עריכה ספרותית בונה אמינות דרך טיפול בסגנון דיבור

בפרק 2 יהונתן גפן (בגילומו של נירו לוי) אומר לאשתו: "את קולטת? עיתון של פחדנים". זה ביטוי שיצא לדעתי בשנת 2012, אולי קצת לפני כן, אך בוודאי לא בשנות התשעים. כתבתי עליו בפברואר 2012 וביוני 2015. למשל: "סיגל, יש לנו 50 ק"מ לנסוע ככה, את קולטת?" ("סטופ כדור הארץ", הוט, 2012)

"אוסף פצצה" – פצצה במשמעות מלהיב לא הייתה קיימת אז.

בפרק 2 אביב (בגילומו של נח אנגלהרד) מדבר בטלפון, והוא או החבר אומר: "שומע?". "שומע?" "שומעת?" "שומעים?" הוא ביטוי פופולרי מאוד בשנים האחרונות. יש לו כמה מטרות. זוהי פנייה כחלק מסמול טוק לפני שרוצים לספר משהו, לבקש, לשאול, למסור מידע, לדבר על נושא רגיש, לעבור לנושא אחר ועוד. "שומעת? יש לי שאלה."(מרינה לטליה, "האח הגדול", רשת 13, 2022). זה לא היה קיים בשנות התשעים. אפילו אם נחזור 10 שנים לאחור, זה עדיין רחוק משנות ה-90 שבהן זה כלל לא היה קיים. "אתה שומע?" – כן. "שומע?" – לא. 

"תקשיב":  "תקשיב, אם אתה רוצה…" ("שנות הירח", הוט, ייצוג לשנים 91-95). "תקשיב" קדם ל"שומע" אבל גם הוא מאוחר. כתבתי על כך בספטמבר 2015. "תשמע" – היה אז כנראה. "תקשיב" – לא. "תקשיבו, הרגליים שלי רועדות." (משתתף ב"אקס פקטור", רשת 13, 2015)

"כזה" – ביטוי מודרני (בצד "כאלה"), מילת המחשה או מילת חיזוק לדוגמאות שנתתי קודם, למה שאמרתי, לקול שעשיתי או לתנועה בגוף שעשיתי. למשל: "אני עדיין מנסה להרשים את בעלי, כאילו, כזה!" (לירן כוהנר, אנשים בלילה 2, מאקו, 2015). כתבתי על כך בינואר 2016.

"זה הקטע" – לא היה קיים. כתבתי על צירופים שונים עם "קטע" בדצמבר 2015.

"לא, אני מת על זה שאתם מתווכחים" – על הקדמת ה"לא" להדגשה כתבתי ב-2012 כשצפיתי בסדרה "סטופ כדור הארץ" בהוט. הסדרה שודרה ב-2011. למשל: "לא, אני גם צריכה אותך עכשיו על הראש שלי?", ה"לא" הוא אולי קיצור של "לא ייאמן".

"מטורף שקוטנר היה בקהל"; "הסינתיסייזר שלו היה מטורף" – השימוש ב"מטורף" לתיאור משהו נפלא (ולהפך, לתיאור משהו נוראי) חדש יחסית, בשנת 2015, אולי קצת לפני, בוודאי לא בשנות ה-90. כתבתי על כך באוקטובר 2015. למשל: "עוגת שכבות מטורפת" (מיכל, משתתפת ב"מאסטר שף", קשת 12, 2015).

"הכול טוב" גם חדש יחסית – כתבתי על כך בינואר 2016.

"מעולה" כתשובה לשאלת "מה נשמע" או להבעת שביעות רצון או חוסר שביעות רצון (בדומה ל"סבבה") לא היה קיים אז. כתבתי על כך ביולי 2015.

בעריכה ספרותית צריך לשים לב לכך. חשוב להתאים את הדיבור לדמות, למאפייניה, לאירוע, למצב הרגשי ולתקופה. עלילה מעניינת וזורמת היא דבר חשוב, אבל אם היא משדרת זיוף זה יכול להרוס. עבורי זהו חור ספרותי משמעותי בעלילה, שמשדר חוסר אמינות – לא פחות מהסתירות והחורים בעלילה שעורכים ספרותיים נוהגים להתייחס אליהם.