עורכת ספרותית בעלת אינטואיציה והבנה פסיכולוגית על נפש האדם, מרגישה כיצד לטפטף את המידע בתהליך הסיפורי וכיצד לגבש את העלילה ואת מצבן של הדמויות. יכולת השליטה באופן, במינון, בתזמון ובקצב, וברגע המדויק הנחתת המכה – היא אומנות התלויה בתכונות פנימיות ייחודיות שאינן ניתנות להעברה. עריכה ספרותית מרכיבה פאזל, שבו כל חלק צריך להגיע בזמן הנכון. האינטואיציה והאינטליגנציה הרגשית, חוש התזמון והקצב, החוש האסתטי למינון ולעוצמה בטוב טעם – הם הידיעה הבלתי מוסברת של האופן שבו התהליך ההדרגתי נבנה.
- מאת: עינת קדם
- 18.7.2025
כשג'ימי מקגיל מוביל חקירה נגדית, הוא פועל מתוך אינטואיציה טהורה – יודע בדיוק מתי לטפטף מידע, מתי לבנות ביטחון כוזב ומתי להנחית את המכה המכרעת. זהה האינטואיציה שמנחה עורכת ספרותית כשהיא מובילה את הדמויות והעלילה.
שני מקרים מדגימים יכולות שאינן נרכשות באקדמיה או בקורס – אינטואיציה, חוש תזמון ואומנות המינון, בשילוב עם הבנה פסיכולוגית, ומוכיחים שבניגוד לדבריו של צ'רלס, ג'ימי הוא עורך דין אמיתי. עורכת ספרותית בעלת אינטואיציה, מרגישה כיצד לטפטף את המידע בתהליך הסיפורי וכיצד לגבש את העלילה ואת מצבן של הדמויות. יכולת השליטה באופן, במינון, בתזמון ובקצב, וברגע המדויק הנחתת המכה – היא אומנות התלויה בתכונות פנימיות ייחודיות שאינן ניתנות להעברה.
המקרה הראשון – עד בשוד חנות: לבנות ביטחון ולמוטט ונפילתו של מר הרקנס
הוכחה נוספת לכך שצ'רלס טעה ושבעריכת דין טובה, כמו בעריכה ספרותית טובה, נדרשים כישורים ותכונות שאינם ניתנים להעברה, היא הייצוג שג'ימי נתן לנאשם בשוד, מר סאקי. בעל החנות שנשדד, מר הרקנס, הצביע בבית המשפט על האיש שישב ליד ג'ימי, ובפרוטוקול צוין שהעד זיהה את מר סאקי.
במהלך החקירה הנגדית ג’ימי בנה את העלילה שהוליכה את בעל החנות אל מפלתו. מהתשובות שסיפק, עלה שהאירוע התרחש בשעת לילה מאוחרת, הוא היה העד היחיד לאירוע, הכול קרה מאוד מהר, והוא ראה את פניו של השודד היטב מקרוב.
ג'ימי: "אתה בטוח שאתה יכול לזהות את האיש הזה, זה מה שאתה אומר?"
הרקנס: "אני יכול, בהחלט. [מצביע שוב על האיש שיושב לצידו של ג'ימי] זה הוא, הלקוח שלך".
ג'ימי: "אתה בטוח שזה האיש? אין לך צל של ספק? קח את הזמן שלך.
הרקנס: "אני לא צריך זמן. זה הוא".
ג'ימי: "עכשיו, האם תופתע לגלות, מר הרקנס, שהאדם שהצבעת עליו עכשיו הוא לא הנאשם?"
הרקנס: "מה?"
ג'ימי: "הלקוח שלי יושב בחלק האחורי של בית המשפט. מר סאקי, אתה מוכן לעמוד? האדם שזיהית נקרא הוליס ארלי. הוא ברמן ב"בלן", יש לו אליבי מאוד טוב לאותו לילה".
("סמוך על סול", עונה 5, פרק 4, "נמסטה")
בניית ביטחון לקראת הנפילה
רוב עורכי הדין היו תוקפים ישירות את מהימנות הזיהוי: "האם אתה בטוח? היה חשוך, קרה הכול מהר…" ג'ימי אסף ממנו נתונים והעיר הערות, אך במקום לתקוף, הוא דובב אותו במיומנות. ככל שהתקדם בשאלותיו, כך גבר ביטחונו של העד. כל פרט שחילץ נועד לחזק את ביטחונו העצמי ולהציגו כמי שבטוח במאה אחוז בזיהויו.
רק כשהרקנס הגיע לשיא הביטחון שלו, ג'ימי הנחית את המכה הקטלנית. הנוכחים חוו בעצמם את הזעזוע, את הרגע שבו הביטחון המוחלט קורס. כשהשופטת העירה לו על הטקטיקה, ג'ימי השיב: "גם את לא זיהית אותו, כבודה". הוא הפך את הנוכחים לחלק מהחוויה.
ספק אם צ'רלס היה מצליח להגות מהלך יצירתי שכזה. ג'ימי לא למד זאת בשום מוסד אקדמי. באינטואיציה טהורה הוא הבין שכל שאלה צריכה לחזק את העד, לא לערער אותו – עד הרגע המדויק שבו הביטחון הופך לנשק נגדו. הוא בנה פרדוקס נסתר: איך אפשר לזהות במדויק פנים בתנאים כל כך גרועים? אבל במקום לחשוף את הפרדוקס, הוא עזר לעד לטשטש אותו, והוביל אותו להכריז בפני כולם על "הוודאות המוחלטת" שלו. ככל שהדמות בטוחה יותר בעצמה, כך הנפילה שלה גדולה יותר. עורכת ספרותית טובה מפסלת את הדמויות ומשכנעת את השופטים האמיתיים – הקוראים.
המקרה השני – צ'רלס מקגיל: הובלת הדמות לשיא הטרגדיה שלה
כישורים של מאסטר כדרך חיים
ג'ימי פעל באופן דומה גם בשימוע שהתנהל נגדו בעקבות התלונה שצ'רלס הגיש נגדו בלשכת עורכי הדין. בזכות תחקיר מעמיק, איסוף פרטים, בניית אמינות, בנייה הדרגתית עד לשיא ותזמון מדויק – הוא בנה ציפיות בקרב השופטים והקהל, וברגע השיא ניפץ זאת, ומוטט את הטיעון של צ'רלס. במהלך מבריק שתוכנן בקפידה, ג'ימי הדגים לבית המשפט שאחיו פועל מתוך שנאה כלפיו, ושהוא לוקה בבעיות נפשיות רגשיות מאז שהתגרש מאשתו, והן אלה שגרמו לו לטעות במסמך.
ג'ימי הוכיח שחוסר היציבות שאחיו הפגין והדאגה לשלומו ולבריאותו הנפשית הפעילו אותו וגרמו לו להודות במשהו שהוא לא עשה, רק כדי להרגיע אותו. הוא שיקר. הוא אכן הודה מתוך דאגה לצ'רלס ונקיפות מצפון, אך הוא הודה במעשה שעשה באופן מכוון. המעשה שעשה נועד להוכיח ללקוח, בנק מסה ורדה, שצ'רלס לא יכול לייצג אותו – אלא קים, שהביאה את הלקוח למשרד HHM לפני שעזבה.
התלונה שהגיש צ'רלס ללשכת עורכי הדין התבססה על ההודאה שהצליח לחלץ מג'ימי, שלפיה ג'ימי הכניס במכוון טעות בבקשה שצ'רלס הגיש עבור הבנק מסה ורדה, כדי להכשיל אותו, ועל הפריצה לביתו. צ'רלס הצליח בכך רק משום שהשתמש באופן חריג בטקטיקה של "ג'ימי המחליק", שממנה סלד: הוא בנה סיפור בשלבים, התבסס על המידע שלו על ג'ימי ועל הרגש שלו כלפיו, שיחק באופן מושלם את הקורבן המכיר בטעותו, בנה אמינות, תעתע בחברו ארני, היה סבלני בכל שלב ולא האיץ בתהליך, והוביל אותו למקום שרצה – עד שג'ימי הודה. צ'רלס הקליט אותו, תיעד אותו ותבע אותו. עורך הדין ה"אמיתי" צ'רלס, השתמש במהלכיו של עורך הדין ה"לא אמיתי", וגילה שהם אפקטיביים ואינם קשורים להכשרה או תואר.
צ'רלס הצליח במשימה זו בגלל ההיסטוריה שיש בין האחים ותחושת האחריות של ג'ימי לגורלו, ובעיקר משום שבאופן חריג הוא השתמש במהלכים המצריכים כישורים מיוחדים שכנראה חבויים בו, אך הוא אפשר לעצמו לשחרר אותם רק לצורך המטרה הזו, שבעיניו היא קדושה – לשלול את רישיונו של ג'ימי כעורך דין.
ג'ימי הוא המאסטר, וכישוריו הייחודיים הם דרך חיים. בזכותם הוא הצליח לצאת מהטעות. אומנם בנזק כבד, בדרך קשה וארוכה ומאמצים רבים שהשקיע בשיקום תדמיתו לאחר השימוע, אך כמו במקרה של טוקו סלמנקה שירד מגזר דין מוות לשבירת רגל, ג'ימי הצליח לרדת משלילה לצמיתות של רישיון עורך הדין שלו, להשעיה של שנה בלבד.
בשימוע ג'ימי הצליח להוכיח שהוא אמר שהוא הכניס במכוון טעות מסמכים, רק כדי להרגיע את אחיו, כשהאמין שהוא השתגע לחלוטין (במסגרת תוכנית ההטעיה של צ'רלס, הוא כיסה את קירות הבית בנייר אלומיניום), ועוד הוא טען, שהרגישות האלקטרו-מגנטית שצ'רלס טוען שהוא לוקה בה היא בעיה נפשית.
המכה הראשונה: בניית ביטחון כוזב
לקראת החקירה הנגדית של ג'ימי צ'רלס היה בשיאו. הוא דיבר בביטחון ואמר את השורות החשובות שתכנן לומר בחזרות לקראת הופעתו: "אני אוהב את אחי", הוא אמר, "אבל החוק חשוב מדי מכדי לשחק בו", ובכך הבהיר לכולם שהוא פועל מתוך עיקרון, ולא מתוך שנאה לאחיו. עד כדי כך הוא היה בטוח בעצמו, שכאשר רבקה, אשתו לשעבר, הופיעה בבית המשפט לבקשת ג'ימי, הוא אמר לה להישאר. עד אז צ'אק, שהיה עדיין מאוהב בה גם אחרי הפרידה (לא ידוע מה גרם לפרידה, אבל נראה שזה בא מצידה של רבקה), לא סיפר לה על מצבו גם כשביקרה אותו אחרי הפרידה. כעת, הוא רצה שתישאר, כדי שתראה אותו בגדולתו.
קים ניהלה את החקירה הנגדית, אבל את חקירתו של צ'אק, ג'ימי ניהל. ג'ימי שאל על הסימפטומים שהוא חווה: "אני רוצה להתמקד בעובדות, אני רוצה לרדת לפרטים הקטנים. המחלה הזו, מה מרגישים? הזכרת שזה כואב". הוא נשמע מאוד אמפטי ומזדהה.
צ'רלס השיב שמרגישים מועקה בחזה, קושי בנשימה, וכאב עז שמתפשט לכל מקום.
ג'ימי: "זה נשמע נורא. כואב לך עכשיו?"
צ'רלס: "העוצמה פוחתת עם המרחק, לפי החוק הריבועי ההפוך. […]"
ג'ימי [באמפטיה]: "הבנתי, הבנתי, אז אם הייתה לי סוללה קטנה, נניח בשעון, והייתי מתקרב אליך, היית יודע?"
צ'רלס: "הייתי מרגיש את זה, כן".
ג'ימי: "אתה מרגיש זרם חזק שמגיע מכיוון מסוים ברגע זה? […]"
צ'רלס [מחייך]: "ג'ימי, יש לך משהו בכיס?"
("סמוך על סול", עונה 3, פרק 5, "תחבולניות")
להפיל, ולגרום לדמות להפיל את עצמה
צ'רלס ניחש נכון, וג'ימי התנהג כאילו נתפס בקלקלתו. הוא הוציא מכשיר טלפון מהכיס שלו, וכשצ'רלס בדק אותו הוא גילה שאין בו סוללה. צ'רלס הרגיש שידו על העליונה, ושהוא הוכיח לבית הדין שהתחושות שלו אמיתיות, ושהוא לא הרגיש דבר משום אין סוללה בקרבתו. כל הנוכחים באולם גיחכו. "זה טריק עלוב, לא?" צ'רלס אמר, "אלוהים, ג'ימי, אתה עדיין לא מבין שזה אמיתי? אני מרגיש את זה, זו תגובה פיזית לגירוי, לא שיגעון. מה עליי לעשות כדי להוכיח לך את זה?"
ג'ימי גרם לצ'רלס ולבית המשפט לחשוב שהוא ניסה לערער את אמינותו של צ'רלס בטריקים עלובים ושהוא נכשל בכך. רגעי הניצחון שג'ימי בישל היו הזמן המתאים להנחית את המכה. שעה וחצי לפני כן, חברו שתל בכיס הפנימי של החליפה של צ'רלס סוללה טעונה, מבלי שצ'רלס חש בדבר. כעת הוא ביקש ממנו לבדוק מה יש שם: "אני לא יודע, צ'אק. אתה יכול להושיט את היד לכיס הפנימי ולהגיד לי מה יש שם?"
בום! צ'רלס גילה שבמשך שעה וחצי סוללה הייתה קרובה לחזה שלו, והוא לא הרגיש דבר. ג'ימי חיבר אותה למכשיר והוא נדלק. כל הנוכחים באולם היו מופתעים. צ'רלס נשבר, כעס, התפרץ והאשים. הוא הרגיש שעליו להציל את כבודו מול רבקה גרושתו, אבל דבריו רק החמירו את מצבו. הוא היה לא ענייני, דיבר על הילדות שלהם, סיפר שג'ימי עשה את צרכיו דרך חלון שמש ברכב, טען שכילד בן תשע ג'ימי נהג לגנוב מהקופה בחנות של אביו, אמר שהוא היה צריך לעצור את ג'ימי אבל הוא הכניס אותו לחברה שלו, "והוא הופך להיות עורך דין? איזו בדיחה חולנית". דבריו חשפו את מה שכאב לו באמת. בעיניו ג'ימי לא עורך דין אמיתי, הוא שקרן ולא ראוי להיות עורך דין.
דבריו העלו ספק באמינות גרסתו, פגעו בתביעתו וחשפו שהמטרה האמיתית מאחורי התלונה הייתה שג'ימי לא יוכל לעסוק יותר בעריכת דין.
ג'ימי השתמש בתובנות מעולמו. הוא זכר את הרופאה של צ'רלס בבית החולים. היא חשדה שמדובר בתסמינים פסיכוסומטיים, וכשצ'רלס ביקש לכבות את מכשירי החשמל היא השאירה חיבור אחד במיטתו והוא לא הרגיש כלל. בשימוע, לג'ימי היה אומץ להעז ולשתול בחליפתו סוללה, בהנחה שגם כאן צ'רלס לא ירגיש. אומץ ותעוזה הם תכונות חשובות בעריכה ספרותית.
תחקיר ויצירתיות – אף שהכניסה לביתו של צ'רלס נחסמה, ג'ימי מצא דרך יצירתית לצלם את ביתו המציג את מצבו הנפשי – גם כאן בעזרת חברו שהתחזה למתקן. לכך קדם תחקיר, שנועד לבדוק מיהו המתקן המקורי שהוזמן, ולבטל את הגעתו – כביכול בשמו של צ'רלס. עורכת ספרותית טובה בונה תחקירים, משתמשת בחומרים, התנסויות, אסוציאציות, תחומי ידע והבנה מעולמה (לא תמיד במודע) ומקשרת אותם עם הספר.
הבנה פסיכולוגית – ג'ימי ידע שאחיו עדיין מאוהב בגרושתו רבקה, והזמין אותה להיות נוכחת בשימוע. נוכחותה הגבירה את הרגישות של צ'רלס, העצימה את רגשותיו, בלבלה אותו והפכה אותו לחשוף ושברירי. ההיבריס והיוהרה שלטו בצ'רלס, וג'ימי עיצב אותו כמו גיבור בטרגדיה יוונית. הוא דובב אותו בשימוע, גרם לו להרגיש חזק ובשליטה, וברגע המתאים הפיל אותו ויצר הלם והפתעה בקרב הצופים. עורך הדין ה"אמיתי" קרס ונפל, ומי שהוביל למפלתו הוא עורך דין שכישוריו נובעים מתוכו. כך פועלת עורכת ספרותית טובה.
