לפעמים נדמה לי שבעריכה הלשונית יש שק של סימני פיסוק, עם כלל הקובע שחייבים להשתמש בכולם ויהי מה. סימני פיסוק צריכים להתאים לאופיים של ספרי פרוזה, למבנה המשפט, להלך הרוח, לסגנון ולקצב. חלק א' – הקדמה.
הקדמה; קווים מפרידים; נקודתיים; פסיקים; נקודה ופסיק; מקפים; סימן קריאה; שלוש נקודות; מירכאות; מירכאות במחשבות; סיכום
- עינת קדם
- 19.10.2023
- einat.editor@gmail.com
- 054-7334403
אפתח בציטוט מאתר האקדמיה ללשון העברית, בהקדמה לכללי הפיסוק:
"סימני הפיסוק מסייעים לקורא להבין את הנקרא; הם מציינים סיומים, התחלות, הפסקות והנגנות. סימני הפיסוק מרמזים על מבנה המשפט ועל הטעמתו, אולם סימני ההיכר העיקריים למבנה המשפט הם מילות המבנה, כגון מילות חיבור ומילות שעבוד, המצויות בגוף המשפט עצמו.
כללי הפיסוק שלהלן אינם כללים נוקשים, בחינת חוק ולא יעבור; במקרים רבים נוסחו הכללים באופן המותיר מקום לשיקול הדעת של הכותב. בייחוד הדברים אמורים בכללי הפסיק: בכללים אלו יש גמישות מסוימת. כך למשל ראוי להימנע מגודש של פסיקים כאשר יש הצטברות של חלקים הזקוקים להפרדה. יש שכמה סימנים משמשים באותו התפקיד, והבחירה ביניהם נתונה לכותב, כגון קו מפריד, סוגריים והסימן נקודה ופסיק. ואין צריך לומר שהשימוש בסימני הפיסוק המביעים רגש, כגון סימן קריאה ורצף של נקודות או של קווים, תלוי בסגנונו של הכותב.
הכללים מיועדים בעיקר לכתיבה הרגילה – הכתיבה העיונית, המעשית וכדומה. בכתיבה שיש בה משקל רב לסגנון האישי, לרגש ולעיצוב הטקסט – כגון בשירה – עשויים סימני הפיסוק לשרת את הכותב בדרכים החורגות מן הכללים."
(מתוך אתר האקדמיה ללשון העברית, הקדמה לכללי הפיסוק, נדלה לאחרונה ביוני 2023, ההדגשות שלי – ע.ק.)
לא תיקון סימני פיסוק בספרים, אלא התאמה
כותרת המאמר הזה הייתה "תיקון סימני פיסוק…", והחלטתי לבטל את המילה "תיקון". המילה "תיקון" מעידה על גישה שיש נכון ולא נכון, ובמאמרים הבאים אני יוצאת נגד הגישה הזאת. פיסוק הם חלק בלתי נפרד מדרך ההבעה האומנותית, והם אמורים להתאים לכוונה, לסגנון, למשלב הלשוני, לקצב, למנגינה, להלך הרוח, לאווירה ולזרימה ביצירת הספרות.
האקדמיה מדגישה שכללי הפיסוק מיועדים בעיקר לכתיבה העיונית, המעשית, ובכתיבה שיש בה משקל רב לסגנון האישי, לרגש ולעיצוב הטקסט, סימני הפיסוק עשויים לשרת את הכותב בדרכים החורגות מהם. למרות זאת, עורכי לשון נוטים להפעיל בבחירות שלהם שיקולים המבוססים על תבניות נוקשות שאינן מתאימות לספרי פרוזה, תוך ביטול של שיקולים שנעשו בעריכה ספרותית או בכתיבה הספרותית. על פי האקדמיה, סימני הפיסוק מציינים, בין היתר, הנגנות. הנגנה, זרימה, קצב ואווירה. זהו סגנון, ועל סגנון בספרי פרוזה אחראית עריכה ספרותית. עם זאת, בעריכת ספרים בסוגה זו נוטים בעריכה לשונית להשתמש בסימני פיסוק המתאימים יותר לכתיבה עיונית ומעשית, סימנים נוקשים, המנוגדים לרוח היצירה.
האקדמיה מוסיפה וכותבת שסימני ההיכר העיקריים למבנה המשפט הם מילות המבנה, כגון מילות חיבור ומילות שעבוד, המצויות בגוף המשפט עצמו, אך עדיין, עורכי לשון רבים מוסיפים סימני פיסוק כדי להדגיש את ההפרדה בין חלקי המשפט. עריכה הלשונית לא אמורה להראות לקוראים שהיא מזהה את חלקי המשפט. היא אמורה לזהות מתי חלקי המשפט ניתנים לקריאה ברצף ומתי כדאי להוסיף סימן פיסוק שיקל בקריאה.
לפעמים נדמה לי שבעריכה הלשונית יש שק של סימני פיסוק, שחייבים להשתמש בכולם ויהי מה. זה לא אמור להיות כך. אם המשפט לא זקוק לסימן פיסוק מסוים, לא צריך להוסיף אותו. אם המשפט זקוק לו, יש להתאים את הסימן למבנה המשפט, להלך הרוח, לסגנון ולקצב, אחרת תהיה פגיעה בספר.
בחלקים ב'-י' אציג דוגמאות לשימוש בסימני פיסוק בספרים, שיוצר עומס ואי-סדר, מושך תשומת לב, קובע מנגינה וקצב המנוגדים לרוח היצירה, ומנכיח את ידה של עריכה לשונית בספר.