
ניסוח הוא סגנון. במצב של פיצול תפקידים בין עריכה ספרותית לעריכה לשונית בספרים עם תכנים ספרותיים, עריכה ספרותית אחראית על הניסוח. כישורי כתיבה וניסוח הם כישורים מהותיים בעריכה ספרותית. ניסוח טוב ביצירות ספרות מתבטא בבניית משפטים שמהם עולים הרעיונות הספרותיים באופן ספרותי, מנגינה, קצב, זרימה והרמוניה.
- מאת: עינת קדם
- 28.7.2023
- einat.editor@gmail.com
- 054-7334403
במאמרים שלי אני ממליצה על עריכת ספרים עם תכנים ספרותיים, המשלבת עריכה ספרותית ולשונית על ידי עורכת ספרותית ולשונית (או עורך). בעריכה כזו כל הפעולות הקשורות לעריכת הספר נעשות באותו תהליך, על ידי אותה עורכת עם אותה גישה. כמובן, עצם השילוב לא מבטיח עריכה טובה וספר טוב. מה שקובע הוא טיב הכישורים.
במאמר זה אדון במצב שבו לאחר עריכה ספרותית על ידי עורך או עורכת ספרותית שאינה עורכת לשונית, הטקסט עובר לעורך או עורכת לשונית שאינה עורכת ספרותית. במקרה כזה חשוב להפריד בין פעולות שאמורות להתבצע בעריכה ספרותית ופעולות שאמורות להתבצע בעריכה לשונית.
אני נתקלת באתרים שמציעים שירותי עריכה לשונית בספרים. בפירוט הפעולות בעריכה לשונית בספרי פרוזה נכתב שאחת הפעולות היא ניסוח. לעיתים הפירוט הזה מופיע גם באתרים המציעים שירותי עריכה ספרותית בלבד, כלומר הם מציינים שבעריכה לשונית מטפלים בניסוח ושהלשון צריכה להיות מצוחצחת. אני רוצה לנפץ את המיתוס הזה.
בעריכת תוכן חשוב שיהיו כישורי כתיבה וניסוח טובים. בעריכת ספרי עיון, בעריכת עבודות אקדמיות, בעריכת מאמרים וכדומה לא די בכתיבה ללא שגיאות. צריך לדעת לבנות ולנסח משפטים המבטאים היטב את הרעיון, לקשר אותם למשפטים אחרים ולנושא, לדעת מה למחוק, מה להוסיף, מה להעביר, לאן להעביר, להרגיש את הזרימה והתנועה בין החלקים – בהתאם לסגנון ולמטרת הטקסט.
בעריכת תוכן ספרותית של טקסטים ספרותיים, כישורי ניסוח של עורכת לשונית שלא עוסקת בעריכה ספרותית אינם רלוונטיים. זה תפקידה של עורכת העוסקת בתכנים ספרותיים – עורכת ספרות. כישורי כתיבה וניסוח הם כישורים מהותיים בעריכה ספרותית. חשוב שעורכת ספרותית העוסקת במילים ומטפלת במחיקות, בהוספת קטעים, בכתיבה מחדש, בהעברות ושינויים, תדע לנסח כראוי, תבנה משפטים תקשר אותם לאחרים בזרימה טבעית ותנסח כראוי את התיאורים והאמירות. ניסוח טוב ביצירות ספרות מתבטא בבניית משפטים שמהם עולים הרעיונות הספרותיים באופן ספרותי. המטרה העיקרית אינה בהכרח הגבהת השפה והחלפת מילים פשוטות במילים גבוהות, אלא ניסוח שממנו עולה מנגינה, קצב, זרימה, הרמוניה. זה מצריך כישורים מיוחדים, ולא שייך לתקינות לשונית.
עורכי לשון רגילים לעשות הכול כשהם מקבלים טקסט לידיים, אבל בספרים עם תכנים ספרותיים התפקיד שלהם מצטמצם. אם הם נכנסים לתכנים וניסוח, התוצאה עלולה להיות ספרים ברוחו של אבא בנדויד. כתיבה בסגנון נוקשה ודידקטי ופגיעה ברוח היצירה הספרותית. לעיתים עריכה לשונית בספרי פרוזה היא העריכה היחידה שמתבצעת, מבלי שהספר עובר עריכה ספרותית. גם כאן, טיפול בספר פרוזה מתוך גישה של תקינות לשונית או הגבהת השפה ולא מתוך גישה ספרותית, עלול לפגוע ברוח היצירה. לעיתים גם בעריכה ספרותית המשלבת עריכה לשונית בולטת אוריינטציה לשונית נוקשה.
אני לא מזלזלת חלילה בכבודם של עורכי לשון, אני אחת מהם, ובוודאי לא מזלזלת בכבודו של בנדויד ובתרומתו האדירה לשפה העברית. אבל יש לזכור: כיועץ הלשון של קול ישראל בשנים 1982-1959, בנדויד עיצב את הנורמות הלשוניות הנהוגות בשידורי הרדיו בישראל בניסוח ובהגייה. נורמות קפדניות אלה לא יכולות לשמש כהנחיות קבועות לניסוח תכנים ספרותיים.
נראה שהערבוב בין התפקידים נובע מהתפיסה הרווחת שלפיה עריכה ספרותית עוסקת בעלילה ובחורים בעלילה, ועריכה לשונית מתמקדת בשפה, במשפטים ובמילים. אני לא מסכימה עם הגישה הזאת. עורכת ספרותית שמטפלת בעצמה באופן פעיל ומלא בעלילה, חורים בעלילה, דמויות, מאפיינים, תיאורים, התאמה של משלב לשוני ומעברים בין משלב למשלב, סגנון, עיבוד וכדומה, עושה זאת תוך עיסוק בשפה, במשפטים ובמילים. אלה הכלים שלה, ובאמצעותם היא מעצבת את היצירה. ניסוח הוא לא כתיבה תקנית. זוהי בחירה במילים המבטאות בעל-פה או בכתב רעיון או מחשבה. ניסוח יוצר סגנון. עיצוב הסגנון בספר נעשה בעריכה ספרותית: בחירת מילים, בחירת סדר המילים, קביעת אורך המשפטים וסדר המשפטים, קביעת המשלבים הלשוניים, קביעת הקצב, האווירה והמנגינה – כולם עניינים של נוסח וסגנון.
עורכת לשונית בספרי פרוזה אמורה לתקן, בין היתר, שגיאות וטעויות לשון, אך כפי שאני כותבת במאמרים רבים, לעיתים טעויות לשון הן חלק מהיופי הספרותי, הזרימה והאמינות. זהו נוסח, סגנון. שינוי של הנוסח יוצר פגיעה ברוח היצירה. אם מגביהים את השפה בכל מקום אפשרי, בונים משפט על פי סדר מילים נוסחתי, יוצרים משפט ארוך במקום הלא נכון, מסורבל, נקי ממילים מסוימות שנראות לעורכי לשון מיותרות, גדוש בביטויי לשון קבועים, במשפטי שעבוד שמבליעים מידע חשוב, בחזרות על מילות יחס, בחזרות על שמות הדמויות, בשינויים לא מתאימים של עבר והווה, ללא קשר לקצב ולמנגינה – זה ניסוח, ונוצרת פגיעה ביצירה.

לסיכום, ההמלצה שלי היא שבעריכת ספרים שאלת הניסוח תיקבע על פי סוג הספר:
בעריכת ספרים עם תכנים עיוניים ומעשיים (ספר לימוד, ספר עצות והדרכה, ספר מחקר, ספר הגות, ספר פילוסופיה, ספר בישול, ספר אפייה, ביוגרפיה, ספר מתכונים וכדומה), שבה מתבצעת עריכה לשונית ועריכת תוכן – העורכים הלשוניים יהיו אחראים על הניסוח.
בעריכת פרוזה וספרות יפה (ספר מתח ופעולה, רומן, ספר זיכרונות, סיפורי חיים, קובץ סיפורים, ספר פנטזיה ומדע בדיוני, סיפור קצר וכדומה), שבה מתבצעת עריכה ספרותית ועריכה לשונית ויש פיצול בין התפקידים, העורכים הספרותיים יהיו אחראים על הניסוח.