פעמים רבות עריכה ספרותית פועלת להורדת המשלב הלשוני, ואת הסמיכויות והשפה הגבוהה היא משאירה למקומות שבהם זה מתאים. העלאת המשלב הלשוני ותיקוני יתר בכל מצב שנעשים בעריכה לשונית פוגעים בזרימה של הספר, מחסלים את האמינות, הורגים את הטקסט. בעריכה ספרותית מקצועית מטפלים בכך.
פורסם לראשונה ב"תפוז" ב-7.4.2012 ("מיוחדת מעצבנת")
- עינת קדם
- 9.12.2022
- einat.editor@gmail.com
- 054-7334403
כשאני מתבקשת לערוך ספר פרוזה בעריכה ספרותית, והשפה של דמויות מסוימות פשוטה והמשלב הלשוני נמוך – לא אגביה אותו. אם השפה של דמויות מסוימות גבוהה – אנמיך אותה ואתאים אותה למאפייני הדמות. במצבים אלה, משלב לשוני גבוה ותיקוני יתר כגון סמיכות, שייכות, התאמה לגוף וכו' שנעשים בעריכה לשונית בספרים, הם בבחינת "הניתוח הצליח אבל החולה מת". זה הורס את הזרימה, מחסל את האמינות, הורג את הטקסט. פעולה כזו דומה לפעולה של מחשב, שלעולם לא יכול להחליף שיקולים ספרותיים ורגישות ספרותית.
אציג דוגמאות מתסריט של סדרת הדרמה הישראלית "המיוחדת" (רשת, 2012), המספרת על יחידת משטרה החוקרת פשעים מיוחדים. בסדרה הזאת, בצד מילות סלנג וביטויים משפת הדיבור, כגון סחתיין, סבבה, שופוני, וואחד, הברזתי, כוס אמק, מניאק, מה נסגר איתך – אני נתקלת במשלב לשוני מוקפד, דידקטי ומליצי – ככל הנראה מגע ידה של עריכה לשונית. זה לא מאמר אקדמי, זאת כתיבה שאמורה לשקף דיבור, ובדיבור אנחנו זורמים ולא מחשבים כל מילה. המשלב הלשוני של דמות מסוימת אמור להתאים למאפיינים שלה (למשל – מקצוע) ולמצב הרגשי שהיא נמצאת בו (למשל – כעס, תוקפנות, סערת רגשות). סגנון לא מתאים מדגיש את נוכחותם של מי שאמור להישאר מאחורי הקלעים, ופוגע ביצירה.
1. החוקר חובב מול נחקר בחדר החקירות, בחקירה אלימה במיוחד, צורח: "מי הזמין את רצח מסיקה?" כן, בטח. הרי ידוע שחוקרים מקפידים להשתמש בסמיכות כשהם חוקרים, בייחוד כשהם באטרף. הם לעולם לא יגידו "הרצח של מסיקה", אלא רק "רצח מסיקה". סביר יותר שהוא ישאל "מי הזמין את הרצח של מסיקה?"
2. כנעני, לחבר שלו: "זאת תמונה שלי מהצבא. חבר שלי צילם אותה רגע לפני הפעולה שבגללה קיבלתי צל"ש". זה נראה כמו טקסט ששמו בפיו של דן כנר ולא כמו משפט שמישהו אומר לחבר שלו. בעריכה ספרותית הייתי משנה ל: "… רגע לפני הפעולה שקיבלתי עליה צל"ש".
3. מיקי: "הגופה שלה נמצאה לא רחוק מהבסיס שבו היא שירתה". ניכר כאן מגע יד מובהק של עריכה לשונית שהופכת את המשפט ללא טבעי. הייתי משנה ל-"הגופה שלה נמצאה לא רחוק מהבסיס שהיא שירתה בו". או פשוט "מהבסיס שלה".
4. מיקי: "הוא ראה את יעל שרף מחוץ לבסיס עם שני גברים לובשי מסכות". כן, "לובשי מסכות", ככה אנשים מדברים.
5. החוקרת: "תגיד לי, איך אני אמורה לנהל את חקירת בן איבגי?" סמיכות מלאכותית. הייתי משנה ל: "תגיד לי, איך אני אמורה לנהל את החקירה של בן איבגי?"
6. החשוד: "אני אספר לך בדיוק מה קרה, בתנאי אחד: שאתה משחרר את אימא שלי מהאחריות על סיפור התרומה". עוד סמיכות. הייתי משנה ל-"… בתנאי אחד: שאתה משחרר את אימא שלי מאחריות על הסיפור של התרומה".
7. החשוד: "הייתה לנו פרצה בגדר שממנה היינו בורחים". מגע יד מובהק של עריכה לשונית ושפה מליצית. הייתי משנה ל: "הייתה לנו פרצה בגדר שהיינו בורחים ממנה."
אני לא מבינה מה רע ב"של". "החקירה של בן איבגי". הרי כשאנחנו מדברים אנחנו טבעיים והספר אמור לחקות את המציאות, להנגיש אותה ולקרב אותה אלינו. אני בטוחה שגם בן איבגי עצמו היה מעדיף שהחקירה שלו תתנהל בלי סמיכות.
זה כמובן לא קורה רק בכתוביות, זאת גישה שמופיעה בעריכת ספרים. שפה צריכה להתאים לדמות, לסגנונה, לתפקידה, למאפייניה ולמצבה הרגשי. כך בונים אמינות בספר. את הסמיכויות והשפה הגבוהה צריך להשאיר למקומות שבהם זה מתאים.
