מיתוסים על יפה ומכוער בעריכה ספרותית של ספרי פרוזה

קראו את המאמרים שכתבתי על תפקידה של עריכה לשונית ועריכה ספרותית ואת השיקולים הספרותיים והלשוניים שאני מציגה בהדגמות העריכה. החיפוש אחר יפה באמצעות הגבהת המשלב הוא לא המטרה. השיקולים ענייניים ומנומקים.

אני לא פוסלת את השימוש בשפה גבוהה ויפה. כעורכת ספרותית אני בוודאי משלבת מילים גבוהות במקומות המתאימים, מוסיפה רעיונות וקטעים חדשים. אך ליופי ספרותי אין הגדרה אחת מצמצמת חד ממדית. לאומנות פנים רבות, ליופי פנים רבות. באתר שלי מופיעות יצירות מכל הסוגים. הן מעוררות בי רגש בגלל היצירתיות, האותנטיות, הצבעים, השילוב בין הצבעים, המרקם המעניין, התנועתיות, ההתאמה בין החלקים. הן מנומקות ויש מאחוריהן סיפור. גם שער ברזל מרגש אותי, מבנה ישן, קיר מתקלף, קיר סדוק ומחורר, חורבה, אבנים עתיקות, קליפה של עץ, שורשים, ענפים, גזעים, גרפיטי על קיר, פנים מלאות הבעה, פנים חרושות קמטים, פנים שמביעות חוכמה וניסיון חיים, מבט בעיניים, ברק בעיניים, מבט כבוי, מבט נוקב, מבנה פנים מוצק, חיוך, חיוניות, ייחודיות, תמימות, כנות, טבעיות. כמו בספר טוב, אני נמשכת אליהם ורוצה להתבונן בהם עוד ועוד. בעיניי, תמונות כאלה צריכות להגדיר את מהותה של עריכה ספרותית ואת השינוי שהיא מחוללת בטקסט. 

ספר טוב לאחר עריכה ספרותית מקצועית מותיר בי את חותמו. הוא מעורר בי רגש, הוא מרתק אותי ומושך אותי. לא בגלל מילים גבוהות, אלא בגלל הניסוח, הדיוק באופן הבעת הרעיון, הקשר בין המשפטים, ההיגיון הפנימי העולה ממנו, התנועתיות והמנגינה ההרמונית. טקסט יפה.