עיתוי כניסתה של עריכה לשונית לפעולה בעריכת ספר

יש הטוענים שעריכת ספרים עם תכנים ספרותיים צריכה להתבצע רק לאחר עריכה ספרותית, על ידי מי שעוסק בעריכה לשונית בלבד ולא על ידי מי שעוסק גם בעריכה לשונית וגם בעריכה ספרותית. עוד מציינים מי שמחזיקים בטענה זו, כי בשלב זה תפקידה של עריכה לשונית בספר הוא לוודא שהשפה תקינה ולא עילגת.

מכך עולה, להבנתי, שבמצב של פיצול תפקידים העריכה הלשונית מוודאת שהשפה של העריכה הספרותית לא עילגת. הרי לא ייתכן שבעריכה הספרותית יבצעו פעולות כה רבות – העברות, מחיקות, שכתובים והוספות – בלי להטביע ניסוח חדש בספר. אם בוצעו שינויים רבים בטקסט, לא ייתכן שהשפה העילגת הלא מכוונת, אם היא קיימת, היא של מחברי הספר. אם היא של מחברי הספר, ומשפטים שלמים נותרו בנוסחם המקורי, המשמעות היא שבעריכה הספרותית לא טיפלו בניסוח אלא רק במבנה, בעלילה ובדמויות. אם נושא הניסוח לא טופל בעריכה הספרותית, או שכישורי הניסוח בעריכה הספרותית אינם טובים, המשמעות היא שסגנון הספר נקבע בעריכה הלשונית והיא זו שמטביעה את חותמה על הספר.

ספר פרוזה (רומן, ספר זיכרונות, קובץ סיפורים וכדומה) הוא כתיבה יוצרת. בויקיפדיה מגדירים כתיבה יוצרת כך: "הסופר יוצר טקסט המשתמש בכתב ובדקדוק לשם האומנות. סופר מוכשר משתמש בכלים של השפה על מנת ליצור סגנון כתיבה המאפיין אותו." כלומר בכתיבה ספרותית, בין שהיא נעשית על ידי סופרים מוכשרים מחברי הספר ובין שהוא נעשית בעריכה ספרותית על ידי עורכים ספרותיים מוכשרים, משתמשים בדקדוק ובכלים של השפה כדי ליצור סגנון.

ניסוח סגנון כתיבה הוא מלאכת תפירה עדינה ומורכבת. אי אפשר לבנות רצף, קצב ומנגינה ולדייק בלי לטפל בניסוח התיאורים והאמירות של הדמויות. עורך ספרותי השולט באומנות הניסוח לא אמור לעסוק בשאלת התקינות הלשונית של ניסוח המקורי, אלא לבנות ניסוח היוצר סגנון, זרימה, קצב, מנגינה, אמינות, אווירה והלך רוח, ולכתוב זאת בשפה שאינה עילגת. בעריכה ספרותית מקיפה נכנסים לפרטי פרטים. זה ניסוח. השפה והלשון הן כלי העבודה של העריכה הספרותית, ועל כן אלה פעולות לשוניות, אך הן אינן פעולות לשוניות שמטרתן לתקן את השפה.

בפיצול תפקידים, מומלץ שבעריכה לשונית לאחר עריכה ספרותית מקיפה בספר, המטפלת הן במבנה, ברצף, בעלילה ובדמויות והן בניסוח, יבצעו את הפעולות הבאות: תיקון שגיאות כתיב והקלדה; כתיבה על פי כללי הכתיב המלא; תיקון טעויות לשון – אך לא תמיד; כתיבה תקנית של סימני הפיסוק שנבחרו בעריכה הספרותית ובעריכה הלשונית; טיפול ברווחים, בניקוד עזר ותעתיק, שמירה על עקביות ואחידות. תיקון טעויות לשון אינן ניסוח, תיקונים קלים אינם ניסוח, אך מעורבות רבה הכוללת שינוי משפטים, החלפת מילים, שינוי סדר מילים, קיצור משפטים או חיבור בין משפטים – היא בפועל שינוי בניסוח, היוצר שינוי בסגנון, במשמעות, באווירה, בקצב ובזרימה.

פעולות העריכה הלשונית יכולות להתבצע אחרי העריכה הספרותית, ומי שהוא גם עורך ספרות וגם עורך לשון מבצע אותן תוך כדי העריכה הספרותית. כמובן, חשוב לעבור על הטקסט בהגהה ובקריאה חוזרת.

אם כן, איכות העריכה לא נמדדת על פי עיתוי כניסתה של עריכה לשונית לפעולה – תוך כדי עריכה ספרותית או רק אחרי העריכה הספרותית – אלא על פי מאפייני העריכה: עריכה ספרותית מקצועית מקיפה, המטפלת במבנה, ברצף, בדמויות ובניסוח לפרטי פרטים, ועריכה לשונית המתערבת בטקסט בלי לשנות את צביונו. כמובן שהמצב האידיאלי והטבעי הוא עריכה ספרותית מקצועית עם התמחות בעריכת ספרי פרוזה, המשלבת באותו תהליך עריכה לשונית. אותו סגנון עריכה, אותו קו חשיבה.