לעיתים הסביל יוצר סגנון מרוחק, לקוני ונוקשה של ספר עיון או מחקר, וריבוי שלו מעיד על מגע ידה של עריכה לשונית המנותקת משיקולי עריכה ספרותיים. בעריכה ספרותית משתמשים בפעיל במקומות המתאימים. הוא פתוח, נגיש ומוסיף מידע, הוא יוצר קצב, מחיה את הרגעים ויוצר מעורבות של הקוראים בהתרחשות.
- עינת קדם
- 6.11.2023
- einat.editor@gmail.com
- 054-7334403
"הבאתי לו את התיק המבוקש"; "מצאנו הרבה אוצרות, נמצא שם גם ספר"; "הכתיבה בוצעה בפגישות משותפות".
סביל הוא החבר הטוב של כתיבה אקדמית. "הנתונים נותחו בשיטת מחקר כמותית", ולא "ניתחתי את הנתונים בשיטת מחקר כמותית". מבצע הפעולה לא במרכז, אלא הפעולה, המחקר והנתונים. הסביל הוא גם החבר העמום הכי טוב של פוליטיקאים: "הושמעו קריאות לא מקובלות". מי השמיע? על מי הן לא מקובלות?
בספרי פרוזה פעמים רבות הסביל משרת מטרה חשובה. למשל: "בכל יום נגלים לעיניי פרטים חדשים". הוא גם אמצעי להגבהת השפה. אך בפעמים רבות אחרות הוא האויב שלהם. בהדגמת שיקולים ספרותיים בעריכת הסיפור "יהודה כהן" העברתי פעלים מסביל לפעיל. למשל, בפסקה 4 נכתב במקור על כלי הנשק שהוסתרו, צינורות שהולחמו והיו מבורגים, כלי הנשק שנעטפו בנייר צלופן ונמשחו בגריז, צינורות שהוטמנו בבור שנחפר. שיניתי: עטפנו, מרחנו, הכנסנו, הלחמנו, הברגנו, הסתרנו, חפרנו. עוד נכתב במקור, שעל הצינורות הונחה תבנית, שעליה הונחו המרצפות, פעם בשנה הוצאו כלי הנשק, בזמן הניקוי הם הוסתרו בעליית הגג. שיניתי: על הצינורות הנחנו… ועליה שמנו… פעם בשנה היינו מוציאים… בזמן שניקינו הסתרנו…
גם אם הייתי משאירה את אופן המסירה כתיאור של המספר, הייתי משנה פעלים רבים מסביל לפעיל. הפעיל יוצר קרבה, אנחנו יודעים מי הסתיר, מי הלחים, מי הבריג. הסביל עמום, נסתר ומרוחק. בסביל המספר פסיבי ומרחיק את עצמו ממה שקורה. התיאור לקוני ויבשושי ומתאים לכתיבה אקדמית או לדיווח. הוא גם סימן שמסגיר את מגע ידה של עריכה לשונית בספר. תיאור בלשון פעילה מכניס חיים וקצב ומחיה את הרגעים. הוא מקרב אותנו להתרחשות. אנחנו רואים לנגד עינינו את הסצנה כמו בסרט. בפעיל יש הבעת דעה. בנוסף, הפעיל אמין ומתאים יותר לשיחה בין שני אנשים. בסביל צריך להתאמץ מעט, בפעיל זה טבעי.
אציג דוגמאות מסדרה ישראלית, שבה הכתוביות מעידות על שינויים שנעשו בעריכה לשונית (באדום) על משפטים טובים הנאמרים על ידי הדמויות, שנבנו על ידי היוצרים ובעריכה הספרותית (בכחול). מאחורי השינויים לא עומדים שיקולים ענייניים ואין להם סיבה, חוץ מהצורך להעלות את המשלב הלשוני.
זוהי הזדמנות עבורי להדגים את ההשפעה והמשמעות של פעולות כאלה אילו נעשו בעריכה לשונית בעריכת ספרים. לעריכה לשונית הפועלת בנפרד מעריכה ספרותית אין מנדט בנושאים אלה, וכך גם לעריכה הפועלת באופן מלא בתכנים הספרותיים אך בפועל שיקוליה אינם ספרותיים. בעריכה ספרותית קובעים שימוש בגופים, זמנים, הדגשים, וקובעים מיהם בעלי התפקידים הראשיים הנמצאים בקדמת הבמה ומיהם בעלי התפקידים המשניים. במילים אחרות, בעריכה ספרותית קובעים את הניסוח:
- הבן אומר לאביו, המאושפז בבית החולים ורוצה להשתחרר: "הם לא ישחררו אותך עד שנגמור את הבדיקות". השינוי – "לא תשוחרר עד שנגמור את הבדיקות". בכך לא רק שנוצר ריחוק אחרי שהפנייה ל"אותך" נמחקה, לא רק שהמשפט התקצר, יש גם העלמת מידע. במקור מדברים על הסיבה והגורם – הרופאים לא ישחררו. השינוי לפועל פסיבי מבטא רק את התוצאה: לא תשוחרר.
- החוקר אומר לבחורה: "אולי יהיה נכון יותר להוציא אותך מהחקירה". השינוי – "אולי יהיה נכון יותר שתוצאי מהחקירה". כנ"ל.
- הבחורה אמרה: "היא מתאבדת על גברים ואתה על עסקים, וכולם יודעים איך זה נגמר". השינוי – "… וזה ידוע איך זה נגמר". לא לא, זה לא ידוע. כולם יודעים. תשאלו את אהוד בנאי.
