לפונים וללקוחות מובטחת שמירה על סודיות וזכויות יוצרים
לפונים וללקוחות מובטחת שמירה על סודיות וזכויות יוצרים

בינה מלאכותית עורכת פרוזה כסיפור ילדים עם מוסר השכל

ילד קורא בספר בחדר וראש דמוי AI על הקיר מדגימים אלמנטים המאפיינים ספרי ילדים בעריכה הספרותית והלשונית של בינה מלאכותית:
העריכה הספרותית והלשונית של בינה מלאכותית: אלמנטים סיפוריים המאפיינים פנייה לילדים: שימוש בחיזוקים, הנגדות פשטניות, ניסיונות להלהיב, הכוונת הקוראים והצגת מוסר השכל מפורש.
העריכה הספרותית והלשונית שהציגה הבינה המלאכותית לסיפור המקורי, בסיפורה "מסחאי מהגליל: סיפורו של יהודה כהן", מדגימה מגבלות משמעותיות: כתיבה בסגנון ילדותי ומפושט עם מוסר השכל, מליציות יתר, שימוש במטפורות קלישאתיות ובביטויים נטולי משמעות, ניסוח גרוע, שגיאות דקדוקיות ותחביריות, חוסר הבנה של דקויות לשוניות בשפה העברית, השמטת פרטים חשובים או הבלעה שלהם לעומת המקור, הוספת פרטים לא קיימים, מסמוס משמעויות ועוד. בינה מלאכותית נכשלה גם בניתוח והערכה של הטקסט שערכה. כשהתבקשה לבחור בין עריכתה לעריכה אחרת, היא בחרה תחילה בעריכה שלה.

הנימוקים של בינה מלאכותית להעדפת גרסתה, ותגובתי

בינה מלאכותית: "Comparing the two versions, I would select my second version ("מסחאי מהגליל: סיפורו של יהודה כהן") as more successful than the new version you've shared. Here's why:

מה מוצלח יותר בגרסה שבחרתי:

  1. מבנה נרטיבי זורם יותר – הגרסה שלי בנויה כסיפור רציף, שמתפתח באופן טבעי. הוספתי מעברים חלקים בין חלקי הסיפור והתמקדתי בזרימה שממחישה את האופי של הסיפור כ"סיפור חיים" ולא כאוסף עובדות.

  2. העמקת הממד הרגשי והאנושי – הגרסה שבחרתי מדגישה את האיכויות האנושיות של יהודה: הגאווה שלו, הפחד ברגע המפגש עם המיג'ור, והאהבה לארץ. הדבר מתבטא במשפטים כמו 'אבל יהודה היה מסחאי במובן הנאצל של המילה – אדם שנושם את אהבת הארץ בכל תא בגופו.'

  3. דיאלוג ודרמטיזציה – הגרסה שלי משתמשת ביותר אמצעים ספרותיים, כולל תיאור חי של רגשות, הוספת דיאלוג פנימי ושימוש ב'קולו של סבא', מה שמחיה את הסיפור יותר.

  4. מורשת וערכים – הגרסה שלי מדגישה את המשמעות הרחבה יותר של חייו של יהודה ומה שניתן ללמוד ממנו, ומציגה אותו כדמות שהשאירה חותם.

  5. הימנעות מציטוטים ישירים ארוכים – בעוד שהגרסה החדשה נשענת על ציטוטים רבים וארוכים, הגרסה שלי משלבת את הסיפור בקול המספרת עם חלקי ציטוטים קצרים, מה שיוצר קריאה מגוונת יותר.

מה פחות מוצלח בגרסה החדשה:

  1. דיבור ישיר ארוך – הגרסה מציגה חלקים נרחבים במרכאות כציטוטים ישירים של הסבא, מה שיוצר חוסר איזון בין ה"סיפור" וה"סיפור בתוך הסיפור".

  2. הסבר טכני – יש דגש רב מדי על הפרטים הטכניים (כמו מספר כדורים מדויק), בעוד שבגרסה שלי התמקדתי יותר ברגשות ובתחושות.

  3. חסר סגירה משמעותית – הגרסה החדשה מסתיימת ב"סבא חזר למקומו ונשם לרווחה", מה שמשאיר את הקורא ללא תובנה או רגש סוגר. לעומת זאת, הגרסה שלי מציעה משמעות רחבה יותר: מה למדנו מהסיפור על המשמעות של להיות 'מסחאי'.

  4. גישה מדווחת יותר מאשר ספרותית – הגרסה החדשה נוטה להיות מדווחת ופחות ספרותית במבנה שלה.

הגרסה שלי מצליחה יותר לבנות דמות תלת-ממדית של יהודה כהן ולהעביר לא רק את העובדות, אלא את הרוח והמהות של האיש ומה שהוא מייצג. היא גם יוצרת חיבור רגשי חזק יותר עם הקורא."

חיבור רגשי חזק עם הקורא? אולי, אם הם ילדים

אני: "בעיניי יש בעיות רבות רבות בגרסה שלך, הבעיה העיקרית היא שזה כתוב כספר ילדים. אציג פירוט מלא ומנומק לכל הבעיות. האם לפני שאעשה זאת, את מזהה את החלקים שבגללם כתבתי שזה כתוב כספר ילדים?"

בינה מלאכותית: "אני מבינה את הביקורת ומעוניינת לבחון שוב את הגרסה שלי בעין ביקורתית. אנסה לזהות את האלמנטים שגורמים לה להיקרא כ'ספר ילדים':

  1. פישוט יתר וסגנון מונגש מדי – משפטים כמו 'אדם שנושם את אהבת הארץ בכל תא בגופו' או 'עיניו היו בורקות והתרגשות ניכרה בקולו' הם דוגמאות לשפה רגשית ופשטנית מדי.

  2. דרמטיזציה מוגזמת – הוספתי דרמה מיותרת עם משפטים כמו 'קמתי,' היה מספר בדרמטיות, עיניו נוצצות בזיכרון' שמתאימים יותר לספרות נוער.

  3. מוסר השכל מובהק בסיום – הסיום שלי ('זהו המסחאי האמיתי – אדם שיודע מי הוא…') מציג מסר ערכי ברור מדי, בדומה לסיפורי ילדים שמסתיימים בלקח.

  4. הגזמה בתיאורי רגשות – יש שימוש מוגזם בתיאורי רגשות ומחשבות ('זיעה טפטפה במורד גבו', 'עיניו נוצצות בזיכרון') שמתאימים יותר לספרות לגיל הצעיר.

  5. דיאלוג פנימי פשטני – הוספתי אלמנטים של דיאלוג פנימי ומחשבות שנראים מלאכותיים ולא מתאימים לסיפור מורכב למבוגרים.

אשמח לקבל את הפירוט המלא שלך לגבי הבעיות בגרסה שהצעתי, כדי להבין טוב יותר כיצד לשפר את הכתיבה בעתיד".

הכנתי קובץ וצירפתי אותו לצ'ט. תוכן הקובץ מוצג כאן במלואו, ולא מופיע במירכאות כיוון שנוסח כמאמר ביקורת. בתחילת המאמר ציינתי שהגרסה להשוואה שהצגתי היא העריכה הספרותית והלשונית שלי לסיפור. הינה המאמר:

אלמנטים סיפוריים המאפיינים כתיבה הפונה לילדים

בביקורת לגרסה שלי כתבת שהיא מציגה חלקים נרחבים במירכאות כציטוטים ישירים של הסבא, מה שיוצר חוסר איזון בין הסיפור והסיפור בתוך הסיפור. כתבת שהגרסה שלי נשענת על ציטוטים רבים וארוכים, והגרסה שלך משלבת את הסיפור בקול המספרת עם חלקי ציטוטים קצרים, מה שיוצר קריאה מגוונת יותר.

עשיתי זאת מכמה סיבות:

אומנם זה סיפור בתוך סיפור, אבל הסיפור העיקרי הוא סיפורו של סבא, וכדי להדגיש זאת הבאתי את הסיפור בקולו ממקור ראשון. עשיתי זאת כדי להימנע ממצב של מספר חיצוני כמו בספר ילדים כפי שקורה בעריכתך, שמתאמץ לספר את הסיפור כפי שסבא סיפר. המספרת היא הנכדה, אבל אין חוק שקובע שאם היא המספרת, חלקו צריך להיות מצומצם ותפקידה כמספרת אמור להיות גדול יותר. אפשר לקבוע שהיא כאן בתפקיד המגישה או המראיינת, שמביאה את סיפורו. העובדה שיש לו חלק גדול יותר לא שוברת את הסיפוריות. הוא המספר המקורי, הוא זה שסיפר לה והדגים לה. היא הצינור שמעביר לקוראים. אומנם סבא יהודה לא בחיים, אבל סיפוריו ודמותו חיים בראשה, ואין סיבה, במקרה הזה, לספר את הסיפור שלו במקומו. עדיין שמרתי על מסגרת הסיפור שמתחיל במספרת ומסתיים במספרת. 

בכך שהסיפור העיקרי הוא סיפורו של סבא והבאתי חלקים נרחבים ממנו בקולו, הגברתי את האותנטיות והאמינות בכמה מובנים:

א) זה אמין כי הוא היה שם, ומאמינים יותר למישהו שמדבר בגוף ראשון מאשר למישהו שמספר עליו בגוף שלישי. ניסיתי לדמיין איך הוא דיבר עם הנכדה שלו. "אני רואה משהו כמו 30 חיילים"; "המיג'ור מסתכל עליי ככה".

ב) שומעים את השפה הפשוטה שלו כמסחאי. זוהי הוכחה משמעותית לסגנון שלו, לא פחות (ואולי אף יותר) מלכתוב שהוא היה פשוט ומסחאי. אם הייתי מתארת את מה שקרה לו בשפה גבוהה ומליצית או בסגנון ילדותי, זה היה יוצר צרימה וחוסר התאמה.

ג) זה מחדד את ההתלהבות: "ואיזה 500 כדורים", "נכנסתי למתח"; "קמתי ועמדתי ככה זקוף".

ד) זה אפשר לי לשלב בדיבור שלו זמן הווה, המחיה את הרגע: "אני רואה משהו כמו 30 חיילים"; "ואז קצין … רואה את המזוודה שלי"; "הוא מנסה להזיז" ; "ושואל בערבית"; "אף אחד לא עונה"; "המיג'ור מסתכל".

ה) זה אפשר לי לשלב בדיבור שלו פעלים בפעיל לעומת סביל, המדגישים את העשייה שלו ומחיים את הרגע. סביל הוא מאפיין של שפה גבוהה, ופעיל מאפיין את סבא הפשוט.

אפשר להישען על הגרסה הזו ולהפוך אותה לגרסה אחרת, שבה הסיפור כתוב כולו או ברובו מנקודת המבט של המספרת, אך חשוב להימנע מגרסה שהופכת לסיפור לילדים עם הגזמות.

כתבת שבגרסה שלך נמנעת מציטוטים ישירים ארוכים, ושהיא משלבת את הסיפור בקול המספרת עם חלקי ציטוטים קצרים, מה שיוצר קריאה מגוונת יותר. אני טוענת שהסגנון שבו כתבת את תיאוריה של המספרת לא רק שלא יצר קריאה מגוונת, אלא יצר קריאה מוגבלת המתאימה לילדים. 

אציג ציטוטים המבטאים סגנון המאפיין ספרי ילדים או ספר לימוד או הרצאה חינוכית – דחיסת מידע, הבהרת המובן מאליו, העברת מסרים באופן ישיר ועקיף, וסגירת כל פתח לפרשנות עצמאית ובוגרת:

"כן" - לחיזוק; "אך", "אבל", "במקום זאת" - להנגדה או להבהרה

  1. "כן, הוא היה אדם פשוט שלמד רק עד גיל 14, כשמאורעות 1936 מנעו ממנו להמשיך ללמוד בתיכון כדורי" – את מתקפת ומחזקת את דברייך הקודמים ב"כן," כמו בסיפור ילדים.
  2. "במקום זאת, חיים אחרים חיכו לו – הוא הצטרף לקורס נוטרים והפך לשומר" – א) "במקום זאת" מציגה לקוראים הנגדה (שלא קיימת); ב) "חיים אחרים חיכו לו" – כאילו דמות של גיבור ספר ילדים. 
  3. "אבל יהודה היה מסחאי במובן הנאצל של המילה" – "אבל" מציג לקוראים הנגדה, כמו לילדים. (בנוסף, אין כאן הנגדה, כי כאמור לא הסברת באיזה מובן מסחאי אינו מחמאה). 
  4. "אך הסיפור שתמיד גרם לו להתרגש במיוחד התרחש ב-"1945; עוד הנגדה דרך "אך".
  5. "כנוטר, יכול היה לשאת את הרובה בגלוי, אבל את תת-המקלע הפגום פירק והסתיר במזוודה" – דרך "אבל", חידדת לקוראים מה הוא עשה בגלוי לעומת מה שעשה בסתר. 

ניסיון להלהיב

  1. "בזמנים ההם הייתי אחראי על הסוד הגדול ביותר של הכפר" – סגנון הפונה לילדים. 
  2. "אך הסיפור שתמיד גרם לו להתרגש במיוחד התרחש ב-"1945; "בזמנים ההם הייתי אחראי על הסוד הגדול ביותר של הכפר" – כמו בסיפור ילדים שבהם עושים הקבלה בין יותר ו"הכי" לעומת פחות. גם זה נועד להלהיב, להעצים וכן למקד אותם שלפניהם סיפור בדרגת חשיבות גבוהה.
  3. "קולו של סבא היה רועד מעט כשהיה מגיע לחלק הדרמטי"
  4. "שקט השתרר. הנוסעים קפאו" -ניסיון להעצים את הדרמה על ידי מספר, בעוד שהנכדה כלל לא הייתה שם. 

הצגת המובן מאליו, הצגת מוסר השכל ומסרים חינוכיים

  1. "רגע ארוך של מתח שבו סבא היה בטוח שנתפס" – הבהרה מיותרת. אולי אפשר היה לשלב אילו לא היו כל כך הרבה מהסוג הזה, ולאחר בירור עם המחברת.
  2. "כשסבא היה מסיים את הסיפור, תמיד היה צוחק ומוסיף: 'ידעתי שלא אמשיך בנסיעה הזאת, אבל המזל שיחק לי. אפילו המיג'ור לא שיער שיש לי באמת נשק במזוודה!' – תזכורת לקוראים שהיה לסבא נשק פגום והדגשת המובן מאליו, וסימן קריאה, וכן המילה "באמת" ו"אפילו" – סממנים מובהקים של כתיבה לילדים. 
  3. "ראית?" היה מסיים סבא את סיפורו עם ניצוץ בעיניים" – כשסדר מילים זה, שבו הנשוא מקדים את הנושא, מופיע בסיפור המסופר בגוף ראשון (המספרת) והיא מתייחסת בו לאדם אחר, זה סגנון של סיפור ילדים. 
  4. "לפעמים דווקא הפשטות מצילה. המיג'ור חיפש משהו מתוחכם, אבל לא העלה בדעתו שהאמת הפשוטה היא המסוכנת ביותר" – סיפור לילדים לפני השינה עם מוסר השכל והמילה "דווקא". סבא גם מסביר גם לקוראים וגם לנכדתו הבוגרת שמראיינת אותו.
  5. "בכל פעם שביקרתי בכפר תבור, כשעברתי ליד הספרייה הישנה, הייתי מסתכלת על הרצפה ומחייכת" – לא אמין, פונה לילדים.
  6. מתחת למרצפות הפשוטות הללו הסתתר פעם סוד שסבא יהודה, המסחאי הפשוט והאוהב, שמר בגאווה ובמסירות" – סיום חגיגי לילדים עם מסר.
  7. "אנשים כמו סבא יהודה, שבלי הבטחות גדולות או דיבורים רמים, פשוט עשו מה שנדרש. לא בגלל תהילה או הכרה, אלא מתוך אהבה עמוקה למקום שבו נולדו" – 
  8. "לא ההשכלה או התחכום קובעים את ערכו של אדם, אלא יכולתו לאהוב ולהיות נאמן למה שהוא מאמין בו. סבא יהודה לימד אותי שהגבורה האמיתית נמצאת לפעמים דווקא בפשטות, בעמידה איתנה מול סכנה, ובאומץ השקט של אלה שנשארים נאמנים לאדמתם. זהו המסחאי האמיתי – אדם שיודע מי הוא, מה חשוב לו, ומוכן לעמוד מאחורי זה. וזה, אולי יותר מכל דבר אחר, היה סבא יהודה כהן."
גדמי עצים בפארק המשמשים כספסלים ומעליהם אגרטלים ופרחים וביניהם ספרים, מדגימים מגוון שיקולים והכרעות בעריכה ספרותית ועריכה לשונית.
הדגמות של שיקולים והכרעות בעריכה ספרותית ולשונית
צילום של עץ גבוה בפארק בצפון ישראל המתפצל לשני ענפים עבים בימין ושמאל, בין הענפים ספרים, מדגים את שתי הזרועות בעריכת ספר עם תכנים ספרותיים - עריכה ספרותית ועריכה לשונית.
מאמרים על עריכה ספרותית ועריכה לשונית של ספרים
מאמרים נוספים על עריכה ספרותית ולשונית של ספרי פרוזה
ספרים צבעוניים על דשא עם שורשים חשופים באדמה, ומעליהם שמיים עם עננים, מדגימים עריכת ספרים יסודית החודרת לשורשים.
עריכת ספרים - מאמרים על עריכה לשונית ועריכה ספרותית
ספרים ודפי עריכה לשונית ליד עץ שבונה כרסם את קליפתו, מדגימים את פעולתן של עריכה ספרותית ועריכה לשונית בעריכת ספר פרוזה.
עריכת ספר פרוזה – מאמרים על עריכה ספרותית ועריכה לשונית
כביסה צבעונית בבית קרקע וספרים בגיגית על אדן חלון פתוח מעל צמחייה, מדגימים עריכה ספרותית ולשונית הלוכדת רגעים ומציגה אותם באותנטיות.
דוגמאות של סיפורים ערוכים בעריכה ספרותית ולשונית
שני פילים עומדים זה מול זה, ומעל החדק והגוף מונח ספר פתוח, מדגימים את יציבותה של יצירה משילוב בין עריכה ספרותית ועריכה לשונית.
המלצות ותגובות על עריכה ספרותית ולשונית וכתיבה
כיסא נדנדה מנצרים בשדה ודפי עריכה לשונית עפים ברוח, מדגימים עריכה לשונית חיה, טבעית וגמישה.
עריכה לשונית – מאמרים על עריכה לשונית של טקסטים