הניתוח הספרותי והלשוני מראה שהמשמעות של "מגוננים" לא מתאימה לכוונה

בעריכה הספרותית והלשונית שלי, מילים נבחרות על פי המשמעות שלהן

בעריכה הספרותית והלשונית שלי אני בוחרת מילים לפי המשמעות שהן אמורות לבטא ולפי התפקיד שלהן בטקסט. מאפייני הדמות, קצב, אווירה וסגנון הם חלק ממכלול השיקולים שמנחים את הבחירה. גם המשלב הלשוני הוא שיקול, אבל גובה המשלב כשלעצמו אינו מטרה. זה עיקרון בסיסי אצלי. כתבתי על כך בין היתר במאמר מיתוסים על יפה ומכוער בעריכה ספרותית של ספרי פרוזה

השיקול שמנחה אותי אינו משלב לשוני גבוה כעדיפות ראשונה, אלא דיוק והתאמה מירבית. זאת הסיבה בין היתר, שאני מתנגדת לגישה שבה ספרים עוברים אחרי עריכת ספרותית לעריכה לשונית נפרדת, ובה מנסחים מחדש את הטקסט, כשהמטרה העיקרית היא לשלב מילים המתאפיינות במשלב לשוני גבוה. בחירות אלה לא מתבססות בהכרח על שיקולים ספרותיים, ובהתאם לכך פעמים רבות נוצרים חורים בעלילה ופערים בין המילים שנבחרו לבין המשמעויות העולות מהן.

האם "מגוננים" מבטאת את הפעולה שההורים אמורים לעשות?

בסיפור "התרמית", שלושה ילדים מאותה משפחה בכפר תבור מתים בזה אחר זה בתוך שלוש שנים, לכאורה בתאונות: הילד הראשון מת בטביעה, הילד השני מת מהרעלת מזון, והילדה השלישית מתה לאחר שהושארה ברכב סגור ביום חמסין. אף גורם מקצועי לא מעורב בעניין.

לאחר המקרה השלישי עליזה יוזמת פגישה עם שמוליק, מנהל מרכז השיטור של כפר תבור, ואומרת: "אני בטוחה שהיא רצחה אותם". תחילה היא מספרת שהייתה בשבעה והאם לא בכתה, ומוסיפה שהיא בטוחה שאם תיערך חקירה שלאחר המוות במקרה השני, יתגלה שהילד הורעל. שמוליק מגיב: "עליזה, אני מחבב מאוד אותך. אני חושב שהשתגעת לחלוטין. איני מתכוון לחקור אישה באבל כבד, שאיבדה בשלוש שנים שלושה ילדים".

תשובתה של עליזה היא נושא המאמר הנוכחי: "'זאת בדיוק הנקודה', קטעה אותו עליזה. 'כשמת ילד אחד, מגוננים על השאר. איך השאירו את עדי ברכב סגור ביום חמסין?'"

כוונתה של עליזה היא שאם אכן מותו של הילד הראשון היה תאונה, מצופה מההורים שהם ישמרו יותר על הילדים האחרים, והיא רומזת לכך שהעובדה שילדה נוספת מתה לאחר שנשארה ברכב סגור מדליקה נורה אדומה, וייתכן שהם לא שמרו עליה משום שזאת לא הייתה תאונה. במאמר אחר אני דנה בדילוג של עליזה מהמקרה הראשון למקרה השלישי ובסתירה שהוא יוצר בתוך הטיעון שלה. כאן אני בוחנת שאלה אחרת: האם הפועל "מגוננים" אכן מבטא את הפעולה שהיה מצופה מההורים לעשות לאחר שמת ילד אחד, והאם המקרה של עדי שנשארה ברכב סגור יכול להוכיח שהם לא עשו אותה.

"לגונן" מתקשר יותר למשמעות של הגנה מפני פגיעה

מילון רב-מילים מגדיר "לגונן": "הגן על מישהו או על משהו, נתן מחסה והגנה, שמר על מישהו או על משהו שמירה קפדנית לבל ייפגע; דאג לשמור על האינטרסים של מישהו, דאג לקיומו התקין של משהו".

סדר המשמעויות בהגדרה חשוב. היא פותחת ב"הגן", ממשיכה ב"נתן מחסה והגנה", ורק לאחר מכן מגיעה ל"שמר". וגם כאן אין מדובר ב"שמר" במשמעות הרחבה והיומיומית שלו, אלא ב"שמירה קפדנית לבל ייפגע". כלומר, גם המשמעות הזאת נשארת בתוך השדה של הגנה מפני פגיעה. באנגלית, ההגדרה למילה "לגונן" היא to protect, to defend, to stand up for.

גם המילים הנרדפות לפועל "הגן" שמביא רב-מילים מחזקות את המשמעות האינטואיטיבית הזאת. לצד "שמר", מופיעות "אבטח", "מיגן", "חיפה על", ובקבוצה סמנטית קרובה מופיעות גם "הסתיר", "הליט", "כיסה", "האהיל", "סכך", "סוכך" ו"הצֵל". מכלול המילים מצביע בבירור על שדה סמנטי של הגנה, חיפוי, כיסוי וחציצה מפני פגיעה.

זו המשמעות שמתעוררת אצלי באופן מיידי ואינטואיטיבי כשאני שומעת "לגונן על מישהו": להגן עליו מפני סכנה או פגיעה. יש מי שמגונן, יש מי שמוגן ויש דבר שמפניו מבקשים להגן עליו.

למשל, כשילד נפגע בבית הספר מילדים אחרים, אפשר לומר שהוריו מגוננים עליו באמצעות שיחות עם צוות בית הספר ופעולות יזומות נוספות שנועדו להגן עליו מפני הפגיעה. במקרה כזה אין די בשמירה, משום שהבעיה היא לא חוסר השגחה אלא פגיעה שמגיעה מגורם אחר ודורשת מההורים לפעול כדי להגן על הילד.

לעומת זאת, כשילד נפגע בתאונה והשאלה היא אם הוריו נהגו באחריות הנדרשת, טבעי יותר בעיניי לשאול אם הם שמרו עליו מספיק, ולא אם הם גוננו עליו. כאן השאלה נוגעת לזהירות, להשגחה ולהתנהלות של ההורים עצמם, ולא להגנה על הילד מפני גורם פוגע שמולם הם נדרשים לפעול.

"מגוננים" מתקשרת לסכנה, ואילו כאן נדרשת התנהלות זהירה יותר

אם זאת המשמעות שמעורר "לגונן", השאלה המתבקשת היא מפני מה ההורים אמורים לגונן על הילדים לאחר שהילד הראשון מת בתאונה.

לאחר שילד מת בטביעה, הציפייה מההורים יכולה להיות שיהיו זהירים יותר, ישגיחו יותר, יבדקו יותר ויקפידו יותר על הילדים האחרים. אבל כל הפעולות האלה מתארות שינוי רחב בהתנהלות ההורית. הן לא דורשות סכנה מסוימת שכבר ידועה ושמפניה צריך להגן על הילדים.

כאן מתחדד ההבדל בין "לגונן" ל"לשמור". "לגונן" מצייר בדרך כלל מצב אקטיבי של הגנה: קיימת סכנה או פגיעה, ואדם פועל כמגן על אדם אחר מפניה. גם כשמדובר בגישה מגוננת או בהתנהגות מגוננת, נשמרת התמונה הזאת של אדם שמבקש להגן על האחר מפני דבר שעלול לפגוע בו. "לשמור", לעומת זאת, יכול לתאר התנהלות מתמשכת של אחריות, זהירות והשגחה, בלי שתהיה סכנה מסוימת שמולה נדרשת פעולת הגנה.

ההבדל בולט במיוחד במקרה של עדי. כדי שילדה לא תישאר ברכב, ההורים צריכים לשמור עליה יותר: לשים לב, להשגיח, לוודא שהיא יצאה מהרכב ולבדוק שהיא לא נשארה בו. אם באמצעות הפעולות האלה הם מונעים ממנה להישאר ברכב ולהיפגע, אפשר לומר שבכך הם גם הגנו עליה. כלומר, במקרה הזה ההגנה היא תוצאה של השמירה. "לשמור" מתאר את ההתנהגות שהייתה אמורה למנוע את האסון, ואילו "לגונן" מתאר את ההגנה שהשמירה הייתה אמורה להשיג.

ההבחנה הזאת מתחדדת עוד יותר אם מניחים לצורך הדיון שהילדים אכן מתו בתאונות, ואפילו בתאונות שנגרמו בשל רשלנות הורית. "לגונן" מציב את ההורים בתפקיד המגינים על ילדיהם מפני סכנה או פגיעה. אבל אם הסכנה נובעת מהתנהלותם של ההורים עצמם, מתקבלת משמעות משונה: ההורים אמורים לגונן על ילדיהם מפני הרשלנות של עצמם.

"לשמור יותר" לא יוצר את הבעיה הזאת. הוא מתאר את השינוי שאפשר לצפות מההורים לאחר אסון: להיות זהירים יותר, להשגיח יותר, לבדוק יותר ולהקפיד יותר. השמירה יכולה למנוע סכנות שונות גם בלי שההורים יודעים מראש מה תהיה הסכנה הבאה.

"שומרים יותר"

"שומרים יותר" מבטא גם את השינוי שאמור להתרחש לאחר האסון

הבדל נוסף בין "מגוננים" ל"שומרים יותר" נוגע לשינוי בהתנהגות בעקבות מות הילד הראשון. ההיגיון שעומד מאחורי טיעון כזה לא אמור להסתפק בכך שההורים ישמרו על ילדיהם, אלא שבעקבות האסון הם יגבירו את השמירה על הילדים האחרים. הרי גם לפני מות הילד הראשון מצופה מהורים להגן על ילדיהם ולשמור עליהם. זה תפקידם של הורים. מה שאמור להשתנות לאחר האסון הוא מידת הזהירות, ההשגחה וההקפדה.

הניסוח "כשמת ילד אחד, מגוננים על השאר" לא מבטא את השינוי הזה. "מגוננים" מציין פעולה של הגנה, אבל לא אומר שההורים מגוננים עכשיו יותר מכפי שגוננו קודם. לכן גם לא ברור מה מות הילד הראשון מוסיף לכלל: הורים אמורים לגונן על ילדיהם גם לפני שאחד מהם מת.

לעומת זאת, "כשמת ילד אחד, שומרים יותר על השאר" מבטא את היחס שעליזה זקוקה לו בטיעון. המילה "יותר" יוצרת השוואה בין ההתנהגות לפני האסון להתנהגות אחריו: קודם ההורים שמרו על ילדיהם, ולאחר שאיבדו ילד מצופה מהם להגביר את השמירה – להיות זהירים יותר, להשגיח יותר ולבדוק יותר.

"שומרים יותר" מתאים לפעולה, לנסיבות ולשינוי בהתנהגות

לסיכום, "שומרים יותר" מתאים כאן מכמה סיבות:

• "שומרים" מתאים לסוג הפעולה שנדרשת כדי למנוע תאונה: זהירות, השגחה, תשומת לב ובדיקה. במקרה של עדי, ההגנה היא התוצאה שהשמירה הייתה אמורה להשיג.

• "שומרים" לא דורש סכנה מסוימת וידועה שמפניה צריך להגן. הוא יכול לתאר התנהלות זהירה יותר שנועדה למנוע סכנות שונות, גם כשלא יודעים מראש מה תהיה הסכנה הבאה.

• "שומרים" לא יוצר מצב שבו ההורים אמורים לגונן על ילדיהם מפני הרשלנות של עצמם. הוא מתאר שינוי בהתנהלות של ההורים עצמם.

• "שומרים יותר" מבטא את השינוי שעליו נשען הטיעון: לאחר מות הילד הראשון מצופה מההורים להגביר את הזהירות, ההשגחה וההקפדה. "מגוננים" לא מבטא הגברה ביחס להתנהגות הקודמת.

• המילה "יותר" משתלבת באופן טבעי עם "שומרים" ומבטאת את ההשוואה בין ההתנהגות לפני האסון להתנהגות אחריו. הצירוף "מגוננים יותר" מתאים כאן פחות.

לכן ההבדל בין "מגוננים" ל"שומרים יותר" לא מסתכם במשלב. אלה לא שתי דרכים לומר אותו דבר ברמות לשון שונות. "שומרים יותר" מתאים לפעולה שנדרשת מההורים ומבטא גם את השינוי בהתנהגות שעליו הטיעון של עליזה נשען. 

העדפת המשלב הגבוה באה על חשבון המשמעות

הבחירה ב"מגוננים" קשורה למשלב הלשוני הגבוה של הסיפור. במאמר "זה עולה או יורד? משלב לשוני וסגנון צריכים להיות אמינים ועקביים" הצבעתי על דפוס שחוזר לאורך הטקסט: כאשר קיימות כמה אפשרויות ניסוח, ניכרת נטייה לבחור באפשרות הגבוהה יותר. "מגוננים" מצטרפת לאותו דפוס.

גובה המשלב הוא תכונה של מילה, לא הוכחה להתאמתה. "שומרים" ו"מגוננים" הן לא שתי אריזות לשוניות של אותו תוכן. לכל אחת מהן משמעות וקונוטציות משלה. "שומרים" יכולה לתאר כאן בפשטות שינוי בהתנהלות ההורית לאחר אסון: יותר זהירות, יותר השגחה ויותר תשומת לב. "מגוננים" מכניסה לתמונה הגנה מפני סכנה או פגיעה ומציבה את ההורים בתפקיד המגינים, את הילדים בתפקיד המוגנים ואת הסכנה כדבר שמפניו נדרשת ההגנה.

הבחירה ב"מגוננים" משמעותית, משום שבמשפט "זאת בדיוק הנקודה", קטעה אותו עליזה. "כשמת ילד אחד, מגוננים על השאר. איך השאירו את עדי ברכב סגור ביום חמסין?" – עליזה אמורה להציג טיעון מחץ שיערער את עמדתו של שמוליק ויחזק את החשד שלה. טיעון טוב מתבסס על רעיון טוב ויציב, ניסוח טוב, מבנה ובחירה של מילים מדויקות. במאמרים אחרים אני מראה כיצד המבנה של המשפט, רצף הרעיונות והלוגיקה פוגעים בכוחו של הטיעון. הבחירה ב"מגוננים" מצטרפת לבעיות האלה ומחלישה עוד יותר טיעון שאמור להיות חד ומשכנע.

בעריכה הספרותית והלשונית שלי המהלך כולו ירד

בעריכה הספרותית והלשונית שלי צמצמתי את שלושת מקרי המוות לשניים. המקרה שבו עדי נשארת ברכב ירד מהסיפור, ואיתו ירד הטיעון שבו עליזה אומרת: "כשמת ילד אחד, מגוננים על השאר. איך השאירו את עדי ברכב סגור ביום חמסין?" בגרסה הערוכה עליזה מתחילה לחבר בין הדברים כבר לאחר המקרה השני ומביאה לשמוליק את המידע שמבסס את החשד שלה.

אילו הייתי משאירה את המהלך המקורי, הייתי מנסחת את הטיעון כך:

"כשהורים מאבדים ילד, הם שומרים יותר על הילדים שלהם, אז איך יכול להיות שהם שכחו את עדי ברכב?"

"שומרים יותר" מבטא את השינוי שעליזה מבקשת להציג בהתנהגות ההורים לאחר אובדן ילד: שמירה מוגברת, ערנות וזהירות רבה יותר כלפי ילדיהם. זה המהלך שהטיעון זקוק לו – ההורים כבר שמרו על ילדיהם קודם לכן, והאובדן אמור להגביר את מידת השמירה.

הניסוח מגדיר במפורש את ההורים כמי שאחראים לשמירה ואת הילדים שלהם כמי שעליהם הם שומרים. כך המילה נבחרת לפי הפעולה והמשמעות שהטיעון דורש ממנה. "שומרים יותר" מדויק כאן יותר מ"מגוננים" לא מפני שהוא פשוט או נמוך יותר במשלב, אלא מפני שהוא מבטא את המשמעות שעליה הטיעון כולו נשען.