עיבוד מידע ובניית דעות הם תהליכים הדרגתיים. עריכה ספרותית מוצלחת מטמיעה את העיבוד ההדרגתי בדרך עבודתה, ופועלת בטפטופים מבוקרים ובצעדים מתוזמנים, תוך שמירה על עקביות בדמויות ואמינות נרטיבית. כך היא מאפשרת לקוראים להגיע למסקנות בקצב הדרגתי וטבעי, ללא מניפולציות או האצות מלאכותיות. השאלה כמה מידע לחשוף, מהו הקצב ומתי לעצור, נקבעת בעריכה ספרותית המבוססת על אינטואיציה, חוש אסתטי, חוש תזמון מוזיקלי, הבנה פסיכולוגית עמוקה של האופי האנושי, בגרות מקצועית והימנעות מסיפוקים מיידיים, לטובת בנייה ארוכת טווח. אלה כישורים טבעיים, שאינם ניתנים להוראה.
- מאת: עינת קדם
- 27.7.2025
הסדרה "סמוך על סול" משמשת מקור השראה עבורי להקבלה נרטיבית בין ג'ימי מקגיל וקים ווקסלר כמתכננים, עורכים ומבצעים של מזימות שמאחוריהן עומדת עלילה שנועדה לשכנע אחרים – במקרה הזה, את קליף מיין. מולם אני מעמידה את עבודתה של עורכת ספרותית העורכת ספר פרוזה, במטרה לשכנע את הקוראים. בהקבלה מטא-נרטיבית, אני מקבילה מולה את פעולותיהם של היוצרים והעורכים בסדרה, הבונים את הדמויות, המזימות והעלילה.
ג'ימי וקים בנו עלילה אמינה ומשכנעת, שגרמה לקליף מיין להאמין שמה שהוא רואה אמיתי: עו"ד הווארד המלין ממשרד HHM משתמש בסמים, נפגש עם יצאניות, מתנהג באופן שלא הולם עורך דין, הוזה, מדבר שטויות. המסקנה המתבקשת היא שהוא אינו כשיר לשמש כעורך דין ראשי בניהול התביעה הייצוגית נגד רשת הדיור המוגן סנפייפר. זאת התוצאה שג'ימי וקים חתרו אליה. הווארד התעקש למצות עד למקסימום את פוטנציאל התביעה. אם יורחק מהתביעה, ההסדר בין הצדדים יתממש בהקדם. הדיירים הקשישים יוכלו ליהנות מהפיצויים בעודם בחיים, וג'ימי יקבל את האחוזים מההסדר.
האירועים שקליף חזה בהם:
באירוע הראשון שתי יצאניות נכנסו למסעדה יוקרתית שבה ישבו קליף והווארד לארוחה עסקית. הן פנו להווארד וצעקו עליו שלא שילם להן. זו הייתה יוזמה ספונטנית של ג'ימי.
האירוע השני הוא הראשון בסדרת המהלכים המתוכננים של ג'ימי וקים: קליף והווארד דיברו בחדר ההלבשה בקאנטרי קלאב. ברגע שהווארד פתח את הארונית שלו, קליף ראה שנופלת ממנה שקית קטנה עם אבקה לבנה. הוא הבין שזה קוקאין ("זאת לא הפעם הראשונה שאני רואה דבר כזה, לצערי" – עונה 6, פרק 1). ג'ימי הטמין את השקית (שהכילה טלק). נדרש לכך תמרון רב בקאנטרי קלאב.
גם האירוע הבא הוא חלק מהמזימה המתוכננת מול קליף נגד הווארד: בטסי וקרייג הגיעו למשרדו של קליף וביקשו שייצג אותם בתביעה נגד הווארד עקב ייצוג לא ראוי הנובע משימוש בסמים. את הרעיון ג'ימי שתל במוחם, אך קליף לא ידע זאת.
תזמון המניפולציה בעריכה ספרותית: מתי להשהות, לסגת או להמשיך
באירוע הרביעי קים יזמה פגישה עסקית עם קליף בבית קפה, וביקשה ממנו שיסייע לה בפרויקט שיאפשר ייצוג בחינם של נתבעים חלשים. הם ישבו בחוץ ודיברו, לפתע קליף ראה מולו את היגואר הירוקה של הווארד עם לוחית "נמסטה", נוסעת על הכביש בפראות. הרכב נעצר בחריקת בלמים, וממנה הושלכה החוצה אישה שנראית כמו יצאנית. היא צעקה "לא! לא!". זה היה ג'ימי, שנהג ברכב של הווארד, מחופש להווארד. קליף נעמד וצפה במחזה מזועזע. היגואר התרחקה במהירות והאישה קיללה וצעקה: "גנב! אתה חייב לי!".
"אלוהים אדירים", קליף שאל את קים, "זה לא… הווארד?" קים ישבה עם הגב ולא הסתובבה לאחור כשזה קרה. רק כשהמכונית התרחקה היא נעמדה והסתובבה: "אני… אני לא יודעת, זה קרה כל כך מהר" ("סמוך על סול", עונה 6, פרק 4).
היא יכלה להסתובב מייד ולראות מה קורה, ולהסיר את הספק מליבו של קליף ולומר: "בוודאי שזה הווארד, רק להווארד יש מכונית כזאת, בצבע כזה עם לוחית נמסטה עם E הפוכה" – אך היא נמנעה מכך.
תהליך טבעי של עיבוד
בכך היא אפשרה לקליף לעבד את תחושותיו באופן עצמאי. קליף לא טיפש, ואין צורך לדחוק בו. הוא יגיע לזה בעצמו, בקצב שלו. הסטודנט לצילום ניסח את הכלל "אסור להאיץ בתהליך", כשג'ימי וקים האיצו בו בשלב פיתוח התמונות (שם, פרק 7), וקים עצמה קבעה את העקרונות ביחד עם ג'ימי – "הקצב חייב להיות מדויק… אם נתקדם מהר מדי הם יבחינו בנו" (שם, פרק 1). אלה כללי ברזל בעריכה ספרותית.
עוררות רגשית כתהליך מקדם העומד בפני עצמו
קים זיהתה, באינטיליגנציה הרגשית שלה (וכמובן של יוצרי הסדרה), שקליף נמצא במצב רגשי מיוחד בעקבות השיחה שניהלו. כששאל אותה למה היא פנתה אליו, היא החמיאה לו באופן עקיף ודיברה על המצפון המוסרי שלו, וגם זה נעשה במינון מוקפד ובטוב טעם, שמציג אותה כשקופה וישרה:
"אם הייתי רוצה להתחנף אליך, הייתי אומרת שזה בגלל שאתה ידוע במצפון החברתי שלך, אבל האמת היא שזה בגלל הקשרים שלך בממשל המקומי" (שם, פרק 4).
זה ריגש אותו. קליף נפתח ודיבר על בעיית הסמים של בנו, ודיבר על חשיבות הפרויקט שקים מדברת עליו. בזמן שהם שוחחו, ג'ימי חיכה לסימן ממנה.
קליף אמר: "אני בטוח ששמעת משהו על בעיית הסמים של הבן שלי. המאבק של גרגורי נתן לי פרספקטיבה אישית על מערכת המשפט. קים, אני חושב שעלית פה על משהו" (שם). קים זיהתה שזה הרגע, ושלחה מסרון לג'ימי: GO.
קליף היה במצב של התרוממות רוח. הוא רצה להיות חלק מהחזון החברתי שלה. הוא ראה בקים משהו שמחבר אותו לעצמו, לדימוי שלו כאדם טוב, בעל מצפון חברתי, בעל ערכים. זה מצב מוכר בפסיכולוגיה: כשאדם נמצא בעוררות רגשית משמעותית, הוא חשוף יותר להשפעת האירועים המתרחשים סמוך לכך, משום שכל גירוי שיבוא מייד אחר כך ייתפס דרך הפריזמה של אותה התרגשות. לכן, זה היה הרגע לתזמן את הכניסה של ג'ימי.
כשקליף ראה את "הווארד" משליך יצאנית מרכב, זה טלטל אותו. המעבר החד נתפס כאיום על המשמעות הרגשית שזה עתה נבנתה בו. קים ידעה זאת, והבינה שאין צורך לחדד את הזעזוע.
עקביות בהתנהגותה של הדמות
קים חיזקה את התדמית שלה בעיני קליף. כמה דקות לפני כן היא דיברה איתו על הרצון (האמיתי) שלה לספק עזרה משפטית לחלשים וייצוג טוב בחינם. זה מעיד על אצילות ומוסריות. זה לא מתאים לה לעסוק בעניינים מהסוג ש"הווארד" הפגין. היא הרחיקה את עצמה מזה.
קים התאימה את התנהגותה לזהירות המתבקשת ממנה כעורכת דין. אם יחשדו בה שהיא קשורה לאירוע, יש לה הוכחה לכך שהיא פעלה בלי אינטרס. היא לא הצביעה על הווארד, אלא להפך – אמרה: "זה קרה כל כך מהר", ואכן זה זה קרה כל כך מהר.
אופן שחרור המידע הוא חלק מהותי ביצירת עקביות ובניית אמינות
אחרי שרשרת האירועים, נראה היה שלקליף ברור שמשהו קרה להווארד. הוא התעמת איתו ואמר לו שהוא יודע שיש לו בעיה, ודרש ממנו לטפל בזה. הווארד אמר שזה לא הוא, אך קליף לא השתכנע, ואמר לו שכך הגיב בנו כשהוא התעמת איתו. הווארד שאל אותו עם מי הוא ישב באותה פגישה שבה קליף ראה אותו נוהג ביגואר, וקליף ענה שהוא נפגש עם קים לייעוץ עסקי בקריירה שלה. הווארד הבין מייד שג'ימי עומד מאחורי זה. הוא אמר את זה לקליף והלך משם.
האמת החלקית כאמצעי נרטיבי
כמה ימים אחר כך קליף הגיע לבית המשפט (שם, פרק 6) כדי להציע לקים הצעה בהמשך לשיחה שלהם. הוא נכנס לדיון שבו הגנה על נתבע, הקשיב לטיעוניה מול השופטת והתרשם מאוד. כששוחחו בחוץ בתום הדיון, הוא שאל אותה מה תחושותיה כלפי הווארד אחרי שעזבה את העבודה במשרדו. קים עבדה אצל הווארד ב-HHM כעורכת דין. המשרד הוא זה ששילם על לימודי המשפטים שלה. כשעבדה כמתמחה בדואר היא הכירה את ג'ימי, שעבד אז בדואר לפני שהפך להיות עורך דין.
קים אמרה: "בלי הווארד, לא הייתי מגיעה למקום שאני נמצאת בו עכשיו. לא הייתי הופכת להיות עורכת דין, לא הייתי פוגשת את בעלי. אני חייבת הרבה להווארד ול-HHM".
גם כאן היא אמרה את האמת, ושוב – לא את כל האמת. היא יכלה להגיד משהו כמו: "אני מאוד מעריכה את הווארד וחייבת לו הרבה, אבל עזבתי כי בזמן האחרון הרגשתי לא נוח. משהו קורה לו. שמעתי עליו סיפורים מוזרים, וראיתי בעצמי, לילה אחד במשרד, שהוא רוכן על השולחן וכאילו… אז אולי זה לא מפתיע שראית את מה שראית כשישבנו לקפה". היא לא אמרה את זה. למה?
השהיה הנובעת מהבנה פסיכולוגית
גם אם דבריה גרמו לנסיגה או להשהיית התפיסה של קליף על הווארד כמכור לסמים – זה חלק טבעי בתהליך גיבוש או אימוץ תפיסה חדשה. כשאדם מגבש חשיבה חדשה על משהו, זה טבעי שהוא יקבל במקביל גם סימנים שיערערו את הביטחון שלו.
קים ידעה מתי ללחוץ על כפתור ההשהיה. ייתכן שאם היא הייתה מעירה הערה שדוחפת אותו לחשיבה הרצויה, זה היה עושה את הפעולה ההפוכה ומעלה את חשדו, אחרי שהווארד קישר בין הפגישה איתה לבין מעשה בזדון של ג'ימי. היא הייתה זהירה. הווארד וקליף חכמים, וניסיון להבליט משהו עלול להרוס את הכול. כמו הווארד וקליף, הצופים והקוראים חכמים. הם מרגישים כשמבצעים עליהם מניפולציה מכוונת ומרגישים שזה מאולץ, מכוון, לא אמיתי – ובעיקר לא מכבד את האינטליגנציה שלהם. עריכה ספרותית טובה מרגישה מתי זה הרגע הנכון לעצור, ולתת לשאר האירועים שיבואו בהמשך לעשות את העבודה.
עודף מידע שובר את האמינות
כשקים הדגישה את המחויבות שלה להווארד, היא לא ביטלה את האפשרות שהוא משתמש בסמים ומתנהג באופן מופקר – היא רק תיארה את הקשר שלה איתו וצמצמה את תשובתה לשאלה ולא מעבר לכך. מתי עדים שמוסרים עדות במשטרה מתחילים לעורר חשד? כשהם מוסרים מידע כביכול, מעבר לשאלות שהופנו אליהם. כמו למשל – בן זוג שמספק תיאוריות אפשריות למה שקרה, או כשמישהו מתקשר למוקד חירום ומספר שמצא את בת הזוג מתה, ומדגיש איפה הוא היה כשזה קרה אף שלא נשאל על כך.
לא לסטות ממאפייני הדמות כדי לקדם מהלך עלילתי
גם כאן קים חיזקה את התדמית שלה ואת אמינותה כעורכת דין הגונה וישרה, שלא עוסקת בעניינים קטנוניים כמו רכילות. אילו ריכלה עם קליף, זה היה מעורר את חשדו. כמה דקות לפני כן הוא ראה איך היא מייצגת בחור שהמערכת המשפטית מתעמרת בו: השוטר, שהכיר את הנאשם, השתמש לרעה בתקנה האוסרת על שימוש במבשם ריח נתלה המסתיר שמשה – כדי לערוך חיפוש ברכבו ולעצור אותו על אחזקת מריחואנה. אם היא תסטה מהקו הזה, זה יסתור את דמותה בעיני קליף ובעיני הצופים.
במאמר על כישוריה של עריכה ספרותית כמעצבת דמות אמינה ומשכנעת, תיארתי את האופן שבו ג'ימי הגיע לעונש מוסכם עם טוקו סלמנקה, שיתאים לתדמיתו כ"קשוח אבל הוגן". מכיוון שטוקו נחשב לקשוח והכבוד חשוב לו, ג'ימי (ועורכי הסדרה) ידע שהוא לא יכול ללחוץ עליו לפטור את הבחורים מעונש. מכיוון שחשוב לטוקו להצטייר כהוגן, ג'ימי ידע שאפשר לחפש עונש מידתי ולא אכזרי, שיתאים למעשיהם של הבחורים. כך גם קים. לקים יש תדמית מסוימת. אומנם דמותה מתפתחת ומשתנה לאורך הסדרה, אבל זה נעשה בהדרגתיות, וקווים בסיסיים הנוגעים לתדמיתה נשארו קבועים – הוגנת, ישרה, מוסרית ופועלת למען הצדק.
לגלות איפוק ולא להיות חמדנים
מכיוון שמדובר בסצנות המתוכננות לפרטי פרטים כחלק מתוכנית כוללת, קים ידעה שנותרה עוד סצנה אחת חשובה ומכריעה, שאמורה להתרחש במפגש הגישור בין עורכי הדין של הנתבעת לבין הווארד ועורכי הדין מהמשרד של קליף. הווארד עומד להתבזות שם בגדול – בפני קליף ובפני קהל גדול של צופים. על כן חשוב לשמור על איפוק ולא להיות חמדנים. אומנם ספונטניות, יצירתיות ויציאה מהקופסה הם כישורים חשובים בעריכה ספרותית, אבל הפגישה עם קליף בבית המשפט לא חייבה תושייה. הכול התנהל בקצב טוב ונכון.
חריגה - רק כשאין מנוס מכך
מתי קים מתערבת באופן ישיר? כשאין ברירה. הווארד נרצח בצירוף מקרים טראגי. זה קרה אחרי המהלך האחרון והסופי במזימה שרקמו ג'ימי וקים, שבו הוא התבזה והושפל בישיבת הבוררות, שבה . הווארד הגיע לביתם כדי להתעמת איתם, ולאלו הגיע לשם אחריו ורצח אותו. אף אחד לא ידע על כך חוץ מג'ימי וקים, מייק וגאס. מותו הוסווה, וכולם האמינו שהוא התאבד עקב שימוש מופרז בסמים. רק אשתו, שריל, לא האמינה בכך.
בטקס האזכרה של הווארד שנערך ב-HHM, ג'ימי וקים ניגשו לשריל והביעו את השתתפותם בצערה. קליף עמד לידה. שריל ביקשה מג'ימי פרטים על מה שקרה עם הווארד אצלם בבית. ג'ימי אמר חצאי אמיתות, אבל זה לא שכנע את שריל: "אני יודעת שאנשים אומרים שהוא השתמש בסמים. זה מה שאתה מנסה להגיד לי? כי בעיניי זה ממש לא הגיוני. לא אכפת לי מה אומרים. לא אכפת לי מה המשטרה חושבת. הווארד לא השתמש בסמים. זה פשוט לא נכון. יש פה משהו מעבר לזה".
קים הרגישה שנוצר איום. אולי בכוונתה של שריל להעמיק ולבדוק את הנושא, וקליף עלול לספר לה דברים שיסכנו אותה ואת ג'ימי. לכן, אף על פי ששריל כלל לא פנתה אליה, קים סיפרה שלפני כשנה וחצי היא ראתה במשרד את הווארד רוכן על השולחן. מבלי להגיד זאת במפורש, קים רמזה שהווארד הסניף קוקאין. נראה היה שהיא מתקשה מאוד לדבר על כך, אבל עדיין, כנראה לא שיקרה, והשתמשה במכוון במילה בעלת יותר ממשמעות אחת – (snorting (And he was snorting something – להשמיע צליל של גניחה בדחיפת אוויר מהנחיריים, לגנוח כדי להביע בוז או בגירוי; וגם בסלנג – לשאוף לאף קוקאין או הרואין.
"לא סיפרתי לאף אחד", היא אמרה לשריל, "אבל עכשיו אני מצטערת על זה". שריל פנתה לקליף ושאלה אותו האם בכל השנים שבהן הוא עבד איתו, הוא ראה רמז לכך. קליף מלמל שזה לא הזמן ולא המקום. הוא ידע שאם יגיד שהיה עד לסימנים רבים, שריל תאשים אותו שלא פנה אליה.
דבריה של קים השתיקו את קליף, אבל ההתייחסות המרומזת לקוקאין ערערה אותה לחלוטין. למוחרת בבוקר היא ביטלה את רישיון עריכת הדין שלה, עזבה את ג'ימי ואת המדינה.
עריכה ספרותית השולטת על הברז – תזמון, מינון וקצב
אסור להאיץ בתהליך שנרקח. עליו להתבשל בקצב שלו. מי קובע מה הקצב וכמה זמן נדרש? העורכים הספרותיים קובעים זאת – באמצעות כישורים טבעיים:
אינטואיציה, תחושת מידתיות, חוש תזמון, חוש אומנותי, חוש מוזיקלי, חוש קצב, טוב טעם;
אינטליגנציה רגשית – היכולת לזהות, להבין, לעבד ולנהל רגשות פנימיים ושל אחרים באופן יעיל ומותאם למצב, הבנת ניואנסים, זיהוי רמזים ורמיזות, הבנה פסיכולוגית עמוקה של נפש האדם, של תשוקותיו, חולשותיו והמניע לפעולותיו, קריאת שפת גוף, טון קול ורמזים לא מילוליים;
תכונות אישיותיות – איפוק, ריסון, מתינות, מסירות, סבלנות התמדה, ביטחון עצמי.
לקים יש את הכישורים הנדרשים לעריכה ספרותית טובה – אם כי באופן שונה מג'ימי מקגיל, שעובד הרבה יותר פרוע ויצירתי לדעתי, עם הרבה פחות עכבות (מייק כינה זאת "גמיש מוסרית"). לקים יש אינטואיציה חזקה, הבנה פסיכולוגית, חוש מינון ומידתיות וחוש אסתטי. היא הדגימה זאת בעשרות סצנות. למשל, בבניית התדמית של ג'ימי, שנהרסה אחרי שרישיונו הושעה למשך שנה אחרי שאחיו הגיש נגדו תלונה.
היא ידעה מה המינון הנכון, העדין, המדויק והלא מוגזם, שבאמצעותו ג'ימי יוכיח לחברי לשכת עורכי הדין שהוא כואב את מותו של אחיו צ'רלס, ושהוא מביע כנות וצער אמיתיים על מה שקרה. ג'ימי תרם באופן אנונימי להקמת חדר קריאה על שמו של צ'רלס במשרדי HHM ושילם על כך 23 אלף דולר, והסביבה ידעה על כך רק מטפטופי מידע מצד אנשים מטעמו, ולא מג'ימי או מקים ישירות. המטרה הייתה שבמהלך השבוע שנותר עד למועד הדיון שיקבע אם רישיונו של ג'ימי כעורך דין יוחזר לו, "מישהו מחברי ההנהלה ישמע על המעשה, והם יאמינו לזה, כי הם שמעו על זה מקולנה". (קים, עונה 4, פרק 10). זה מצריך איפוק וביטחון עצמי. כשג'ימי רצה לאכול מההמבורגרים באירוע לזיכרו של צ'רלס, קים שלחה לו מבט של: מותר לך לשלם על זה, אבל אתה עצוב מכדי לאכול" (עריכה ספרותית מנסחת את המצב הרגשי של הדמויות).
עורכת ספרותית עם הבנה פסיכולוגית וחוש אסתטי, מחקה את הטבע האנושי. היא מעצבת תהליכים הדרגתיים שהדמויות עוברות, ומעצבת את דעתם של הקוראים באופן הדרגתי, בטפטופים עדינים, ולא במכות חזקות או בקפיצות דרמטיות. עורכת ספרותית בעלת כישורים טבעיים מאפשרת לקוראים להגיע למסקנות בקצב טבעי. האצה מלאכותית תיתפס כמניפולטיבית ותפגע באמינות.
האינטליגנציה של הקורא כשותף יצירתי סמוי – צופים וקוראים מזהים מניפולציות שקופות. עריכה ספרותית מוצלחת מכבדת את האינטליגנציה שלהם, ועובדת בדרך המורכבת והארוכה כדי לבנות אמינות. טפטופים מבוקרים – לא כדורי באולינג, רמיזות וצעדים מתוזמנים היטב – לא הצלה של גיבור-על.
- טפטוף מבוקר ומתוזמן של מידע – מתי לפתוח, מתי להשהות, מתי להגביר
- בנייה הדרגתית של עניין ומתח עד השיא
- הבנה פסיכולוגית של קצב הקליטה הטבעי של הקוראים (והדמויות)
- איפוק וסבלנות – יכולת לעצור ברגע הנכון
- כבוד לאינטליגנציה של הקוראים
- חשיבה על הטווח הארוך
- הפסקות מתוכננות המאפשרות עיכול ועיבוד
- שמירה על עקביות דמות ואמינות נרטיבית
- מצריכה כישורים ייחודיים – אינטואיציה, חוש אסתטי, חוש קצב, הבנה פסיכולוגית עמוקה של האופי האנושי, בגרות ואיפוק
מכה חזקה יוצרת הצפה ואינה יכולה לדייק. כוחה של עריכה ספרותית טובה טמון בתכנון מוקפד וזרימה מבוקרת, היוצרים השפעה עמוקה ומתמשכת.
