בעריכה ספרותית ולשונית של ספרי פרוזה, בחירת סימני הפיסוק נעשית מכיוונה של עריכת התוכן הספרותית, תוך התאמה לסגנון הספר ולשיקולים של קצב, זרימה, אווירה, הלך רוח, מנגינה, מבנה משפט, כוונה, משמעות ודגש. עריכה לשונית משלימה את הבחירה, וכן כותבת באופן תקני את סימני הפיסוק והציטוט שנבחרו ומאחידה. למשל, בלי רווח לפני נקודה ופסיק ועם רווח אחריהם, מיקום של סימני הפיסוק לפני מירכאות של ציטוט או אחריהן, ועוד.
שימוש רב בקווים מפרידים, נקודתיים ונקודה ופסיק אינו מתאים לסגנון של ספרי פרוזה. בחירה בסימני פיסוק כגון סימן קריאה ושלוש נקודות צריכה להתבסס על שיקולים ספרותיים. הוספת מירכאות לציון מטפורה, מקום מוכר או לשון סגי נהור, או הוספת מירכאות לציון מחשבות, מרדדים את הספר. ריבוי של פסיקים פוגע בטבעיות ובזרימה.
