בעריכת ספרים עם תכנים ספרותיים, הוספת שלוש נקודות היא שיקול ספרותי מובהק שאמור להיעשות בעריכה ספרותית, אך פעמים רבות בעריכה לשונית מוסיפים שלוש נקודות המשמשות כתרגום בגוף הספר. חלק ח'.
הקדמה; קווים מפרידים; נקודתיים; פסיקים; נקודה ופסיק; מקפים; סימן קריאה; שלוש נקודות; מירכאות; מירכאות במחשבות; סיכום
- עינת קדם
- 10.10.2023
- einat.editor@gmail.com
- 054-7334403
אומנות לא צריכה להסביר את עצמה, היא לא צריכה להתאמץ. מה שרואים זה מה שיש. בחירה בסימני פיסוק כגון שלוש נקודות וסימן קריאה, היא פעולה פרשנית סגנונית שאמורה להתבסס על שיקולים ספרותיים בעריכה ספרותית ולא בעריכה לשונית. אין בה עניין לשוני, חוץ מכתיבה תקנית שלהם.
קראו את עמדת האקדמיה באתר האקדמיה:
"כללי הפיסוק שלהלן אינם כללים נוקשים, בחינת חוק ולא יעבור; במקרים רבים נוסחו הכללים באופן המותיר מקום לשיקול הדעת של הכותב. בייחוד הדברים אמורים בכללי הפסיק: בכללים אלו יש גמישות מסוימת. כך למשל ראוי להימנע מגודש של פסיקים כאשר יש הצטברות של חלקים הזקוקים להפרדה. יש שכמה סימנים משמשים באותו התפקיד, והבחירה ביניהם נתונה לכותב, כגון קו מפריד, סוגריים והסימן נקודה ופסיק. ואין צריך לומר שהשימוש בסימני הפיסוק המביעים רגש, כגון סימן קריאה ורצף של נקודות או של קווים, תלוי בסגנונו של הכותב. הכללים מיועדים בעיקר לכתיבה הרגילה – הכתיבה העיונית, המעשית וכדומה. בכתיבה שיש בה משקל רב לסגנון האישי, לרגש ולעיצוב הטקסט – כגון בשירה – עשויים סימני הפיסוק לשרת את הכותב בדרכים החורגות מן הכללים."
האקדמיה ללשון העברית, כללי הפיסוק, ההדגשה שלי
עם זאת, בפועל, בעריכת ספרים עם תכנים ספרותיים, שבה יש פיצול בין עריכה ספרותית ועריכה לשונית, התקבעה מוסכמה שלפיה העורכת הלשונית (או העורך) אחראית על הוספת כל סימני הפיסוק, ואז לעיתים אני נתקלת בטקסטים עם גשם של סימני פיסוק שביניהם המילים הולכות לאיבוד: קווים מפרידים שמתקיפים מימין ושמאל, נקודתיים, פסיקים, מירכאות, סימני קריאה, שלוש נקודות, ללא התאמה לרוח היצירה הספרותית.
התקרבתי אליו… ראיתי בעיניו שהוא מצפה לחיבוק…
"עוד מעט יקרה כאן משהו…" אמרתי לו רועדת.
"אהה…" הוא חייך.
"הספרים עומדים ליפול…" לחשתי.
"נו… אז…" פניו הרצינו לפתע.
"אז אתה יודע… שלוש נקודות…"
"טוב… זה לא מתאים לי…" הוא אמר והלך…
עינת קדם, בונה מתח… והורסת בשנייה…
דוגמאות לשימוש בשלוש נקודות, שנועד לסמן לקוראים שזה הרגע להיכנס למתח / להזדעזע; ברגע זה מתחוללת דרמה; זה המקום לגחך / לצחוק / להזדהות עם מבוכת הכותב / להתרשם מההברקה / להבין את גודל חשיבותו של המידע שנמסר, ועוד. למשל:
- "הוא סיפר לי כל מיני דברים מעניינים על חגי. אני משערת שהוא כנראה הבין שאני לא סתם מתעניינת…
- אני חושב שככל שהזמן עובר החשש מתגבר ואני כלל לא בטוח ממה לפחד…
- בעצם… גם כשהייתי באנגליה זה לא הפריע לי
- עיניה בחנו את עיניי, כאילו ידעה שאני בוחן אותה…
- ראיתי את הסדרה הזאת לפני כמה שנים ונראה לי שהתמכרתי…
אין צורך להסב את תשומת הלב לכל אלה. זה מלאכותי ומייגע ומנכיח את אלה שאמורים לפעול בצללים, מאחורי היצירה. אני לא שוללת הוספה של סימני פיסוק כאלה למטרות דומות, אבל זה צריך להיעשות במידה, בטוב טעם וברגישות, ומאחורי הבחירה צריכים לעמוד שיקולים ספרותיים המשרתים את היצירה.