בעריכת ספר עם תכנים ספרותיים מומלץ שהעריכה הספרותית תיעשה בתהליך משולב עם עריכה לשונית, שבו השיקולים הלשוניים מותאמים לשיקולים הספרותיים. בשיטת עריכה זו אין "אחר כך הוא". לא מתנתקים מהיצירה אחרי העריכה הספרותית והיא לא עוברת לידיים אחרות. זה טבעי ונכון. אותו ראש, אותה נשמה, אותם כישורים, אותה גישה, אותו סגנון.
- עינת קדם
- 18.6.2023
- einat.editor@gmail.com
- 054-7334403
באחד משיטוטיי באינטרנט נתקלתי באמירה שקובעת באופן נחרץ שלא טוב לעשות עריכה ספרותית לספר ביחד עם עריכה לשונית. הגם וגם, נטען, הוא הכלאה בעייתית, ואת העריכה הלשונית יש לעשות אך ורק בתום העריכה הספרותית.
הטיעון הזה מזכיר לי את המערכון בָּרוכים (1993) של החמישייה הקאמרית. שר החקלאות מגיע לביקור במקום שבו עוטפים תפוזים. מול השולחן יושבים ארבעה עובדים, ועבודת העטיפה שאמורה להיעשות בתהליך אחד, מתחלקת לארבע פעולות. השר שואל את העובד הראשון שאלות, העובד משיב על שאלותיו ואומר לו מה התפקיד שלו. "ואחר כך?" שואל השר, "אחר כך הוא", העובד משיב, וכך עונה כל מי שנשאל "ואחר כך?". לבסוף העובד הרביעי מפרק את כל העבודה שנעשתה על התפוז ומגלגל אותו חזרה לשולחן. כך הם מייצרים ארבעה תפקידים, ומעגל בלתי פוסק של עבודה.
אצלי בעריכה אין "אחר כך הוא". אני לא מתנתקת מהיצירה אחרי העריכה הספרותית. אני מנהלת את פעולת העריכה הספרותית והעריכה הלשונית כמקשה אחת, בתהליך אחד, ואחריה עריכת ליטוש והגהה. זה טבעי ונכון. אותו ראש, אותה נשמה, אותם כישורים, אותה גישה, אותו סגנון.
ראו את הדגמת העריכה הספרותית והלשונית בסיפור "יהודה כהן". במאמר אני דנה בשיקולים לשוניים וספרותיים. אם אחרי הבחירות הספרותיות הסגנוניות והניסוח שלי בעריכה המשולבת, הטקסט יעבור לידיים אחרות ויוסיפו לי פסיקים, נקודתיים, קווים מפרידים ונקודה ופסיק, יוסיפו לי סימן קריאה או סימן קריאה אחרי סימן שאלה, יוסיפו לי מירכאות (והכי נורא – מירכאות במחשבות) ושלוש נקודות, ישנו לי את סדר המילים, יפרידו לי בין פסקאות, יוסיפו לי המון ניקוד עזר ויהפכו את הספר לראשית קריאה, יחליפו לי מילים טובות ופשוטות שהשתמשתי בהן במכוון, למילים גבוהות יותר, יתקנו לי מילים בלשון הדיבור או שגיאות מכוונות שהן חלק ממאפייני הדמות וסגנונה, ימחקו לי ויקצצו לי, יבטלו את הרגש והקרבה שיצרתי, ויקטעו בדרכים שונות את הזרימה, את המנגינה, את התנועה שעליה עמלתי כל כך – כל העבודה שלי תרד לטמיון והספר יהפוך לספר עיון. זאת כבר לא תהיה העריכה שלי, היא כבר לא תייצג אותי. היא תייצג אדם אחר עם כישורים אחרים, גישה שונה וסגנון שונה, והספר ילך לאיבוד.
ככל שהספר עובר יותר ידיים, כך הוא מאבד את הכיוון. ככל שתחום ההתמקצעות רחב יותר, הספר טוב יותר, אך כמובן, גם כשהעריכה נעשית על ידי אותו עורך, איכותה תלויה בכישורים עצמם.
אי אפשר להוציא את העורכת הספרותית מהעורכת הלשונית שבי, ולהפך
במאמר ניתוח על הסיפור "התרמית" חלק ראשון אני מדגימה עריכה לשונית בנפרד מעריכה ספרותית ולשונית כדי להראות את ההבדל, אבל ההפרדה בין הידיים לא טבעית, לא נכונה ולא הגיונית. אני עורכת לשונית ועורכת תוכן. מאז ומעולם עסקתי בכתיבה ועריכה. כשאני כותבת פוסט, מאמר, אימייל או סיפור ועורכת אותו, באופן טבעי ואוטומטי אני מטפלת בו מבחינה לשונית, וכך גם בעריכה של כל סוג של טקסט. אי אפשר להוציא את העורכת הלשונית מהעורכת הספרותית שבי, ולהפך. זה לא משנה איך אכנה את עצמי: עורכת לשונית עם התמחות בעריכה ספרותית, או עורכת ספרותית עם התמחות בעריכה לשונית בספרים. איך שלא מסתכלים על זה, אני גם וגם באותה מידה. עורכת ספרותית ולשונית. וזה מצוין.
לסיכום, אצלי בכל מה שקשור לעריכה בכלל ולעריכת ספרים בפרט – לא "אחר כך הוא", לא "אחר כך היא". אני. ואם תשאלו: "מבסוטית?" אשיב "תודה לאל", אבל המבסוטיות שלי היא לא העניין (ושלא יחליפו לי את המבסוטיות ל"שביעות הרצון"). מי שאמור להיות מבסוט הם הלקוחות והקוראים. והם מבסוטים. ושלא ישנו לי את הנקודה אחרי "והקוראים" לפסיק. ושלא יכניסו לי את זה לסוגריים. ושלא יוסיפו לי סימן קריאה.
המערכון "בָּרוכים" (1993), החמישייה הקאמרית
מקום שנראה כמו מחסן. מכולות גדולות, על הרצפה מפוזרים קרטונים. במרכז שולחן ארוך גבוה ועליו תפוזים ירוקים. מול השולחן יושבים ארבעה עובדים, זה לצד זה. הם לובשים בגדי עבודה, לכולם יש כובע. איש לבוש בחליפה מחויטת מתקרב.
איש בחליפה [מנשה נוי. פונה לעובד 1]: שלום.
עובד 1 [רמי הויברגר, בקול צייצני]: שלום.
איש בחליפה: איך קוראים לך?
עובד 1: ברוך [נהגה במלעיל].
איש בחליפה: מבסוט?
עובד 1: תודה לאל.
איש בחליפה: מה אתה עושה?
עובד 1: אה, ובכן אני לוקח נייר אחד פרגמנט, ומסתכל שזה לא שניים.
איש בחליפה: וזהו?
עובד 1: כן.
איש בחליפה: אחר כך?
עובד 1 [מעביר את נייר הפרגמנט לעובד 2 שיושב משמאלו]: אחר כך הוא.
איש בחליפה: יופי.
איש בחליפה [לעובד 2]: שלום.
עובד 2 [קרן מור, בקול צייצני]: שלום.
איש בחליפה: איך קוראים לך?
עובד 2: ברוך. [נהגה במלעיל]
איש בחליפה: מבסוט?
עובד 2: תודה לאל.
איש בחליפה: מה אתה עושה?
עובד 2: אני לוקח את התפוז, אני מנקה אותו טוב טוב [משפשף את התפוז בחולצה] ושם אותו על הנייר.
איש בחליפה: אהמ… וזהו?
עובד 2: כן.
איש בחליפה: מה אחר כך?
עובד 2 [מעביר את התפוז והנייר לעובד 3 שיושב משמאלו]: אחר כך הוא.
איש בחליפה [לעובד 3]: שלום… שלום…
[עובד 3 – דב נבון. בודק את התפוז ועוטף אותו בנייר. עונה בקול צייצני]: שלום.
איש בחליפה: איך קוראים לך?
עובד 3: ברוך. [נהגה במלעיל]
איש בחליפה: מבסוט?
עובד 3: תודה לאל.
איש בחליפה: מה אתה עושה?
עובד 3: אני בודק שהכול נקי נקי, ואחר כך אני עוטף.
איש בחליפה: וזהו?
עובד 3: כן.
איש בחליפה: ואחר כך?
עובד 3 [מעביר את התפוז העטוף לעובד 4 שיושב משמאלו]: אחר כך הוא.
איש בחליפה: יופי.
איש בחליפה [לעובד 4]: שלום.
עובד 4 [שי אביבי, בקול צייצני]: שלום.
[עובד 4 פותח את הניירות שעוטפים את התפוזים ומגלגל את התפוזים בחזרה על השולחן]
איש בחליפה: איך קוראים לך?
עובד 4: ברוך. [נהגה במלעיל]
איש בחליפה: מבסוט?
עובד 4: תודה לאל.
איש בחליפה: מה אתה עושה?
עובד 4: אני רואה שהכול בסדר.
איש בחליפה: זהו.
עובד 4: זהו.
איש בחליפה: מה אחר כך?
עובד 4 [מצביע על מישהו שלא רואים]: אחר כך הוא.
העובדים על האיש שלא רואים: הוא קונה… הוא לא יודע/עובד.
איש בחליפה [לצוות שבא איתו]: אוקי… אנחנו נמשיך?
כל העובדים ביחד: איך קוראים לך?
איש בחליפה: אני ברוך. [נהגה במלרע]
כולם: מה אתה עושה?
איש בחליפה: אני שר החקלאות.
כולם: זהו?
איש בחליפה: כן.
כולם: מבסוט?
איש בחליפה [בקול צייצני]: תודה לאל.
כולם: ואחר כך?
איש בחליפה: אחר כך הוא.
כולם: יופי.
