בני אדם תמימים כותבים טקסט ומעבירים אותו לידיה של עריכה לשונית הדבקה בתבניות של כתיבה עיונית. תבניות אלה מתעלמות משיקולים של עריכה ספרותית המטפלת בסגנון, אווירה, מנגינה וקצב. הן יוצרות ספר נוקשה ופלקטי ומעלימות את יופיו הייחודי. ואותם בני אדם תמימים מאמינים שכך נכון לעשות.
- עינת קדם
- 11.11.2023
- einat.editor@gmail.com
- 054-7334403
הבלדה שכתב אלי גיא ופרסם לראשונה ב-4.12.2009 מבטאת את כל מה שאני כותבת עליו במאמרים שלי על תפקידה של עריכה ספרותית מול תפקידה של עריכה לשונית בספרי פרוזה. בני אדם תמימים כותבים ספר ומוסרים אותו לידיה של עריכה לשונית ללא עריכה ספרותית, וזו אינה רואה לעיתים את יופיו הייחודי של הטקסט. היא מוחקת מילים, מעלה משלב לשוני, דבקה בתבניות של נשוא נושא ומשנה את צביונו. ואותם בני אדם תמימים מאמינים שכך אמור להיראות ספר. הם מאמינים שהספר שלהם קיבל את הטיפול הטוב ביותר.
הַבָּלָדָה עַל בְּנֵי אָדָם תְּמִימִים שֶׁכּוֹתְבִים כָּכָה סְתָם
מילים: אלי גיא (2009), בהשראת ז'ורז' ברסאנס, לפי מנגינת השיר Brassens – la ballade des gens qui sont nés quelque part ותודתי הרבה לרעות גרוס על הגהת הניקוד ולעינת קדם על העריכה.
כֵּן, יֵשׁ טַהֲרָנִים
עוֹקְרֵי מַקָּף וָגֶרֶ[הֶ]שׁ,
שׁוֹטְרֵי מַקּוֹף קְטַנִּים,
מוֹלְקֵי צִיץ וְנִצָּן.
פְּרָחִים רַעֲנַנִּים
נִרְאִים לָהֶם כְּמוֹ פֶּרֶ[הֶ]שׁ,
עִלְּגוּת כְּעוּרַת פָּנִים,
אוֹ מַעֲשֵׂה שָׂטָן.
וּמִי שֶׁלֹּא מַבְחִין
בֵּין עָצְמָה וּבֵין כּוֹחַ (1)
מֵפֵר לְגַמְרֵי אֶת אֲנִינוּת שַׁלְוָתָם…
גֶּזַע שֶׁל מְהַדְּרִין
שֶׁמַּרְגִּישִׁים לֹא נוֹחַ
עִם בְּנֵי אָדָם תְּמִימִים,
שֶׁכּוֹתְבִים כָּכָה סְתָם,
עִם בְּנֵי אָדָם תְּמִימִים שֶׁכּוֹתְבִים כָּכָה סְתָם.
לַחְמָם הַיּוֹם-יוֹמִי
הוּא טֶקְסְטִים מֵאֵי פַּ[הַ]עַם,
תְּפִלַּת אַקַדֵמִי
וְדַף שֶׁל בֵּנְדָוִיד. (2)
וּמַה שֶׁ"לְּטַעֲמִי"
הוּא לֹא עִנְיָן שֶׁל טַ[הַ]עַם
וְלֹא עִנְיָן סְתָמִי,
אֶלָּא מֶחְדָל מַטְרִיד.
וּמִי שֶׁמִּתְבַּלְבֵּל
בֵּין מֵבִיא לְלוֹקֵחַ (3)
מֻמְלָץ שֶׁיִּמָּנַע מִסְּבִיבַת חֶבְרָתָם…
חֶבֶר שֶׁל פַלְצָנִים
שֶׁלֹּא עוֹמְדִים בָּרֵיחַ
שֶׁל בְּנֵי אָדָם תְּמִימִים,
שֶׁכּוֹתְבִים כָּכָה סְתָם,
שֶׁל בְּנֵי אָדָם תְּמִימִים שֶׁכּוֹתְבִים כָּכָה סְתָם.
עִדַּן הַהַמְצָאָה
חָלַף עָבַר אֵינֶ[הֶ]נּוּ,
אֲנַחְנוּ בְּמֵאָה
שֶׁל שִׁבּוּשִׁים זָרִים.(4)
וְזֹאת הַתּוֹצָאָה,
נַסְכִּים עַל זֹאת בֵּינֵי[הֵ]נוּ,
שֶׁל תַּת-תַּרְבּוּת גְּרוּעָה
וַהֲמוֹנֵי בּוּרִים.
וּמִי שֶׁלֹּא מַבְחִין
בֵּין דָּגֵשׁ וּבֵין טַעַם
עָדִיף שֶׁלֹּא יַחְדֹּר אֶת קַוֵּי מְחִיצָתָם…
צֶבֶר שֶׁל מְרִירִים,
שֶׁלֹּא סוֹבְלִים תַּ'טַעַם
שֶׁל בְּנֵי אָדָם תְּמִימִים,
שֶׁכּוֹתְבִים כָּכָה סְתָם,
שֶׁל בְּנֵי אָדָם תְּמִימִים שֶׁכּוֹתְבִים כָּכָה סְתָם.
חָשׁוּב לָהֶם לִשְׁלֹט,
לִשְׁמֹר עַל חֹק וָסֵדֶ[הֶ]ר,
הֵם מְטִיחִים קְלָלוֹת
בָּנוּ הַפִּרְחָחִים.
שָׁרִים שִׁיר מַעֲלוֹת
לְדַיְקָנוּת הַתֶּדֶ[הֶ]ר,
מְמָאֲנִים לִקְלֹט
שֶׁהַחַיִּים נִמְשָׁכִים.
וּמִי שֶׁקְּצָת טוֹעֶה
בֵּין תֵּאוּר וּבֵין פֹּעַל
מַטְרִיף לָהֶם מַמָּשׁ אֶת לֵילוֹת מְנוּחָתָם…
שֶׁבֶט שֶׁל נוֹקְדָנִים
שֶׁמִּתְמַלְּאִים בְּגֹעַל
מוּל בְּנֵי אָדָם תְּמִימִים,
שֶׁכּוֹתְבִים כָּכָה סְתָם,
מוּל בְּנֵי אָדָם תְּמִימִים שֶׁכּוֹתְבִים כָּכָה סְתָם.
(1) "ומי שלא מבחין בין עצמה ובין כוח": עד יוני 2017 המילה "עצמה" המנוקדת בקמץ קטן ונהגית o, נכתבה בלי ו בכתיב המלא כמו בכתיב החסר. לכללי הכתיב המלא החדשים.
(2) אבא בנדויד (1994-1911) היה חוקר הלשון העברית ויועץ הלשון של קול ישראל בשנים 1959-1982. בתפקיד זה עיצב את הנורמות הלשוניות הנהוגות בשידורי הרדיו בישראל, הן בניסוח הן בהגייה (ויקיפדיה). למאמר עריכת ספרים על פי כללי העברית של אבא בנדויד.
(3) "ומי שמתבלבל בין מביא ללוקח": למשל, "לוקח בחשבון" הוא תרגום מאנגלית, ועורכי לשון נוהגים להשתמש ב"מביא בחשבון".
(4) "אנחנו במאה של שיבושים זרים": למאמרים על ניקוד עזר ומירכאות בסלנג: ניקוד עזר בספרים לא אמור להיות ראשית קריאה.