סתירות שעולות מתפקידי הדמויות, מהמאפיינים שלהן ומהתנהגותן – חלק א'

בעריכה הספרותית והלשונית אני בוחנת אם הדמויות עקביות עם מה שהסיפור קובע עליהן

בעריכה הספרותית והלשונית אני בוחנת את הדמויות לאורך הטקסט כולו: מה התפקיד שניתן להן, אילו תכונות ומאפיינים מיוחסים להן, מה הכוונות והעמדות שלהן ואיך הן מתנהגות בפועל. אני משווה בין המרכיבים האלה ובודקת אם הם יוצרים דמות עקבית ואמינה. סתירה נוצרת כאשר ההתנהגות של הדמות לא מתיישבת עם התפקיד שניתן לה, עם מאפיין שיוחס לה, עם כוונה או עמדה שהציגה או עם האופן שבו היא אמורה לפעול בתוך הסיטואציה.

בסיפור המקורי "התרמית" הסתירות האלה מופיעות בעיקר בדמויות של עליזה ושמוליק. התפקידים, הסמכות, הכוונות והתכונות המיוחסים להם לא תמיד מתיישבים עם התנהגותם בפועל ועם האופן שבו הם מתנהלים זה מול זה.

סתירות בין התפקיד, המאפיינים וההתנהגות של הדמויות

סתירה בין התפקיד להתנהגות

יש סתירה בין התפקיד שהעלילה נתנה לשמוליק – מנהל מרכז שיטור – לבין ההתנהגות שלו. מצד אחד הוא מוזמן לפגישה עם עליזה כדי שהיא תדבר איתו על נושא שקשור לתחום שלו, ומצד שני שמוליק כלל לא מתנהג על פי המצופה מתפקידו ונראה שהוא שם רק כדי לשאול שאלות מובילות, מעין הרמה להנחתה עבור עליזה, כדי שתוכל להציג את התובנות שלה ואת חוכמתה. התוצאה היא ששמוליק שואל שאלות של ילד, כגון: "יש רוצחים בכפר השלֵו הזה?" אחרי שעליזה אומרת בפירוש "אני בטוחה שהיא רצחה אותם", הוא לא מברר על מי היא מדברת ולא שואל את השאלות שמצופה ממנו לשאול כמנהל מרכז שיטור. בין היתר הוא שואל: "מה המניע? אני מכיר את מזי. היא אישה בריאה בנפשה, נעימה ומסבירת פנים". הוא מאפשר לעליזה להסביר לו כמו לילד: "רצח יש בכל מקום, אך לפעמים הוא מוסווה בתאונה או בהתאבדות", "שיגעון לא רואים כלפי חוץ. כולנו הולכים עם מסכות על הפנים", ולא דורש הבהרות לדיבור הכללי, העמום והמרומז שלה, כגון: "מה הבסיס לדברים שאת אומרת?", "מה הקשר בין הדברים?"

סתירה בין הסמכות שעליזה מייחסת לשמוליק לבין האופן שבו היא מתייחסת אליו

עליזה מזמנת את שמוליק משום שהוא מנהל מרכז השיטור, והיא זקוקה לסמכות המקצועית שלו כדי שהחשדות שלה ייבדקו וכדי שתיעשה פעולה ממשית. הדבר נאמר במפורש כשהיא מזהירה אותו: "אם לא תעצור אותה, גם הבת היחידה שנותרה תיעלם מן העולם הזה". כלומר, מבחינת עליזה, שמוליק הוא האדם שבידיו הסמכות לעצור את מזי ולמנוע רצח נוסף.

אבל לאורך השיחה עליזה מתייחסת אליו באופן שסותר את המעמד המקצועי שהיא זקוקה לו. כבר כשהוא מגיע היא מורה לו "שב, שמוליק"; בהמשך היא צוחקת על הדברים שהוא אומר, וכשהוא שואל אותה מה היא יודעת היא משיבה לו: "כעת אתה מתחיל לדבר לעניין". כך היא מציבה את עצמה בעמדה של מי שמעריכה את שאלותיו, מתקנת את דרך החשיבה שלו וקובעת מתי הוא סוף סוף שואל את השאלות הנכונות.

נוצרת סתירה בתפקידו של שמוליק בסיפור: מצד אחד, עליזה פונה אליו מתוקף תפקידו כמנהל מרכז השיטור ומטילה עליו אחריות כבדה – לעצור חשודה ולמנוע את מותה של ילדה נוספת. מצד שני, השיחה מציגה אותו כאדם שעליזה צריכה לכוון, ללמד ולתקן, ואף לצחוק על חוסר ההיגיון בדבריו. הסמכות המקצועית שלו נחוצה כדי שהעלילה תתקדם, אבל ההתנהלות ביניהם מחלישה את אותה סמכות.

סתירה בין הכוונה וההצהרה של עליזה לבין ההתנהגות שלה

מצד אחד עליזה מזמנת את שמוליק כדי לדבר על נושא ספציפי, ומצד שני היא לא באמת מדברת עליו. עליזה זימנה את שמוליק לפגישה מתוך כוונה למסור לו מידע על פשעים חמורים של הורים כלפי ילדיהם, ופותחת בהצהרה נחרצת: "אני בטוחה שהיא רצחה אותם", אך מייד אחר כך, בחלק גדול מהשיחה, היא מנהלת את השיחה עם שמוליק ברמיזות, בדיבור עמום וכללי, בטפטופי מידע ובמסירת מידע מהסוף להתחלה – מהקביעה ועד לבסיס הקביעה, שמגיע רק בסוף הסיפור: המידע שהתגלה לה במשרד של קורמן, סוכן הביטוח. את ההצהרה היא אומרת בלי לומר במי מדובר, ולאורך הסיפור היא לא מצביעה ישירות על מזי.

סתירה בין האשמה ברורה לבין הימנעות מלנקוב במושא ההאשמה

מצד אחד עליזה מדברת בביטחון, ומדבריה ברור שהיא מכוונת את ההאשמה לאם, מזי, ומצד שני היא לא נוקבת בשמה של מזי ולא אומרת שמדובר באם, אלא משתמשת בכינויי גוף:

• "אני בטוחה שהיא רצחה אותם" – "היא" היא כינוי גוף עצמאי.

• "אם לא תעצור אותה, גם הבת היחידה שנותרה תיעלם מן העולם הזה" – "אותה" כוללת כינוי גוף חבור.

סתירה בין רמזים בסמיכות לשם, לבין הימנעות מלנקוב במושא ההאשמה

מצד אחד עליזה מדברת בביטחון על המסקנות שלה, ומצד שני, במקרים שבהם היא נוקבת בשמה של מזי או אומרת בפירוש "האימא", היא עושה זאת ברמזים סמוך להאשמה:

1. "הייתי בשבעה על עדי צפירה. הייתי בטוחה שהאימא לא תפסיק לבכות, ובייחוד שרק בשנתיים האחרונות מתו עוד שני ילדים במשפחה: אחד בטביעה והשני מהרעלת מזון" – עליזה מצביעה על התנהגות מוזרה וחשודה של האם שלא בוכה אף על פי שאיבדה שלושה ילדים, ומייד עוברת למסקנה שלה: "אני בטוחה שאם יוציאו את הגופה של רביד וינתחו אותה, יגלו שהוא בכלל הורעל". בכך היא קושרת את האם להרעלה מכוונת של בנה, בלי לומר זאת.

2. עליזה מדברת ברמז על אירועים שיש ביניהם קשר: ביטוח על הילדים בסכומים גבוהים, פשיטת הרגל והכניסה לחובות כלכליים, ומנגד מותם של הילדים בזה אחר זה בסמיכות לאחר מכן והסכנה הצפויה לבת הרביעית. "מזי ומשה שקעו בחובות לפני כמה שנים לאחר שפשט משה את הרגל. הם לפני ארבע שנים ביטחו את ילדיהם בסכום כסף גדול מאוד. ואז הילדים התחילו למות זה אחר זה". שמותיהם של מזי ומשה מופיעים, אך רק בסמיכות וכרמז, בלי לקשור בפירוש בין הנתונים שהיא מציגה.

3. בהמשך היא אומרת: "קורמן הוא סוכן הביטוח שלי. כשבאתי לחדש את הביטוח על הדירה שלי, יצאה מזי מן המשרד שלו מחויכת". שמה של מזי מופיע בפירוש, אבל לא באופן ישיר להאשמה כלשהי כלפיה, אלא באופן מרומז בלבד שקושר אותה לעשיית הביטוח על הילדים.

סתירה בין ההימנעות של עליזה לדבר ישירות על מזי לבין הדיבור הישיר של שמוליק עליה

אף על פי שלאורך כל השיחה עליזה נמנעת מלדבר על מזי ישירות כאשמה, ודיבורה עקיף, כללי, מרומז ועמום, שמוליק מתייחס אליה כאישה שעליזה כבר האשימה:

• "איני מתכוון לחקור אישה באבל כבד, שאיבדה בשלוש שנים שלושה ילדים" – אומנם שמוליק לא אומר "האם" ולא נוקב בשמה של מזי, אבל אפשר להבין מדבריו שמדובר באימם של הילדים שמתו. לעומתו, עליזה מגיבה ומדברת בלשון רבים באופן כללי: "'זאת בדיוק הנקודה', קטעה אותו עליזה. 'כשמת ילד אחד, מגוננים על השאר. איך השאירו את עדי ברכב סגור ביום חמסין?'"

• "בסדר, מה המניע? אני מכיר את מזי. היא אישה בריאה בנפשה, נעימה ומסבירת פנים" – כאן שמוליק נוקב בפירוש בשמה של מזי בהקשר לשאלת המניע, לעומת עליזה שמדברת באופן כללי: "שיגעון לא רואים כלפי חוץ. כולנו הולכים עם מסכות על הפנים".

סתירה בין התגובה לדברים שנאמרו לפני כן

יש סתירה בין תגובתו של שמוליק לבין הדברים שעליזה אמרה לו לפני כן. מייד לפני שאמר שהוא לא מתכוון לחקור את האם, עליזה דיברה על כך שהיא הייתה בשבעה על עדי, שהאם לא בכתה ושהדבר מעורר תמיהה לאור העובדה שבשנתיים האחרונות מתו עוד שני ילדים במשפחה, והוסיפה שהיא בטוחה שאם יבצעו נתיחה שלאחר המוות לילד השני, יגלו שהוא הורעל. אומנם לפני הדברים האלה היא אמרה שהיא "בטוחה שהיא רצחה אותם", אבל היא לא אמרה על מי היא מדברת ושמוליק לא קיבל תשובה על שאלתו על מי היא מדברת. למרות זאת, שמוליק אומר שהוא לא מתכוון לחקור את האם, אף שלאורך הסיפור עליזה לא הצביעה על מזי כאשמה ולא דיברה על חקירה שלה.

סתירה בין התנהגות נמנעת לבין נימוק שמביע עמדה

אחרי שעליזה אומרת: "הייתי בשבעה על עדי צפירה. הייתי בטוחה שהאימא לא תפסיק לבכות, ובייחוד שרק בשנתיים האחרונות מתו עוד שני ילדים במשפחה: אחד בטביעה והשני מהרעלת מזון. אני בטוחה שאם יוציאו את הגופה של רביד וינתחו אותה, יגלו שהוא בכלל הורעל",

שמוליק אומר: "… אני חושב שהשתגעת לחלוטין. איני מתכוון לחקור אישה באבל כבד, שאיבדה בשלוש שנים שלושה ילדים".

מצד אחד, שמוליק לא מתעמת עם עליזה. הוא לא טוען שהרמיזה שלה לכך שמזי הרעילה את בנה חסרת בסיס או לא הגיונית, ולא טוען שהיא חפה מפשע. מצד שני, הוא מציג נימוק לאי־חקירתה של מזי – אישה באבל כבד שאיבדה בשלוש שנים שלושה ילדים – שכבר מכריע בשאלה שאמורה להיבדק, ומתייחס אליה כחפה מפשע. כך נוצרת סתירה בין התנהגות נמנעת, שבה הוא לא מתעמת עם הטענה של עליזה, לבין נימוק שמשמעותו היא שהוא לא מסכים איתה.

סתירה בין ההצהרה על היכרות אישית לבין קביעה שמאפיינת אבחון מקצועי

שמוליק אומר: "אני מכיר את מזי. היא אישה בריאה בנפשה, נעימה ומסבירת פנים". מצד אחד, "אני מכיר את מזי" שייך לעולם של היכרות אישית וחברתית. מצד שני, "היא אישה בריאה בנפשה" נשמע כקביעה של איש מקצוע שבחן את מצבה הנפשי והגיע למסקנה על סמך אבחון מקצועי. הסתירה מתחדדת משום ששמוליק הוא מנהל מרכז שיטור ולא איש מקצוע שמאבחן בריאות נפשית. כך בחירת המילים מציבה אותו בעת ובעונה אחת כאדם שמכיר את מזי באופן אישי, כאיש משטרה וכמי שמציג קביעה השייכת לתחום מקצועי שאין לו סמכות מקצועית בו.

סתירה בין התכונה "יודעת לחבר אחד ועוד אחד" לבין ההתנהגות בפועל

עליזה אומרת: "כשמת ילד אחד, מגוננים על השאר. איך השאירו את עדי ברכב סגור ביום חמסין?" ובהמשך היא מעידה על עצמה: "אני יודעת לחבר אחד ועוד אחד".

עליזה מספרת שלפני ארבע שנים נודע לה שההורים ביטחו את ילדיהם בסכומים גבוהים, וסמוך לאחר מכן האב פשט את הרגל והם נכנסו לקשיים כלכליים, ולאחר מכן הילדים מתו במהלך שלוש שנים בזה אחר זה. לאור הציפייה שלה מההורים שאחרי מותו של ילד אחד הם ישנו את התנהגותם וישמרו יותר על הילדים, וביחד עם המידע שהיא מחזיקה בידיה, אם היא חדה ויודעת לחבר אחד ועוד אחד, היה עליה לחשוד בהורים כבר עם מותו של הילד השני ולא לחכות למותה של הילדה השלישית.

סתירה בין הנושא של הסיפור לבין התנהגותן של הדמויות

שמוליק ועליזה מדברים על נושא כבד ביותר: מותם של שלושה ילדים במשפחה אחת והחשד שההורים גרמו לכך במכוון כדי לקבל את כספי הביטוח. אבל ההתנהגות שלהם כלל לא משקפת את חומרת הנושא. הם צוחקים ביניהם, ולאחר שעליזה מציגה את מסקנותיה, שמוליק משבח אותה והם ממשיכים בשגרה.

"את משהו, עליזה", חייך אליה שמוליק, וחשף טור שיניים לבנות. "בכל יום את משתבחת".

עליזה החזירה לו חיוך.

באותו רגע ניגשה המלצרית עם מגש עגול בידיה, ועליו המנות שהזמינו שמוליק ועליזה.