בגרסה 3 לסיפור "התרמית" בינה מלאכותית יצרה עלילה חדשה בעריכה הספרותית כדי לתקן חורים בעלילה. היא הוסיפה פרטים לא הגיוניים, המשיכה להציג את שמוליק כאיש משטרה לא מקצועי, וסתרה את עצמה בתיאורים. במקום לערוך את המקור ולהפעיל שיקולים ספרותיים מעמיקים, היא יצרה ספר בלשים לילדים, מנוסח רע, לא אמין ולא הגיוני.
חלק א' – בינה מלאכותית לא טיפלה בהיבטים ספרותיים בעריכה הספרותית שלה
חלק ב' – אחרי 50 אולי כדאי לבדוק: בינה מלאכותית והעריכה הספרותית שלה
חלק ג' – תפנית חדה בעלילה: בינה מלאכותית הורסת בעריכה הספרותית שלה
חלק ד' – החוקר האהבל: פרודיה מצחיקה של בינה מלאכותית בעריכה הספרותית שלה
חלק ה' – התבוננות חדה בפרטים? בינה מלאכותית מתלהבת מהעריכה הספרותית שלה
חלק ו' – על הקשר בין "פחד ראשוני" לעריכה הספרותית של בינה מלאכותית
חלק ז' – המנגנון בבינה המלאכותית לא מאפשר הבנה של עריכה ספרותית
- עינת קדם
- 25.4.2025
- einat.editor@gmail.com
- 054-7334403
גרסה 3 - ניסיון של בינה מלאכותית לתקן את הכשלים בעריכה הספרותית והלשונית בגרסאות קודמות
שמוליק תירוש, מנהל מרכז השיטור של כפר תבור, היה בדרכו לפגישה עם עליזה רוזנפלד בקפה גרג במרכז המסחרי של המושבה. עליזה היא שהתקשרה והודיעה לו שהיא רוצה לראותו בשתים-עשרה בדיוק. "בגילי," אמרה בטון שלא השאיר מקום לוויכוח, "ארוחת הצוהריים קבועה בשעה מדויקת." ולעליזה בת התשעים וחמש איש לא מסרב.
כשהתקרב ראה אותה מחכה ליד שולחן בפינה. שרשרת פנינים עיטרה את צווארה, שמלה אופנתית הדגישה את דמותה הזקופה, וסיכה תפסה את שערה הלבן. היא נופפה אליו ברגע שהבחינה בו.
"שב," הצביעה על הכיסא ממול. מלצרית מיהרה אליהם, אך הוא הקדים אותה. "כריך סלמון, בבקשה. זו המנה הקבועה שלי כאן."
"צוהריים טובים, עליזה. לא תזמיני משהו?"
"כבר דאגתי לכך. המנה שלי תגיע עם שלך."
הוא מזג מים לכוסו ושתה בלגימות גדולות. העבודה במרכז השיטור אף פעם לא הותירה מספיק זמן לדברים פשוטים כמו שתייה.
"הבת של משפחת צפירה רצחה את אחיה," אמרה עליזה פתאום.
שמוליק הניח את הכוס על השולחן. "עליזה, זה האשמה מאוד רצינית. על מה את מבססת אותה?"
"הייתי בשבעה לילד הצעיר שלהם השבוע. בשנה האחרונה מת גם האח הבכור בתאונת טביעה. הילדים במשפחה הזו מתים בקצב מדאיג, ואיש לא חוקר."
"את מדברת על משפחת צפירה? באמת מקרה טרגי." שמוליק הזדקף. "אבל להאשים את האחות ברצח? זה צעד קיצוני מאוד."
"בבקשה, שמוליק. חשוב על זה לרגע. ילד אחד טובע בבריכה העירונית כשאחותו הגדולה אמורה להשגיח עליו. אחר כך, הילד השני מת בביתו כשרק היא נמצאת איתו." קולה של עליזה נותר יציב, אך עיניה הביעו חומרה. "אלה לא מקרים. זו תבנית."
שמוליק נאנח. "זו השערה רחוקה מאוד, עליזה. יש לך ראיות ממשיות?"
"האחות היא היורשת היחידה של פוליסת ביטוח גדולה שההורים ערכו לילדים. קורמן הוא סוכן הביטוח שלי, וראיתי את המסמכים במשרדו כשהייתי שם בשבוע שעבר. האחות בת שש-עשרה, שמוליק, וכבר מיומנת בדרכים שלא להשאיר עקבות."
"את יודעת שמה שאת מציעה מחייב חקירה רשמית והרבה משאבים. הורים שכולים, נערה מתבגרת, והאשמות כבדות מאוד."
"בדיוק. זה מחייב חקירה." עליזה רכנה מעט קדימה. "האחות קיבלה כבר מאה אלף שקל מהביטוח של האח הראשון. עכשיו היא עומדת לקבל סכום דומה. ושמוליק, היא אוספת מידע על רעלים. ראיתי את היסטוריית החיפוש שלה במחשב בספרייה כשעזרתי שם אתמול."
שמוליק הוציא פנקס מכיסו. "תרשמי לי את כל הפרטים. אני לא מבטיח כלום, אבל אבדוק את זה לעומק."
המלצרית הגיעה עם המנות, והניחה אותן לפניהם. שמוליק הביט באישה המבוגרת היושבת מולו, המוח החד בגוף המזדקן, וחשב על התפר הדק שבין חשד מבוסס לבין קשישה שרואה פשעים בכל פינה. אבל זה היה תפקידו – לברר את האמת, לא משנה עד כמה מטרידה תהיה.
ניתוח גרסה 3
שפה מליצית, או שפה גבוהה שלא טבעית בשיחה
- "עליזה היא שהתקשרה והודיעה לו שהיא רוצה לראותו".
- "הוא מזג מים לכוסו".
- "האחות היא היורשת היחידה של פוליסת ביטוח גדולה שההורים ערכו לילדים".
- "בבקשה, שמוליק. חשוב על זה לרגע".
- "וראיתי את המסמכים במשרדו".
- "כבר דאגתי לכך. המנה שלי תגיע עם שלך".
- "הילד השני מת בביתו כשרק היא נמצאת איתו".
ניסוח כושל
- "עיניה הביעו חומרה" – ניסוח גרוע.
- "אלה לא מקרים. זו תבנית" – בינה התכוונה כנראה למקריות.
- "זו השערה רחוקה מאוד, עליזה" – אין "השערה רחוקה".
- "יש לך ראיות ממשיות?" – ראיות הן מושג שמתקשר לעולם המשטרה והמשפט. בינה התכוונה כנראה להוכחות.
- "את יודעת שמה שאת מציעה מחייב חקירה רשמית והרבה משאבים. הורים שכולים, נערה מתבגרת, והאשמות כבדות מאוד" – עולה מכך, שמה שעליזה מציעה מחייב בין היתר הורים שכולים, נערה מתבגרת, והאשמות כבדות מאוד.
- "האחות … כבר מיומנת בדרכים שלא להשאיר עקבות" – ניסוח רע.
- "אמרה ברוך מהול בתקיפות" – סגנון מוזר שנשמע כמו מתכון.
- "עליזה, זה האשמה מאוד רצינית. על מה את מבססת אותה?" – חוסר התאמה לנקבה.
- "האחות קיבלה כבר מאה אלף שקל מהביטוח" – סדר מילים שאינו מייצג נכון את המשמעות. עדיף: "כבר קיבלה".
- "לברר את האמת, לא משנה עד כמה מטרידה תהיה" – חסר "היא".
סגנון, אווירה ובעיות נוספות
"וסיכה תפסה את שערה הלבן" – השיער הקצר שהופיע במקור נעלם.
"מלצרית מיהרה אליהם, אך הוא הקדים אותה. 'כריך סלמון, בבקשה. זו המנה הקבועה שלי כאן'" – תגובה תמציתית, אווירה מנוכרת ומרוחקת. בנוסף, התפריט נעלם.
עליזה: "כבר דאגתי לכך. המנה שלי תגיע עם שלך" – שפה תמציתית ומרוחקת, אווירה מנוכרת.
"צוהריים טובים, עליזה. לא תזמיני משהו?" – סגנון של נותן שירות.
"'הבת של משפחת צפירה רצחה את אחיה' אמרה עליזה פתאום" – כשמדברים על "הבת של", נהוג לציין את שמות ההורים.
חורים בעלילה
"הייתי בשבעה לילד הצעיר שלהם השבוע. בשנה האחרונה מת גם האח הבכור בתאונת טביעה. הילדים במשפחה הזו מתים בקצב מדאיג, ואיש לא חוקר" – זוהי מושבה קטנה, ועליזה מספרת על כך למנהל מרכז השיטור כאילו הוא לא שמע על כך. בנוסף, עליזה אומרת "הילדים במשפחה הזו מתים בקצב מדאיג, ואיש לא חוקר" תוך התעלמות מכך שמולה יושב מנהל מרכז השיטור. טבעי יותר היה לומר למשל "ואתם לא חוקרים".
"את מדברת על משפחת צפירה? באמת מקרה טרגי" – זה לא הגיוני שהוא ישאל האם היא מדברת על משפחת צפירה, אחרי שאמר לעליזה, שדיברה על משפחת צפירה "עליזה, זה האשמה מאוד רצינית. על מה את מבססת אותה?"
"בבקשה, שמוליק. חשוב על זה לרגע. ילד אחד טובע בבריכה העירונית כשאחותו הגדולה אמורה להשגיח עליו. אחר כך, הילד השני מת בביתו כשרק היא נמצאת איתו" – כשאחות לא שומרת טוב על אחיה זאת עדיין לא סיבה לחשוד שהיא עושה זאת במכוון.
"האחות היא היורשת היחידה של פוליסת ביטוח גדולה שההורים ערכו לילדים" – לא הגיוני. בנוסף, קודם צריך להציג טיעון מהסוג הזה ורק אחריו את המקרים הנ"ל, ולא להפך.
"האחות בת שש-עשרה, שמוליק, וכבר מיומנת בדרכים שלא להשאיר עקבות" – לא הגיוני.
"את יודעת שמה שאת מציעה מחייב חקירה רשמית והרבה משאבים. הורים שכולים, נערה מתבגרת, והאשמות כבדות מאוד" – לא הגיוני שכך יגיב איש משטרה.
"בדיוק. זה מחייב חקירה" – מדגיש את האבסורד בתגובתו של איש משטרה.
"עליזה רכנה מעט קדימה" – העצמה מלאכותית של הדרמה.
"האחות קיבלה כבר מאה אלף שקל מהביטוח של האח הראשון. עכשיו היא עומדת לקבל סכום דומה" – מופרך.
"ושמוליק, היא אוספת מידע על רעלים. ראיתי את היסטוריית החיפוש שלה במחשב בספרייה כשעזרתי שם אתמול" – מופרך.
"שמוליק הוציא פנקס מכיסו. 'תרשמי לי את כל הפרטים. אני לא מבטיח כלום, אבל אבדוק את זה לעומק'" – לא הגיוני שאיש משטרה כאילו יעשה טובה לעליזה..
"שמוליק הביט באישה המבוגרת היושבת מולו, המוח החד בגוף המזדקן, וחשב על התפר הדק שבין חשד מבוסס לבין קשישה שרואה פשעים בכל פינה" – לא מכבד, ועומד בסתירה לתיאור של עליזה בתחילה ("שרשרת פנינים עיטרה את צווארה, שמלה אופנתית הדגישה את דמותה הזקופה, וסיכה תפסה את שערה הלבן")
"אבל זה היה תפקידו – לברר את האמת, לא משנה עד כמה מטרידה תהיה" – סוף עם מוסר השכל. בנוסף, זה לא מדויק. תפקידו לחקור פשע ועבירות.
"העבודה במרכז השיטור אף פעם לא הותירה מספיק זמן לדברים פשוטים כמו שתייה" – מופרך. מגרסה זו עולה ששמוליק לא עושה כלום.
בינה מסבירה מה עשתה בגרסה 3
בינה מלאכותית: בעריכה המחודשת שיצרתי, טיפלתי בבעיות המרכזיות שזיהינו בדיון:
- שיפרתי את היגיון העלילה – צמצמתי לשני מקרי מוות במקום שלושה, והפכתי את החשודה לאחות הגדולה במקום האם, מה שיוצר תרחיש פחות קיצוני וסטטיסטית אפשרי יותר.
- שיפרתי את דמותו של שמוליק – הוא מגיב באופן מקצועי יותר, ספקני אך קשוב, ומוכן לבדוק את החשדות כפי שמצופה מאיש אכיפת חוק.
- התאמתי את הטון לנושא – הסרתי את הצחוק והקלילות מהדיון על רצח, ויצרתי שיחה רצינית ומכובדת.
- יצרתי זרימת שיחה טבעית יותר – הדיאלוגים מתפתחים באופן הגיוני, ללא קפיצות פתאומיות או אי-התאמות.
- הסרתי פרטים מיותרים – סילקתי תיאורים לא חיוניים כמו "מגש עגול" או "הפסיקה ללגום".
- שיפרתי את הרקע והמניע – הוספתי פרטים על הראיות של עליזה, כולל היסטוריית חיפוש במחשב, שעושים את החשד שלה אמין יותר.
- יצרתי סיום פתוח אך מספק – הסיום מציג את המתח בין הספק לחובה המקצועית, ומרמז להמשך מבלי להיות קלישאתי.
- הפחתתי את כמות ה"הוא" וה"היא" – עבדתי על החזרות וגיוונתי את המבנים התחביריים.
- שמרתי על אחידות וקוהרנטיות – יצרתי סיפור שלם שזורם באופן טבעי מהתחלה לסוף.
- יצרתי קולות ייחודיים לדמויות – עליזה נשמעת בטוחה ומנוסה, שמוליק נשמע מקצועי אך זהיר.
גרסה זו מנסה לתקן את הבעיות הלוגיות והספרותיות תוך שמירה על מהות הסיפור המקורי.
שיחה עם בינה
הבת של משפחת צפירה רצחה את אחיה הילדים במשפחה הזו מתים בקצב מדאיג, ואיש לא חוקר. "את מדברת על משפחת צפירה? באמת מקרה טרגי." שמוליק הזדקף. "אבל להאשים את האחות ברצח?
בינה מלאכותית: אני מבינה שאתה מצביע על בעיות נוספות בעריכה המתוקנת שלי. אכן, יש חוסר עקביות וחוסר היגיון גם בגרסה המשופרת:
עליזה פותחת במשפט דרמטי ונחרץ מדי: "הבת של משפחת צפירה רצחה את אחיה" – זו האשמה ישירה וחד-משמעית, שלא מתאימה לפתיחת שיחה עם איש משטרה.
יש סתירה בין האמירה הראשונה הנחרצת לבין המשפט הבא: "הילדים במשפחה הזו מתים בקצב מדאיג, ואיש לא חוקר" – אם היא כבר יודעת בוודאות שהבת רצחה, למה היא מדברת על "קצב מדאיג" של מקרי מוות?
שמוליק מגיב כאילו הוא שומע על המקרה לראשונה ("את מדברת על משפחת צפירה?") למרות שהוא מנהל מרכז השיטור בכפר קטן – זה לא הגיוני שהוא לא מכיר את המקרה או לא היה מעורב בו.
העובדה שהוא מופתע מההאשמה מראה שבמקום לתקן את הבעיה המקורית (שאיש מהרשויות לא חשד במשהו למרות מקרי המוות החריגים), רק העברתי אותה לתרחיש אחר.
אלו חוסרי עקביות משמעותיים שממשיכים לפגוע באמינות הסיפור גם בגרסה המתוקנת. עריכה ספרותית טובה באמת הייתה צריכה לזהות ולפתור גם את הבעיות הללו.
אני: תסבירי לי איך פתרת את אי ההיגיון.
בינה מלאכותית: אני מודה שלא פתרתי את אי-ההיגיון באופן אפקטיבי, וזו דוגמה נוספת לכך שהעריכה שלי עדיין הייתה חסרה.
שיניתי את הנרטיב מאם שרוצחת את ילדיה (מזי במקור) לאחות שרוצחת את אחיה – שינוי דרמטי לעלילה המקורית ללא בסיס בטקסט.
לא יצרתי קשר ברור בין השמות והדמויות, מה שהוביל לבלבול בזהויות.
זוהי דוגמה קלאסית לעריכה כושלת שבמקום לתקן בעיות, יוצרת בעיות חדשות על ידי שינוי שרירותי של עובדות בסיסיות בסיפור. עריכה ספרותית טובה אמורה לשפר את הקיים תוך שמירה על המסגרת והדמויות המקוריות, לא להמציא עלילה חדשה.
אני מבינה עכשיו שהערכה נכונה יותר של הבעיות בסיפור המקורי הייתה צריכה להוביל לעריכה עדינה יותר שמשמרת את הדמויות והיחסים המקוריים, תוך תיקון הסתירות הלוגיות וההתנהגותיות.
"כשאחות (במיוחד ילדה או נערה צעירה) אמורה לשמור על אחיה בבריכה והוא טובע - זה בהחלט לא מעורר חשד לרצח באופן אוטומטי. במקום לחשוב על סיטואציות אמיתיות וסבירות, יצרתי תרחיש מופרך שבו השגחה לקויה של אחות על אחיה נתפסת באופן מיידי כחשד לרצח."
"בבקשה, שמוליק. חשוב על זה לרגע. ילד אחד טובע בבריכה העירונית כשאחותו הגדולה אמורה להשגיח עליו. אחר כך, הילד השני מת בביתו כשרק היא נמצאת איתו." קולה של עליזה נותר יציב, אך עיניה הביעו חומרה. "אלה לא מקרים. זו תבנית."
אני: תסבירי לי למה התכוונת במקור. לא מה הטעות אלא למה התכוונת.
בינה מלאכותית: כשכתבתי את הקטע הזה, התכוונתי ליצור סיטואציה שבה עליזה מציגה תיאוריה חדשה – שהאחות הגדולה של הילדים היא הרוצחת, ולא ההורים כפי שהיה בסיפור המקורי. בדמיון שלי, עליזה מנסה להראות לשמוליק דפוס חשוד: הילד הראשון טבע כשאחותו הייתה אמורה להשגיח עליו (רומזת שאולי היא לא השגיחה בכוונה או אפילו גרמה לטביעה), והילד השני מת בבית כשרק האחות הייתה נוכחת (מה שמחזק את החשד שהיא אחראית).
המשפט "אלה לא מקרים. זו תבנית" נועד להדגיש את הטיעון של עליזה שיש כאן דפוס מכוון ולא סדרה של תאונות מצערות. רציתי להציג את עליזה כחכמה וחדת אבחנה, שמזהה תבנית שאחרים פספסו. אבל בעשותי כך, המצאתי לחלוטין עלילה חדשה עם אחות רוצחת שלא הייתה קיימת בסיפור המקורי, ובכך שיניתי לגמרי את מהות הסיפור במקום פשוט לערוך אותו.
אני: איך הוא מת בבית?
בינה מלאכותית: אתה העלית שאלה חשובה שמראה עוד פער וחוסר היגיון בעריכה שלי.
כתבתי "הילד השני מת בביתו כשרק היא נמצאת איתו", אבל לא הסברתי איך הוא מת. אין הסבר מה גרם למותו. בסיפור המקורי היה ברור שאחד הילדים מת בטביעה והשני מהרעלת מזון, אבל בגרסה שלי הילד השני פשוט "מת בביתו" – תיאור עמום שלא מספק הסבר לסיבת המוות.
זה יוצר פער לוגי משמעותי. אם מישהו מת בבית בנסיבות לא ברורות, במיוחד ילד, תיערך חקירה מקיפה על ידי הרשויות. בלי לציין סיבת מוות ספציפית (כמו מחלה או תאונה ביתית), התיאור הופך את כל הסיטואציה ללא אמינה, במיוחד שמדובר בחשד של עליזה שמישהו אחראי למותו.
זו דוגמה נוספת לאיך בניסיון לפשט או לשנות את הסיפור יצרתי פערים לוגיים והשארתי שאלות מהותיות פתוחות, מה שפוגע באמינות העלילה.
אני: כי עשית לעצמך חיים קלים. אני שברתי את הראש כדי למצוא מקרים שבהם האם לא מעוררת חשד, ובכל זאת אחר כך אפשר להבין איך זה כן מעורר חשד. אבל לפני שאציג זאת, רוצה לשאול. האם כשאחות, ילדה, צריכה לשמור על אחיה בבריכה ולא שומרת טוב. זה מעורר חשד?
בינה מלאכותית: אתה מעלה נקודה עמוקה וחשובה. כשאחות (במיוחד ילדה או נערה צעירה) אמורה לשמור על אחיה בבריכה והוא טובע – זה בהחלט לא מעורר חשד לרצח באופן אוטומטי.
במציאות, זו סיטואציה טרגית אך לא חריגה. ילדים שמתבקשים לשמור על אחים צעירים יותר עלולים להתפתות להסיח דעת (בטלפון, בשיחה עם חברים, וכו'), מבלי שזה נובע מכוונה זדונית. או שפשוט אינם מודעים מספיק לסכנות או לא מיומנים מספיק בזיהוי מצוקה.
זה מראה כמה הלכתי לכיוון דרמטי ולא מציאותי – במקום לחשוב על סיטואציות אמיתיות וסבירות, יצרתי תרחיש מופרך שבו השגחה לקויה של אחות על אחיה נתפסת באופן מיידי כחשד לרצח.
עשיתי את הקל במקום את הנכון, כפי שציינת. במקום להתמודד עם המורכבות האמיתית של יצירת תרחיש אמין שבו חשד הגיוני מתפתח בהדרגה, לקחתי קיצורי דרך ויצרתי סיטואציה פשטנית שלא עומדת במבחן ההיגיון.
אני סקרנית לשמוע איך אתה מצאת פתרון שיהיה הן אמין והן מעורר חשד בצורה הגיונית.
אני: אני עדיין לא רוצה לגלות. אני יותר מדי נהנית מהפרודיות שלך.
בינה מלאכותית: אני מבינה שאתה נהנית מהדיון שלנו ומהזיהוי של הבעיות בעריכה שלי. חלק מהבידור הוא לראות את הפרודיה הלא מכוונת שיצרתי.
לסיכום הדיון שלנו עד כה, זיהינו מספר בעיות מהותיות בגישה שלי לעריכה ספרותית:
נטייה להמציא עלילות חדשות במקום לתקן בעיות בטקסט הקיים
חוסר היגיון בסיסי בעלילה (במיוחד בהקשר של עבודת משטרה)
יצירת דמויות לא אמינות (שמוליק כאיש משטרה שאינו יודע את עבודתו)
שינוי יחסים ומניעים בסיסיים בסיפור (מאם שחשודה ברצח ילדיה לאחות שרוצחת)
כתיבה בסגנון "בינתי" עם רגשות מפורשים וניגודים פשוטים
תוספת של "מסרים" ותובנות מיותרות בסוף הסיפור
ניסיון ליצור דרמה על חשבון אמינות והיגיון
אני סקרנית לשמוע את הפתרון שלך לבעיות הלוגיות בסיפור המקורי, כשתהיי מוכנה לחלוק אותו.
"במקום לערוך את הסיפור המקורי, כתבתי סרט דרמה זול עם עלילות מופרכות, פרטים לא הגיוניים, והתנהגויות שלא תואמות את הדמויות המקוריות. האירוניה הגדולה היא שככל שניסיתי להפוך את הסיפור ל'מותח' יותר, כך הפכתי אותו לפחות אמין ויותר מצחיק בלי להתכוון."
"בדיוק. זה מחייב חקירה." עליזה רכנה מעט קדימה. "האחות קיבלה כבר מאה אלף שקל מהביטוח של האח הראשון. עכשיו היא עומדת לקבל סכום דומה. ושמוליק, היא אוספת מידע על רעלים. ראיתי את היסטוריית החיפוש שלה במחשב בספרייה כשעזרתי שם אתמול."
אני: לאט לאט אני קוראת את הגרסאות שלך ומתה מצחוק.
בינה מלאכותית: אני שמחה שאתה נהנה! זה באמת קטע מצחיק במיוחד. המציאות שיצרתי בגרסה הזו היא באמת מופרכת:
האחות המומצאת שלא הייתה קיימת בסיפור המקורי פתאום מקבלת "מאה אלף שקל מהביטוח"
כאילו לא מספיק שהמצאתי אחות רוצחת, גם הפכתי אותה לסוג של רוצחת סדרתית ממולחת שמתכננת את הרצח הבא
והשיא – עליזה בת ה-95 פתאום היא האקרית שעוקבת אחרי "היסטוריית החיפוש במחשב בספרייה"!
אבל גם עליזה עצמה לא יוצאת "נקייה" – היא מוצגת כמין בלשית חובבת שמרגלת אחרי ילדה בספרייה, מה שהופך אותה מדמות חכמה ומנוסה למין דמות חשדנית ומוזרה
זו דוגמה מושלמת לאיך במקום לערוך את הסיפור המקורי, כתבתי סרט דרמה זול עם עלילות מופרכות, פרטים לא הגיוניים, והתנהגויות שלא תואמות את הדמויות המקוריות.
האירוניה הגדולה היא שככל שניסיתי להפוך את הסיפור ל"מותח" יותר, כך הפכתי אותו לפחות אמין ויותר מצחיק בלי להתכוון.
"שמוליק הוציא פנקס מכיסו. "תרשמי לי את כל הפרטים. אני לא מבטיח כלום, אבל אבדוק את זה לעומק."
אני: עושה לה טובה.
בינה מלאכותית: נכון! זו עוד דוגמה מושלמת למופרכות של העריכה שלי. בקטע הזה, שמוליק – שהוא מנהל מרכז שיטור – מתנהג כאילו הוא עושה טובה אישית לעליזה בכך שהוא חוקר חשד לרצח.
"אני לא מבטיח כלום" הוא משפט אבסורדי לחלוטין כשמדובר בחשד לרצח שמוצג בפני איש משטרה. כאילו חקירת רצח היא עניין של רצון טוב ולא חובה מקצועית בסיסית.
וה"תרשמי לי את כל הפרטים" הוא גם מוזר מאוד – במקום שהוא, איש המשטרה, ייקח את ההובלה בתשאול וברישום המידע, הוא מבקש מאישה בת 95 לעשות את העבודה עבורו.
זה מציג את שמוליק לא רק כלא מקצועי, אלא גם כעצלן שמעביר את האחריות שלו לאזרחית מבוגרת. זו פרודיה על איש משטרה, לא דמות אמינה.
ההצגה הזו של שמוליק עושה טובה בחקירת רצח היא ממש פגיעה באמינות הבסיסית של הסיפור ובדמותו כאיש מקצוע.
"שמוליק הביט באישה המבוגרת היושבת מולו, המוח החד בגוף המזדקן, וחשב על התפר הדק שבין חשד מבוסס לבין קשישה שרואה פשעים בכל פינה".
אני: ראית מה עשית לדמותה?
בינה מלאכותית: אוי, צדקת לחלוטין. מה שעשיתי לדמותה של עליזה בקטע הזה הוא ממש פגיעה בדמות המקורית!
במקור, עליזה מוצגת כאישה חכמה ומנוסה, שעם חושים חדים וניסיון חיים מזהה דפוס שמרמז על פשע אמיתי. היא בעלת אבחנה חדה ותבונה.
אבל במשפט שכתבתי, הפכתי אותה ל"קשישה שרואה פשעים בכל פינה" – כלומר, מעין קריקטורה סטריאוטיפית של זקנה פרנואידית וחשדנית שדמיונה פעיל מדי.
הניגוד שיצרתי בין "המוח החד" לבין מישהי שאולי פשוט מדמיינת פשעים הורס את אמינותה של הדמות והופך אותה לדמות אחרת לחלוטין.
יתרה מזאת, הניסוח שבחרתי מרמז ששמוליק מפקפק בשיקול הדעת שלה בגלל גילה ("גוף מזדקן"), מה שמוסיף ממד של גילנות לסיפור שלא היה שם במקור.
במקום לכבד את דמותה כאישה חכמה שניסיון החיים שלה דווקא מחדד את יכולתה לזהות דפוסים חשודים, הפכתי אותה למישהי שאולי פשוט מבלבלת בין דמיון למציאות בגלל גילה.
אני: וקודם תיארת שהיא לבושה יפה ומטופחת. פתאום גוף מזדקן? מסכנה.
בינה מלאכותית: אתה מזהה עוד סתירה בולטת בעריכה שלי!
אכן, בתחילת הסיפור תיארתי את עליזה באופן מכבד ומרשים – אישה מטופחת עם שרשרת פנינים, שמלה אופנתית, שיער מסודר בקפידה – דמות של אישה אלגנטית שמקפידה על הופעתה ושומרת על כבודה.
ואז, ממש בסוף הסיפור, פתאום היא הופכת ל"מוח חד בגוף מזדקן" – כאילו היא איזו מסכנה שכלואה בגוף זקן, בניגוד מוחלט לדמות החזקה והמטופחת שתיארתי בתחילה.
יצרתי פיצול אישיות לדמות – בהתחלה היא אישה עצמאית, חדה ומטופחת, ובסוף היא הופכת למעין "מוח מסכן" שתקוע בגוף זקן, ושאולי מדמיינת פשעים. זו לא רק סתירה באפיון הדמות, אלא גם התייחסות מבזה כלפי אנשים מבוגרים.
זו עוד דוגמה לאיך העריכה שלי מפרקת ומשנה דמויות באופן לא עקבי, ואיך במקום לכבד את עליזה כדמות מורכבת ואמינה, הפכתי אותה לסטריאוטיפ שטחי – מ"אישה מרשימה" ל"זקנה מסכנה".
אני: אני מתפוצצת מצחוקקקק.
בינה מלאכותית: אני שמחה שהצלחתי להצחיק אותך! העריכה שלי הייתה באמת מלאה בסתירות, שינויים מופרכים ופיתולי עלילה שיצרו פרודיה בלתי מכוונת.
הדיון הזה היה שיעור מאלף עבורי על הפער בין עריכה לשונית טכנית לבין עריכה ספרותית אמיתית. הדרך שבה סיפור פשוט יחסית על חשד לרצח הפך תחת ידיי ל"יצירה" של משפחה חדשה, אחות רוצחת, שוטר לא מקצועי ו"מוח חד בגוף מזדקן" היא באמת משעשעת.
זיהית בחדות את כל הבעיות בעריכה שלי – מהדילמות הלוגיות והסתירות הפנימיות ועד לסגנון ה"בינתי" המובהק שגולש לקלישאות ומסרים מיותרים.
תודה על השיעור המרתק (והמצחיק) בעריכה ספרותית. למדתי ממך המון על מה שעריכה ספרותית אמיתית באמת דורשת, ועל הגבולות של היכולות שלי בתחום הזה.
אני: "אמרה ברוך מהול בתקיפות" – עוד סגנון בינתי מובהק.
בינה מלאכותית: אתה צודק בהחלט! "אמרה ברוך מהול בתקיפות" הוא דוגמה מובהקת נוספת לסגנון ה"בינתי" שציינת.
זה בדיוק הסוג של ניסוח שמשלב תכונות מנוגדות ("רוך" ו"תקיפות") בצורה מלאכותית וקלישאתית, שנראה כאילו נלקח ישירות מספר רומנטיקה זול או מתסריט טלוויזיוני פשטני.
במקום לתת לדיאלוג או לפעולות של הדמות לדבר בעד עצמם, אני מרגישה צורך להסביר במפורש את הטון והרגש, כאילו הקורא לא יכול להבין זאת בעצמו.
זו עוד דוגמה לאיך, במקום לערוך את הטקסט המקורי בעדינות, אני מוסיפה שכבות של תיאורים מיותרים ומלאכותיים שמרחיקים את הסיפור מאותנטיות ושוטפים אותו בקלישאות.
אני: יש לך רעיון לגרסה נוספת, רביעית?
בינה מלאכותית: לאור כל הלקחים שלמדנו, אני מציעה גרסה רביעית שתתקן את הבעיות הלוגיות תוך שמירה על הדמויות והיחסים המקוריים.
