ניקוד עזר בעריכת ספרים לא אמור להיות ראשית קריאה

ניקוד עזר מנגיש את הטקסט. במקום שאתעכב על המשפט ואקרא אותו שוב כדי להבין למה הכוונה, ניקוד העזר מבהיר זאת מייד ותורם לקריאה ברצף. עם זאת, אני משתדלת להשתמש בו בצמצום, בייחוד בעריכת ספרי פרוזה. ניקוד עזר לא אמור לפתור את מגוון אפשרויות הקריאה, הרי אין לזה סוף. מומלץ להוסיף אותו במקרים מיוחדים, ולעשות זאת בזהירות רבה ובשיקול דעת, עם פינצטה. 

אני נתקלת בניקוד עזר רב שנעשה בעריכת ספרים, ברוב המקרים הוא מיותר ומפריע. במקרים רבים זה עלבון לאינטליגנציה, וכשנעלבים ומתקוממים לא נהנים מהספר. ריבוי של ניקוד עזר קוטע את הזרימה ויוצר תחושה של דידקטיות, כאילו המורה מלמדת את התלמידים איך לקרוא ולהגות את המילה. 

ריבוי של ניקוד עזר מדגיש את נוכחותה של עריכה לשונית במובן השלילי. במאמרים אחרים כתבתי על מעורבות יתר של עריכה לשונית בספרים, הפוגעת בחוויית הקריאה. אני מדמה זאת לסרט. אנחנו רוצים להישאב לתוך העלילה ולא להרגיש את נוכחותה של המצלמה או של הוראות הבמאי. כך גם בטקסטים כתובים. על כן ניקוד העזר צריך להשתלב בטקסט ברגישות ובמידתיות. 

עריכה לשונית מקצועית מנגישה את הטקסט רק במקרים מיוחדים, בלי ללמד או לחנך, בלי להניח מראש מה הקוראים מכירים ומה לא, מה יקשה עליהם ומה לא. הקוראים לא צריכים תרגום בגוף הספר במילים מוכרות. 

האקדמיה ממליצה על ניקוד עזר "במקום שיש חשש לדו־משמעות בקריאת המילה" (מתוך אתר האקדמיה, נספח: ניקוד עזר ודרכי שילוב הניקוד בכתיב המלא). במאמר אציג דוגמאות מספרים, המדגימות חריגה מהמלצה זו.