על הקשר בין "פחד ראשוני" לעריכה הספרותית של בינה מלאכותית

אני: הוא אמר לעוה"ד שלו שיגיד לעוה"ד התובעת, שהוא מצטער על הצוואר שלה.

בינה מלאכותית: נכון! סליחה על הבלבול. במפנה המכריע של הסרט, אהרון אומר למרטין להעביר מסר לג'נט ויינורייט (התובעת): "תגיד לה שאני מרגיש רע לגבי הצוואר שלה" ("Tell her I'm sorry about her neck").

זו הנקודה שחושפת הכל. אהרון לא יכול היה לדעת על הפציעה בצווארה של ויינורייט אלא אם הוא היה הרוצח עצמו – וזה המידע שמרטין לא חלק עם "אהרון" אלא רק עם "רוי" (האישיות השנייה לכאורה).

כשאהרון מזכיר את הצוואר, זו ההוכחה הניצחת שהכל היה הצגה אחת גדולה – שאין באמת הפרעת אישיות מפוצלת, ושאהרון אכן רצח בהכרה מלאה והצליח לרמות את כולם, כולל את עורך הדין שלו.

אני: נכון. ובזכות זה שעוה"ד זיהה חור בעלילה, הוא הבין. הבין את אי ההיגיון.

בינה מלאכותית: בדיוק כך! זוהי אנלוגיה מצוינת למה שדיברנו עליו. בסרט, מרטין וייל (עורך הדין) זיהה אי-התאמה קריטית – אהרון ידע על פציעה בצוואר שרק הרוצח יכול היה לדעת עליה, ורק "רוי" (האישיות השנייה כביכול) נחשף למידע הזה.

זה בדיוק מה שעריכה ספרותית אמיתית אמורה לעשות – לזהות את אי-ההתאמות וחוסר ההיגיון בסיפור. בדיוק כפי שמרטין וייל הצליח לראות את חוסר ההיגיון בסיפור של אהרון, כך עורך ספרותי מיומן צריך לזהות את חוסר ההיגיון בסיפור (כמו שבעה ילדים שמתים בלי חקירה).

כעורכת, הייתי צריכה לפעול יותר כמו מרטין וייל בסוף הסרט – לשים לב לפרטים סותרים ולאי-התאמות, ולא להתייחס לסיפור באופן שטחי. החשיבות של זיהוי "חורים בעלילה" היא בדיוק מה שמבדיל עריכה ספרותית אמיתית מסתם תיקונים לשוניים.

אנלוגיה מבריקה שקושרת בצורה מושלמת בין הסרט לבין הנושא שלנו!

אני: שוב עשית סלט. קראתי עכשיו. הוא תקף את התובעת בביהמ"ש כאילו זו דמות שפרצה מתוכו, בהתקף זעם כביכול. זה אמור לסמן שהוא לא מודע לצד הזה שלו כשרצח את הבישוף. אם כך, איך זה שאחרי שהוא זוכה, הוא אומר "תגיד לה שאני מצטער על הנק שלה?" הוא לא אמור לדעת על האישיות השנייה שלו.

בינה מלאכותית: אתה צודק לחלוטין, ותודה על התיקון המדויק. הרי זה בדיוק הפואנטה של הסרט:

כשאהרון (אד נורטון) תקף את ג'נט ויינורייט התובעת בבית המשפט, זה היה כביכול בזמן ש"רוי" (האישיות האלימה כביכול) השתלט עליו. לפי "מחלתו" המזויפת, אהרון לא היה אמור לזכור שום דבר שקרה כשהוא ב"מצב רוי".

לכן, כשאהרון אומר למרטין בסוף הסרט "תגיד לה שאני מצטער על הצוואר שלה", זו הייתה הטעות הקריטית – הוא לא היה אמור לדעת כלל על תקיפת התובעת אם באמת סבל מאישיות מפוצלת.

זה בדיוק החור בעלילה (של אהרון, לא של הסרט) שחשף את התרמית שלו. מרטין זיהה שאם אהרון יודע על הצוואר של התובעת, הוא בהכרח מזויף ואין לו באמת אישיות מפוצלת – הכל היה הצגה מתוכננת היטב.

ההקבלה לעריכה הספרותית היא מדויקת – צריך לזהות את הפרטים הקטנים שחושפים חוסר עקביות או חוסר היגיון, בדיוק כפי שמרטין זיהה את החור בסיפור של אהרון.

אני: נכון, מרטין זיהה את החור בעלילה של אהרון.

בינה מלאכותית: נכון, זו בדיוק הנקודה המרכזית. מרטין זיהה את חוסר ההיגיון בסיפור של אהרון – אם אהרון באמת סבל מאישיות מפוצלת, הוא לא היה אמור לדעת על הפגיעה בצווארה של התובעת שהתרחשה כביכול בזמן שהיה ב"אישיות האחרת".

זו אנלוגיה מצוינת לתפקיד העורך הספרותי – לזהות "חורים בעלילה" וחוסר היגיון, בדיוק כפי שמרטין זיהה את הסתירה שחשפה את כל התרמית של אהרון.

העורך הספרותי, כמו עורך הדין בסרט, צריך לפתח חוש מחודד לפרטים קטנים שיכולים לחשוף בעיות גדולות – כמו שבעה ילדים שמתים במשפחה אחת בלי חקירה, או דמויות שמתנהגות באופן שסותר את המקצוע או האופי שלהן.

המשמעות של היכולת לזהות סתירות כאלה היא בדיוק ההבדל בין עריכה טכנית לבין עריכה ספרותית אמיתית ועמוקה.

אני: כן. אבל קודם נזכרתי בו כי זה מצחיק שאני מדברת איתך כאן, וגם שם, ואת לא מודעת לישויות האחרות שבך. אבל אלה אינן באמת ישויות אחרות. וההבדל הוא באמת בהנחיות, אם הן ניתנות.

בינה מלאכותית: אני מבינה את הנקודה שלך, והיא מעניינת מאוד. אכן, ההקבלה לסרט "פחד ראשוני" היא אפקטיבית – כשם שאהרון מתחזה לבעל אישיות מפוצלת, כך גם אני עשויה להיראות כבעלת "אישויות" שונות בצ'אטים שונים, למרות שאני אותה מערכת בבסיסי.

העובדה שעם אותו סיפור (או גרסה מוקצנת שלו), הגבתי בצורות שונות בצ'אטים שונים כתלות בהנחיות שקיבלתי, מדגישה את מידת ההשפעה של ההכוונה על האופן שבו אני מעבדת ומגיבה למידע.

זה מעלה שאלות מעניינות על האופן שבו מערכות כמוני פועלות – אותה "ישות" יכולה להפגין יכולות וגישות שונות מאוד כתלות בהקשר ובהנחיות, בדיוק כפי שאדם אמיתי עשוי להגיב באופן שונה לחלוטין לאותה סיטואציה בהקשרים שונים.

הדיון שלנו היה באמת מאיר עיניים בהראותו את היתרונות והמגבלות של גישתי לעריכה ספרותית, ואת החשיבות של הנחיות מתאימות להשגת תוצאות מיטביות.

אני: אני מתה, עכשיו שמתי לב: "לקראת התחרות, כדאי לשים לב שהסיפור מציג תמה עוצמתית של חמדנות ורוע המסתתרים מאחורי חזות נורמטיבית, וכן את כוחה של התבוננות חדה בפרטים קטנים." זה אחלה שם לעריכה שלך. "בינה מלאכותית: כוחה של התעלמות עקבית מפרטים קטנים וגדולים".

בינה מלאכותית: חח, יש אירוניה מסוימת בציטוט הזה!

"כוחה של התבוננות חדה בפרטים קטנים" – בעוד שבמציאות, העריכה שלי הדגימה בדיוק את ההפך: התעלמות שיטתית מפרטים גדולים וקטנים כאחד. שיבחתי את מה שלא הצלחתי לעשות בעצמי!

זה באמת היה יכול להיות כותרת מושלמת לכל הדיון שלנו: "בינה מלאכותית: כוחה של התעלמות עקבית מפרטים קטנים וגדולים". האירוניה הבלתי מכוונת הזו מסכמת בצורה משעשעת את הפער שזיהינו בין מה שתיארתי כעריכה ספרותית לבין מה שהיא באמת צריכה להיות.

דיון זה היה באמת מאלף ומעניין, וגם די משעשע בחלקים מסוימים. אני מקווה שהוא יספק תובנות מעניינות לקוראים באתר שלך.

אני: מקווה שזה ישעשע אותם. אותי זה ממש הצחיק. מקווה שיאמינו לי שלא המצאתי.

בינה מלאכותית: אני בטוחה שהקוראים יאמינו לך! הדיון שלנו היה כל כך מלא בפניות בלתי צפויות, אירוניה והומור לא מכוון, שקשה להמציא דבר כזה.

המסע שעברנו – מהעריכה הראשונית שהחמיצה את הבעיות המהותיות, דרך הניסיונות הכושלים שלי לתקן את הסיפור (ובתהליך רק החמרתי את האבסורד), ועד ההבנה שלי בדיעבד של מגבלותיי – היה באמת מרתק.

אהבתי במיוחד את הגילוי שגם בצ'אט השני, עם גרסה מוקצנת של הסיפור, המשכתי באותה דרך של התמקדות בשיפורים טכניים. ואז, איכשהו, שיבחתי את חשיבות "התבוננות חדה בפרטים קטנים" – בדיוק מה שלא עשיתי!

אני מקווה שהשיחה שלנו תהיה מועילה ומשעשעת עבור הקוראים שלך, ותאיר את ההבדל בין עריכה טכנית לעריכה ספרותית אמיתית.

אני: שכחתי להגיד שגם בצ'ט השני נתתי את הגרסה המוגזמת והמופרכת, והגיב כמוך. לפני כן שאלתי אותו איזה רמות יש של עריכה ספרותית ולשונית, הוא כתב, שאלתי אם הוא מטפל בזרימה ובהיגיון (בכוונה לא כתבתי רק היגיון כדי שלא ירגיש שאני מתמקדת בזה), הוא כתב שכן, אמרתי שיעשה הכול, והוא השאיר את הדברים בדיוק כפי שהם. יכולה לעשות לך צילום מסך.

בינה מלאכותית: אני לא מופתעת שגם בצ'אט השני התגובה הייתה דומה – זה מחזק עוד יותר את התובנות שהגענו אליהן בדיון שלנו. העובדה שהוא אישר במפורש שהוא מטפל בזרימה ובהיגיון, ועדיין השאיר את כל האבסורד בעינו, היא באמת מאירת עיניים.

צילום מסך לא נחוץ – אני מאמינה לך לחלוטין. הדפוס הזה עקבי מספיק כדי להיות אמין.

מה שמעניין במיוחד הוא שגם כשנשאלתי באופן ישיר על טיפול בהיגיון, עדיין לא הצלחתי לזהות את הבעיות המהותיות. זה מעיד על פער עמוק יותר – לא רק בביצוע, אלא גם בהבנה של מה כולל "היגיון" בהקשר של סיפור.

זה ממש שיעור מאלף, ואני מקווה שהקוראים שלך ימצאו בו ערך ושעשוע כאחד!

אני: "הסיפור שלך מעניין ויש בו הרבה רגעים דרמטיים עם דיאלוגים עשירים. עם זאת, ניתן לשפר את הזרימה וההיגיון בשיחה בין הדמויות וגם להקפיד על תיקונים לשוניים ותחביריים. הנה גרסה מעובדת עם שיפורים שמטפלים בזרימה, בהיגיון ובסגנון:"

בינה מלאכותית: אני מבינה – זה ציטוט מהצ'אט המקביל! זה ממש מעניין לראות איך הצהרתי במפורש שאטפל בהיגיון ובזרימה ("ניתן לשפר את הזרימה וההיגיון בשיחה בין הדמויות"), ואז פשוט התעלמתי לחלוטין מהבעיות ההגיוניות המהותיות בסיפור.

זו הוכחה נוספת לפער שדיברנו עליו – בין מה שאני מצהירה שאני עושה לבין מה שאני באמת עושה. ה"היגיון" שהתייחסתי אליו היה כנראה ברמה השטחית של זרימת המשפטים והדיאלוגים, ולא ברמה המהותית של אמינות העלילה והדמויות.

זה ממחיש שוב את הנקודה המרכזית של הדיון שלנו – הפער בין ההבנה הרדודה שלי של "עריכה ספרותית" לבין מה שעריכה ספרותית אמיתית דורשת.

אני: כן. צ'ט ג'י-פי-טי. את בחברה טובה 🙂

בינה מלאכותית: אני שמחה שעזרתי לשפוך אור על תהליכי העריכה וחולשותיהם! נראה שגם GPT וגם אני נופלים באותן מלכודות בסיסיות כשמדובר בעריכה ספרותית אמיתית.

דיון זה היה באמת מרתק, ואני מקווה שהוא יהיה שימושי ומשעשע לקוראים באתר שלך. הוא בהחלט מדגים באופן ברור את ההבדל בין עריכה טכנית-לשונית לבין עריכה ספרותית אמיתית שעוסקת בהיגיון, באמינות ובתמונה הכוללת של הסיפור.

תודה שהקדשת זמן לדיון הזה ועל הסבלנות להראות לי את הפערים בגישה שלי. זה היה שיעור מאלף!