מקורו של "דאוס אקס מכינה" (אל מחוץ למכונה) הוא בתיאטרון היווני העתיק, והוא מסמל פתרונות מאולצים ולא הגיוניים בעלילה ספרותית. "חורים בעלילה" הם פערים לוגיים, סתירות בנרטיב או פתרונות מלאכותיים ומסובכים בעלילה, המופיעים בטקסט המוגש לעריכה ספרותית. עריכה ספרותית טובה מזהה פערים ומתקנת אותם בדרכים אינטליגנטיות, יצירתיות ומשכנעות לפני פרסום הספר. בכך היא מבטיחה אמינות וחוויית קריאה שלמה וקוהרנטית.
- מאת: עינת קדם
- 26.5.2023
- einat.editor@gmail.com
- 054-7334403
דֵאוּס אֶקס מָכּינה (Deus ex machina) הוא "אל מחוץ למכונה". בתיאטרון היווני העתיק, ה"מכינה" (mēchanē) היה מנוף מכני מיוחד שאפשר להרים שחקן המגלם דמות אלוהית לגובה ולאחר מכן להורידו אל הבמה. השחקן היה לבוש בתלבושת המזוהה עם אל מסוים, ולעיתים קרובות הגיע עם כוחות-על שאפשרו לו לפתור סיבוכים עלילתיים בלתי אפשריים.
אחת הדוגמאות המובהקות לשימוש באל מחוץ למכונה היא במחזה "איפיגניה בטאוריס" לאוריפידס. בסוף המחזה, כאשר איפיגניה ואורסטס מנסים לברוח מטאוריס עם פסל ארטמיס הקדוש, והמלך תואס רודף אחריהם, מופיעה האלה אתנה באמצעות המכינה ומורה לתואס להניח להם. היא קובעת שהכול היה חלק מתוכנית אלוהית גדולה יותר.
בסוף המחזה "פילוקטטס" לסופוקלס, כאשר פילוקטטס מסרב בעקשנות להצטרף ליוונים במלחמת טרויה למרות כל הניסיונות לשכנע אותו, מופיע הרקלס, שהפך לאל, ומורה לו ללכת עם נאופטולמוס לטרויה, ומבטיח לו ריפוי ותהילה. פילוקטטס מציית מייד.
בסיום המחזה "מדיאה" לאוריפידס, לאחר שמדיאה רוצחת את ילדיה כנקמה ביאסון, היא נמלטת בכרכרה מעופפת שנשלחה על ידי סבה, האל הליוס. כך דאוס אקס מכינה אפשר מילוט שלא היה אפשרי בדרך אחרת.
בסוף המחזה "היפוליטוס" לאוריפידס, לאחר ששרשרת של אירועים טרגיים הובילה למותו של היפוליטוס ולסבלו של תסאוס, מופיעה האלה ארטמיס ומסבירה את ההשתלשלות האמיתית של האירועים, מגלה את האמת על פדרה ואפרודיטה, ומבטיחה להעניק להיפוליטוס כבוד אלוהי אחרי מותו.
הופעת האל בטרגדיות היווניות לא הייתה רק פתרון טכני, אלא שיקפה גם את הקוסמולוגיה היוונית. היא המחישה שישנה מציאות טרנסצנדנטית הנמצאת מעבר ליכולת ההבנה וההכלה של בני האדם ואת המגבלות שלהם לפתור בעיות מסוימות בכוחות עצמם, היא הזכירה לצופים את מקומם בהיררכיה הקוסמית ואת תלותם בחסדי האלים, ושיקפה את האמונה שהאלים יכולים להתערב במהלך חייהם של בני תמותה.
מהתיאטרון היווני לעריכה הספרותית המודרנית
בעולם האומנות העכשווי – בספרות, קולנוע ותיאטרון – המונח "דאוס אקס מכינה" מתאר פתרונות מאולצים, מלאכותיים, לא הגיוניים ולא קשורים אורגנית לעלילה, המשמשים לפתרון סתירות או פערים בסיפור. פתרונות אלה יוצרים חוסר אמינות ופוגמים בחוויית הקריאה או הצפייה.
אחת המשימות המרכזיות בעריכה ספרותית היא לזהות את האל מחוץ למכונה או למנוע את הופעתו, באמצעות פתרונות אינטליגנטיים, מתוחכמים ויצירתיים, תוך יצירת זרימה טבעית בעלילה. בתהליך העריכה הספרותית, העורכת למעשה מלהקת את עצמה לכל התפקידים האפשריים ונכנסת לכל תפקיד עד הסוף. היא אינה רק המספרת, הדמות הראשית, הדמות המשנית, המלבישה, התפאורנית, המעצבת והמאפרת, אלא גם בלשית, חוקרת משטרה ותובעת, ומעל הכול – היא הקורא או הקוראת הפוטנציאליים.
כשהסיפור מלא חורים: האלים מהמכונה של צ'רלי אדלסון
המקרה של צ'רלי אדלסון הוא דוגמה מצוינת לסיפור עם חורים בעלילה המכרסמים באמינותו. ב-18 ביולי 2014, פרופסור דניאל מרקל נורה למוות בעת שחנה בביתו בטאלאסי, ארה"ב. צ'רלי, גיסו של דניאל, נאשם בכך שהגה ביחד עם אימו, דונה אדלסון, תוכנית לרצח באמצעות שכירי חרב. הרצח נועד לסייע לוונדי אדלסון, אחותו של צ'רלי, במאבק המשמורת על הילדים שהתנהל בינה לבין בעלה לשעבר מרקל בעת הגירושים.
בסיוע הודאות של שותפיו לפשע, הוכח שצ'רלי אדלסון רקם מזימה לרצוח את דן מרקל, בתיווכה של בת זוגו באותה עת, קתרין מגבנואה. הוא ביקש ממנה שתאתר עבורו רוצח שכיר, והיא פנתה לבעלה לשעבר, סיגפרדו גרסיה, שפנה לחברו לואיס ריברה כדי שיסייע לו בביצוע הרצח. צ'רלי שילם להם על כך 138 אלף דולר במזומן מהכספת בביתו, ובנוסף העביר לקתרין כספים, במזומן ובצ'קים, בתשלומים חודשיים. בסך הכול הוא שילם על הרצח כ-200 אלף דולר.
בהגנתו במשפט, אדלסון טען כי כלל לא היה מעורב ברצח של דן, וכי הרוצחים עשו זאת ביוזמתם ועל דעת עצמם, על פי מידע שקיבלו מקתרין. לדבריו, קתרין סיפרה להם על הסכסוך המשפחתי ועל כסף מזומן שהוא מחזיק בבכספת ביתו. היא ידעה, לדבריו, שהוא הציע לשלם שליש ממיליון דולר שהמשפחה רצתה לשלם לדן מרקל כדי שיסכים שהילדים יעברו לגור עם אימם (אחותו וונדי) סמוך להוריה במיאמי. על סמך מידע זה הם החליטו לרצוח את מרקל כאמצעי סחיטה שנועד לאלץ את צ'רלי לשלם להם את אותו שליש שהתכוון לשלם למרקל – יותר מ-300 אלף דולר. קתרין אמרה לו שהסוחטים הבהירו שאם לא יעשה זאת תוך 48 שעות – הם יהרגו אותו או מישהו אחר ממשפחתו. על כן הוא נאלץ להוציא מהכספת את כל הכסף שהיה בה – 138 אלף דולר מזומן, ומסר אותו לקתרין (למוחרת בבוקר). בנוסף, במהלך השנתיים הבאות צ'רלי העביר לה מדי חודש כספים כדי שתעביר לסוחטים, במזומן ובצ'קים, ובסך הכול העביר לה כ-200 אלף דולר.
סיפורו של אדלסון מעורר תהיות רבות:
מדוע שני אנשים שלא מכירים את דן מרקל ואין להם מניע אישי נגדו ירצחו אותו?
למה אנשים מסוכנים שרוצים לסחוט אדם באיומים, צריכים לרצוח אדם אחר כדי להוכיח לו את מידת רצינותם?
מדוע שני אנשים שלא מכירים את צ'רלי יחליטו לעשות משהו שמשרת את האינטרסים של משפחתו?
האם זה הגיוני שסוחטים שולחים חברה של הקורבן כדי לגבות את כספי הסחיטה?
צ'רלי מיליונר. האם זה הגיוני שהסוחטים שדרשו ממנו 300 אלף דולר, הסכימו שישלם להם לבסוך כ-200 אלף דולר, מחצית מהסכום?
האם זה הגיוני שבסחיטה באיומים, שבה הסוחטים מאיימים שיהרגו אותו או מישהו אחר מהמשפחה אם לא יעביר את כל הסכום תוך 48 שעות, הם יסכימו לפריסת תשלומים של יתרת הסכום במשך שנתיים?
לדברי צ'רלי, ביום הרצח קתרין הגיעה אליו נסערת ורועדת, ואמרה לו שזו אשמתה שהיא סיפרה לגרוש שלה על הכספת, ובגללה הם רצחו את מרקל וכעת סוחטים מצ'רלי כספים. האם זה הגיוני שאחרי טראומה כה קשה לא יהיה לכך שום זכר בחילופי המסרים ביניהם בטלפון למוחרת ובימים הבאים, והם מתכתבים ביניהם כמו בכל יום רגיל? האם זה הגיוני שלא יהיה בהתנהגותו ובהתכתבויותיו שום סימן לפחד שבוודאי חש מאיום הרצח כלפיו במשך שנתיים עד שסיים לשלם את מלוא הסכום שהרוצחים דרשו?
צ'רלי אישר שחשד שמאחורי הרצח והסחיטה עומד בעלה לשעבר של בת זוגו, אבי ילדיה, אבל הוא המשיך להיות איתה בקשר במשך 6-7 חודשים. האם זה הגיוני?
לדבריו, הוא כלל לא חשד בבת זוגו שהיא חלק מהסחיטה, ורק 3 שנים אחר כך כשהורשעה בתיווך לרצח, הוא הבין שהיא מעורבת ושלא הייתה תמימה כפי שחשב. האם זה הגיוני?
צ'רלי טען בעדותו שביום הרצח של דן מרקל, קתרין הגיעה אליו נסערת ורועדת, ואמרה לו שזו אשמתה שהיא סיפרה לגרוש שלה על הכספת, ובגללה הם רצחו את מרקל וכעת סוחטים מצ'רלי כספים. האם זה הגיוני שאחרי טראומה כה קשה לא יהיה לכך שום זכר בחילופי המסרים בין צ'רלי וקתרין, למוחרת ובימים הבאים, והם מתכתבים ביניהם בטלפון כמו בכל יום רגיל? האם זה הגיוני שלא יהיה בהתנהגותו ובהתכתבויותיו שום סימן לפחד שבוודאי חש מאיום הרצח כלפיו במשך שנתיים עד שסיים לשלם את מלוא הסכום שהרוצחים דרשו?
צ'רלי אישר שלא שכר את שירותיו של חוקר פרטי כדי שיברר מיהם הסוחטים, וגם לא שכר את שירותיו של שומר ראש שיגן עליו. הוא טען שאחרי התקרית הוא נשא אקדח במשך כמה חודשים, ואחר כך הפסיק לעשות זאת כיוון שזה לא היה נוח. האם כך מתנהג אדם מאוים, שממשיך לשלם כספי סחיטה במשך שנתיים?
צ'רלי אישר שבמהלך השנתיים שבהן שילם לרוצחים שסחטו אותו, לא היה לו שום מגע פיזי איתם, הם לא הצמידו אקדח לראשו, הם לא חיכו מחוץ לביתו בזמן שקתרין העבירה לו את המסר מהם (ונשארה ללון אצלו), לא היו ביניהם שיחות טלפון, מסרים כתובים או אימיילים. הקשר היחיד שלו איתם היה דרך בת זוגו קתרין. האם כך פועלים רוצחים?
האם זה הגיוני שבניסיון הסחיטה מול אימו, שהיה תרגיל משטרתי, צ'רלי חשד מייד שזה תרגיל, ואמר לה בטלפון: "לא כך עושים סחיטה", אבל באירוע הסחיטה שהתנהל מולו הוא כלל לא חשב שהדבר מנוגד לקודים בעולם הפשע?
לא, זה לא הגיוני. באותה מידה אדלסון היה יכול לטעון שחייזרים סחטו אותו. החקירה הצולבת המופתית שניהלה מולו התובעת ג'ורג'יה קפלמן, הצביעה אחד-אחד על החורים בסיפורו המוזר, והמושבעים לא קנו את הסיפור שלו. הם הרשיעו אותו פה אחד: אשם ברצח מדרגה ראשונה, בשידול ובקשירת קשר.
עריכה ספרותית עורכת לספר חקירה נגדית לחשיפת האמת
תפקידה של עריכה ספרותית הוא לזהות חורים בסיפור ולטפל בהם באופן חכם ויצירתי. כפי שהתובעת, ג'ורג'יה קפלמן, סימנה את החורים בסיפורו של צ'רלי אדלסון בחקירה הנגדית, כך על העורכת הספרותית לזהות את הסתירות ואי-ההיגיון בעלילה.
גם בסיפור חיים אותנטי יכולים להתגלות פערים כאשר המחבר מדלג על פרטים מהותיים שנראים לו מובנים מאליהם, או עקב חוסר תשומת לב. אם משאירים זאת כך רק משום שזה סיפור חיים, פותחים פתח לשאלות שלקוראים אין עליהן תשובות, מה שעלול לתסכל אותם וליצור חוסר אמון.
דוגמאות בספרות להופעות של האל מהמכונה:
1. הופעה פתאומית של יכולות או ידע
אחת הדוגמאות הנפוצות היא כאשר דמות פתאום מגלה יכולות או ידע שלא הוזכרו קודם לכן. לדוגמה, בספר "הארי פוטר והנסיך חצוי-הדם", הקוראים מגלים פתאום על קיומם של ההורקרוקסים – חפצים המכילים חלקים מנשמתו של וולדמורט. אף שהם מרכזיים בעלילת הסדרה, ההורקרוקסים לא הוזכרו בחמשת הספרים הקודמים. רולינג פתרה זאת באמצעות הצגת זיכרונות מהעבר והסברים מדאמבלדור, אך מבקרים רבים סברו שזהו פתרון מאולץ.
עורכת ספרותית הייתה יכולה להציע לטפטף רמזים לקיום ההורקרוקסים כבר בספרים המוקדמים יותר, למשל דרך התנהגותו של היומן של רידל בספר השני.
2. מוות ותחייה בלתי מוסברים
תופעה אחרת היא כאשר דמויות מתות ולאחר מכן חוזרות לחיים ללא הסבר משכנע. בסדרת "שיר של אש וקרח" של ג'ורג' ר.ר. מרטין, דמותו של ג'ון סנואו נרצחת בסוף הספר החמישי. הספר השישי טרם פורסם, אך בסדרת הטלוויזיה המבוססת על הספרים, סנואו הוחזר לחיים באמצעות כוחות קסם שלא הוסברו לעומק.
עורך ספרותי היה מציע לבסס טוב יותר את האפשרות התיאורטית של תחייה בעולם הבדיוני, או לחילופין לוודא שהמוות אינו סופי מלכתחילה.
3. שינויי אופי לא מנומקים
חור עלילתי נפוץ הוא כאשר דמות משנה את התנהגותה באופן קיצוני ללא הסבר מספק. בספר "משחקי הרעב" של סוזן קולינס, פיטה מלארק הופך מנער אוהב ותומך לאדם אלים, ומבקש להרוג את קטניס, ואז חוזר להיות אוהב. למרות שניתן הסבר לשינוי (שטיפת מוח כימית), רבים מהקוראים חשו שההסבר אינו מספק עבור השינויים הקיצוניים באישיותו.
עורך ספרותי היה מציע להרחיב את ההסבר על תהליך שטיפת המוח, או להראות שלבים הדרגתיים יותר בשינוי האישיות.
תפקיד העריכה הספרותית בזיהוי וטיפול בחורים בעלילה
עורכת ספרותית מיומנת מאתרת סתירות או חוסר היגיון בעלילה ומבררת לגביהם:
טיפול באלמנטים לא הגיוניים ובאי-התאמה למצב
אם אין היגיון מאחורי סתירה או פער, העורכת הספרותית תפסול אותם ותמצא להם חלופה, או תטפטף לאורך הספר מידע שמתיישב עם העלילה לכדי סגירת מעגל. למשל, בשיקולי העריכה הספרותית והלשונית לסיפור "התרמית" (פסקה 9), הצגתי את אי-ההיגיון בסיפור המקורי שבו החשד מתעורר רק לאחר שלושה מקרי מוות של ילדים מאותה משפחה. צמצמתי זאת לשני מקרי מוות.
דוגמה נוספת לחוסר היגיון בסיפור המקורי, היא כשעליזה מלמדת את מנהל השיטור של המושבה על עובדות החיים ואומרת לו: "רצח יש בכל מקום, אך לפעמים הוא מוסווה בתאונה או בהתאבדות", כאילו הוא ילד קטן (פסקה 7), ובהמשך היא מלמדת אותו (פסקה 13) ש"שיגעון לא רואים כלפי חוץ. כולנו הולכים עם מסכות על הפנים. חוץ מזה, כשיש קשיים כלכליים, הכול אפשרי…".
בפסקה 1 בסיפור המקורי, נכתב שעליזה התקשרה לשמוליק ואמרה באיזו שעה היא רוצה לראות אותו, ושבגילה הרם היא אוכלת צוהריים בשעה קבועה. אם עליזה מציינת את גילה בהקשר לשעת הארוחה, זה לא הגיוני שהיא תקפיד על שעה קבועה רק בארוחת הצוהריים. יש להניח שהשעות הקבועות הן מאפיין קבוע בכל הארוחות, לכן כתבתי שבגילה הרם, 95, היא אוכלת בשעות קבועות.
בפסקה 4 בסיפור המקורי, נכתב ששמוליק שואל את עליזה: "האם אינך מזמינה דבר?". בעיניי זה סגנון מליצי שלא מתאים לשיחה בבית קפה בין שני אנשים, ומבחינה זו זהו חור בעלילה. לכן שיניתי לשיחה זורמת וטבעית: "את לא מזמינה כלום?"
בפסקה 12 בסיפור המקורי, אחרי ששמוליק אומר לעליזה שהוא לא מזהה אצל מזי סיבה להרוג את ילדיה, נכתב: "עליזה החלה לצחוק וכבשה את צחוקה בכף ידה". זהו חור בעלילה. מדובר בנושא כבד ביותר – מוות של שלושה ילדים, וזה לא הגיוני שהיא תצחק בשיחה כה רצינית, וביטלתי זאת.
בפסקה 18 הצגתי את הפער העצום בין הטרגדיה הנוראית לבין תגובותיהם המנותקות של שמוליק ועליזה: עליזה מרוצה מתוצאות חקירתה, ושמוליק מתפעל מכישוריה הבלשיים. הם אינם מביעים כל צער, זעזוע או כאב על אובדן חיי הילדים. זה חור בעלילה. בעריכה הספרותית והלשונית שיניתי את הסיום כך שישקף את מורכבות הרגשות הטבעיים המתעוררים במהלך שיחה כזו.
בפסקה 4 בסיפור על יהודה כהן, סדר הפעולות המופיע במקור יוצר חור בעלילה, ובייחוד המשפט שמתאר קודם את עטיפת הנשק בצלופן ואחריה את משיחת הגריז. בעריכה שיניתי את סדר הפעולות: משיחת גריז על כלי הנשק, עטיפת כלי הנשק בצלופן, הסתרת כלי הנשק בצינורות, טיפול בצינורות, הסתרת הצינורות.
השלמת פערי מידע והבהרות
אם מופיעה סתירה שמאחוריה יש היגיון אך הטקסט לא מבהיר זאת, העורכת תוסיף משפטים או פסקאות במקומות המתאימים להבהרה.
כאשר העורכת מזהה פערים הקשורים למידע ועובדות מהמציאות, היא שואבת מידע מהמחברים ולעיתים ממקורות חיצוניים ומשלבת אותו בטקסט. למשל, בעריכה הספרותית לסיפור יהודה כהן (פסקה 8), שאלתי את הכותבת באיזו שפה ענה סבא למיג'ור.
העורכת מוודאת שאזכור של מושגים או מידע נעשה באופן שהקוראים יבינו למה הכוונה, ומפעילה שיקול דעת – מה להסביר, מתי להסביר, מה להשאיר להבנה ופרשנות עצמאית של הקוראים ומה להציג ברמז. למשל, בסיפור "יהודה כהן" (פסקה 2), קישרתי בעריכה בין המושג "מֶסחאי" ל"מֶסחה" והוספתי ניקוד עזר. חשוב לכבד את הקוראים ולהימנע מעומס מידע. עומס של הבהרות יוצר ספר דידקטי ומחנך, בדומה לספר עיון או ספר ילדים.
בעריכה הספרותית לקובץ סיפורי חיים של יקי, מחבר הספר "פריחה ובצורת", ערכתי מולו בירורים רבים: "החלק של התקשורת בינינו היה מעניין: מה זאת מנואלה, מהי דורה, קוטר, וויצק, פוליטרוק, והוא הדגיש את פער הדורות בינינו. לא הרפית עד שהוצאת ממני בחקירה צולבת את המידע החסר בפאזל, כדי שכל סיפור יהיה מובן ושלם. 'כאשר כתבת כך, למה התכוונת?' נהגת לשאול בכל פעם." (מתוך עמוד המלצות ותגובות על עריכה ספרותית ולשונית וכתיבה).
ביטול סתירות
בסיפור המקורי על יהודה כהן (פסקה 2) נכתב שלרוב, "מסחאי" הוא לא כינוי מכובד, ובין התכונות המסבירות מדוע נכללה התכונה "ישיר". ישירות היא תכונה חיובית. מחקתי אותה, משום שהיא סותרת את ההנגדה שהמחברת ביקשה ליצור בין המובן הלא מכובד לכאורה של המושג (פשוט, לא משכיל, נעבעך) לבין מה שהיא חותרת אליו בהמשך – מסחאי אמיתי שאוהב את ארצו.
יצירת פתרונות יצירתיים
בסיפור המקורי על יהודה כהן (פסקה 3) בלטו נוקשות, קור וריחוק כמו במאמר ביוגרפי על דמות רחוקה. ריחוק זה הודגש על ידי שימוש רב בפועלי סביל. הפכתי זאת לסיפור המובא בחלקו בקולו של הסבא ובסגנונו, ובין היתר ביטלתי את פועלי הסביל והפכתי אותם לפעילים.
שימוש מושכל בדילוג זמנים
לעיתים פערים בעלילה נוצרים כתוצאה מדילוג לא מושכל על פרקי זמן. עורכת ספרותית תציע מעברי זמן שאינם מייצרים חורים בעלילה, או שימוש בטכניקות כמו פלאשבק כדי להשלים מידע חסר.
בספרות בדיונית העורכת הספרותית מנסחת את כללי העולם הבדיוני בסיפור: אילו כוחות קיימים בו, מהן המגבלות הפיזיות, כיצד פועלת הטכנולוגיה או הקסם, אילו חוקים חברתיים קיימים וכו', ומוודאת שכללים אלה לא מופרים והעלילה לא סותרת את עצמה.
העריכה הספרותית כאומנות בלתי נראית
עריכה ספרותית מקצועית מיישמת את הצעתו של אריסטו. בניגוד לאל המונכח היא בלתי נראית, ופועלת מאחורי הקלעים כמו אומן קסמים מיומן, והפתרונות שהיא מספקת פנימיים, מתוך העלילה, כדי ליצור אשליה שלמה של עולם קוהרנטי שהקורא יכול להאמין בו לחלוטין. היא מזהה חורים בעלילה, סתירות והיעדר הלימה, ומטפלת בהם באופן שהופך את העלילה לזורמת, הגיונית ואמינה.
בדומה לעבודת הבלש או התובע המשפטי, העורכת הספרותית חושפת את הסדקים בסיפור ומתקנת אותם לפני שהם נחשפים לעיני הקורא. עבודתה מבטיחה שהקורא לא ייתקל ב"אל מהמכונה" שיפגום בחוויית הקריאה וימנע ממנו להישאב לתוך העלילה.
בעולם של ספרות איכותית, דאוס אקס מכינה היא כישלון של היוצרים ועורכיהם. כאשר העריכה הספרותית נעשית כהלכה, הקוראים נותנים את אמונם ביוצרים ונסחפים לעולם שנוצר עבורם – עולם שלם, משכנע ונטול חורים.
עריכה ספרותית מגושמת ונוקשה מנכיחה את העורכת כפי שהטרגדיה היוונית מנכיחה את האל מהמכונה. עבודת העריכה צריכה להיות שקופה ולפעול מאחורי הקלעים באופן בלתי מורגש. אחרת, זה לא יהיה רומן, סיפור או ספר מתח – זאת תהיה טרגדיה.
