עריכת ספר בעריכה ספרותית ועריכה לשונית – האם די בכך?

לאחר שהיוצר או היוצרת סיימו לכתוב את הספר – רומן, קובץ סיפורים, ספר מתח, ספר זיכרונות וכדומה, הם מעבירים אותו לעריכה. אדון בשלושה מצבים שבהם הטקסט עובר לטיפולה של עריכה לשונית:

1. הספר עובר לעריכה לשונית אחרי שבעריכה הספרותית טיפלו באופן כללי במבנה, ברצף, בדמויות ובעלילה ולא בניסוח.

2. הספר מגיע לעריכה לשונית ולא עבר עריכה ספרותית.

3. הספר מגיע לעריכה לשונית המוגדרת כעריכה לשונית וספרותית.

בשלושת המקרים, אם לא מופעלים על הספר שיקולים ספרותיים מקצועיים של טבעיות, אמינות, מנגינה, סגנון וגיוון, המאפיינים עריכה ספרותית מקצועית מקיפה – תהיה פגיעה באיכות הספר. למשל: הגבהה של משלב לשוני היכן שלא צריך, הוספת מילים גבוהות שאינן קשורות לטקסט, שימוש במשפטי שעבוד המבליעים מידע חשוב, דחיסת תיאורים ברשימה והפרדתם בפסיק, שימוש רב בסביל, שימוש רב במילות קישור המקובלות בעולם האקדמיה, שימוש בסמיכויות רבות, הקדמת נשוא לנושא בכל משפט, בניית סדר מילים במשפט על פי תבנית, הוספת קווים מפרידים רבים כמו בעבודה אקדמית, פסיקים רבים ועוד.

הטקסט ייראה אחרת לגמרי. אולי הוא ייראה טוב יותר מהמקור, אולי הוא ירשים את מי שמתרשם משפה גבוהה, אך המטרה העיקרית בעריכת ספר היא לא רק לשפר אותו לעומת מצבו הקודם. המטרה אינה להגיש אותו לשיפוטה של האקדמיה ללשון העברית ולקבל תו תקן על תקינותו הלשונית, או להגיש אותו לשיפוטם של בודקי עבודות אקדמיות לקבלת תואר. המטרה אינה להוכיח ידע ובקיאות לשונית, גם לא להעלות את המשלב הלשוני.

ספר שנערך ללא רגישות ספרותית לזרימה ולמנגינה הוא ספר נוקשה, מרוחק ולא זורם, גם אם הוא עבר עריכה ספרותית ואחריה עריכה לשונית, או שעבר עריכה משולבת. עריכה לשונית ועריכה המוגדרת כעריכה ספרותית – בין שהיא נעשית על ידי שני עורכים ובין שהיא נעשית בתהליך אחד – עדיין לא מעידה על איכות העריכה. מה שקובע הוא טיב הכישורים: התייחסות מקצועית למגוון היבטים ספרותיים, כולל שיקולי ניסוח, ועריכה לשונית שאינה משנה את צביונו של הספר. השופטים האמיתיים הם הקוראים, והם רוצים להישאב לתוך הספר ופשוט ליהנות.