אֵילו קטעים: עריכה לשונית שלא מתאימה את עצמה לרוח היצירה

אֵלו these היא צורת הרבים בזכר ונקבה של "זה" ו"זאת". היא נכתבת בלי י' בכתיב המנוקד והחסר ובכתיב המלא ("אלה" זהה במשמעות ל"אלו" ושתיהן משמשות כרבים של זכר ונקבה. מקורה של "אלה" במקרא, ומקורה של "אלו" בלשון חז"ל). לדוגמה: 

• זאת דוגמה יפה – אלו דוגמאות יפות.

• זה ספר מעניין – אלו ספרים מעניינים.

אֵילו? ?which היא צורת הרבים בזכר ונקבה של כינוי השאלה "איזה" ו"איזו". היא נכתבת עם י' בכתיב המנוקד והחסר ובכתיב המלא. לדוגמה: 

• איזו מילה זו? – אילו מילים אלה?; איזה ביטוי זה? – אילו ביטויים אלה?

התאמה בין יחיד/רבים וזכר/נקבה מבטאת הקפדה על תקינות לשונית. בעריכה לשונית של ספרי עיון ומחקר, עבודות אקדמיות, מאמרים וכדומה חשוב לשמור על ההתאמה הזאת, וכמובן על התאמה למשמעות. תיקונים יהיו למשל:

• דוגמאות אילו מחזקות את הטענה – דוגמאות אלו מחזקות את הטענה.

• ממצאים אילו חשובים – ממצאים אלו חשובים.

• אלו נתונים נכללים במחקר? – אילו נתונים נכללים במחקר?

• אלו שיטות נכללות במחקר? – אילו שיטות נכללות במחקר?

• איזה שאלות נכללות? – אילו שאלות נכללות?

• איזה חוקרת תומכת בטענה? – איזו חוקרת תומכת בטענה?

לעומת זאת, בעריכת ספרים עם תכנים ספרותיים, זה לא נכון לשמור בכל מצב על התאמה כזאת. פעמים רבות אני נתקלת בתיקונים דידקטיים שנעשים במסגרת עריכה לשונית. הדמויות משתמשות במילת השאלה "איזה" כשהן מתייחסות לשמות עצם ברבים – זכר או נקבה או לשם עצם יחיד בנקבה, ובעריכה לשונית משנים זאת. הדמויות משתמשות ב"איזה" להדגשה, הבעת התפעלות, הבעת מורת רוח או שאלה רטורית, ובעריכה לשונית מתקנים.

למשל: "אילו דפוקים" מייצג את "איזה דפוקים"; "אילו חיים?" מייצג את "איזה חיים?"; "איזו פדיחה" מייצג את "איזה פדיחה". זה צורם והורס את כל היופי של שפת הדיבור.

המאמר כמובן לא עוסק בכתוביות, אלא מציג גישה של עריכה לשונית בספרים. אחת הפעולות החשובות בעריכת ספרות היא חתירה לדיוק ואמינות על ידי התאמת הסגנון, האמירות והמשלב הלשוני לסוג הספר, לתקופה, להתרחשות, למאפייני הדמויות, למצב הרגשי, לתפקידן ועוד. זה אחד מעמודי התווך של ספרות טובה. תיקונים מהסוג הזה במקומות הלא נכונים מנכיחים את העריכה הלשונית ופוגעים בזרימה ובאמינות. התוצאה היא טקסט נוקשה, דידקטי, תלוש ומלאכותי. 

בעריכה לשונית בספרי פרוזה נדרש ביטחון עצמי. על עורכי לשון להיות בטוחים בעצמם ולא לחשוש שאם הם לא מתקנים מילים מסוימות הדבר מעיד על חוסר מקצועיות. להפך. אם הם יודעים להבחין בין מה שצריך לשנות לבין מה שלא נוגעים בו, הם עורכי לשון מעולים. בעריכת ספרים עם תכנים ספרותיים זה לא נכון לשמור בכל מצב על התאמה כזאת.