כיועץ הלשון של קול ישראל, עיצב אבא בנדויד את הנורמות הלשוניות הנהוגות בשידורי הרדיו בישראל בניסוח ובהגייה. בעריכת ספרי פרוזה, נורמות קפדניות אלה אינן מתאימות תמיד ובכל מצב. טיפול בספר פרוזה מתוך גישה של תקינות לשונית בבחינת ייהרג ובל יעבור ולא מתוך גישה ספרותית, עלול לפגוע ברוח היצירה.
- מאת: עינת קדם
- 22.7.2023
- einat.editor@gmail.com
- 054-7334403
פעמים רבות אני נתקלת בעריכה לשונית נוקשה בספרים. עורכי לשון הפועלים ליצירת ניסוח "תקני", תחביר "נכון", חלוקה "נכונה" של פסקאות, תיקון על פי "כללי" פיסוק וציטוט וכדומה בספרים, נכנסים בפועל ללב היצירה, אבל זה לא הופך את העריכה הזאת לעריכה ספרותית על פי הגדרתה. ביצירות אומנות אין בנושאים האלה נכון / לא נכון, תקני / לא תקני. עריכה שנעשית על פי הגדרות כאלה לא קשורה לספרות.
אנשים רבים השתכנעו שסגנון גבוה ותקני בכל מצב מעיד בהכרח על איכות גבוהה של ספרם. בעיניי, סגנון כזה בעריכת ספרי פרוזה כפרשנות קבועה למושג "ספרות יפה", מבלי להתאים אותו לזרימה, לקצב, לסגנון הספר ולרוח הזמן, יוצר אווירה מרוחקת ומדעית ותחושה של סרבול ואנכרוניזם.
אבא בנדויד (1994-1911) היה חוקר הלשון העברית ויועץ הלשון של קול ישראל בשנים 1982-1959. בתפקיד זה הוא עיצב את הנורמות הלשוניות הנהוגות בשידורי הרדיו בישראל בניסוח ובהגייה (ויקיפדיה). בעריכת ספרי פרוזה, נורמות קפדניות אלה אינן מתאימות תמיד ובכל מצב. טיפול בספר פרוזה מתוך גישה של תקינות לשונית בבחינת ייהרג ובל יעבור, ולא מתוך גישה ספרותית, עלול לפגוע ברוח היצירה.
חברי עורך הלשון אלי גיא, מצא בספרו של בנדויד ציטוט מעניין וכתב על כך ברשימה שפרסם ב-9.10.2009, בבלוג "מיומנו של עורך". הרשימה מופיעה כאן באישורו:
אבא בנדויד: על החירות הטבעית שניתנה ללשון להתגלגל בדרכה לפי רוח הזמןּ
קראתי אתמול ציטוט שלא הכרתי מספרו של אבא בנדויד "לשון מקרא ולשון חכמים". בנדויד סבור שלכל ספר וספר מהספרים המאוחרים שנכתבו אחרי חורבן בית ראשון יש סגנון אחר, ובלשונו:
"כאילו ניטלה מרות שמרנית מן הסופרים וניתנה ללשון חירות טבעית להתגלגל בדרכה לפי רוח הזמן" (עמ' 60).
כמה יפה בעיניי הביטוי "ניתנה ללשון חירות טבעית להתגלגל בדרכה לפי רוח הזמן", והייתי מעדיף אף אילו נאמרו הדברים על הכותבים ולא על הלשון, ולמשל "ניתנה לסופרים החירות הטבעית לגלגל את הלשון בדרכה לפי רוח הזמן".
החירות הזאת "טבעית" אפוא, ללשון יש "דרך", ו"רוח הזמן" מנשבת ברעננות בדשאים הרעננים שבשולי דרך הלשון.
הייאמן שאת הדברים כתב אותו בנדויד ששמו יצא במרותו השמרנית, בייחוד בימי עבודתו כעורך הלשון של רשות השידור, מי שעד היום ספרו "מדריך לשון לרדיו ולטלויזיה" מאיר כנר לרגלי עורכי הלשון הקפדנים יותר?
