בעריכת ספרי פרוזה, גישה תבניתית אינה מתאימה. סדר מילים הוא חלק בלתי נפרד מניסוח. במצב של פיצול תפקידים חשוב שהטיפול בסדר המילים במשפט ייעשה בעריכה ספרותית הקובעת את הסגנון, הזרימה והמשמעות, ולא בשלב העריכה הלשונית. אין תקן מחייב, אין "נכון / לא נכון", זה עניין של בחירה. כל שינוי המנוגד להיגיון ולזרימה הטבעית פוגע ביצירה ובאותנטיות. את סדר המילים בונים על פי המשמעות והדגש שרוצים ליצור, וסוג הטקסט והסגנון. גם אבא בנדויד מבחין בין סוגים שונים של משפטים שבהם מתאימים את סדר המילים על פי סגנון, כוונה, קצב, זמן, אורך המשפט ועוד.
- עינת קדם
- 25.7.2022
- einat.editor@gmail.com
- 054-7334403
אחת הפעולות בעריכה לשונית והגהה לשונית היא מיקום של המילים במשפט. מיקום נכון של המילים יוצר את המשמעות הרצויה, יוצר זרימה טבעית של הטקסט, מנגיש לקוראים את הטקסט ותורם להבנה מיידית כבר בקריאה ראשונה.
אך כשמדובר ביצירה ספרותית, חשוב שהטיפול בסדר המילים במשפט ייעשה בעריכה ספרותית ועל פי שיקולים ספרותיים. כמו בפיסוק, כמו בניקוד עזר – אין תקן מחייב, אין חוקים, אין "נכון / לא נכון", זה עניין של בחירה. כל עוד המשפט הגיוני וזורם, אין צורך לשנות אותו. כל שינוי המנוגד להיגיון ולזרימה הטבעית פוגע ביצירה ובאותנטיות.
דוגמאות לסדר מילים המחדד את הכוונה
"כבר אמרו לך שאת יפה היום?" מהמשפט עולה שהיום היא יפה, ושואלים אותה אם כבר אמרו לה את זה. אבל אם התכוונו להחמיא לה ולהגיד שהיא יפה כל הזמן, הסדר יהיה: "כבר אמרו לך היום שאת יפה?" כלומר את יפה תמיד וראויה למחמאות בכל יום – האם כבר אמרו לך גם היום שאת יפה?
"אבל את גם לא בסדר". מהמשפט עולה שאת לא רק בסדר (או כל דבר אחר) – את גם לא בסדר. אם הכוונה היא שלא רק אני לא בסדר– גם את לא בסדר", "גם" תמוקם אחרת: "אבל גם את לא בסדר."
"אני חייבת ללכת גם". התיקון: "אני גם חייבת ללכת." כלומר נוסף לכל מה שאמרתי, אני גם חייבת ללכת. אם זה מופיע כציטוט בטקסט ספרותי, כעורכת ספרותית ולשונית הייתי יכולה לבחור גם באופציה הראשונה, בייחוד אם הדוברת מבולבלת. הרי כשאנחנו מדברים אנחנו לא מארגנים את המשפט באופן מסודר. זה טבעי.
"לא אכלתי ושתיתי מים אפילו." אפשר: "לא אכלתי, ואפילו מים לא שתיתי."
"זה יוצר אפשרות להגדיל את ההיצע במהירות יחסית גבוהה." התיקון: "זה יוצר אפשרות להגדיל את ההיצע במהירות גבוהה יחסית." המשפט לקוח ממאמר. בתיקון מיקמתי את תואר הפועל "יחסית" כך שיתייחס ל"גבוהה" ולא ל"מהירות". אם זה מופיע כציטוט של מישהו בטקסט ספרותי, בעריכה ספרותית הייתי יכולה לבחור גם בגרסה א', כי לפעמים מדברים כמו בגרסה הראשונה ולפעמים כמו בשנייה.
"זאת הודות להשלמת פרויקטים שנתקעו על ידי מפרקת החברות מרים אורן, וקבלת כספים המאפשרת לנפגעי הפרשה לקבל לפחות חלק מההון ששילמו בחזרה." התיקון: "זאת הודות להשלמת פרויקטים שנתקעו על ידי מפרקת החברות מרים אורן, וקבלת כספים המאפשרת לנפגעי הפרשה לקבל בחזרה לפחות חלק מההון ששילמו."
"פעולה זו חיזקה את תיאוריית הקונספירציה שהוא כבר מפיץ שנים." התיקון: "פעולה זו חיזקה את תיאוריית הקונספירציה שהוא מפיץ כבר שנים." תואר הפועל "כבר" מתייחס לשנים ולא למפיץ.
"היו לי הרבה סיטואציות שיכולות לקרות בראש." מהמשפט עולה שהסיטואציות יכולות לקרות בראש, אבל הכוונה היא לסיטואציות שהיא חושבת עליהן, שהיו יכולות לקרות במציאות. לכן עדיף: "היו לי בראש הרבה סיטואציות שיכולות לקרות."
"בסופי שבוע הבוטיק תמיד פתוח, נקי ומלא בסחורה עד מאוחר." התיקון: "בסופי שבוע הבוטיק תמיד פתוח עד מאוחר, נקי ומלא בסחורה." "בסופי שבוע הבוטיק תמיד נקי, מלא בסחורה ופתוח עד מאוחר."
"מחקרים מראים שחיסונים מצמצמים את הסיכון לפתח לונג קוביד פי שניים." התיקון: "מחקרים מראים שחיסונים מצמצמים פי שניים את הסיכון לפתח לונג קוביד."
"זאת הודות להשלמת פרויקטים שנתקעו על ידי מפרקת החברות מרים אורן, וקבלת כספים, המאפשרת לנפגעי הפרשה לקבל לפחות חלק מההון ששילמו בחזרה." התיקון: "זאת הודות להשלמת פרויקטים שנתקעו על ידי מפרקת החברות מרים אורן, וקבלת כספים, המאפשרת לנפגעי הפרשה לקבל בחזרה לפחות חלק מההון ששילמו."
"כדי להוציא את אחד המפיצים שלו אשר נתפס על ידי ה-DEA מהכלא". התיקון: "כדי להוציא מהכלא את אחד המפיצים שלו אשר נתפס על ידי ה-DEA".
דוגמאות לסדר מילים תבניתי בספרים, מגע יד מובהק של עריכה לשונית
דוגמאות למשפטים שנתקלתי בהם בספרים. נראה שידה של עריכה לשונית טיפלה בהם ובנתה סדר שבו התואר בא אחרי הפועל או שהנשוא מקדים תמיד את הנושא. בעיניי, שינויים כאלה יוצרים נוקשות ופוגעים באמינות, בזרימה ובטבעיות.
למשל (מופיעים בתמונה):
"למה קמת כל כך מוקדם?" מדגיש את "כל כך". זה גם סדר מילים טבעי בדיבור. בדרך כלל כך אנחנו מדברים. אבל במקרה שנתקלתי בו שינו לסדר על פי תבנית: "למה קמת מוקדם כל כך?"
"תעשה את זה לפחות פעם ביום" – סדר מילים טבעי. בעריכה לשונית שינו: "תעשה את זה פעם ביום לפחות".
"אני מאוד אוהב את זה" – סדר מילים טבעי המדגיש את "מאוד". בעריכה לשונית ממקמים את "מאוד" בסוף: "אני אוהב את זה מאוד". אם זאת הכוונה במשפט זה בסדר, כשזה נעשה אוטומטית בגלל תבנית, זה פוגע באמינות.
"הוא בכלל לא הקשיב לי" – מדגיש את "בכלל". בעריכה לשונית ממקמים את "בכלל" בסוף: "הוא לא הקשיב לי בכלל", על פי התבנית הקבועה. הכוונה והדגש משתנים.
"אם הוא טיפש מספיק כדי להשתתף…" – מגע יד נוקשה של עריכה, במקום הזרימה הטבעית: "אם הוא מספיק טיפש כדי להשתתף".
עריכה ספרותית בונה סדר מילים המדגיש משמעות, כוונה, רגש, קצב ומשקל
שאלה לקבלת אינפורמציה, לעומת שאלת השוואה
את הדוגמה הבאה לקחתי מהסדרה "סמוך על סול" (עונה 2, פרק 3, "אמרילו"), והיא מדגימה את חשיבות מיקום המילה.
ג'ימי מקגיל הכין ביחד עם סטודנטים לקולנוע תשדיר פרסומת למשרד עורכי הדין קליף אנד מיין. כשהסביר להם איך המצלמה צריכה להתקרב, הם הבהירו שמדובר במצלמת דולי, ושהם לא הביאו לצילומים מצלמה כזו מכיוון שמדובר בתוספת כסף. ג'ימי נאלץ לוותר: "בסדר, בלי דולי. נאלתר". הוא המשיך בהנחיות וסיכם: "אוקי, זה יהיה בצילום אחד, בשחור לבן מרהיב – ?we can do that, right". ג'ימי הדגיש בקולו את that – והתכוון לצילום אחד בשחור לבן – כדי להשוות זאת לבקשה הקודמת שלו, שעליה הוא נאלץ לוותר בגלל מצלמת הדולי.
בתרגום לעברית הם תרגמו כך: "נוכל לעשות את זה, נכון?", אך כשהמילים "את זה" ממוקמות כך, ג'ימי כאילו שואל אם הם יכולים לעשות את זה. כשהן ממוקמות כך – "את זה נוכל לעשות, נכון?", ג'ימי שואל: את זה נוכל לעשות, לעומת בקשתי הקודמת שבה נדרשת מצלמת דולי. עורכת ספרותית עם אוזן רגישה ומוזיקלית מקשיבה להקשר, לכוונה, לטון, למנגינה, לדגש, להלך הרוח ולזרימה – גם כשלא מדובר בסרט ולא שומעים את הדגשת המילה – ובהתאם לכך ממקמת את סדר המילים.
הצגת מידע עובדתי, לעומת הדגשה והתרסה
דוגמה נוספת מ"סמוך על סול" (עונה 1, פרק 9, "פימנטו"): ג'ימי מתעמת עם אחיו צ'רלס, אחרי שהבין שהווארד המלין סירב להעסיק אותו במשרדו אף על פי שג'ימי השיג לו תביעה של מיליונים – משום שצ'רלס הורה לו לפעול כך. כשהוא שואל אותו למה הוא עשה זאת, צ'רלס אומר לו שבעיניו הוא לא עורך דין אמיתי, ושהוא למד משפטים בקורס מקוון באוניברסיטה זניחה: "ואתה לוקח קיצורי דרך וחושב שפתאום אתה ברמה שלי? שאתה יכול לעשות את מה שאני עושה כי אתה מצחיק ויודע להצחיק אנשים? I committed my life to this. אתה לא יכול להחליק פנימה כמו לזוג נעלי בית זולות ולקטוף את כל הפירות."
צ'רלס הדגיש את המילים "חיי". בתרגום לעברית הם תרגמו כך: "הקדשתי לזה את כל חיי". כעורכת ספרותית הייתי בונה את הסדר כך: "את כל חיי הקדשתי לכך", וכמו בדוגמה הקודמת, הייתי עושה זאת גם בלי לשמוע את צ'רלס. "הקדשתי לזה את כל חיי" הוא תיאור עובדתי, מסירת מידע שיכולה להתאים גם לקורות חיים. אבל צ'רלס מדגיש: את כל חיי הקדשתי לכך – לעומת הדרך שלך, עם קיצורי הדרך. מיקום זה יוצר הדגשה וניגוד ברור. כשהמילים 'את כל חיי' עומדות בתחילת המשפט, הן מקבלות משקל חזק. זוהי הצהרה דרמטית עם מנגינה, היוצרת דגש השוואתי ואפקט רגשי. ככה אנחנו מדברים כשאנחנו נסערים.
עריכה ספרותית טובה נכנסת לעומק הרגש ובהתאם לכך ממקמת את המילים. "הקדשתי לזה את כל חיי" = הגנה, הצדקה, הסבר; "את כל חיי הקדשתי לכך" = התרסה, הדגשה, השוואה, עמידה על העמדה. המיקום החדש יוצר עמדה התקפית במקום הגנתית, גאווה במקום התנצלות. זה משנה את כל האווירה של הסצנה.
הדגשת התואר "חזק", לעומת הדגשת המידה "יותר"
בסצנה אחרת מתוך "סמוך על סול" (עונה 5, פרק 4, "נמסטה"), ג'ימי מייצג לקוח הנאשם בשוד בחנות, ובדיון בבית המשפט הוא עורך חקירה נגדית לבעל החנות שנשדד. מהחקירה עלה שאף על פי שזו הייתה שעת לילה מאוחרת והשוד מהקופה בוצע מהר, העד טען שהוא ראה היטב את פניו של השודד. ג'ימי רצה להדגים את חוסר ההיגיון בדבריו, ואמר: "You must drink stronger coffee than I do, כי אחרי 11 שעות בעבודה, אני בקושי רואה ישר". זה תורגם: "אתה בטח שותה קפה חזק יותר ממני, כי אחרי 11 שעות בעבודה, אני בקושי רואה ישר".
אני הייתי מסדרת את המילים כך: "בטח אתה שותה קפה יותר חזק משלי, כי אחרי 11 בעבודה, אני בקושי רואה ישר".
עריכה לשונית לא הייתה נוגעת בסדר מילים של שיר. למה היא עושה זאת בספר פרוזה?
את מילות השיר "לא ידעתי שתלכי ממני" (1978) כתב אהוד מנור, ומתי כספי הלחין וביצע. כספי שר:
ואני תמים, תמיד חשבתי
שמאושרים כמונו אין.
ובדמיוני לראות אהבתי
איך ביחד נזדקן.
מנור מיקם את המילים "שמאושרים כמונו אין" כך, ולא "שאין מאושרים כמונו". זה טבעי, כמו להגיד למשל: "דבר כזה לא תמצא בשום מקום!". הדגש הוא על האושר הנדיר והמיוחד הזה, שכמוהו אין, המשקל הוא בתחילת השורה. האם מישהו יעז לשנות את הבחירה הספרותית-אומנותית הזו של המשורר? אם מנור בנה את סדר המילים כדי שהמילה "אין" תתחרז עם "נזדקן" – זה שיקול אומנותי מובהק אפילו יותר. לאורך השיר נקבע סדר מילים ברור:
- "בלי לומר מילה, בלי להזהיר" ולא "בלי להזהיר, בלי לומר מילה"
- "לא חלמתי שפתאום יכני" ולא "לא חלמתי שיכני פתאום"
- "ואני תמים, תמיד חשבתי" ולא "ואני תמים, חשבתי תמיד"
- "ובדמיוני לראות אהבתי", ולא "ואהבתי לראות בדמיוני"
- "איך ביחד נזדקן" ולא "איך נזדקן ביחד"
- "קול קורא הלילה" ולא "הלילה קול קורא"
- "אין עונה הלילה" ולא "הלילה אין עונה"
- "ואת עצמי איך אני שונא" ולא "ואיך אני שונא את עצמי"
- "את היית דבר כל כך בטוח" ולא "את היית דבר בטוח כל כך"
- "כמו קפה בבוקר, כמו שינה" ולא "כמו שינה, כמו קפה בבוקר"
- "לא הייתי לצידך מתוח" ולא "לא הייתי מתוח לצידך"
- "ואולי את עוד מעט חוזרת" ולא "ואולי עוד מעט את חוזרת" או "ואולי את חוזרת עוד מעט"
- "רק הלכת לקנות כמה דברים" ולא "הלכת רק לקנות כמה דברים" או "הלכת לקנות רק כמה דברים"
- "ונלך לראות ביחד סרט" ולא "ונלך לראות סרט ביחד"
זה מובן מאליו שעריכה לשונית לא הייתה נוגעת בזה, זה מובן מאליו שהיא לא הייתה מנסחת את השורות מחדש, זה מובן מאליו שהיא לא הייתה מבצעת שינויים שהיו משפיעים על המשמעות, הרגש, הכוונה, המשקל, הקצב, המנגינה, ההדגשים. לעומת זאת, בעולם עריכת הספרות זה פרוץ, ומקובל שעריכה לשונית קובעת את הניסוח ואת סדר המילים – אף על פי שהשיקולים שלה מנותקים משיקולים ספרותיים, הם שרירותיים, טכניים והרסניים, ולא מבוססים על אומנות, טבעיות, אותנטיות ויופי.
הדבר מסור לחוש המקצב ולטיב טעמו של הכותב, ומקצת לרחמי שמיים
בספרי פרוזה גישה תבניתית אינה מתאימה. חשוב לדעת היכן להדק ולהגביה והיכן לשחרר. את סדר המילים אני בונה על פי שני עקרונות: א) מיקום המילה במקום מסוים יוצר את המשמעות והדגש שאני רוצה ליצור, לעומת מיקום אחר שלה; ב) סוג הטקסט שלפניי והסגנון שאני רוצה לבנות – רשמי או ספרותי: האם הוא מתאים למאפייני הדמות, האם הוא מתאים לסגנון המספר, האם הוא מתאים לסגנון הספר ולמשלב הלשוני, ועוד. סדר מילים הוא חלק בלתי נפרד מניסוח. זוהי עוד סיבה המדגימה את חשיבותו של ניסוח על פי שיקולים ספרותיים בעריכה ספרותית מקצועית במצב של פיצול תפקידים, ולא בשלב העריכה הלשונית.
גם אבא בנדויד, במאמרו "כיצד סדר נושא ונשוא" [מתוך לשוננו לעם ט (ח"תשי)] מבחין בין סוגים שונים של משפטים שבהם מתאימים את סדר המילים על פי סגנון, כוונה, קצב, זמן, אורך משפט ועוד. הינה כמה ציטוטים מהמאמר:
"… ולעומת זה, אם יבוא אדם וינסה 'לתקן' בשיר השירים ולומר בזו הלשון "כי הנה עבר הסתו; חלף הלך לו הגשם; נראו הנצנים בארץ; הגיע עת הזמיר; נשמע קול התור בארצנו; חנטה התאנה פגיה; נתנו הגפנים ריח; קומי לך רעיתי" – קלקול גדול מזה אין לשער. זוהי שפת כותרות של עיתונים, פסוקי שמועות וחדשות, כמין קול הברה שנפלה בעיר. כל משפט כזה כאילו מאורע מפתיע בפני עצמו – ואין זאת כוונת הכתוב…" (עמ' 1, ההדגשות שלי)
"מקצב: יש שלא דירוג האינפורמציה אלא הריתמוס בלבד כוחו יפה לקבוע את סדר האיברים.." (עמ' 7)
"… ובכן עלינו לזכור שמידת הנושא גם היא קובעת סדר. ואם תאמר: איזהו נושא ארוך ואיזה קצר? מי יודיענו את קנה המידה? לכך אין עצה יעוצה מראש. הדבר מסור לחוש המקצב ולטיב טעמו של הכותב, ומקצת לרחמי שמים – ושומר פתאים ה'…" (עמ' 8–9)
