלילה, עובדות, אירועים ופרטים – חלק ב'

בעריכה הספרותית והלשונית אני בוחנת אם הדברים שהסיפור מציג מתיישבים זה עם זה

בעריכה הספרותית והלשונית אני מחברת בין עובדות, אירועים ופרטים שמופיעים במקומות שונים בטקסט ובודקת אותם זה מול זה. מידע שנמסר במקום אחד צריך להתיישב עם מידע שנמסר במקום אחר, מה שהסיפור קובע צריך להתיישב עם מה שמתרחש בעלילה, והתיאורים והפרטים צריכים להתאים למציאות שהסיפור יוצר. כאן מוקד הבדיקה הוא לא העקביות של דמות מסוימת, אלא העקביות בין הדברים שהסיפור מציג כנכונים.

בסיפור המקורי "התרמית" מופיעות סתירות בין מידע שנמסר במקומות שונים, בין קביעות לבין אירועים שמתרחשים בעלילה ובין תיאורים לבין פרטים אחרים בסיפור. בחינת המרכיבים האלה זה מול זה חושפת מקומות שבהם שני דברים שהסיפור מציג כנכונים לא מתיישבים זה עם זה.

סתירות בין עובדות, אירועים ופרטים שהסיפור מציג

סתירה בין מסירת המידע על הביטוח לבין ההתרכזות במזי בלבד

מצד אחד עליזה מספרת שמזי ומשה עשו את הביטוח ביחד: "מזי ומשה שקעו בחובות לפני כמה שנים לאחר שפשט משה את הרגל. הם לפני ארבע שנים ביטחו את ילדיהם בסכום כסף גדול מאוד. ואז הילדים התחילו למות זה אחר זה".

מצד שני, היא מספרת שלפני ארבע שנים היא ראתה את מזי יוצאת מהמשרד של סוכן הביטוח, בלי להזכיר את משה: "כשבאתי לחדש את הביטוח על הדירה שלי, יצאה מזי מן המשרד שלו מחויכת".

סתירה בין מסירת המידע על הביטוח, לבין התרכזות באשמתה של מזי בלבד

מצד אחד עליזה מספרת שמזי ומשה עשו את הביטוח ביחד, ובמשפט אחר לפני כן היא מדברת בלשון רבים: "כשמת ילד אחד, מגוננים על השאר. איך השאירו את עדי ברכב סגור ביום חמסין?" אך המילה "הורים" לא מוזכרת כלל.

מצד שני עליזה מתרכזת באם בלבד בלי להזכיר כלל את האב, ומעלה רמזים לגביה בלי להצביע באופן מפורש על אשמתה, ושמוליק מתייחס לאם או למזי באופן מפורש:

• "אני בטוחה שהיא רצחה אותם".

• "הייתי בטוחה שהאימא לא תפסיק לבכות, ובייחוד שרק בשנתיים האחרונות מתו עוד שני ילדים במשפחה".

• "אם לא תעצור אותה, גם הבת היחידה שנותרה תיעלם מן העולם הזה".

• "כשבאתי לחדש את הביטוח על הדירה שלי, יצאה מזי מן המשרד שלו מחויכת".

• "איני מתכוון לחקור אישה באבל כבד, שאיבדה בשלוש שנים שלושה ילדים".

• "בסדר, מה המניע? אני מכיר את מזי. היא אישה בריאה בנפשה, נעימה ומסבירת פנים".

יש התרכזות במזי בלי שהסיפור מספק נימוק לכך.

עיקרון סותר על שיגעון, שנועד לחזק את הטיעון אבל מחליש אותו

עליזה בונה עיקרון שפועל רק בכיוון שדרוש לטיעון שלה, ולכן מחליש אותו.

לאחר ששמוליק שואל: "בסדר, מה המניע? אני מכיר את מזי. היא אישה בריאה בנפשה, נעימה ומסבירת פנים", עליזה משיבה: "שיגעון לא רואים כלפי חוץ. כולנו הולכים עם מסכות על הפנים".

עליזה טוענת למעשה ששמוליק לא יכול להסתמך על ההיכרות שלו עם מזי כדי לקבוע שהיא אישה בריאה בנפשה, משום שלא רואים שיגעון כלפי חוץ. אם כך, באותה מידה ששמוליק לא יכול לקבוע שמזי בריאה בנפשה, עליזה לא יכולה לקבוע את ההפך – שמזי לא בריאה בנפשה. אם אי אפשר לדעת על אדם מבחוץ, עליזה לא יכולה לדעת.

עיקרון סותר על מסכות, שנועד לחזק את הטיעון אבל מחליש אותו

גם בנושא המסכות, העיקרון שעליזה בונה ומחילה על "כולנו" מחליש את הטיעון שלה.

לאחר ששמוליק שואל על המניע של מזי ומוסיף: "היא אישה בריאה בנפשה, נעימה ומסבירת פנים", עליזה משיבה: "שיגעון לא רואים כלפי חוץ. כולנו הולכים עם מסכות על הפנים".

עליזה טוענת למעשה ששמוליק לא יכול להסתמך על ההיכרות שלו עם מזי כדי לקבוע שהיא אישה נעימה ומסבירת פנים, משום שכולנו הולכים עם מסכות. אם כך, באותה מידה ששמוליק לא יכול לקבוע שמזי היא אישה נעימה ומסבירת פנים, עליזה לא יכולה לקבוע את ההפך – שמזי לא נעימה ולא מסבירת פנים.

במקרה הזה הטיעון נחלש הרבה יותר לעומת הטיעון על השיגעון, משום שכאן עליזה אומרת שכולנו הולכים עם מסכות. אם מדובר ב"כולנו", המסכה לא מבדילה את מזי מאנשים אחרים. להפך: עליזה מגדירה אותה כתופעה אנושית כללית. מה שנכון לגבי כולם לא יכול כשלעצמו להסביר מדוע יש לחשוד באדם מסוים.

סתירה בין הציפייה לבכי לבין הטענה ש"כולנו הולכים עם מסכות"

עליזה אומרת: "הייתי בטוחה שהאימא לא תפסיק לבכות", ובהמשך טוענת: "כולנו הולכים עם מסכות על הפנים". אבל אם מזי רצחה את ילדיה והיא מסתירה זאת באמצעות "מסכה", דווקא היה מצופה ממנה לבכות או להעמיד פנים שהיא בוכה, וכך להציג כלפי חוץ דמות של אם אבלה. לפי עליזה, מזי לא בכתה, ובכך דווקא הסגירה את האדישות שעוררה את חשדה. כלומר, מזי לא הסתירה את רגשותיה באמצעות מסכה אלא חשפה אותם בהתנהגותה. הדבר סותר את העיקרון שעליזה מציגה בהמשך, שלפיו כולנו הולכים עם מסכות.

סתירה בין העיקרון "כשמת ילד אחד, מגוננים על השאר" לבין עצם קיומו של המקרה השלישי

עליזה אומרת לאחר המקרה השלישי: "כשמת ילד אחד, מגוננים על השאר. איך השאירו את עדי ברכב סגור ביום חמסין?"

העיקרון שעליזה מציגה מתייחס למה שאמור לקרות לאחר מותו של ילד אחד: ההורים אמורים לגונן על הילדים, ולכן מקרה מוות נוסף אמור לעורר חשד. המקרה הנוסף הוא כבר המקרה השני. אלא שעליזה מציגה את העיקרון רק לאחר שהתרחש מקרה שלישי. עצם קיומו של המקרה השלישי עומד בסתירה לעיקרון שהיא מציגה: לפי ההיגיון שלה, החשד היה אמור להתעורר כבר בעקבות המקרה השני, לפני שהתאפשר מקרה נוסף.

סתירה בין העיקרון לבין התנהגותם של גורמי המקצוע

עליזה מציגה את הציפייה שלה מההורים, שלפיה "כשמת ילד אחד, מגוננים על השאר". זהו מעין עיקרון שמנסח ציפייה לשינוי בהתנהגות אחרי מקרה אחד, וכשקורה מקרה נוסף ברצף, הדבר אמור לעורר חשד כלפי ההורים. יש סתירה בין ההיגיון הזה לבין ההתנהגות של גורמי המקצוע ושל חברת הביטוח.

אם על פי ההיגיון של עליזה שני מקרים ברצף של מוות של שני ילדים בתוך שנתיים אמורים לעורר חשד כלפי ההורים, מובן ששלושה מקרים ברצף של מוות של שלושה ילדים בתוך שלוש שנים אמורים לעורר התערבות של גורמי המקצוע, גם אם אין חשד לרצח. אבל העלילה נפתחת אחרי שלושה מקרים, ועליזה מוצגת כאדם היחיד שרואה מה קורה. כפי שיש סתירה בין ההתנהגות והדיבור של שמוליק כמנהל מרכז שיטור, כך יש סתירה בין ההתנהגות הסבירה שמצופה מאנשי מקצוע במקרים כאלה לבין היעדר ההתערבות שלהם.

גם אם מקבלים שיש מקרים חריגים שבהם גורמי המקצוע מתרשלים בתפקידם כפי שקרה בסיפור ולכן הם לא מתערבים, אי אפשר לומר זאת על חברת הביטוח. ידוע שחברות ביטוח עורכות בדיקות קפדניות לפני שהן מעבירות את כספי הביטוח, בעיקר כשמדובר בשלושה מקרים ברצף בתקופה של שלוש שנים. חברת ביטוח לא משלמת אוטומטית על פי דרישה, והיא מגינה על עצמה מפני הונאות ביטוח.

מצד אחד, הסיפור מדבר על שלושה מקרים ברצף שבהם אף גורם מקצועי לא זיהה את הבעיה, וגם חברת הביטוח לא זיהתה אותה, כדי שרק עליזה תבחין בבעיה הודות לפיקחותה, שמתבטאת בין היתר בכך שהיא יודעת שאחרי שני מקרים ברצף צריך להבין שיש בעיה. מצד שני, אם אחרי שני מקרים ברצף צריך להבין שיש בעיה, לא ברור איך הגיעו לשלושה מקרים בלי שגורמי המקצוע, מנהל מרכז השיטור, חברת הביטוח ועליזה הבחינו שיש בעיה.

סתירה בין שם הסיפור לבין הנושא המרכזי של הסיפור

העלילה מדברת על רצח מכוון של שלושה ילדים במשפחה אחת בכפר תבור בידי הוריהם כדי לקבל כספי ביטוח במסגרת הונאת ביטוח. שם הסיפור, "התרמית", מתייחס לכך כהונאת ביטוח רגילה.

סתירה בין ציון הפעולה לבין מה שקרה בפועל

אחרי ששמוליק מסיים לומר: "עליזה, אני מחבב מאוד אותך. אני חושב שהשתגעת לחלוטין. איני מתכוון לחקור אישה באבל כבד, שאיבדה בשלוש שנים שלושה ילדים", נכתב שעליזה קטעה אותו: "'זאת בדיוק הנקודה', קטעה אותו עליזה".

שמוליק סיים משפט שלם ורק אז עליזה הגיבה. אין כאן קטיעה. התיאור מייחס לסצנה פעולה שלא התרחשה בפועל.

סתירה בין הפריט לבין התיאור על השיער

נכתב: "היא תמיד מטופחת: שרשרת פנינים לצווארה, לבושה שמלה וסיכת ראש משובצת פנינים תופסת את שערה הקצר והלבן".

יש סתירה בין סיכת הראש שתופסת את השיער לבין תיאור שערה של עליזה כשיער קצר.