חורים בעלילה, סתירות, חוסר עקביות, אי-היגיון, עמימות וסימני שאלה

אחד מתפקידיה של עריכה ספרותית ולשונית הוא לזהות חורים בעלילה, חוסר אמינות, פערים במידע, צרימות, קפיצות לא מוסברות, אלתורים מאולצים בסגנון האל מהמכונה, אי-היגיון, מאמצים וניסיונות שקופים של יד מכוונת, סתירות, חוסר עקביות, עמימות, סימני שאלה, זליגת ידע מאוחר לאירוע מוקדם, הקצנה, הגזמה, הבטחות שלא מתממשות, פיזור מידע, ועוד – ולפתור אותם.

במאמר זה אציג את הקשיים שזיהיתי בסיפור "התרמית", שאותו אני מציגה ומנתחת באתר באישורה של המחברת, חברתי. הסיפור נכתב כהתנסות שלה במסגרת סדנת כתיבה, ועבר עריכה לשונית לפני שהגיע אליי. המקור מוצג באתר אחד לאחד כפי שנמסר לי. לא הפעלתי בו מניפולציות או שינוי, כולל סימני פיסוק. בצד הניתוח, אני מציגה באתר את השיקולים לעריכה הספרותית והלשונית שלי לסיפור. המטרה היא להדגים את אופן עבודתי כעורכת ספרותית ולשונית.

הנתונים

אציג את הנתונים בסיפור "התרמית" לפי סדר הופעתם:

שמוליק תירוש הוא מנהל מרכז השיטור בכפר תבור. עליזה בת ה-95, מזמנת אותו לפגישה בבית הקפה גרג ב-12.
כבר בתחילת הפגישה עליזה אומרת לשמוליק: "אני בטוחה שהיא רצחה אותם". בהמשך מתברר שהיא מדברת על אימה של הילדה עדי צפירה, מזי.
במהלך שנתיים מתו שני ילדים במשפחה. הילד הראשון מת מטביעה, והילד השני, רביד, מת מהרעלת מזון: "… ובייחוד שרק בשנתיים האחרונות מתו עוד שני ילדים במשפחה: אחד בטביעה והשני מהרעלת מזון".
בשלוש השנים האחרונות מתו שלושה ילדים במשפחה: "איני מתכוון לחקור אישה באבל כבד, שאיבדה בשלוש שנים שלושה ילדים".
הילדה השלישית. עדי, מתה לאחר שהושארה ברכב סגור ביום חמסין. "כשמת ילד אחד, מגוננים על השאר. איך השאירו את עדי ברכב סגור ביום חמסין?"
משה פשט את הרגל, ולפני כמה שנים הוא ומזי שקעו בחובות: "מזי ומשה שקעו בחובות לפני כמה שנים לאחר שפשט משה את הרגל".
לפני ארבע שנים הם ביטחו את ילדיהם בסכומים גבוהים, ואז הילדים התחילו למות זה אחר זה: "לפני ארבע שנים הם ביטחו את ילדיהם בסכומים גבוהים, ואז הילדים התחילו למות זה אחר זה".
יש בת רביעית, והיא נמצאת בסכנה: "אם לא תעצור אותה, גם הבת היחידה שנותרה תיעלם מן העולם הזה".
לפני ארבע שנים עליזה ראתה את מזי יוצאת ממשרדו של סוכן הביטוח קורמן מחויכת. היא ראתה על השולחן במשרדו טפסים, וכשקורמן הלך לרגע היא הציצה בהם וראתה את השמות של הילדים: "קורמן הוא סוכן הביטוח שלי. כשבאתי לחדש את הביטוח על הדירה שלי, יצאה מזי מן המשרד שלו מחויכת. כשישבתי ליד השולחן של קורמן, ראיתי טפסים מונחים על השולחן. כשקורמן קם להביא את הטפסים שלי, הצצתי בטפסים שעל השולחן. ראיתי את שמות הילדים. אני יודעת לחבר אחד ועוד אחד".

הבעיות

הקצנה ואמינות התרחיש העלילתי

הקצנה והגזמה – שלושה מקרי מוות כדי להאדיר את עליזה כמצילה

שלושה ילדים מאותה משפחה מתים בזה אחר זה בתוך שלוש שנים. ילד אחד מת בטביעה, ילד שני מהרעלת מזון וילדה שלישית לאחר שהושארה ברכב סגור, ובמשך שלוש שנים אף גורם מקצועי לא מחבר בין המקרים. גם אם כל מקרה בנפרד יכול להיראות כתאונה, ההצטברות חריגה מאוד.

להקצנה מצטרף גם גילה של עליזה – 95. לא די בכך שהיא היחידה שמזהה את הקשר שאנשי המקצוע אינם מזהים; היא עושה זאת בגיל מופלג. כך נוצר אפקט נוסף של העצמה: אפילו בגיל 95 עליזה חדה מספיק כדי לפתור את התעלומה ולהציל את הילדה שנותרה, בעוד כל הגורמים המקצועיים סביבה לא מצליחים לעשות זאת.

להרחבה – התרחיש לא עומד במבחן הסבירות והמציאות שבה הוא מתרחש

הפער בין תפקידו של שמוליק להתנהלותו – חור בסיסי בעלילה

שמוליק מוצג כבר בפתיחת הסיפור כמנהל מרכז השיטור של כפר תבור. התפקיד הזה יוצר ציפייה לאדם מקצועי ובעל ניסיון, בעל יכולת תשאול ויכולת הסקה, אדם שיבחן את ההיגיון במידע שמובא לפניו, ישאל שאלות ענייניות, ידרוש תשובות לשאלות מהותיות, יגיב לדברים שנאמרו לו בפועל ובהתאם לחומרתם, ינהל את הבירור, יהיה רציני וסמכותי. שמוליק עושה את ההפך מכך.

שואל שאלות ילדותיות ומוכן לקבל מעליזה הסברים כמו לילד
יוצר היסקים לא הגיוניים ומקבל ללא עוררין היסקים לא הגיוניים של עליזה
מתנהל כמעריץ של עליזה, משבח אותה, מתנהג כמו חניך שלה
לא משדר סמכותיות, מאפשר לעליזה לצחוק עליו ולנהל אותו
לא דורש לקבל מידע בסיסי הדרוש לבירור החשד, לא שואל שאלות נדרשות
מתעלם מתשובות עמומות וכלליות של עליזה ומהאופן המסויג שבו היא מוסרת לו בטפטופים את המידע
לא מגיב לעניין לדברים שנאמרו לו בפועל
נותן לעליזה לנהל את הפגישה ומתנהג באופן פסיבי
תגובותיו לא תואמות את חומרת הדברים
מתעלם מהטרגדיה של המקרה, מתרכז בעליזה ומתנהל בפגישה כאילו מדובר בשיחת חולין

להרחבה:

נוכחות של יד מכוונת

דיבור מגמתי והרמות להנחתה – הדמויות אומרות את הדברים הדרושים כדי לעורר את השאלה או התגובה הבאה ולקדם את המהלך הרצוי.
שאלות מהותיות ננטשות – שאלה יוצרת ציפייה לתשובה, אך השיחה מוסטת ממנה כשהמידע עדיין אינו אמור להיחשף.
המסקנה זולגת לשלבים שקדמו לה – עליזה מציגה שאלות ורמזים כאילו הם מובילים אותה למסקנה, אף שהם כבר מנוסחים מתוך המסקנה שאליה הגיעה.
ידע מאוחר זולג לזיכרון – החיוך של מזי והטפסים מקבלים בדיעבד משמעות שלא הייתה לעליזה סיבה לייחס להם בזמן האירוע.
מידע נמסר לדמות כדי להגיע לקוראים – שמוליק מקבל הסברים על אירועים שהוא, כמנהל מרכז השיטור המקומי, אמור כבר להכיר.
מידע נגרע מדמות בהתאם לצורך העלילתי – שמוליק אינו יודע פרטים שסביר שידע, כדי שעליזה תוכל לגלות לו אותם ולהבליט את תרומתה.
מידע נוסף לדמות לפני שנמסר לה – במקומות אחרים שמוליק דווקא יודע יותר ממה שנאמר לו ומגיב למסקנות שעדיין אין בידיו המידע הדרוש להגיע אליהן.
תגובות אינן נובעות מן המידע שנמסר – הדמויות מגיבות בהתאם לכיוון שאליו העלילה צריכה להתקדם ולא בהכרח לדברים שנאמרו בפועל.
אירועים מסתדרים בהתאם לצורך העלילתי – הטפסים נשארים גלויים על שולחנו של קורמן, והוא קם ועוזב את עליזה לבדה בדיוק כשהיא צריכה הזדמנות להציץ בהם.
הידע מחולק בין הדמויות בהתאם לתפקידן בעלילה – עליזה יודעת את מה שיאפשר לה להוביל ולפתור, ושמוליק יודע או אינו יודע בהתאם לתגובה שהעלילה זקוקה לה באותו רגע.

להרחבה – יד מכוונת והתאמות שנועדו להוליך את הקוראים אל המטרה הרצויה (התרמית)

סתירות פנימיות

ההיגיון שעליזה מציגה סותר את עצם הצורך בהתערבותה המאוחרת – אם "כשמת ילד אחד, מגוננים על השאר", כבר לאחר המקרה השני הייתה אמורה להתעורר ערנות, ולא רק בשלישי.
סתירה למאפיין "יודעת לחבר אחד ועוד אחד" – עליזה מוצגת כבעלת יכולת לחבר פרטים, אך מקשרת בין מה שראתה אצל קורמן לפני ארבע שנים לבין מקרי המוות שהחלו לפני שלוש שנים – רק לאחר המקרה השלישי ולא כבר במקרה השני.
ההיגיון מופעל באופן סלקטיבי – עליזה מצפה לערנות מצד ההורים לאחר המקרה הראשון, אך אותו היגיון אינו מוחל על הגורמים המקצועיים ובכללם שמוליק, וגם לא עליה, שמזמנת את שמוליק לפגישה רק אחרי מותו של הילד השלישי.
החשד נבנה על שני ההורים אך האשמה מופנית רק כלפי מזי – החובות משותפים, הביטוח נעשה בידי שניהם, אך משה נעלם מהחשד בלי שניתן לכך בסיס.
האירוע אצל קורמן ממוקד במזי בלבד – אף שעליזה אומרת ששני ההורים ביטחו את הילדים, רק מזי מופיעה בזיכרון שעליו נבנה החשד.
האשמה חד-משמעית מתחלפת בדיבור עמום – לאחר "אני בטוחה שהיא רצחה אותם", עליזה עוברת ל"הורעל", "השאירו" ו"מתו", בלי לייחס למזי ישירות את המעשים שעליהם היא מאשימה אותה.

מושגים שאין להם בסיס, הנחות, היסקים וחיבורים לא הגיוניים

מושגים ותוויות שאינם מקבלים בסיס בטקסט – שמוליק מייחס לעליזה "היגיון בריא" ונכתב ש"על כל טיעון יש לה טיעון נגדי", אף שחילופי הדברים אינם ממחישים חשיבה לוגית יוצאת דופן ואינם בנויים כטיעון וטיעון נגדי.
הנחות שאינן עומדות בהיגיון – בין היתר, שלוותו של כפר מוצגת כנימוק המטיל ספק באפשרות שמתרחש בו רצח; היותה של מזי "בריאה בנפשה, נעימה ומסבירת פנים" מוצגת כנימוק נגד החשד בה; האבל הכבד שלה משמש נימוק שלא לחקור אותה; והצטברות מקרי המוות מוצגת כסיבה לכך שהיה מצופה ממנה לבכות יותר.
היסקים שאינם נובעים מן המידע שנמסר – העובדה שמזי אינה בוכה כפי שעליזה ציפתה נקשרת מייד לחשד שרביד הורעל, אף שבשלב הזה לא נמסר המידע שיכול לבסס את החשד. גם המקרה של דניאל מעוז מובא כדי לבסס את האמירה "כשיש קשיים כלכליים, הכול אפשרי", אף שהדוגמה אינה מאפשרת להסיק את הטענה הכללית הזאת.
חיבורים בין מושגים שאינם שייכים לאותו מישור – "בריאה בנפשה" נקשר ל"נעימה ומסבירת פנים"; "שיגעון" נקשר ל"כולנו הולכים עם מסכות"; וקשיים כלכליים כלליים נקשרים לחובות כבדים שנוצרו מהימורים, כאילו מדובר באותו מצב.
ריבוי הכשלים הלוגיים מחריף את חוסר האמינות בדמותו של שמוליק – כמנהל מרכז השיטור מצופה ממנו לבחון מידע, לזהות קפיצות לוגיות, להפריד בין עובדות להנחות ולדרוש ביסוס. אלא שהקושי אינו מקצועי בלבד: גם אדם בוגר שמפעיל היגיון היה צפוי לעצור לפחות בחלק מן המקומות האלה, לשאול ולהטיל ספק. שמוליק מאפשר להנחות ולהיסקים לעבור שוב ושוב בלי לערער עליהם.
נוצר פער בין התוויות שהטקסט מעניק לדברים לבין הדברים עצמם – הטקסט אומר לנו שלעליזה יש "היגיון בריא" ו"טיעונים נגדיים", אך המהלך המחשבתי שנכתב עבורה אינו תמיד ממחיש את התכונות האלה. התווית אינה יכולה להחליף את הבנייה שלה בתוך הטקסט.

בעיות בארגון המידע

הקוראים נדרשים לבצע בעצמם כמה סוגים שונים של ארגון מידע:

ארגון זהויות – להבין מי הם ארבעת הילדים, מי מהם רביד, מי עדי, מי מת ובאיזה אירוע, ומי הילדה שנותרה בחיים.
ארגון כרונולוגי – לסדר מה קרה קודם ומה אחר כך: הביטוח, פשיטת הרגל, החובות ומות הילדים.
ארגון סיבתי – לחבר בין פשיטת הרגל לחובות, בין החובות לכספי הביטוח ובין אלה לחשד למניע לרצח.
שיוך מידע – להבין לאיזה ילד שייך כל פרט: מי טבע, מי מת לכאורה מהרעלת מזון, מי הושאר ברכב.
חיבור מידע מפוצל – לקחת פרטים שנמסרו במקומות שונים בשיחה ולהבין שהם מתייחסים לאותו אירוע. למשל, "לפני ארבע שנים ביטחו את הילדים" והביקור אצל קורמן שבו עליזה ראתה את הטפסים.
השלמת מידע חסר – להסיק דברים שהטקסט אינו אומר במפורש, למשל שהביקור אצל קורמן התרחש לפני ארבע שנים ושאלה הטפסים הקשורים לביטוח הילדים.
זיהוי קשרים בין פרטים – להבין ש"עדי צפירה" מן השבעה היא אותה עדי שהושארה ברכב ושהיא הילדה השלישית שמתה.
ארגון רצף המסירה – להתמודד עם מידע שנמסר לא לפי הסדר שבו הוא נחוץ להבנה, ולכן לחזור לאחור ולעדכן בדיעבד את התמונה שכבר נבנתה.
פענוח מידע עמום – למשל "טפסים", "שמות הילדים", בלי שהטקסט מבהיר אילו טפסים, אילו שמות ומה בדיוק ראתה עליזה.