פעמים רבות אחרי עריכה לשונית של ספרי פרוזה המתבססת על תבניות קבועות, נוצר פס ייצור של ספרים, כמו קופסאות קטנות שכולן נראות אותו הדבר. הספרים פלקטיים, צפויים ומשעממים, חסרי ייחוד ונשמה.
- עינת קדם
- 11.11.2023
- einat.editor@gmail.com
- 054-7334403
הטקסט פורסם לראשונה ב-4.12.2009, והוא משל לסגנון מנוכר ויבש המקובל בעריכה לשונית בכתיבה עיונית אקדמית. סגנון זה מיושם באופן קבוע בכל סוגי הטקסט ללא קשר למגוון הסגנונות הייחודיים בספרי פרוזה, ונוצר פס ייצור של ספרים שכולם נראים אותו דבר. הם מאבדים את הנשמה שלהם. השיר מביע ביקורת מצד עורכי לשון מסוג אחר, כמו אלי וכמוני, שמציגים דרך אחרת לעריכה לשונית. הדרך הגמישה, הקשובה, הזורמת והפתוחה. אלה המסרים שלי במאמרים וזאת דרך העבודה שלי בעריכה ספרותית של ספרי פרוזה, המשלבת עריכה לשונית. בספרי פרוזה אני מתאימה את העריכה לסגנון הספר, לאווירה, להלך הרוח, למצב הרגשי, לקצב, למנגינה ולזרימה. חסר לי שהספרים בעריכתי ייראו כמו קופסאות קטנות שכולן נראות אותו דבר.
הֲתִּקַּנְתָּ וְגַם עָרַכְתָּ?
מילים: אלי גיא (2009), בהשראת שירה היפה של מלווינה ריינולדס, בביצוע פיט סיגר. ותודה לעינת קדם על העריכה.
כָּל הַפוֹנְטִים
הַשּׁוּלַיִם
הָרְשִׁימָה הַ בִּיבְּלִיוֹ-גְרַפִית,
הַסִּגְנוֹן וְ
הַמִּשְׁלָב וְ
יֵשׁ גַם סֵדֶר נוֹשֵׂא-נָשׂוּא;
קופסאות קטנות
על צלע הגבעה
קופסאות קטנות עשויות מטיקי–טקי
קופסאות קטנות
על צלע הגבעה
קופסאות קטנות שכולן אותו דבר;
וְהַפְּסִיקִים
הַחִירִיקִים
הַחֲטָפִים וְהַנְּקֻדּוֹת,
שֶׁכֻּלָּם הֵם לְפִי הַתִּקְנִי-תַּקְּנִי
וְכֻלָּם הֵם אוֹתוֹ דָּבָר.
יש ירוקה
ויש ורודה
ואחת כחולה ואחת צהובה,
וכולן עשויות מטיקי–טקי
וכולן נראות בדיוק אותו דבר.
וְלַמְרוֹת הַ…
וְעַל אַף הַ…
וְנִרְאֶה שֶׁ…
וּמִכָּא[הַ]ן שֶׁ…
וְהוֹאִיל וְ…
יִתָּכֵן שֶׁ…
בְּמִדָּה שֶׁ…
אֲשֶׁר עַל כֵּן;
והאנשים בבתים
כולם הלכו לאוניברסיטה
שבה הם הוכנסו לקופסאות
וכולם יצאו אותו דבר.
וְהַשְׁווּ [הוּ]
וּרְאוּ [הוּ]
וּכְבָ[הָ]ר נֶּאֱמַר לְעֵיל,
שֶׁכֻּלָּם הֵם לְפִי הַתִּקְנִי-תַּקְּנִי
וְכֻלָּם הֵם אוֹתוֹ דָּבָר.
ויש רופאים
ועורכי דין
ומנהלי עסקים
וכולם עשויים מטיקי–טקי
וכולם נראים בדיוק אותו דבר.
הַהִיסְטוֹרִי
הַגְּלוֹבָּלִי
הַפּוֹלִיטִי
וְהַפּוֹסְט-מוֹדֶרְנִי,
פֶּרְסְפֶּקְטִיבָה
רַב-תַּרְבּוּ[הוּ]ת,
הַמֶּחְקָר הָ-אֵיכוּתָנִי;
וכולם משחקים
במגרש הגולף
ושותים את המרטיני שלהם יבש
ולכולם יש ילדים יפים
והילדים הולכים לבית הספר;
וְהַקוֹנְטֶקְסְט
וְהַסַּבְּטֶקְסְט
הַשִּׂיחַ וְהַסּוּגָה[הַהַ]
שֶׁכֻּלָּם הֵם לְפִי הַתִּקְנִי-תַּקְּנִי
וְכֻלָּם הֵם אוֹתוֹ דָּבָר.
והילדים יוצאים למחנות קיץ
ואחר כך לאוניברסיטה
שבה הם מוכנסים לקופסאות
וכולם יוצאים אותו דבר.
הַטִּעוּן וְ
הַבִּסוּס וְ
הַמִּסְגֶּרֶת הַמַּדָּעִית,
הַצִּטּוּט וְ
הַהֶקְשֵר וְ
הַלִּינְקִים לָאִינְטֵרְנֵט;
והבנים נכנסים לעסקים
ומתחתנים ומקימים משפחה
בקופסאות שעשויות מטיקי–טקי
וכולן נראות בדיוק אותו דבר.
הַמָּבוֹא וְ
הַדִּיּוּן וְ
הַסִּכּוּם וְהַ-מַּסְקָנוֹת,
שֶׁכֻּלָּם הֵם לְפִי הַתִּקְנִי-תַּקְּנִי
וְכֻלָּם הֵם אוֹתוֹ דָּבָר.
יש ירוקה
ויש ורודה
ואחת כחולה ואחת צהובה
וכולן עשויות מטיקי–טקי
וכולן נראות בדיוק אותו דבר.
עינת: מצד אחד זה מוזר. מן הצד האחר…
אלי: "מן הצד האחר"?
עינת: מצד שני, כנראה שאתה צודק.
