פיסוק בספרי פרוזה, שנעשה בעריכה לשונית באופן מכני וללא רגישות ספרותית, פוגע בזרימה ומבטל את המשמעויות החשובות העולות מהספר. על נקודה ופסיק. חלק ה'.
הקדמה; קווים מפרידים; נקודתיים; פסיקים; נקודה ופסיק; מקפים; סימן קריאה; שלוש נקודות; מירכאות; מירכאות במחשבות; סיכום
- עינת קדם
- 11.8.2023
- einat.editor@gmail.com
- 054-7334403
אחד התפקידים של נקודה ופסיק הוא לציין המשך של המשפט הקודם או המילה הקודמת, הקשור אליהם אך נפרד מהם. במצב כזה, פסיק רגיל אינו מתאים וגם לא נקודה. זוהי מעין הכלאה בין השניים. לדוגמה, כאשר אציג דוגמאות באותו עניין אפריד ביניהן בנקודה ופסיק ולא בפסיק או בנקודה. במשפטים הבאים אני מציגה דוגמאות למשפטים בלי פסיק לפני ואחרי מילות הסגר כגון "למשל", "כמובן", "לבושתנו":
ראובן למשל הוא אדם נוח לבריות; יש בידנו כמובן ידע רב; בעיר מתרוצצים לבושתנו ילדים רעבים.
בספרי פרוזה בדרך כלל אני לא רואה צורך בנקודה ופסיק. זה נראה לי זר לפרוזה וסותר את מאפייניה. בנוסף, כמו קווים מפרידים ונקודתיים, וכמובן סימן קריאה ושלוש נקודות, שילוב של נקודה ופסיק הוא פרשנות ספרותית, ובמצב של פיצול תפקידים בין עריכה ספרותית ועריכה לשונית, זה לא תפקידה של עריכה לשונית בעריכת ספר פרוזה.
דוגמאות לנקודה פסיק שנתקלתי בהם בספרים אחרי עריכה (לא ציטוטים זהים לחלוטין). אני לא יודעת מה גרוע יותר, קו מפריד בין המשפטים, נקודתיים או נקודה ופסיק:
- הם היו זקוקים למשקה; אחריו הם יהיו מלאי אנרגיה.
- היא השתרעה על המיטה ועיסתה את הפצעים ברגליה; היא סבלה מהם עוד בילדותה.
- תמיד היא היממה אותו בביטחון שלה בחיים; אותו חינכו לא להאמין בהם.
הסרט "שנינות" (Wit, 2001) הוא עיבוד למחזה שכתבה מרגרט אדסון, בבימויו של מייקל ניקולס ובכיכובה של אמה תומפסון. ויויאן בֶּרינג היא פרופסור לספרות אנגלית של המאה ה-17, המתמחה בסונטות הקדושות של ג'ון דאן (John Donne). חייה מקבלים תפנית חדה כאשר היא מאובחנת עם סרטן שחלות גרורתי בשלב מתקדם. בבית החולים היא עושה חשבון נפש עם עצמה וחוזרת למאורעות בילדותה, בתחילת הקריירה שלה ובכיתה מול הסטודנטים שלה. באחד הפלאשבקים היא נזכרת במרצה שלה לשעבר בבית הספר לתארים מתקדמים, פרופסור אוולין אשפורד.
[ויויאן נכנסת לחדרה של אשפורד באוניברסיטה.]
אשפורד: הו, כן. המסה שלך על הסונטה הקדושה מספר עשר, מיס ברינג, היא מלודרמה בציפוי של למדנות, שאינה ראויה לך, ובטח לא לדאן. עשי זאת שוב. [מגישה לה את החיבור]
ויויאן: או… אני…
אשפורד: התחילי עם הטקסט, מיס ברינג, לא עם הרגש:
"מוות, בל תהא גאה,
אף שיש שכינוך אדיר ונורא
כי אינך כזה."
החמצת לגמרי את העיקר בשיר, וזה, אני חייבת לומר, משום שהשתמשת במהדורה עם פיסוק לא אותנטי של הטקסט. במהדורת גארדנר…
ויויאן: המהדורה הזו נבדקה בספרייה…
אשפורד: מיס ברינג…
ויויאן: סליחה.
אשפורד: את מתייחסת לזה בקלות ראש. זוהי שירה מטפיזית, לא רומן מודרני. הסטנדרטים של למדנות וקריאה ביקורתית שחלים אולי על כל טקסט אחר, פשוט אינם מספיקים כאן. המאמץ חייב להיות מוחלט כדי שהתוצאות יהיו משמעותיות. האם לדעתך הפיסוק בשורה האחרונה של הסונטה הזאת הוא פרט חסר חשיבות? הסונטה מתחילה במאבק אמיץ עם המוות, תוך גיוס כל כוחות התבונה והדרמה כדי להכריע את האויב. אך בסופו של דבר מדובר פה בהתגברות על המחסומים הבלתי עבירים לכאורה, המפרידים בין חיים, מוות וחיי נצח. במהדורה שאת בחרת, המשמעות הפשוטה והעמוקה הזאת היא קורבן לפיסוק היסטרי:
והמוות" D גדולה
"לא יהא עוד;" נקודה-פסיק
"מוות," D גדולה, פסיק
"מות תמות!" סימן קריאה.
אם את נוטה לסוג זה של דברים אני מציעה שתעברי לשקספיר. מהדורת גארדנר של הסונטות הקדושות חוזרת לכתבי היד במקור של ווסטמורלנד מ-1610 – לא מתוך מניעים רגשניים, אני מבטיחה לך, אלא מפני שהלן גארדנר היא מלומדת. וכך יש לקרוא את השורה הזו:
"והמוות לא יהא עוד," פסיק
"מוות, מות תמות."
שום דבר מלבד הבל פה, פסיק, מפריד בין חיים לחיי נצח. פשוט מאוד. עם הפיסוק המקורי המשוחזר, המוות אינו עוד משהו שמציגים על הבמה עם סימני קריאה. זהו פסיק, הפוגה. בדרך זו, הדרך הבלתי מתפשרת, ניתן ללמוד משהו מהשיר, לא? חיים, מוות, נפש, אלוהים, עבר, הווה. לא מחסומים בלתי עבירים, לא נקודה-פסיק, רק פסיק.
ויויאן: חיים, מוות. אני מבינה. זו מטפורה, זאת שנינות, אני אחזור לספרייה ו…
אשפורד: זאת לא שנינות, מיס ברינג, זאת אמת. החיבור שלך הוא לא העניין.
ויויאן: לא?
אשפורד [מחייכת]: ויויאן, את בחורה צעירה ופיקחית. השתמשי באינטליגנציה שלך. אל תחזרי לספרייה. תבלי, תיהני עם חברים. אממ?
בסוף הסרט, כשוויויאן שוכבת מתה על מיטת בית החולים, נשמע קולה המדקלם את הסונטה Death be not Proud של ג'ון דאן, על פי הפיסוק במהדורת גארדנר:
"מוות, בל תהא גאה,
אף שיש שכינוך אדיר ואיום,
כי אתה אינך כזה.
אלה שחושב אתה לכלות
אינם מתים מוות עלוב,
וגם אותי עדיין אינך יכול להמית.
…
למה מתנשא אתה, אם כן?
תנומה אחת קצרה, חולפת,
ואנו מתעוררים לנצח
והמוות לא יהא עוד," פסיק.
"מוות, מות תמות."
