בעריכה לשונית דומיננטית, הפועלת בנפרד מעריכה ספרותית וקובעת את הניסוח, בולט סגנון כתיבה נוקשה שלא מתאים לתכנים ספרותיים. בעריכה כזו נוצרת התנגשות עם העריכה הספרותית, ומי שמכריע הוא מגע היד האחרון בספר – עריכה לשונית, והיא זו שמטביעה את חותמה על הספר.
- עינת קדם
- 8.10.2023
- einat.editor@gmail.com
- 054-7334403
בעריכת ספר פרוזה נדרש טיפול מיוחד, לא רק בגלל תפקידה של עריכה ספרותית אלא גם בגלל אופי המעורבות של העריכה הלשונית בספר. לפיכך אי-אפשר לדון בעריכה ספרותית במנותק מעריכה לשונית.
על פי התפיסה המקובלת, במצב של פיצול תפקידים בין עורכי הספר, הפעולות העיקריות הקשורות לתכנים הספרותיים נעשות בעריכה ספרותית, והעריכה הלשונית עוסקת בנושאים לשוניים וטכניים. אך בה בעת החלוקה המסורתית מכלילה ברשימת תחומי האחריות של עריכה לשונית פעולות ספרותיות מובהקות, הנוגעות בנשמתו של הספר. בחלוקה כזו, עניינים ספרותיים כמו ניסוח משפטים, בניית סדר מילים במשפט, שילוב של מילות קישור, חיבור בין משפטים, חלוקת פסקאות ושימוש בסימני פיסוק מסוימים כמו סימן קריאה ושלוש נקודות, המשפיעים על הסגנון, הכוונה, המשמעות והזרימה בספר – מוכרעים בעריכה לשונית. מעורבות כזו של עריכה לשונית, הפועלת בדרך כלל על פי נורמות נוקשות שאינן מתאימות לניסוח תכנים ספרותיים, משנה את פניו של הספר.
בעניינים הקשורים לסגנון, עריכה ספרותית אמורה להכריע ולא עריכה לשונית
בעריכה לשונית דומיננטית בספר בולטת העלאה של המשלב הלשוני ללא קשר למאפייני הדמויות ולסגנון הספר, סגנון כתיבה נוקשה שלא מתאים לפרוזה, ובחירה בסימני פיסוק כגון קווים מפרידים, נקודתיים, פסיקים מרובים ונקודה ופסיק או מירכאות היוצרות מעמד מיוחד למטפורות או סלנג, שפעמים רבות פוגעת בזרימה ובאיכות הספר. בעריכה כזו נוצרת התנגשות עם העריכה הספרותית, ומי שמכריע הוא מגע היד האחרון בספר – עריכה לשונית והגהה לשונית, והם אלה שמטביעים את חותמם על הספר.
תוצאה כזו ניכרת בעיקר כשהספר נערך בעריכה לשונית בלבד, או בספר שעבר עריכה ספרותית המטפלת באופן כללי במבנה, ברצף, בדמויות ובעלילה. במקרים אלה העריכה הלשונית פועלת כעריכת תוכן, אך השיקולים מאחוריה אינם מתאימים לסיפורת. ספר כזה ישדר חד ממדיות, קור וריחוק, לא תהיה בו אמינות והוא לא יזרום גם אם הרעיונות יפים והכתיבה רהוטה.
גישה זו, הקובעת מה תפקידה של עריכה ספרותית לעומת עריכה לשונית ואיך צריך להיראות ספר, התקבעה והפכה לנורמה, וזאת משום שעורכי לשון נתפסים כנציגיה של האקדמיה ושל תקינות לשונית. אך האקדמיה לא קבעה כללים בסיפורת, היא לא קבעה מהו המשלב הלשוני שצריך להופיע בספרות יפה, היא לא קבעה שצריך להצמיד שפה מצוחצחת לדמות שסגנונה הוא שפת דיבור חופשית, היא לא קבעה אורך של משפטים ואופן של חיבור ביניהם, היא לא קבעה שחייבים להקדים נשוא לנושא, שיש סדר קבוע של מילים במשפט, או שמשפט שמתחיל בעבר חייב להסתיים בעבר. בספרי פרוזה, אלה עניינים סגנוניים שהעריכה הספרותית אמורה להכריע בהם.
גם במקרים שבהם האקדמיה מציינת שהכללים אינם כללים נוקשים, ותלויים בבחירה, בשיקול דעת ובסגנון אישי, כגון כללי הפיסוק, יש עורכי לשון שתופסים אותם כחוקים מחייבים. מנגד, פעמים רבות עורכי לשון חורגים במודע מכללי הכתיב המלא ומשלבים בספרי פרוזה כתיב חסר בצד כתיב מלא; מוסיפים יו"ד במילים שלא מוסיפים בהן יו"ד – לא בחסר ולא במלא; ומרבים להשתמש בניקוד עזר במקום אימות קריאה שנקבעו במסגרת הכתיב המלא ונועדו לסייע בקריאה ובהבחנה בין גופים, בניינים, זמנים ומשמעות. הדבר מעיד על כך שעורכי לשון בוחרים מה לאמץ ומה לדחות. פעולותיהם, אם כן, מייצגות פעמים רבות את גישתם, את פרשנותם ואת סגנונם, ולא את האקדמיה.
עריכה טובה של ספר פרוזה
ספר טוב הוא ספר זורם, מעניין ואמין. הכתיבה בו בשלה, עשירה, קולחת ומשוחררת. המשפטים יכולים להיות קצרים או ארוכים או להתחיל פתאום, כמו בשיחה טבעית שבה אנחנו לא מחשבים כל מילה. ספר טוב הוא ספר שלא עמוס במידע, שלא עמוס בקלישאות ותיאורים מעיקים, ספר שלא עמוס במילים שאינן קשורות למשפט, ספר שלא עמוס בסימני פיסוק שאינם מתאימים לרוח היצירה. ספר שעולה ממנו מנגינה, והוא משרה שלווה ורוגע. אנחנו נשאבים לתוכו, מאמינים לו, חיים בין דפיו.
כדי להגדיל את הסיכוי שהספר יעניין את הקוראים, חשוב לערוך אותו בעריכה ספרותית ועריכה לשונית. במצב של פיצול תפקידים בין שתי העריכות, חשובה חלוקת תפקידים נכונה בין עריכה ספרותית ועריכה לשונית, ועריכה לשונית במינון הנכון, או עריכה ספרותית ולשונית משולבת. כישורי ניסוח בעריכה ספרותית וטיפול מקיף ויסודי של עריכה ספרותית בניסוח התכנים ולא רק במבנה, בעלילה ובדמויות – הם תנאי מהותי בעריכת ספר טוב. ניסוח של תכנים ספרותיים הוא עניין של זרימה וחיבור אומנותי בין מילים, פעלים, זמנים ומילות חיבור. ניסוח הוא רגישות לקצב, למנגינה, לאווירה ולסגנון. בקורס עריכה לשונית לא מלמדים לנסח (ואי אפשר ללמד לנסח), אלא מתאמנים על תיקון משפטים עיוניים. פיסוק של תכנים ספרותיים קשור במקרים רבים לסגנון, קצב ואווירה ולמבנה המשפט. גם את זה לא מלמדים. זיהוי של חלקי המשפט (נושא, נשוא, לוואי, תמורה וכדומה) עדיין לא מקנה ידע בניסוח משפטים זורמים.
עריכה לשונית המנסחת תכנים ספרותיים ללא רגישות ספרותית, מפעילה את הקוראים, מחנכת אותם ומכוונת אותם באופן שקוף לרגש הרצוי באמצעות סימני פיסוק. היא מפרשת לקוראים את היצירה ולא נותנת להם את החופש לקרוא אותה בנחת וללא הסחות דעת. עריכה לשונית הפועלת על פי שיקולים ספרותיים בעריכה ספרותית היא עריכה שאינה שבויה במיתוסים ומוסכמות על יפה ומכוער בספרי פרוזה, אלא רואה את היופי והפוטנציאל הגלומים גם בפשטות ובטבעיות, בלי לנסות לשנות את צביונו של הטקסט ולהלביש עליו תחפושות המסתירות את ייחודיותו.
