עריכה ספרותית איכותית פועלת על פי עקרון התער של אוקהאם

עקרון "התער של אוקהאם" טוען כי ההסבר הפשוט ביותר הוא בדרך כלל ההסבר הסביר ביותר. אחד התפקידים של עריכה ספרותית הוא להחיל עיקרון זה בזיהוי חורים בעלילה. עבור עורכים ספרותיים מקצועיים, סיפורים מסובכים מדי עם הסברים רבים מדי הם דגל אדום המסמן חוסר אמינות. עקרון התער מתקשר לעריכה ספרותית כאומנות של פישוט וזיקוק, במטרה להציג ספר פרוזה אמין ומשכנע.

"התער של אוקאם" (Occam's Razor) הוא עיקרון פילוסופי המיוחס לוויליאם מאוקהאם (William of Ockham), נזיר פרנציסקני ופילוסוף אנגלי שחי במאה ה-14. במקור, העיקרון נוסח בלטינית: "Entia non sunt multiplicanda praeter necessitatem", ותרגומו המילולי הוא "אין להרבות בישויות מעבר לנדרש". הגרסה המודרנית והמוכרת יותר של העיקרון היא "ההסבר הפשוט ביותר הוא בדרך כלל ההסבר הסביר ביותר".

משמעות העיקרון היא שכאשר ניצבות בפנינו כמה תיאוריות המסבירות תופעה מסוימת, עלינו להעדיף את ההסבר הפשוט ביותר שאינו דורש הנחות מורכבות נוספות. אין זה כלל מוחלט, אלא עיקרון מנחה המבוסס על ההיגיון שבו ככל שהסבר דורש פחות הנחות, כך הסיכוי שיתגלו בו טעויות קטן יותר.

בעולם העריכה הספרותית, עיקרון זה הפך לכלי עבודה מרכזי. עורך ספרותי מיומן פועל כמעין תער המסיר עודף, כפילויות והסברים מסובכים מדי, ובכך משפר את האמינות והקוהרנטיות של הסיפור. במהותה, עריכה ספרותית היא אומנות של פישוט מבלי לאבד את העומק והמורכבות של הטקסט.

עריכה ספרותית ככלי לזיהוי חורים בעלילה

בעולם הספרות והקולנוע, העריכה הספרותית מיישמת את "התער של אוקהאם" ככלי רב-עוצמה לזיהוי חורים בעלילה ובעיות אמינות. עורך ספרותי מיומן מזהה באופן כמעט אינסטינקטיבי, כאשר דמות בסיפור מציגה הסבר מפותל ומסובך במיוחד לאירוע שניתן להסביר בפשטות. עורכים יודעים שכאשר בסיפור עולים הסברים מורכבים מדי, הקוראים או הצופים יפתחו באופן טבעי ספקנות. הסברים מסובכים נתפסים כניסיון להסתיר את האמת הפשוטה יותר. חוקרי משטרה מבינים זאת, ותובעים משפטיים מטעם המדינה בתיקים פליליים.

כאשר חשוד במשפט פלילי מציע שרשרת מסובכת של אירועים אקראיים ושל צירופי מקרים נדירים והסברים מתוחכמים, התובע או החוקר מזהים זאת כדגל אדום. באופן דומה, עורך ספרותי מזהה עלילת משנה מסובכת מדי שיצר הסופר, או מוטיבציה לא אמינה לדמות. בשני המקרים, התשובה היא פישוט. התובע מציע הסבר פשוט יותר למה שקרה בפועל – החשוד אכן ביצע את העבירה, והעורך מנחה את הסופר לפשט את קו העלילה. לא במקרה, גם במשפטים פליליים וגם בעריכה ספרותית, "התער של אוקאם" הוא כלי, במודע או שלא במודע, לבחינת אמינות הנרטיב.

המקרה של צ'רלי אדלסון: הסיפור המסובך מול האמת הפשוטה

צ'רלי אדלסון הזמין את הרצח של גיסו, דניאל מרקל, ושילם לשכירי חרב כ-200 אלף דולר כדי שיעשו זאת, בתיווכה של בת זוגו באותה עת. במשפטו כנאשם ברצח, הוא טען לחפותו והציג סיפור פנטזיה מסובך, מלא פערים ולא אמין, לחיזוק טענתו כי הרוצחים רצחו את מרקל ביוזמתם, מבלי שיזם זאת ומבלי שהכיר אותם, והפעילו עליו סחיטה באיומים דרך בת זוגו כדי שישלם להם.

סיפורו של אדלסון דרש מהמושבעים להאמין בשרשרת אירועים מסובכת הכוללת קנוניה וסחיטה – הסבר הדורש הרבה ישויות והנחות נוספות. ההסבר הפשוט יותר – אדלסון הזמין את הרצח ושילם עליו – דרש פחות הנחות, פחות צירופי מקרים ופחות ישויות להסבר, ולכן, לפי העיקרון, הוא הסביר יותר.

בחקירה המשפטית הנגדית שניהלה מולו התובעת ג'ורג'יה קפלמן, היא ציינה בפניו את עקרון התער של אוקהאם כדי להמחיש את חוסר הסבירות הטמון בגרסתו:

קפלמן, התובעת: "האם אתה מכיר את האמרה שההסבר הפשוט ביותר הוא גם ההסבר הסביר ביותר? שמעת על זה?"

אדלסון, הנאשם: "שמעתי על התיאוריה הזאת, כן".

התובעת: "האם ההסבר שלך למושבעים במהלך היממה האחרונה [למה שקרה] הוא ההסבר הפשוט ביותר?"

הנאשם: "זאת הייתה האמת".

התובעת: "אני מתכוונת שיש לך הסבר נרחב. אתה מסכים עם זה?"

הנאשם: "סיפרתי לך על מה שקרה".

התובעת: "האם אתה מסכים שהבעיה היחידה עם זה שיש לך הסבר לכל דבר, היא שיש כאן כל כך הרבה הסברים?"

אומנות העריכה הספרותית ועקרון ההסבר הפשוט ביותר

במהותה, עריכה ספרותית היא מלאכת הפישוט והבהירות. עורכים ספרותיים בעלי רגישות ספרותית וטביעת עין חדה הם אומני התער של אוקאם, ובעלי אינסטינקט מפותח בזיהוי בעיות בעלילה. העריכה הספרותית מיישמת את עקרון הפשטות במספר אופנים מרכזיים:

זיהוי הסברים מאולצים

העורך הספרותי מאתר קטעים שבהם הסופר מציג הסברים מסובכים מדי למניעים של דמויות או התפתחויות בעלילה, ומסמן אותם לתיקון. זו מיומנות מרכזית בעריכה ספרותית איכותית.

איתור פתרונות פשוטים

כאשר סיפור מסתבך, העורכת הספרותית מעודדת את הסופר לחפש פתרונות פשוטים יותר, שיהיו אמינים יותר לקוראים, ומבררת האם יש דרך פשוטה יותר להשיג את אותה תוצאה דרמטית.

הסרת ישויות מיותרות

בהתאם לעיקרון של אוקאם, עורכת ספרותית מקצועית מזהה דמויות, קווי עלילה ומוטיבים שאינם הכרחיים, היוצרים מורכבות מיותרת. עורכת טובה יודעת שכל דמות ואלמנט עלילתי צריכים להצדיק את הימצאותם בדרך זו או אחרת. גם לעיבוי או קישוט יש הצדקה, כל עוד הם לא מייגעים ולא יוצרים תחושת עומס, דחיסה וגודש.

בדיקת מוטיבציות

העריכה הספרותית בוחנת באופן ביקורתי האם הפעולות של הדמויות מוּנעות ממוטיבציות התואמות את מאפייניהן, או שהן דורשות הסברים מפותלים ולא אמינים. זהו אחד המאפיינים המרכזיים של עריכה ספרותית טובה. אחרת – זהו חור בעלילה המעורר ספק ויוצר חוסר אמינות.

חיזוק הקשר הסיבתי

העריכה הספרותית מחזקת את הקשרים הסיבתיים בין אירועים, כך שהם נובעים באופן טבעי ומובן זה מזה, ללא צורך בהסברים מאולצים או צירופי מקרים בלתי סבירים. אחרת – גם כאן זהו חור בעלילה.

העריכה הספרותית והאיזון העדין בין פשטות למורכבות

עורכים ספרותיים בעידן הנוכחי נדרשים להיות מיומנים במיוחד ביישום עקרונות "התער של אוקהאם". הם ממלאים תפקיד קריטי בשמירה על עקביות, היגיון פנימי ופשטות יחסית בספרי הפרוזה שהם עורכים ובתסריטים. עלילות יכולות להיות מורכבות, אך המורכבות צריכה לנבוע מעושר ועומק של הדמויות והתמות, ולא מהסברים מפותלים לאירועים שיכולים להיות מוסברים בפשטות.

עקרון "התער של אוקהאם" בספרות לא מעודד פשטנות או רידוד של התוכן. עריכה ספרותית המתבססת על עיקרון זה שואפת לפשטות אלגנטית, להסבר המכסה את כל העובדות באופן המינימליסטי האפשרי, תוך שמירה על עושר ועומק. בספרות איכותית, כמו גם בחקירות פליליות אמיתיות, האתגר המרכזי הוא למצוא את האיזון העדין בין פשטות להסבר מקיף ומעמיק.

פשטות היא מטרה שניתן להשיג בעבודה קפדנית ומדויקת. רעיון זה משתקף בציטוט המיוחס לאיינשטיין, שלפיו "יש לפשט דברים ככל האפשר, אך לא יותר מכך". זה המוטו בעריכה ספרותית איכותית.

חשיבה ביקורתית ועקרונות של פשטות והיגיון הם כלים מרכזיים בשיפוט אמינות של נרטיבים. אין פלא, אם כן, שהפילוסופיה של אוקאם, נזיר מימי הביניים, עדיין משמשת כלי שימושי בהערכת אמינות של סיפורים – במשפט הפלילי או בפרוזה עכשווית.

הסברים מתפתלים נראים הגיוניים, משכנעים, ברורים, אולי אף יצירתיים – רק בעיני יוצריהם (ואולי גם בעיניהם של סנגורים כמו מייקל אופרמן שייצג את צ'רלי אדלסון, וידע שדי בכך שיצליח לשכנע מושבע אחד), אך סופם לקרוס. המושבעים לא קנו את סיפורו של אדלסון, והרשיעו אותו פה אחד: אשם ברצח מדרגה ראשונה, בשידול ובקשירת קשר. במקרה של ספר פרוזה שלא עבר עריכה ספרותית בתהליך קפדני ברוח "התער של אוקהאם", הקוראים פשוט ינטשו את הספר.