אחד התפקידים של עריכה ספרותית בספרי פרוזה הוא טיפול באמינות. תפקידה של עריכה ספרותית – ולא של עריכה לשונית – הוא להתאים את הדיבור לדמות, למאפייניה, לאירוע, למצב הרגשי ולתקופה. אם אין התאמה כזו, זהו חור ספרותי משמעותי בעלילה. המאמר בוחן כיצד שילוב ביטויים עכשוויים בדרמות ויצירות ספרותיות תקופתיות מהווה צורה מודרנית של "דאוס אקס מכינה" – התערבות חיצונית ובלתי אורגנית בעלילה. המאמר מציג את הקשר בין אותנטיות לשונית לאמינות הנרטיבית, ומדגיש את תפקידה הקריטי של העריכה הספרותית בזיהוי ותיקון אנכרוניזמים לשוניים. באמצעות ניתוח דוגמאות מיצירות בנות זמננו וכלים לטיפול בבעיה, המאמר מציע גישה מעמיקה להבטחת אותנטיות היסטורית-לשונית ביצירות אומנות.
- עינת קדם
- 9.3.2023
- einat.editor@gmail.com
- 054-7334403
מבוא: כשהלשון בוגדת בזמן
בעריכת ספרים העורכים הם גם השחקנים, גם המספרים, גם המלהקים וגם התפאורנים. ככל שייטיבו להיכנס עמוק לכל תפקיד, כך תגבר אמינותה של היצירה הספרותית, ובהתאם לכך, הצלחתה. הדרך לעשות זאת היא באמצעות בחירה נכונה של מילים, כלומר שליטה על הניסוח.
עדיין חקוק במוחי ספר שקראתי לפני זמן מה על דמות אירופאית מיוסרת מהמאה הקודמת, שהשתמשה במילה "אחלה". זה מחסל את האמינות בשנייה. ובמקום אחר, ברומן על תקופת העלייה לארץ ישראל, אחת הדמויות אמרה לדמות השנייה: "הכול טוב". זה מושג חדש מודרני. בספר אחר על המאה ה-19, השתמשו הרבה ב"וואו". גם "וואו" לא מתאים, או "מלא מלא".
הרומאים עשו זאת כאשר הציגו את יוליוס קיסר מדבר בלטינית מתקופה מאוחרת יותר. שייקספיר עשה זאת כשהזכיר שעונים בטרגדיה "יוליוס קיסר", למרות שהשעון המכני לא הומצא עד המאה ה-14. וכיום, תסריטאים, סופרים ועורכים ממשיכים באותה מסורת עתיקה של שגיאות היסטוריות לשוניות – אנכרוניזמים שפוגעים באמינות הסיפור.
אנכרוניזם לשוני הוא שימוש בביטויים, במילים ובצורות דיבור שלא היו קיימים בתקופה המתוארת. זוהי צורה מתוחכמת של הדאוס אקס מכינה המקורי. במקום להנחית אל מהמכונה לפתרון הסיפור, מנחיתים לשון מודרנית אל תוך זמן היסטורי. בשני המקרים זהו פתרון קל אך הרסני. תופעה זו פוגעת באמינות היצירה לא פחות מחורים עלילתיים מובהקים או התנהגות בלתי עקבית של דמויות.
הזמן המדומיין והזמן הלשוני
מדוע האנכרוניזם הלשוני כה קריטי?
מדוע שימוש במילה "אחלה" בפי דמות אירופאית מהמאה הקודמת, או "וואו" בדיאלוג המתרחש במאה ה-19, כה בעייתי?
האותנטיות הלשונית פועלת כעוגן שמחבר את הקורא או הצופה לתקופה המתוארת. כאשר דמות משתמשת בביטוי שלא היה קיים בזמנה, נוצר "זיוף תודעתי" – רגע שבו המוח, אפילו ללא מודעות מלאה, מזהה שמשהו אינו כשורה. זהו רגע שבו האשליה האמנותית נסדקת.
בדומה לקצין הגרמני ב"ממזרים חסרי כבוד" שזיהה את המתחזה לפי סימון לא נכון של המספר שלוש באצבעותיו, כך גם הקורא והצופה האינטליגנטיים מזהים את התחזות היוצר לבקיאות בתקופה היסטורית דרך פרטי הלשון.
אנכרוניזם לשוני כדאוס אקס מכינה מודרני
הדאוס אקס מכינה המקורי היה אל שהורד במפתיע לבמה לפתרון בעיות עלילתיות סבוכות. במובן מסוים, האנכרוניזם הלשוני הוא ההיפך הסימטרי – במקום להוריד אל מעולם אחר לתוך המחזה, אנו מכניסים את העולם המודרני שלנו אל תוך הזמן ההיסטורי.
שתי התופעות חולקות את אותה בעיה יסודית: הן מייצרות שבר באחדות הפנימית של העולם הבדיוני, ומזכירות לקהל שהוא צופה ביצירה מלאכותית ולא בעולם אורגני ואמיתי.
ניתוח מקרה: "שנות הירח" וביטויים של המאה ה-21 בשנות ה-90
אדגים כאן את חשיבותה של אמינות בעריכה ספרותית בספרי פרוזה (וכמובן גם בתסריטים) דרך דוגמאות מסדרת הדרמה האוטוביוגרפית של היוצר אביב גפן, "שנות הירח". הסדרה שודרה במרץ 2022 בהוט והיא מתרחשת משנת 1991 ועד שנת 1995. אחד הדברים שבלטו מאוד בסדרה היה שרבוב של ביטויים עכשוויים שכחוקרת שימושי מילים ברור לי שהם כלל לא היו בשימוש בשנות התשעים.
דוגמאות:
בפרק 2 יהונתן גפן (בגילומו של נירו לוי) אומר לאשתו: "את קולטת? עיתון של פחדנים". זה ביטוי שיצא לדעתי בשנת 2012, אולי קצת לפני כן, אך בוודאי לא בשנות התשעים. כתבתי עליו בפברואר 2012 וביוני 2015. למשל: "סיגל, יש לנו 50 ק"מ לנסוע ככה, את קולטת?" ("סטופ כדור הארץ", הוט, 2012)
"אוסף פצצה" – פצצה במשמעות מלהיב לא הייתה קיימת אז.
בפרק 2 אביב (בגילומו של נח אנגלהרד) מדבר בטלפון, והוא או החבר אומר: "שומע?". "שומע?" "שומעת?" "שומעים?" הוא ביטוי פופולרי מאוד בשנים האחרונות. יש לו כמה מטרות. זוהי פנייה כחלק מסמול טוק לפני שרוצים לספר משהו, לבקש, לשאול, למסור מידע, לדבר על נושא רגיש, לעבור לנושא אחר ועוד. "שומעת? יש לי שאלה."(מרינה לטליה, "האח הגדול", רשת 13, 2022). זה לא היה קיים בשנות התשעים. אפילו אם נחזור 10 שנים לאחור, זה עדיין רחוק משנות ה-90 שבהן זה כלל לא היה קיים. "אתה שומע?" – כן. "שומע?" – לא.
"תקשיב": "תקשיב, אם אתה רוצה…" ("שנות הירח", הוט, ייצוג לשנים 91-95). "תקשיב" קדם ל"שומע" אבל גם הוא מאוחר. כתבתי על כך בספטמבר 2015. "תשמע" – היה אז כנראה. "תקשיב" – לא. "תקשיבו, הרגליים שלי רועדות." (משתתף ב"אקס פקטור", רשת 13, 2015)
"כזה" – ביטוי מודרני (בצד "כאלה"), מילת המחשה או מילת חיזוק לדוגמאות שנתתי קודם, למה שאמרתי, לקול שעשיתי או לתנועה בגוף שעשיתי. למשל: "אני עדיין מנסה להרשים את בעלי, כאילו, כזה!" (לירן כוהנר, אנשים בלילה 2, מאקו, 2015). כתבתי על כך בינואר 2016.
"זה הקטע" – לא היה קיים. כתבתי על צירופים שונים עם "קטע" בדצמבר 2015.
"לא, אני מת על זה שאתם מתווכחים" – על הקדמת ה"לא" להדגשה כתבתי ב-2012 כשצפיתי בסדרה "סטופ כדור הארץ" בהוט. הסדרה שודרה ב-2011. למשל: "לא, אני גם צריכה אותך עכשיו על הראש שלי?", ה"לא" הוא אולי קיצור של "לא ייאמן".
"מטורף שקוטנר היה בקהל"; "הסינתיסייזר שלו היה מטורף" – השימוש ב"מטורף" לתיאור משהו נפלא (ולהפך, לתיאור משהו נוראי) חדש יחסית, בשנת 2015, אולי קצת לפני, בוודאי לא בשנות ה-90. כתבתי על כך באוקטובר 2015. למשל: "עוגת שכבות מטורפת" (מיכל, משתתפת ב"מאסטר שף", קשת 12, 2015).
"הכול טוב" גם חדש יחסית – כתבתי על כך בינואר 2016.
"מעולה" כתשובה לשאלת "מה נשמע" או להבעת שביעות רצון או חוסר שביעות רצון (בדומה ל"סבבה") לא היה קיים אז. כתבתי על כך ביולי 2015.
בעריכה ספרותית צריך לשים לב לכך. חשוב להתאים את הדיבור לדמות, למאפייניה, לאירוע, למצב הרגשי ולתקופה. עלילה מעניינת וזורמת היא דבר חשוב, אבל אם היא משדרת זיוף זה יכול להרוס. עבורי זהו חור ספרותי משמעותי בעלילה, שמשדר חוסר אמינות – לא פחות מהסתירות והחורים בעלילה שעורכים ספרותיים נוהגים להתייחס אליהם.
מעבר לפרוזה: אנכרוניזם לשוני בקולנוע, טלוויזיה ותיאטרון
האנכרוניזם הלשוני אינו מוגבל לעולם הספרות. למעשה, בתסריטים ומחזות התופעה בולטת אף יותר, שכן הדיאלוג הוא הכלי המרכזי להעברת תחושת הזמן.
דוגמאות מהקולנוע והטלוויזיה:
- "דאונטון אבי" – למרות היותה סדרה מדוקדקת היסטורית, נמצאו בה ביטויים כמו "deal-breaker" שלא היו בשימוש בתקופה האדוארדיאנית
- "גלדיאטור" – בסרט זה דמויות משתמשות בביטוי "at this time" במשמעות המודרנית של "כרגע", שלא הייתה קיימת בתקופה הרומית
- "ויקינגים" – הביטוי "okay" נשמע לעתים בפי הדמויות, למרות שמקורו רק מהמאה ה-19
- "עלובי החיים" – בגרסאות מסוימות, דמויות משתמשות בביטויים כמו "totally" במשמעות של "לגמרי", שהוא שימוש מודרני למדי
ההשפעה על חוויית הצפייה/קריאה:
אנכרוניזמים לשוניים משפיעים על חוויית הקהל בשלושה מישורים:
- שכלי – יוצרים דיסוננס קוגניטיבי שמסיח את הדעת מהעלילה
- רגשי – מקשים על ההזדהות וההשקעה הרגשית בעולם הבדיוני
- אסתטי – פוגמים בשלמות האמנותית של היצירה
תפקידה הקריטי של העריכה הספרותית
העריכה הספרותית היא הקו האחרון של הגנה נגד אנכרוניזמים לשוניים. עורכת ספרותית מיומנת פועלת בכמה היבטים:
בלשית היסטורית–לשונית: העורכת הספרותית נדרשת להיות בקיאה בהתפתחות היסטורית של השפה, או לכל הפחות לפתח רגישות לביטויים שנשמעים חשודים מדי כמודרניים. במקרים רבים, זה דורש מחקר נוסף או התייעצות עם בלשנים והיסטוריונים.
מתרגמת זמנית: לאחר זיהוי אנכרוניזם, העורכת נדרשת "לתרגם" את הביטוי המודרני לביטוי אותנטי לתקופה. זהו תהליך מורכב הדורש הבנה עמוקה של השפה ההיסטורית, אך גם של הכוונה המקורית של היוצרים.
שומרת על איזון בין אותנטיות לבהירות: האתגר הגדול ביותר הוא למצוא את האיזון הנכון – יצירת דיאלוג שנשמע אותנטי לתקופה, אך עדיין נגיש ומובן לקהל מודרני. עודף אותנטיות עלול להפוך את הטקסט לבלתי קריא או בלתי מובן.
כלים מעשיים לזיהוי ותיקון אנכרוניזמים לשוניים
כלים לזיהוי אנכרוניזמים:
- מאגרי מידע אטימולוגיים – מילונים היסטוריים וכלים כמו Google Ngram Viewer המאפשרים לבדוק תקופות שבהן ביטויים מסוימים היו בשימוש
- יצירת "רשימות שחורות" של ביטויים לכל תקופה – למשל, ביטויים שהתפתחו מעולם האינטרנט והרשתות החברתיות אינם מתאימים לתקופות קודמות
- קריאה מעמיקה של טקסטים מהתקופה – הדרך הטובה ביותר להבין כיצד אנשים דיברו בתקופה מסוימת היא לקרוא דיאלוגים אותנטיים מאותה תקופה (יומנים, מכתבים, ספרות בת הזמן)
כלים לתיקון אנכרוניזמים:
- תרגום תרבותי – במקום להחליף ביטוי אחד באחר, לחשוב על המשמעות התרבותית והרגשית שמאחוריו ולמצוא מקבילה תקופתית
- שימוש בעמימות מכוונת – לעתים עדיף להשתמש בביטויים כלליים יותר שאינם ספציפיים לתקופה מסוימת
- יצירת "קול תקופתי" – במקום להתמקד במילים בודדות, לבנות אוצר מילים ותחביר שלם שמשקף את התקופה
מקרים גבוליים: מתי אנכרוניזם לשוני עשוי להיות מוצדק?
ישנם מקרים שבהם אנכרוניזם לשוני יכול להיות בחירה אומנותית מודעת:
1. בקומדיות והומור פרודי – למשל בסרט "רובין הוד: גברים בטייץ" או בסדרה "דרקולה" של נטפליקס (2020)
2. בסיפורים עם אלמנטים פוסט-מודרניים – כמו ביצירתו של קוונטין טרנטינו "הממזרים ההיסטוריים" (נפנוף מודע בהיסטוריה)
3. כשהאלמנט האנכרוניסטי הוא חלק מהעולם הבדיוני – למשל בז'אנר הסטימפאנק
אולם, אפילו במקרים אלה, האנכרוניזם חייב להיות בחירה מודעת ועקבית, ולא תוצאה של רשלנות או חוסר ידע.
לקראת אותנטיות לשונית: הצעות מעשיות
ליוצרים:
1. לבצע מחקר היסטורי-לשוני – לא רק על האירועים והתקופה, אלא גם על דרכי הדיבור
2. להיוועץ במומחים לשוניים – בלשנים או חוקרי תקופה יכולים לספק תובנות יקרות ערך
3. לקרוא בקול רם – האוזן לעתים קרובות תזהה אנכרוניזמים שהעין מפספסת
לעורכים:
1. להכין מראש "מילון תקופתי" – לכל יצירה היסטורית, ליצור רשימה של ביטויים מותרים ואסורים
2. לבחון דיאלוגים בקפדנות יתרה – להקדיש תשומת לב מיוחדת לדיאלוגים, שם האנכרוניזמים בולטים במיוחד
3. להגדיר מדיניות עקבית – לקבוע מראש את רמת האותנטיות ההיסטורית הנדרשת מהיצירה
סיכום: תפקידה של העריכה הספרותית בשמירה על ההרמוניה בין זמן ולשון
האנכרוניזם הלשוני הוא חור עלילתי מסוג מיוחד – חור שפוער את המרקם העדין שבין העבר לבין ייצוגו האמנותי בהווה. תפקידה של העריכה הספרותית בהקשר זה הוא קריטי – היא הגשר שמחבר בין הכוונה היצירתית של הסופר או התסריטאי לבין האותנטיות ההיסטורית.
כפי שעורכת ספרותית תזהה ותתקן חורים בעלילה, סתירות פנימיות או התנהגות לא עקבית של דמויות, כך עליה לגלות ערנות דומה לחורים "לשוניים-היסטוריים". הדבר דורש ידע, רגישות ושיקול דעת – לא רק במידת ההתאמה לתקופה המתוארת, אלא גם בשאלה מה ישרת באופן הטוב ביותר את המטרה האומנותית של היצירה.
אותנטיות לשונית אינה מטרה בפני עצמה, אלא אמצעי לבניית אמון עם הקוראים או הצופים. כאשר הדמויות מדברות באופן אמין לתקופתן, נוצר מרחב בטוח שבו הקהל יכול להשהות את הספקנות ולשקוע בעולם הבדיוני – ההפך מהדאוס אקס מכינה. במקום התערבות חיצונית שמזכירה לנו את מלאכותיות הסיפור, האותנטיות הלשונית מעמיקה את חווית הקריאה או הצפייה ומאפשרת לקהל להתחבר לעולם הבדיוני באופן מלא יותר.
בסופו של דבר, באמצעות ערנות לאנכרוניזמים לשוניים, העריכה הספרותית שומרת על כבוד לקהל ועל אמינות של המעשה האומנותי כולו.
